עמר נקא/ויקרא/יג

עמר נקא ויקרא יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב

שאת או ספחת שמות נגעים הם ולבנות זו מזו בגמ' מוכיח שלכך כתב ספחת באמצע בין שאת לבהרת להוכיח ממנו תולדות לשתי המראות נגעים כלומר שתהא מלת ספחת סמוכה לשאת ולבהרת שפי' ספחת דבוק ושפלה כמו ספחני נא אל אחת הכהונות וזהו שאמר מראות הנגעים שתים שהן ארבע שאת ותולדותה בהרת ותולדותה בהרת עזה כשלג שנייה לה כסיד ההיכל שאת כצמר לבן שנייה לה כקרום ביצה וכן פירש רש"י בסמוך וכו':

ג

הפך לבן מתחלה שחור והפך ללבן בתוך הנגע רש"י תפש שטתו כדעת ר' יהודה דהכי סבירא ליה אבל חכמים חולקים עליו דסבורים שאפי' היה לבן מתחלה שהוא סימן טומאה גם כן מהר"ר:

ד

ועמוק אין מראה מן העור לא ידעתי פירושו פי' לפי שפי' לעיל כל מראה חמה עמוקה מן הצל וכאן כתי' ואם בהרת לבנה היא ועמוק אין מראה מן העור וזה תימא איך איפשר שתהיה לבנה ולא ההיה עמוקה משאר העור לכך כתב לא ידעתי פירושו כלומ' לא ידעתי לפרש אותו באי זה אופן תהיה לבנה ואינה עמוקה:

ה

בעיניו במראהו ובשערו הראשון והסגיר שנית הא אם פשה בשבוע ראשון טמא מוחלט צריך לישב מנא ליה לרש"י הא לעולם אימא לך דאפי' פשה בשבוע הראשון יסגיר והא דאשמועינן קרא בלא פשה חדושה קמ"ל דאפי' דלא פשה אפי' הכי צריך הסגר דהוה אמינא שהוא טהור. ונראה די"ל דשמעינן ליה מדכתי' לא פשה דלא אצטריך דהא כתב והנה הנגע עמד בעיניו במראהו ובשערו הראשון אלא להכי כתב לא פשה לאשמועינן הא פשה טמא והשתא שמעינן כולהו כהה ופשה בסוף שבוע ראשון טמא כדאמרינן לא כהה ולא פשה בסוף שבוע ראשון מסגיר ש"מ הא כהה ולא פשה טהור כהה ופשה בסוף שבוע שני טמא דמדכתי' וראה הכהן ביום השביעי בנית והנה כהה ולא פשה וטהרו ש"מ הא כהה ופשה טמא. ואין לומ' יסגיר דלא גרע בסוף שבוע ראשון כדאמרינן דטמא. ועוד דאין בנגע אדם יותר משני הסגרות כדבעינן למימר לקמן. וכן לא כהה ולא פשה בסוף שבוע שני אין לומ' יסגיר כדאמרי' אין בנגע אדם יותר מבתים א"כ צריך לומ' שיהא טמא דהא חזינן דקרא קא קפיד משני סימנין לטהר שיהיה כהה ולא יפשה כהה ולא פשה טהור כדכתיב אמנם הא דאמרינן דאין יותר משתי שבועות בנגעי אדם מדכתיב והסגירו הכהן שבעת ימים שנית וכתי' אח"כ וראה אותו הכהן ביום השביעי שנית ומה ת"ל שנית ללמדך שנית מסגיר אותו ולא שלישית הכי איתמר בת"כ. מהר"ר:

י

שער לבן בלא מחיה ומחיה בלא שער לבן נראה דנפקא ליה דכמו ששער לבן הוא סי' טומאה לבד דהא כתביה גבי בהרת כך מחיה בלא שער לבן הוא סימן טומאה. ואעפ"י שלא נאמרה מחיה אלא בשאת אף בכל המראות ותולדותיהן סי' טומאה הוא נראה דשמעינן ליה דהוקשו כל המראות זו לזו מדכללן יחד בתחלת הפרשה אדם כי יהיה בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת ואח"כ פי' דינם. מהר"ר:

יב

מראשו ועד רגליו של אדם בא לפרש שלא תטעה שירצה לומ' מראשו של נגע ועד רגליו של נגע כדמשמע פשטיה דקרא דכתי' וכסתה הצרעת את כל עור הנגע מראשו ועד רגליו אבל זה אינו יכול להיות דהא כתי' אח"כ וראה והנה כסתה הצרעת את כל עור בשרו:

יד

וביום הראות בו בשר חי יטמא אם צמחה בו מחיה וכו' וביום מה ת"ל יש יום שאתה רואה וכו' קשה למה סרס המקרא שפירש כבר חי קודם שיפרש וביום הקודם לו בפסוק. י"ל משום שאם היינו מפרשי' שהפסוק בא לפרש דיני המחיה הייתי אומ' דהא דכתי' וביום בא להודיענו שאפי' במחיה שהוא סימן מובהק ונראה לעינים אפי' הכי אין רואין אותה אלא ביום אבל השתא דאתא לאשמועינן דין אחר אמאי אצטריך וביום לכך פי' אח"כ יש יום שאתה רואה. וכו':

לג

ואת הנתק לא יגלח מניח ב' שערות סמוך לו וכו' קשה מנא לו דבר זה י"ל מייתור מלת את שהיה לו לכתוב והנתק לא יגלח אלא שפירש ואת ועם כתרגום אנקלוס ודעם נתקא כלומ' השערות הסמוכות לו:

מו

מחוץ למחנה חוץ לג' מחנות במסכת פסחים דריש לוה מדכתי' בפר' נשא וישלחו מן המחנה כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש מזכר עד נקבה תשלחו אל מחוץ למחנה תשלחום הרי יש כאן ג' שלוחים הראשון חוץ למחנה שכינה וזהו טמא לנפש שאין טומאה יוצאה עליו מגופו השני חוץ למחנה לויה וזהו זב שהטומאה יוצאה עליו מגופו אבל אינו מטמא בביאה השלישי חוץ למחנה ישראל וזהו מצורע שטומאה יוצאה מגופו ומטמא בביאה. מהר"ר:

נב

בצמר או בפשתים וכו' ומדרשו יכול להביא גזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עמו ת"ל היא באש תשרף אינה צריכה דבר אחר עמה ומה ת"ל בצמר או בפשתים להביא את האמריות שבו וכו'. כך היא הגרסא בת"כ ואין להקשות מה ראית להוציא אניצי פשתן וגיזי צמר ולרבות האמריות שהאמריות מחוברין בו:

נה

לא הפך הנגע את עינו לא כהה מראיתו והנגע לא פשה שמענו שאם לא הפך ולא פשה טמא ואין צריך לומר לא הפך ופשה הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה לו ת"ל והסגיר דברי ר' יהודה וחכמי' אומ' וכו' כדאית' בת"כ ורמזתיה כאן כדי לישב המקרא על אופניו עכ"ל רש"י ז"ל. צריך לישב מה הוא אומ' הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה לו הלא הוא כתב לא הפך ולא כהה ממראיתו וקרא כתי' ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע אחרי הוכבס אותו וקרע אותו מן הבגד ואח"כ איך יאמ' איני יודע מה יעשה לו וגם לר' יהודה קשה איך יאמר שיסגיר אותו ונראה דמה שאמ' לא הפך לא כהה ממראיתו ר"ל להיות שפל משני המראות שהם ירקרק ואדמדם והיינו דקאמר הפך ולא פשה ר"ל שנהפך למראה שלישי שאינו לא ירקרק ולא אדמדם וזהו דקרי ליה בת"כ כהה לשלישי ובזה קאמ' לא ידעתי מה יעשה לו ובזה חולקי' ר' יהודה וחכמים. אמנם מה שאמ' הכתוב ואם ראה הכהן והנה כהה הנגע וכו' קרא מיירי שכהה מירקרק לאדמדם או להפך וזהו שקורא בת"כ כהה לשני ולכך שינה הכתוב לשונו באחד אומ' ולא הפך ובשני אומ' והנה כהה ולא אמר ולא הפך וזה לשון ת"כ. וראה הכהן אחרי הכבס את הנגע והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא הוא הא אם לא הפך ולא פשה טמא הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה לו ת"ל והסגיר שנית דברי ר' יהודה וחכמים אומ' תטמאה משום עומד הא מה אני מקיים והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה בכל מין שהוא מטמא לו. ואם ראה הכהן והנה כהה כהה למראה שני או למראה שלישי. ת"ל והנגע. אי והנגע יכול במראיו ת"ל והנה כהה. הא כיצד כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי. עוד למדנו לכהה בסוף שבוע שני למראה שני שהוא קורעו ומנין לכהה בסוף שבוע שני למראה שלישי שהוא מעכבו ת"ל כאן נגע ולהלן הוא אומר נגע מה נגעהאמור כאן כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי אף נגע האמור להלן כהה למראה שני ולא כהה למראה שלישי עכ"ל ת"כ. וכן כתב הרמב"ם בהלכות נגעים וז"ל ובסוף שבוע שני שהוא יום י"ג רואה אם הוא כהה למראה שלישי הרי זה טעון כבוס וטהור. ואם נשתנה הנגע ממה שהיה כגון שהיה ירקרק ונעשה אדמדם או אדמדם ונעשה ירקרק קורע מקום הנגע וכו' עכ"ל משמע דפירוש והנה כהה דקרא שנשתנה ממראה למראה. אמנם מה שכתב דבסוף שבוע שני שהוא יום י"ג אם כהה למראה שלישי הרי זה טעון כבוס וטהור צריך לישב כמאן דאמר לשמעתתיה. לא כר' יהודה ולא כרז"ל דלר' יהודה טעון הסגר ולרז"ל טמא. מהר"ר:

כאשר חלצתני מכל בושה

בחדושי פי' סדר אשה

כן סמכני באמתך ואחיה

בחוקקי פרשת זאת תהיה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.