עץ יוסף על שיר השירים רבה/א/א/י

עץ יוסף על שיר השירים רבה א א י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ורבי יהודה בר סימון אמר שיר השירים כולה חד. שגם הוא סבירא ליה שיר השירים הא תלתא, אלא שלא תאמר ששיר השירים נחלק לשלשה שירים כמו שאמר לקמן שלשה משלות אמר שספר משלי נחלק לשלשה משלים, לכן קאמר ששורש כולה נחשב לחד שיר. וקאמר ואילין תרתין אחרניאתא כו', פירוש מה את עושה מהן, והיאך אתה מקיימן. וגירסת האות אמת יותר נכונה, שגרס ואילין אינון תרתין אחרניאתא שיר המעלות לשלמה ומזמור שיר כו':

סברין מימר דוד אמרן לא אלא שלמה אמרה ואת תולה בדוד. כן צריך לומר (רד"ל). פירוש הרואים סוברים לומר שדוד אמר שיר חנוכת הבית, ואינו כן אלא שלמה אמרה ותלאה בדוד, והראייה שנאמר על בנין הבית כמגדל דוד צווארך והרי שלמה אמרה, אלא מה שיר השירים שלמה אמרה ואם כן אף כמגדל דוד הכתוב בו גם כן שלמה אמרה רק שתלה אותו בדוד, אף שיר זה הכתוב בתהלים שלמה אמרה ותלה אותה בדוד, וכך צריך לומר ותולה אותה בדוד אף זה שלמה אמרה ותלה אותה בדוד (מתנות כהונה). וטעם תלייתו בדוד מבואר בבמדבר רבה פרשת י"ב (סימן ט [יא]) וזה לשונו, אין הקדוש ברוך הוא מקפח שכר כל בריה בכל מקום שאדם יגע ונותן נפשו על הדבר, ורצונך לידע, שלמה בנה בית המקדש ובשביל שנתן דוד נפשו עליו הכתיבו על שמו מזמור שיר חנוכת הבית לדוד, לשלמה אין כתיב כאן אלא לדוד. וכן איתא בשוחר טוב אמר הקדוש ברוך הוא הואיל ואתה חשבת לבנות בית המקדש אף על פי ששלמה בנך בונה אותו על שמך אני קורא אותו ואני כותבו שנאמר מזמור שיר חנוכת הבית לדוד לשלמה איני אומר אלא לדוד:

כשתמצא אומר. פירוש כשתדקדק לומר מיצוי הענין נמצאת אומר כל מעשיו כו':

רוחות היו. זו לילית ונעמה, וזהו שאמר אז תבאנה שתים נשים זונות דהוי ליה למימר שתי זונות, אבל אמר שתים הנזכרות לילית ונעמה, אשר כל הנשים הזונות תלויות בהם ומוסיפות להן כח וגבורה, וזה שאמר שתים נשים זונות רצה לומר שתים מקור לכל הנשים הזונות (כלי יקר על נביאים ראשונים). ועיין ספרא דצניעותא פ"ד ופירוש הגר"א שם (רד"ל):

יבמות היו. דיוקם מדכתיב (מלכים א' ג, יז) ותאמר האשה האחת בי אדוני דתיבת האשה מיותרת, דהוי ליה לכתוב ותאמר האחת, אלא למימר שהיו נשים כשרות מבני אדם רק יבמות היו, שהיו נשי שני אחים ואחד מהם מת בלא בנים והניח את אשתו מעוברת, ובאמת הבן המת שלה היה, רק שרצתה בבן החי אף על פי שאינו בנה לפטור מן החליצה ומן היבום. (ועיין מה שכתבתי בקהלת רבה [י, פסוק טז]):

זונות ממש היו. דיוקו מדכתיב זונות לכן מפרש זונות ממש, ואף שאין מדרך הזונות ליקח בן אחרת אדרבה היא הורגת את שלה, אך זאת עשה הקדוש ברוך הוא כדי לפרסם חכמת שלמה, שעם היותם זונות ממש ומצח אשה זונה היה להן להעיז פניהם כל אחת מהן ולומר לא בני החי ובנך המת, עם כל זה ירד המלך לעומקו של דבר בחכמתו. ולרבי יהושע בן לוי ניחא שנאמר ותעמדנה לפניו לומר שעם היות ראוי שתלכנה לפני שרי האלף, לא עשו כן משום דמצח אשה זונה היו להם באו תיכף לפני המלך. ועיין בשוחר טוב מזמור ע"ב סימן ב' ובקהלת רבה פרשה י' סימן י"ח:

שלשה ירידות ירד כו'. וכפי הנראה מהמדרש הזה הוא שמשלי אמר תחילה בירידה הראשונה שהיה מלך על ישראל בלבד, וקהלת אמר אחר כך בירידה השניה שהיה מלך בירושלים לבד, ושיר השירים אמר בירידה השלישית שלא היה מלך אלא על מטתו, ולכך לא הזכיר בשיר השירים מלך ישראל גם לא אמר מלך בירושלים, לפי שלא היתה לו עוד מלוכה רק ככל האדם שהוא מלך על ביתו ומטתו (כסף צרוף). ועיין עוד לקמן:

לית בר נש מתנה אונקי כו'. פירוש אין אדם מספר בצער ובצרה מה שעברה עליו אלא כשהוא חוזר לעושרו, כי אז בשבתו על סיר הבשר והגביע בידו לשתות יין הטוב וטוב לבו, אז יתנה צדקות ה' אשר הפליא לעשות עמו בעת צרתו ואיך החזירו לגדולתו. ולפי מאן דאמר זה אמר קהלת באחרונה. אבל לרבי חוניא שאמר הדיוט ומלך והדיוט מה טעם אני קהלת כו':

הדיוט מלך והדיוט כו'. בודאי אין דעתו לומר שהיה בתחלה ובסוף הדיוט ממש, שהרי הכתוב מעיד עליו (שמואל ב' יב, כד) וה' אהבו, וכן כתיב (שם פסוק כה) ויקרא את שמו ידידיה בעבור ה', ועוד שהיה בן מלך, אלא הרצון הדיוט כנגד המורא והמלוכה שהיתה לו בעת מלכותו ושלוותו, וכנגד אותו הזמן יחשב תחלתו וסופו להדיוט. גם אין דעתו שהיה טיפש ממש בתחלה ובסוף, שהרי אנחנו רואים משאלתו שבקש מאת ה' החכמה ולא בקש דבר זולתה, הרי שהיה חכם מתחלה. גם איתא בפרק הרואה (ברכות נה, א) אמר רבי יוחנן אין הקדוש ברוך הוא נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה, ואילו לא היה שלמה חכם מתחלה לא היה נותן לו הקדוש ברוך הוא עוד חכמה, וגם אחר כך היה חכם כדאמר המדרש לעיל ששיר השירים אמר בזקנותו (או לפי דעת רבי יודן ורבי חוניא קהלת אמר בסוף), אלא כוונת רבי חוניא שהחכמה שהיתה לו לשלמה בתחלה ובסוף נחשב לטפשות נגד החכמה שהיה לו בעת מלכותו ושלוותו, וכן הכוונה במה שאמר שהיה עני ועשיר ועני. ועל שהיה הדיוט וטיפש ועני בתחלה לזה לא צריך קרא, כי הכל יודעים שלא היה לו חכמה יתירה עד שביקש מאת ה' בגבעון, וכן בודאי היה הדיוט קודם שמלך, או עני כנגד המלכות, אלא על זה שחזר להיות הדיוט וטיפש ועני לזה צריך קרא. ומביא ראיה שהיה טיפש אחר כך מדכתיב אני קהלת הייתי, ושם קהלת מורה על גודל חכמתו שהיה מקהיל קהילות ברבים ולמדם חכמתו, וקאמר הייתי לשעבר אבל עכשיו חזרתי לכמות שהייתי מקדמת דנא, וכן הייתי מלך משמע אבל עכשיו אינו מלך, שמקודם היה מלך על כל העולם ועכשיו נתמעט מלכותו, וכן ממילא נשמע מזה שלא היה עשיר כמקדם (מכלל יופי):

אבני עשר כו' שמונה. כמדת אבני בנין שלמה כלשון המקרא (מלכים א' ז, י) (רד"ל):

ולא היו נגנבות. מייתי ליה הכא להודיע רב כספו דאפילו שיעור אבני שמונה אמות ועשרה אמות היו של כסף, והיה לו בכל מקום שבירושלים, מדבעיא למימר שמפני גודלו לא היו נגנבות שלא אפשר להקימן אלא ברוב עם ומפורסמא מילתא אילו היו מתקבצים גנבים לגונבן. ועל כל פנים מאן דאמר זה סבירא ליה דהוי ליה לכסף חשיבות על כל פנים כאבנים שלהכי הקשה ולא היו נגנבות, רצה לומר כיון דהוו חשיבי קצת על כל פנים כאבנים איך לא היו נגנבות, והוכרח לתרץ אבני שמונה כו', אבל רבי שמעון בר יוחאי דייק מקרא אין כסף נחשב בימי שלמה למאומה, פירוש אפילו לעשות ממנו שום כלי אפילו אבני משקלות שדרכן לעשות מאבנים או ממיני מתכות הגרועים לפי שצריכין מתכות מרובה לכמה מיני משקלות זה גם כן לא נעשו מכסף אלא מזהב. ובסנהדרין פרק כהן גדול (כא, ב) הובא בילקוט מלכים א', רבי יצחק רמי כתיב אין כסף נחשב בימי שלמה וכתיב ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים (אם כן חשיב מיהא פורתא), לא קשיא כאן קודם שנשא בת פרעה וכאן לאחר שנשא שלמה את בת פרעה. ופירושו דכל זמן שלא נשא בת פרעה והיה עוסק בחכמת התורה לא היה הכסף נחשב למאומה, כמו שנאמר (משלי טז טז) וּקְנוֹת בִּינָה נִבְחָר מִכָּסֶף, אבל משנשא בת פרעה מיעט בחכמה וריבה בסעודה ותענוגי עולם הזה כדאיתא בפרק בן סורר (שם ע:), היה הכסף נחשב (מהרש"א שם כא:):

על שם לא תתחתן בם. דסבירא ליה דהא דכתיב לא תבואו בהם היינו בחתנות, וחטא שלמה היה שעבר על לא תתחתן, וסבירא ליה דלא תתחתן כשהן דרך אישות, ואי איתיה בכל האומות כרבי שמעון דאמר כי יסיר לרבות כל המסירים (יבמות כג, א) עבר בכל הנשים דקאמר קרא, בת פרעה מואביות עמוניות אדומיות צידוניות חתיות, ואי ליתא בכל האומות אלא בשבעה עממין, עבר בלא תתחתן בחתיות מיהת:

לאהבה ממש לזנות. סבירא ליה דלא עבר שלמה אדאורייתא כי לא לקחן דרך אישות, דבכהאי גוונא ליכא חתנות, ולא חטא בזה אלא משום דמיגניא מילתא לשלם כמותו, וכל שכן שהיה הדבר ידוע לכל ואיכא חילול ה'. ומה שאמר הכתוב מן הגוים אשר אמר ה' לא תבואו בהם הכי קאמר דאפילו מן הגרועים שנאסרו בחתנות דבק שלמה לזנות בהם, וזהו שמסיים הכתוב שם בהם דבק שלמה לאהבה רצה לומר לזנות:

רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר כו'. גם הוא סבירא ליה שלא גיירן מדקאמר שלא היו מודיעות נדותן, ואילו נתגיירו לא יעשו כן, כמו שנאמר פסחים פ"ז, א' וערובין כ"א, ב' שאוגודות פתחיהן לבעליהן, ואלו לא הודיעוהו:

רבי יוסי בן חלפתא אומר לאהבה כו'. הוא פליג על תלתיהון וסבירא ליה שגיירן כהלכה קודם שנשאן, וליכא איסור חתנות דסבירא ליה דדוקא אם לא נתגיירו הוי איסור חתנות, ולא כמאן דאמר (יבמות עו, א) בגירותן, ומה שנחשב לו לחטא היינו משום שלא היו מתגיירות לשם שמים כמו שאמר הרב בהלכות איסורי ביאה (פי"ג הט"ז), והוא דרש זהו שכתוב בהם דבק שלמה לאהבה להאהיבן לה':

נמצאת אומר כו' אמרו דבר אחד. דתלתיהון סבירא להו שלא גיירן, אלא כשהן נכריות יחדן לו, וכמו שכתבתי לעיל חילוק פלוגתהון, אבל רבי יוסי בן חלפתא פליג אתלתיהון שסבירא ליה שגיירן וכנזכר לעיל (יפה תואר). ועיין במדבר רבה פרשה י' (סימן ד) וירושלמי סנהדרין פרק ב' (ה"ו):

פליג אתלתיהון. הרבה לו סוסים כו' בחמשים ומאה. שלשה שטנים כו' כל ימי שלמה. שלשה משלות כו'. כן צריך לומר (רד"ל):

שלשה שטנים נזדווגו לו. לפי שעבר על השלשה מצות המוטלות על המלך, לא ירבה לו נשים, לא ירבה לו סוסים, וכסף וזהב לא ירבה לו, לפיכך קמו עליו שלשה שטנים הדד, ורזון, וירבעם (כלי יקר):

וכתיב ויהי שטן כו'. זה כתיב ברזון (מלכים א' י"א), והמדרש חשב כאן שלשה שטנים, לכן נראה דצריך לומר עוד, וכתיב (שם פסוק כו) וירבעם בן נבט וגו' עבד לשלמה וירם יד במלך:

ותעלה ותצא מרכבה. הנה מזה אין כל כך ראיה שהרבה לו סוסים, רק ממקרא שלפניו ויאסוף שלמה רכב ופרשים ויהי לו אלף וארבע מאות רכב ושנים עשר אלף פרשים:

ידידיה. כתוב בספר שמואל ב' סימן י"ב (פסוק כה) ואגור יקא למואל איתיאל כולם בספר משלי ל, א (לא, א):

הנהו תלתא. אלו שלשה שאמרת כבר, ועוד אלו ארבע הרי שבע, ואת אמרת שלשה:

אוותנטיאה. בלשון יוני מלכות ושררה (מוסף הערוך):

שאגר. שאסף כמו שאמר למעלה סימן ז' מאן דקרא טבוואות ניזיל לגביה כו' עיין שם:

שנם. שֶדִבֵּר. וכך צריך לומר שנם לאל בלבו ואמר יכול אני להרבות כו', וכן הוא בקהלת רבה. ופירושו יכול אני להרבות כסף וסוסים ונשים:

איתיאל אתי אל ואוכל. דרש לאיתיאל אתי אל, ואל לשון כח כמו (יחזקאל יז יג) ואת אילי הארץ, כלומר יש לאל ידי להרבות נשים וסוסים וכסף וזהב ואוכל עמוד שלא אחטא:

תני רבי חייא רבה. הוא ברייתא בסדר עולם רבה פרק ט"ו (ולעיל שם דורש מקראות חטאיו, ועל זה מסיים רק לעת זקנת כו'). ומכאן שרבי חייא רבה סידר סדר עולם רבה ואליבא דרבי יוסי שהוא סתם סדר עולם (וכמו שסידר תורת כהנים אליביה דרבי יהודה כמו שכתבתי בהגהותי ריש ויקרא רבה (פרשה א' סימן יא ד"ה תני) (רד"ל). וזו היא מתניתא דפליגא על רבי חייא דלעיל, דמתניתא זאת תני שלא אמרן רק בזמן אחד וזהו לעת זקנתו, ודלא כשמעתתא דאמר כל חד וחד בפני עצמו (מתנות כהונה):

רבי יונתן אמר כו'. ואפשר לפי שיטה זו ששיר השירים אמרו קודם שמלך, או אפילו שכבר מלך אך עדיין לא נתפרסם מלכותו, לכך אמר לשלמה ולא אמר למלך שלמה (כסף צרוף):

הזקין כו'. שקורא תגר ואומר הבל על כל אשר נעשה תחת השמש (מתנות כהונה), ועיין מה שכתבתי במהדורא קמא בעץ יוסף דבר פלא על זה המאמר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף