עץ הדר/לה
|
< הקודם · הבא > |
אלא דמצד הדמיון לרבעי יש להעיר מדברי הרמב"ם (פ"י מהלכות מע"ש ונטע רבעי כ' ה"ו): עכו"ם שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק חייב בערלה ויש לעכו"ם נטע רבעי, שאם בא לנהוג במצוה זו הרי הוא קידש כנטע רבעי של ישראל. והיא ע"פ ירושלמי פ"ק דערלה, (הלכה ב') תני נכרי שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן חייב בערלה, ומלשון הרמב"ם שסמך לו בהלכה אחת האי דיש לנכרי נטע רבעי, משמע דאפי' בזה האופן שהרכיב אילן סרק ע"ג אילן מאכל מ"מ יש בו משום קדושת מצית רבעי, ועתה אם היו שירות עבירות מנועים ממצוה איך יהי' נוהג רבעי בשל נכרי באופן שאפי' בשל ישראל לא הי' אפשר לנהוג משום דאין ראוי שפירות עבירה יהי' למצוה, וע"כ משמע דלא חלה קדושה כלל, ואיך יהי' אפשר שתחול בכה"ג בשל עכו"ם, והרי אם ישראל יקרא שם נטע רבעי למה שהוא פטור לא יחיל ע"ז שם נט"ר בודאי דלא קדם, דלא מצינו כ"א בשקלים ובכורים שלא בזמן הבית אליבא דרבנן דר"ש, (בסוף מס' שקלים) דקדשי, ולא בענין פטור לגמרי של מצוה אחרת, א"כ אם פירות עבירה פטורים הם לא יחול כלל שם נט"ר עליהם, ואיך יהי' זה חל על של נכרי בכה"ג דהם פירות עבירה, שהרי הרמב"ם פסק כר"א דב"נ מוזהרים עכ"פ מפי הקבלה על הרכבת אילן, כמש"כ (בפ"י מה' מלכים ה"ו), א"כ הוי פירות עבירה, ואיך יהי' נוהג רבעי לפי דברי ירושלמי דסוטה הנ"ל. לכאורה הוי בכלל מי איכא מידי דלישראל. שרי ולעכו"ם אסור. אמנם לפ"ד תוס' (סנהדרין נ"ט ד"ה ליכא) דבדבר דלישראל הוא מצוה ולעכו"ם הוא איסור ל"א מי איכא מידי, כמו עכו"ם ששבת דישראל מחויב דוקא לשבות, א"כ י"ל ה"נ דלישראל יש איסור להקדיש כרם רבעי של עבירה, ולעשות קודש הלולים מה שהוא עבירה, ולעכו"ם אין שם אותה המצוה של איסור זה, ע"כ כשמקדיש חל עליו הקדש כרם רבעי והפירות אסורים לאכול חוץ לירושלים וי"ל עוד דעיקר טעמא דאסור מצוה בפירות עבירה הוא משום אין קטיגור נעשה סניגור, (כר"ה כ"ו הנ"ל אות י"ז) י"ל דהאי חששא היא דוקא בישראל שאנו חייבים להשתדל שיהי' המצות לרצון להם ולזכותם, אבל בעכו"ם דאיכא קפידא דביבוש קצירה (כב"ב דף י' ע"ב) והרי דניאל נענש מפני שנתן עצה לנבוכדנצר על זכות שיועיל לו (כב"ב. שם דף ד' ע"א) ואפי' ברשע ישראל נמי אמר הכשילם בבנ"א שאינם מהוגנים כדי שלא יקבלו עליהם שכר (ב"ק ט"ז ב') וכדאמרי' אשר חלק ד' אלקיך שהחליקן בדברים כדי לטורדן מן העולם (ע"ז נ"ה א') וכהא דלרצון להם לרצון להם ולא לפורענות ולעכו"ם אפי' לפורענות (יבמות ס' ב') וכהא דחימה אין לי וכתיב נוהם ד' ובעל חימה, ל"ק כאן בישראל כאן באוה"ע (ע"ז ד' א') וכיון שעיקר טעמא דאין קטיגור נעשה סניגור במצות הוא כירושלמי (ריש פרק לולב הגזול): "משל לאחד שכבד את השלטן תמחוי אחד ונמצא משלו אמרו אוי לו לזה שנעשה סניגורו קטיגורו". אין אנו חייבים למנע דבר זה מעע"ז, בפרט מרשעים כאלה שעוברים על שבע מצות ב"נ ע"כ לא איכפת לן שנעשה סניגורו קטיגורו, ודמי להא דמהני טעמי דלאו בני מחילה נינהו ולאו בני כיבוש נינהו (סנהדרין נ"ט א' לענין מי איכא מידי), מ"מ הדבר קשה קצת הא דכ' הרמב"ם (ה' תרומות פ"ד הלכה ט"ו): עכו"ם שהפריש תרומה משלו תרומתו תרומה, וסיים בד"א באי, אבל עכו"ם שהפריש תרומה בחו"ל לא גזרו עליה ומודיעים אותו שאינו צריך. משמע אע"פ דיש מקום לעשות את תרומתו תרומה מדרבנן מ"מ כיון דבחו"ל גם בישראל לא היתה תרומה מה"ת דודאי מיירי אפי' בחו"ל הקרובה לא"י שנוהג שם תרומ"ע מדרבנן כבבל ועמון ומואב ומצרים, ואולי ג"כ סוריא, לפי החילוקים שביאר הרמב"ם (שם פ"א הלכה וי"ו) כיון שבישראל כה"ג ליכא חיוב תורה א"א לגזור בעכו"ם א"כ מ"ט יהי' אפשר לגזור בנטע רבעי דודאי ג"כ אינו כ"א מדרבנן מה שחל עליו שם נט"ר ובישראל במקום פטור לא מצינו שום שורש כלל שיהי' חל נט"ר וכמו שכתבתי וא"כ כיון דבכה"ג דעל פירות עבירה בישראל לא הי' מקום לגזור ואדרבה עוד יש איסור שיהי' בכלל קדושת רבעי מ"ט נגזור דבר זה בעכו"ם, והדברים ק"ו ומה במקום שיש קצת מצוה בישראל כיון שקליש חיובא לא גזרו בעכו"ם במקום דבכה"ג בישראל ליכא שום קדושה לא כש"כ, ודוחק גדול לומר שכרם רבעי כיון דכתב בו קדוש הוי דומיא דקרבן דקיי"ל עכו"ם נודרים נדרים ונדבות כישראל (חולין י"ג ב') שהרי כל דבר שבחובה אין מקבלים מהם אלא נדרים ונדבות (כשקלים פ"א משנה ח') ובירושלמי שם משמע ליה דלא צריך כלל למתני דבעכו"ם אין מקבלים מהם כיון דליכא גבייהו המצוה ע"כ אמר שמיירי בכותים עי"ש הלכה ח'}} במקומו. א"כ גם נטע רבעי דבר שבחובה הוא, ע"כ ודאי דאין זה מה"ת כ"א מדרבנן, ומדרבנן ודאי קשיא למה שינו כאן בנט"ר מבתרומה הנ"ל כד' הרמב"ם הנ"ל.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |