עמודי ירושלים/בבא בתרא/א/ה

עמודי ירושלים בבא בתרא א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וכתבי הקדש אע"פ ששניהן רוצין לא יחלוקו אמר ר' הושעיה כגון תילים ודברי הימים כו'. הנה ראיתי להפני משה והבנין ירושלים כאן שכתבו דלהכי בשותפין בתהלים ודברי הימים [אינם] חולקים אף על פי ששניהם רוצים דאע"פ ששניהם כתובים מכל מקום קדושת תהלים חמורה שברוה"ק נאמרה עכ"ד. משמע מדבריהם דדברי הימים לא נאמרה ברוה"ק ובעיני יפלא לומר כן וממשנה דידים (פ"ג מ"ה) דאמרינן כל כתבי הקודש מטמאין את הידים ופליגי בקהלת ושיר השירים מבואר דדברי הימים ברוה"ק נאמרה דהא החולקים סוברים דלכן אין מטמאין דמחכמתו נאמרה ולא ברוה"ק ואם כן מדוע לא הוציאו גם דברי הימים מבואר דד"ה מטמא הידים דנאמרה ברוה"ק וידעתי שיש לדחות ולומר דתנא ושייר ואין לומר מאי שייר דהאי שייר יש לומר דשייר אסתר לדעת שמואל במגילה (ז' א') דאינו מטמא את הידים. והן אמת דהרמב"ם בהלכות אבות הטומאה (פ"ט הלכה ו') פסק דלא כשמואל שכתב כל כתבי הקדש אפילו שיר השירים וקהלת שהן דברי חכמה מטמאין את הידים עכ"ל ומדסתם משמע דהוא הדין למגילת אסתר. וכמ"ש המ"א (סי' קמ"ז סק"א) ומ"ש הפנים מאירות (ח"א סי' ע"ו) דהלכה כשמואל מש"ס סנהדרין דף ק"א דמגילה לא בעי מטפחת מוכח דאינו מטמא הידים וכשמואל. אינו מוכח להרמב"ם. דיש לומר דסבירא ליה דהא דאסור לאחוז ערום הוא דוקא בספר תורה והמטפחת לא היה בשביל האחיזה רק דפליגי בדינא אם צריך מטפחת או לא. והנה מצאתי חבר להרמב"ם דאין הלכה כשמואל הוא ראש הגאונים רב האי גאון ז"ל בתשובת הגאונים הנדפסים בליק (סי' ) שנשאל לרב האי אם הלכה כשמואל והשיב בזה"ל למאי הלכתא איצטרכא להך הלכתא מי אית לן השתא טומאת ידים ותרומה וקודש אלא בדין הוא דלית הלכתא כשמואל דאיתוקם כיחידאה והלכתא כסתם מתני' ולא עוד אלא שכל ישראל חשבין ליה בהדי כתבי הקדש עכ"ל מבואר דסבירא ליה לרב האי כהרמב"ם דלית הלכתא כשמואל (והמגיה שם תמה על רב האי דנפקא מיניה לענין לאחוז ערום ולא קשה מידי דרב האי סבירא ליה דוקא ספר תורה ולא שאר כתבי הקודש גם מ"ש דנפקא מינה להציל מפני הדליקה אין נפקא מיניה גם כן בזה"ז דניתנו ליקרות וכל כתבי הקודש מצילין. עיין בש"ע א"ח (סי' של"ד סי"ב וסי"ג) וצדקו דברי רב האי). וע' שו"ת רדב"ז (ח"ב סי' תשע"א) שכתב דנמנו וגמרו דמגילת אסתר מטמא את הידים. אולם צל"ע על מש"ש דמאן דסבירא ליה דהוא הדין בכל כתבי הקודש פי' האי ערום היינו שהאדם הוא ערום ומאן דפי' שהספר הוא ערום סבירא ליה דוקא בספר תורה ולא בשאר כתבי הקודש. וקשה על זה דנהי דבדברי התוס' שבת (י"ד א') יש לפרש כן. אולם באגודת שבת (סי' י"ט) שכתב האוחז ספר תורה ערום פי' בתוס' ה"ה כל כתבי הקודש אסור ליגע בלא מטפחת ובתוס' ד"ה כיון אפי' נוגע סמוך לנטילה גזרו עליה שלא חלקו עכ"ל מבואר להדיא דס"ל דכה"ק אסור לאחוז בהן בלא מטפחת ולא כהרדב"ז. וצל"ע על האבן עזרא בשיר השירים שכתב דבשיר השירים ליתא מחלוקת כלל אם מטמא את הידים. ובאמת מבואר במשנה בידים שם בדברי ר' יוסי ור' שמעון דיש פלוגתא בשיר השירים ודעת ר"ע שם דבשיר השירים אין בו מחלוקת ובמסקנא אמר ר' יוחנן בן יהושע בן חמיו של ר"ע כדברי בן עזאי כך נחלקו וכך גמרו מבואר בהמסקנא דפליגי בקהלת ושיר השירים אם מטמאין הידים והיינו דפליגי אם נאמרה ברוח הקודש או שנאמרה בחכמה. ולפ"ז קשה לי על הר"מ שכתב דמטמאין הידים אף על פי שהן דברי חכמה. דנראה דאם נסבור שהן דברי חכמה שוב אין מטמאין הידים (ובעל עין משפט שגה שציין להא דקהלת אינו מטמא הידים להר"מ ובאמת מבואר בר"מ להיפוך) אולם כזאת יש להעיר גם על מ"ש בהלכות יסה"ת (פ"ב ה"ה) וזהו שרמז שלמה בחכמתו ואמר כי גבוה מעל גבוה שומר וכן כתב הר"מ זה הלשון על פסוקי קהלת שם בהיסה"ת (פרק ה' ה"ח) והת"ת (פ"ז הל' י"ג) והל' תשובה (פ"ז הלכה ב') דהא קיימא לן דקהלת מטמא הידים והיינו דהוא ברוח הקודש ולמה אמר הר"מ דהוא מחכמתו. אולם ראינו שגם על פסוקי משלי כתב הר"מ לשון הזה בהיסה"ת (פ"ב הלכה י"ב) והל' דעות (פ"ג הלכה ג' ופ"ד הט"ו הי"ט ופרק ז' הלכה ד') והת"ת (פרק ג' הלכה י"ב). אולם ראיתי גם בש"ס סנהדרין (ק"ז א') וסוטה (מ"ד א') שגם שם אמרו כן על פסוקי משלי ועיין בבאר שבע שם בסנהדרין וסוטה שתמה כן על הש"ס ועמ"ש בכסא רחמים בתוספותיו למסכת כלה (פ"ד סי' ה') מ"ש ע"ז אולם כן ראיתי גם כן בש"ס ברכות (דף ד' ע"א) ועליו אמר שלמה בחכמתו בני אם חכם לבך כו' והוא במשלי וכן הוא בש"ס שבת (קנ"ג א') על פסוקי קהלת. אולם יש ליישב זה ע"פ מה שראיתי בילקוט נביאים (רמז תתקנ"ה) היה לבו של שלמה מלא חכמה ולא היה יודעים חכמתו עד ששרתה עליו רוח הקודש וידעו הכל מה חכמתו מבואר דחכמתו נתגלה על ידי רוח הקודש. ועיין בזוה"ק ויקרא (ס"ד א') דאיתא התם פתח ואמר מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה מארץ מרחק הא אסתכלנא במלוי דשלמה מלכא וכלהו בחכמתא אמרין תא חזי ג' ספרין דחכמתא אפיק שלמה לעלמא וכולהו בחכמתא עילאה שיר השירים חכמה קהלת תבונה ומשלי דעת לקביל ג' אילן עבד ג' ספרים כו' יעו"ש מבואר דהאי חכמה הוא חכמה עילאה וזה כוונת הגמרא ששלמה אמר בחכמתו דהוא חכמה עילאה וזה הוי על ידי רוח הקודש ולא קשה מידי. ואם כן אתי שפיר גם כן דברי הרמב"ם עכ"פ לפי מה דפסקינן דלא כשמואל אם כן לא שייר כלום וגם דברי הימים בכלל הכתובים וגם לשמואל שהוציא אסתר. בדברי הימים מודה דהתם הטעם דלא ניתנה לכתוב אבל בדברי הימים לא מצינו כן והבא לחדש דבר כזה עליו הראיה. ועיין ש"ס מגילה (י"א א') ובויקרא רבה (פ"א) וילקוט נביאים (רמז אלף ע"ז) ר' סימון בשם ריב"ל אמר ר' חמא אבוה דר' אושעיה לא ניתנה דברי הימים אלא לדרוש ע"ש. וראיתי להעיר על מ"ש האהבת יונתן (בהפטרה של ז' ימי הפסח) דרוח הקודש קודם בזמן מנבואה דברוח הקודש יש כל סוד כמוס וכל אוצרות חכמה ולכך יסדו אנשי כנסת הגדולה בתפלת מוסף דראש השנה במלכיות זכרונות שופרות תלתא פסוקי מן התורה ומן כתבי הקדש ואחר כך מן הנביאים. ותמיהני על זה שכתב בפשיטות דכתבי הקודש קודמים וגדולים מן הנבואה ומבואר בכמה דוכתי ההיפוך והר"ן כתב הטעם שלכן הקדימו הכתובים לנביאים מפני שקדושת נביאים גדולה ומעלין בקודש כו' והובא גם כן באורח חיים (סי' תקצ"א) וגם לפמ"ש התוספות יום טוב (פרק ד' דראש השנה מ"ו) והמ"א (סי' קנ"ג סק"ב) דהר"ן חזר בו היינו דשוים המה אבל לא דכתובים גדולים מנביאים זה לא עלה על דעת אדם מעולם. והנה בירושלמי סוטה (פ"ט הלכה י"ג) איתא משמתו נביאים ראשונים כו' זה שמואל ודוד וכך הוא בש"ס דילן סוטה [מ"ח ב' ושם איתא זה דוד ושמואל ובהגהת הג' ר' ישעיה ברלין הגיה שצ"ל שמואל ודוד אולם רש"י ביומא (נ"ג ב') העתיק דוד ושמואל] וכתב השירי קרבן דמכאן שמעינן דדוד ושלמה נקראו נביאים ולא כמ"ש הרמב"ם במורה נבוכים (ח"ב פמ"ה) דדוד ושלמה לא היו נביאים אלא בעלי רוח הקודש עכ"ל. ולכאורה יש ליישב זה עפ"י מש"ש להלן בירושלמי דזה ירמיה וברוך וכתב היפה מראה וז"ל ואף על גב דברוך לא זכה לנבואה כדכתיב ואתה תבקש לך גדולות אל תבקש מפני שהיה מבני הנביאים סייעתו של ירמיה שהיו מבקשים דרכי הנבואה קרי ליה נביא עכ"ל. אם כן חזינן דנקרא נביא אף על גב דלאו נביא ממש הוא ורק משום שהיה מבקש להיות נביא אם כן מכל שכן שנוכל לומר כן על דוד ושלמה. אולם באמת נעלם מבעל יפה מראה דברי רש"י מגילה (י"ד א') שכתב בשם הבעל הלכות גדולות דחשיב מ"ח נביאים וקחשיב לברוך בהדייהו דמוכח דהיה נביא ממש. [והן אמת שבבעל הלכות גדולות שבידינו הלכות הספד לא נחשב שם ברוך בהדי המ"ח ואדרבה סיים בסופו דברוך בן נריה ושריה בן מחסיא ומרדכי וחנמאל ושנום נתנבאו לצורך שעה עכ"ל מוכח אדרבה שלא קחשיב אותם לפי שלא נתנבאו לדורות וע"ש בהלכות גדולות שקחשיב אותם באופן אחר ממ"ש רש"י וגם לפי חשבונו נחסר שנים ונראה שצריך לעייל ירמיה שנשמט בהדפוס ועלי ועיין בטורי אבן שהקשה דהוה ליה ליחשב אליהוא בן ברכאל הבוזי ע"ש. אולם כבר תירץ אותו הבעל הלכות גדולות במ"ש אלו נתנבאו במצרים משנתנה תורה לישראל ולמעלה מזה כתב דאליהוא בן ברכאל הבוזי ניבא קודם שניתנה תורה כו' ואם כן לא קשה מידי. אולם בעל הלכות גדולות לא קחשיב גם לאברהם יצחק ויעקב לפי שנתנבאו קודם שניתנה התורה. אולם לרש"י שקחשיב לאברהם יצחק ויעקב תקשה קושית הט"א מדוע לא קחשיב לאליהוא בן ברכאל הבוזי אך מדברי הבעל הלכות גדולות נראה שסבירא ליה שאליהוא בן ברכאל היה עובד כוכבים והיינו שחשיב אותם עם הנביאים שנתנבאו לעובדי כוכבים וסיים משניתנה תורה לישראל פסקה רוח הקודש מן האומות (והיינו משום שבירושלמי סוטה (פ"ה הלכה ו') סוברים הרבה דהוי עובד כוכבים ולראב"ע דהיה יצחק נכלל כבר שקחשיב אי"ו) ואם כן לפי זה גם לרש"י לא קשה מידי] אך לכאורה תמיה מהמקרא דאל תבקש כו' דלא ניבא. אולם יש לומר לפי מה דאיתא בש"ס מגילה (ט"ו א') דאמרינן שם ברוך בן נריה ושריה בן מעשיה ודניאל ומרדכי ובלשן חגי וזכריה ומלאכי כולן נתנבאו בשנת שתים לדריוש אם כן יש לומר דהכתוב דאל תבקש לך גדולות (ירמיה מ"ה) היה זה בשנת הרביעית ליהוקים אם כן יש לומר דאחר כך בשנת שתים לדריוש שהיה מאוחר טובא אז נתנבא ואתי שפיר. אולם עיקר הקושיא שהקשה השירי קרבן לא קשה מידי דהא הר"מ סיים שם במורה נבוכים בזה"ל וכן בסדר כתבי הקודש לא שמו הפרש בין משלי וקהלת ודניאל ותהלים ומגילת רות ומגילת אסתר הכל ברוח הקודש נכתבו ואלו גם כן כולם יקראו נביאים בכלל עכ"ל אם כן מבואר שגם הר"מ מודה דנקראו נביאים וע"כ שפיר קראו אותם נביאים הראשונים. וכן בש"ס מגילה (ט"ו א') אמרינן שם דדניאל נתנבא ואלו במגילה (דף ג' ע"א) אמרינן דהוא לאו נביא כו' אע"כ דגם על בעלי רוח הקודש לא נמנעו חכמים לקרותם נביאים (ואולי יש לומר דזה טעם הבעל הלכות גדולות שהביא רש"י שקחשיב דניאל בהדי המ"ח נביאים ורש"י הקשה עליו מהש"ס הנזכר לעיל דאמרינן הוא לאו נביא כו' ולהנזכר לעיל יש לומר דסבירא ליה דהסוגיא דדף ט"ו דאמרו דדניאל נתנבא חולקת על הסוגיא דר' גמליאל וסבירא ליה דהיה נביא ועיין ר"מ הלכות יסודי התורה (פ"א הלכה י"ז) שנביא אחד אומר שראה להקב"ה לבושיו כתלג חיור כו' והוא על דניאל וכבר ראיתי לחכם אחד שתמה על הר"מ שקרא אותו נביא ולפי מ"ש אתי שפיר. ועיין בבראשית רבה פ' כ"ז אמר ר' יודן גדול כוחן של נביאים שמדמין צורה ליוצרה שנאמר ואשמע קול אדם כו' והוא בדניאל מבואר דלא נמנע לקרותו נביא וביפ"ת שם כתב דסבירא ליה כהברייתא דדף ט"ו משמע דסבירא דפליגי. ולפמ"ש אינו מוכרח דפליגי. ובסדר עולם איתא (והובא בהגהת מהר"ץ מגילה פ"ק) איתא אסתר נביאה היתה דכתיב ותכתוב אסתר וכתב המהר"ץ כי לא ניתן לכתוב שום דבר שלא בא בנבואה כו' וכן אנשי כנסת הגדולה שכתבו כתבי הקודש מפני שהיה בהם נביאים. ולפ"ז אתי שפיר ש"ס דברכות סוף פרק קמא דאמרינן נביא הוא דמסדר לשבחיה כו' ומהר"ץ שם הניח בקושיא דהא לא הוה נביאים ע"ש ולדברי עצמו במגילה אתי שפיר. ושוב ראיתי במעיני הישועה להאברבנאל (מעין ג') שהאריך בזה והוכיח דמה שאמרו בש"ס לאו נביא היינו שלא היה נביא בשליחות לישראל אבל הוא בעצמו היה נביא. הדרן לדמעיקרא דנראה דדברי הימים נאמרה ברוח הקודש וביאור דברי הירושלמי למדת מתוך דברי ר' יונה ההובא בשיטה מקובצת לב"ב (דף י"ג ב') דר' הושעיה סבירא ליה הטעם בכדי שיהיה לכל אחד שני ספרים הן תורה והן כתובים לכן ס"ל בתהלים וד"ה דאין חולקין כדי שיהיה לכל א' שניהם וילמדו שניהם ולכן בתהלים ותהלים חולקין ולר"ע הטעם בכדי שיתאספו יחד ולא ילמדו ביחיד. וקרוב לזה פי' היפה מראה וא"כ אין צורך למה שחידשו הפני משה והבנין ירושלים דדברי הימים לא נאמרה ברוח הקודש ויטלו מה שחידשו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף