עץ הדר/ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עץ הדר ח

ובאמת כל אריכות הפלפולים אינם כ"כ לצורך, דמידי ספיקא א"א לאפוקי כלל, דמ"מ יש כאן תערובות שני כחות, של עיקר ושל ענף, ולא עדיף מכוי שלא הכריעו בו חכמים אם הוא חיה או בהמה, או מאנדרוגינוס שלא הכריעו בו חכמים אם הוא זכר או נקבה, וה"ה כ"ד ספק שמצד חידוש הטבע שאין לנו ע"ז קבלה ברורה מרבותינו הקדמונים ומעתה חכמי המשנה ז"ל לא הכריעו על דבר מסופק לאיזה צד לנטות אחריו כשהורכב משני כחות, ואיך נבוא אנן ונכריע, מכח דקדוקי ראיות, שבודאי שערי דיחוים לא ננעלו לפניהם. א"כ ודאי ספיקא הוי, חדא. די"ל שהעיקר הוא הגובר, וכמו שנראה מכ"מ, וזאת היא הסברא היותר מוסכמת. ואפי' את"ל שאין העיקר גובר, שמא זה התערובות יוצא ממנו ענין אחר שאינו לא אתרוג ולא לימון, כמו כוי שאנו מחמירים בו ג"כ שמא אינו לא חיה ולא בהמה, וזה לא יוכל שום אדם להכחיש שפועל כאן ג"כ השורש של הלימון, א"כ ודאי אם יש מקום לומר שיוצאין בזה הוא רק בשעת הדחק גדול, כשא"א בענין אחר, דאולי יותר עדיף עכ"פ לצאת בספק מצוה כה"ג מלבטלה לגמרי, אבל כשיש להשיג אתרוגים ברורים פשיטא דחיוב גדול רמי' להדר אחריהם.

ובאמת הננו רואים בנ"ד שמה שגרם להרפות את הידים ולסמוך להקל בזה, הוא מה שראו שיש מהמדברים בענין המורכב, בקשו להם טעמים רחוקים מהפשוט לחזק את האיסור ולעשותו לאיסור ודאי, ע"כ מצאו ידיהם של כמה מבעלי תריסין לפלפל ולבטל קצת מהראיות, ומי שרוצה למיזל בתר קולא מוצא הוא סמך לדבריו, ובודאי היתה כונתם ז"ל רצויה לחזק את האיסור ולהקים את המצוה כמאמרה. אבל עתה ראוי לפרסם את היסודות הפשוטים שעליהם אין מה לגמגם כלל. וזהו מה שיותר פשוט הוא למיזל בתר עיקרו ככל דבר של יניקה כמש"כ ואות ג'}} ואפי' אם נאמר שיש כאן ביחש לשאלת המין ענינים אחרים שגורמים לחלק בין הנושאים אין לנו עליהם הוכחות גמורות, ולא נוכל בשום אופן להחליט לדבר ודאי, בדבר שכיוצא בו לא החליטו חז"ל ונשארו בספק. ומאחר דהראשונים אסתפקו להו אנן ודאי נעביד לחומרא (כברכות נ"א א') ומאין לנו כח להקל, זולת אולי בשעה"ד בדליכא אחר, אבל פשיטא שעלינו להיות מהדרים בכל היכולת לצאת ידי מצוה ברורה, ולהיות משתדלים שתתרבה היכולת של קיום המצוה כמאמרה בישראל.

והנה בענין הסימנים כבר כתבו בצדק כמה מגדולי האחרונים, שהננו רואים שעכשיו אין לסמוך עליהם כלל. ובאמת נראה שלא נכתבו הסימנים כ"א לסמוך עליהם לרווחא דמילתא, כשהי' הדבר מוחזק שמורכבים אינם מצוים כלל. וכה"ג סמכי' נמי אסימני בצים, כיון דאין עוף טמא מצוי ביננו (כסי' פ"ג) וי"ל דה"נ הסימנים הוא רק לענין שאם אין הסימנים נמצאים אז יש לחוש לחומרא, שמא הוא מורכב, אבל עכשיו שע"פ הנטיעות החדשות רוב האתרוגים ככולם, זולת אותם שהם גדלים באילנות הפראים (שקוראין קיפריס) שאין להם הידור כלל, מפני שלא הורכבו כלל אפילו במינם, אבל האתרוגים שיש להם קצת הידור בגידולם ובתוארם המה מוכרחים להיות מורכבים, אלא שאם יש על זה השגחה מרכיבים אותם במינם, אתרוג באתרוג, שגם במין אחד ישנם כמה פרטים כידוע בחוש, וכדפי' רש"י בסוטה מ"ג}}. ואם אין שום השגחה בודאי מרכיב הוא הנכרי באילן שהוא מתקיים יותר, ופועל ביותר על ההידור החיצוני של הפרי מאתרוג, שהוא הלימון. א"כ אין כאן שום חזקה כלל, ולא רק ספק השקול הוא, כ"א רובא דרובא הנם מורכבים, ואין כאן שום חזקה להיפוך, וחזקת אומן לא מרע אומנתו אין כאן, מאחר שכבר ניסו הנכרים משנים כבירות ורואים שגם המורכב נמכר להם בטוב, וקפצי עליהו זביני עוד יותר ויותר משאינו מורכב, אדרבא חזקת אומנתו מסייעת שיעשה ע"צ היותר טוב לענין מסחר וכפי סדר המטע המקובל בבעלי אומניות של הגננות. א"כ בכה"ג ודאי אין לסמוך על סימנים, שסוף כל סוף הלא לא יוכלו לעמוד אפי' במדרגת סימני בצים שהרי לא נזכרו כלל בש"ס כ"א נקטו אותם רבוותא מהפוסקים האחרונים ז"ל ע"פ הנסיון באיזה מקום, והרי הדבר ידוע שעניני הנטיעות וטבעיהם בפרטיותם מתחלפים ממקום למקום ומזמן לזמן וכדכ' הרמב"ם (בה' כלאים ריש פ"ג). א"כ אין כאן שום חזקה כלל בענין הסימנים שהרי עשוים להשתנות לפי דרכי העבודה וטבע המקום, א"כ בודאי שא"א לסמוך כלל כ"א ע"פ עדות ברורה שע"פ השגחה, באופן שיהי' הגננים יראים לזייף ולהרכיב מצד אימת ההשגחה וההכשר המוטל עליהם.

ובאמת כמה קשה הדבר עכשיו להגיד בבירור, את ההלכה שהגידוה בפירוש רובם ככולם של גדולי הפוסקים המדברים בזה, שרובם פסלו את האתרוג המורכב לגמרי אפי' בשעה"ד ורבים גם לכל ימות החג, ומעוטם הכשירוהו רק בשעה"ד. וזה היה נקל להאמר בימיהם שהי' מחזקים קים שישנם במציאות אתרוגים בלתי מורכבים די והותר, וההרכבה בשאינו מינו הוא רק דרך מקרה, וכן חשב עדיין גם הגאון בעל בית אפרים ז"ל. ונראה שבאמת כן הי' בימים מקדם שלא נתרחבה עדיין תכונת עבודת האדמה ע"פ הלימודים החדשים, ועכ"פ לא נכבשו המנהגים של הנסיונות מההמצאות לפני האכרים והגננים. אבל עכשיו שנתברר לנו שחוץ מאותם הגנות שמשגיחים עליהם ע"י אחב"י במושבות שבא"י, וחוץ ממיעוטא דמיעוטא מהאתרוגים הגדלים פרא שהם בלתי מורכבים כלל, אין במציאות שום אתרוג שלא יהי' מורכב, שע"ז מעידים הגננים המפורסמים כולם: וכל הרגיל בספרי הטבע לחכמת "הבטניק" יודע זה, שזאת היא הדרך הראשית לעבודת הגנות להרכיב אילן שגזעו רך וענוג על אילן הקרוב למינו שטבע עצו ושרשו חזק וקשה, כדי שיתקיים יותר וישמר ממחלות המזדמנות ביותר באילנות הרכים והעדינים, והיותר עדין שבכולם הוא האתרוג שצריך שמירה גדולה וטיפול גדול כדאמרי' בפ"ק דר"ה, (ט"ו א'), אתרוג איידי דקשה לי' ידא, וזה הוא דבר מפורסם. ועתה הלא נודע שרוב אחב"י מוכרחים הם לפי מצב ההוה כמעט להשתמש בכל מאי דאתי לידם, לדאבון לב כל יראי השי"ת ואוהבי מצותיו, ואין שעת הדחק ראי'. אמת הדבר שראוי ונכון שיזהירו כל הרבנים את הציבור שיהי' לכה"פ אתרוג הקהל מהאתרוגים הברורים, שיש עדות ברורה על כשרותם, וראוי ונכון לצאת ידי חובתו בו בברכה כל יחיד, ואח"כ יטול כ"א אתרוג שלו, כ"ז שלא תשיג יד כולם להגיע לאתרוגים. שהם ודאים בלתי מורכבים. והנה באשר כי באה"ק ת"ו הדבר ידוע למדי שבכל מקום שאין שם השגחה מוכרח הדבר שיהי' האתרוגים מורכבים, ובאשר שכל האתרוגים שבחו"ל הנם בידי נכרים ואין עליהם שום השגחה, וכמעט שא"א בהשגחה, ע"כ אע"פ שלא העידו על האתרוגים הגדלים בא"י אצל הנכרים שלוקחים מהם הסוחרים, שהם בלתי מורכבים, כי באמת א"א להעיד עדות זו כיון שאין עליהם השגחה מיוחדת וא"א להנהיג השגחה, כי הנכרי איננו מניח, ואינו זקוק לזה כלל שיודע הוא ברור שלא יגרע כח אתרוגיו מאתרוגי קורפו וכיו"ב, שהם ודאי מורכבים והם הולכים ומתפשטים ומשלמים בעדם בכסף מלא, למרות מה שכבר נתפרסם עליהם איסור ממספר גדול של גדולי הדור, אז זה מכמה שנים, ע"כ מובן הדבר שכ"ז שהעולם קונה האתרוגים מחו"ל שהם ודאי מורכבים לא גריעי מהם אתרוגים סתמים של א"י אפילו אותם שגדלו אצל הגוים, אע"ג דלפ"ד החת"ס (או"ח סי' כ"ז) דתלי עיקר טעם הלבוש באיסור הקיום והוא ז"ל שדי נרגא באיסור קיום הרכבת כלאים בחו"ל, א"כ י"ל דגריעי מורכבים שבא"י משבחו"ל, מ"מ י"ל לאידך גיסא כיון שיש ספיקות בענין הרכבת אתרוג ולימון שמא הם מין א' כמו שנסתפק בת' שבו"י, ויש לספק ג"כ שמא אצל ב"נ אינם כלאים כמשנ"ל, (אות א'), וי"ל דבכה"ג אין איסור קיום. ובכלל באיסור קיום המורכב יש חולקים, וכ' ג"כ לשון הרמב"ם (פ"א דכלאים ה"ג) א"כ דבא"י שיש בעקירת אילנות איסור יותר משום ישוב א"י (כב"מ ק"א א') א"כ י"ל שאסור לעקור מספק מורכב כזה, וממילא אזיל איסור קיומו, אבל בחו"ל כיון שאין בו כ"א משום בל תשחית, י"ל ודאי כיון שעושה משום קיום המצוה של מניעת קיום כלאים אין כאן השחתה (כתוס' ע"ז י"א א' ד"ה עוקרין) ומשו"ה חייב ישראל לעקור אפי' מפני הספק שלא יקיים כלאים, ומשמע דאפי' בעושה מצד הידור אין איסור השחתה, שהרי לד' הרמב"ם (בפ"ו דמלכים הלכה יו"ד) נראה דיש אפילו איסור תורה בהשחתת כל דבר לא אילנות בלבד, ומ"מ אונקלס הגר החמיר על עצמו בירושת אביו, שהי' מותר לו לומר לאחיו טול אתה ע"ז ואני מעות, והוליך חלקו לים המלח (כתוספתא דדמאי פ"ו הלכה ה') אלא די"ל דבע"ז לא שייך השחתה דראוי לאבדה, ואולי ר"ה ג"כ בי"נ אפילו של גוי וכ"מ מסוגיא דע"ז (ס"ג ב') דיי"נ של גוי ג"כ ישבור ותבא ע"ב וכ"מ מדהביא אח"כ (שם ס"ד א') שעוקרין עם הנכרי בכלאים וחשיב ממעט את התפלה, ונראה מכאן דכל איסורים חשובים תפלה אפילו אצל ב"נ, וכמו שהעירותי בזה לעיל (אות ה'). א"כ י"ל דגרע חו"ל מא"י בזה. ובכלל אין יסוד הפסול מטעם הלבוש לבדו ומצד יתר הטעמים פשיטא דאין חילוק, ועכ"פ י"ל שפיר דלא גריעי בזה מורכבים או ספק מורכבים שבא"י מכיו"ב בחו"ל, וממילא י"ל שיש ג"כ יתרון של חביבותא דא"י מ"מ. אבל היש להעריך את ערכם של אלו בעיקר חזקת כשרותם הבא ברפיון מאד, רק מצד המנהג הנלחץ של דוחק גדול שא"א באופן אחר, לאותם האתרוגים הכשרים כדינם שגדלים באה"ק בידי אחינו בני המושבות המושגחים יפה בכשרותם, וכמה גדולה היא המצוה הקבועה לדורות, וכמה ראוי להשתדל שתהי' מדי שנה בשנה היכולת מתגדלת להרבות בנטיעות אתרוגים ע"י אחינו בא"י בהשגחה ובכשרות, כדי שנזכה להודיע שכבר מספיקים הם האתרוגים הכשרים לכל ישראל, וכל הסוחרים שבאה"ק ובחו"ל יוכלו לקנות בריוח ולהנהיג מסחרם דוקא באתרוגים ברורים, ויהי' להם אז משנה יתרון באין ערוך על האתרוגים שבחו"ל, יותר מהיתרון שיש עתה גם להאתרוגים הסתמיים הבאים מאה"ק נגד אתרוגי חו"ל בכלל בשעה שבענין חשש ההרכבה ודאי אין אתרוגי חו"ל עומדים עכ"פ למעלה מהם. א"כ בכל אופן יש להם יתרון מה שעכ"פ יש כאן חבת אה"ק, ולא גרע אתרוג מכיפי דעכו שראוי לחבב הרבה כ"ד שבא מארץ חמדתנו, אבל יותר ויותר יהי' היתרון האמיתי כשיבוא הדבר ע"י זכותם ופעלם של צדיקי הדור, והרבנים הגאונים עובדי ד' באמת ותמים, שיורחב ענין המטע של האתרוגים הברורים, כדי שנוכל כולנו לקיים המצוה כדת של תורה, ולהזהר מאותם האתרוגים המורכבים שמאז היו אבותינו ואבות אבותנו נוהגים בהם איסור ורובם ככולם של גאוני הדורות פסלום בראיות נכונות וברורות שאי אפשר להזיזם, ולהוציא הדבר מכלל ספק בשום אופן וענין, ותחזור העטרה ליושנה בעה"י לקיים המצוה הקדושה והחביבה כדינה וכתיקונה ואשרי הזוכים והמזכים.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף