עונג יום טוב/מא
|
< הקודם · הבא > |
נסתפקתי בחולה שיש בו סכנה והגיע ליל פסח וזמן אכילת מצה ואמרו הרופאים שאם יאכל מצה יסתכן והוא מרוב חביבת המצוה לא שמע לקולם ואכל כזית מצה ולשעה או שתים נתרפא וסר החולי מעליו עד שאמרו שרשאי לאכול כזית מצה אי יצא במה שאכל בעת שהי' מסוכן או דילמא כיון שהי' פטור אז מלאכול לא יצא בו. ודומה לאדם שהוא עתים חלים ועתים שוטה ואכל מצה בעת שטותו ונעשה חלים דלא יצא באכילת שטותו כדאמרינן בר"ה (דף כ"ח) גבי כפאוהו ואכל מצה עיי"ש:
לכאורה נראה להביא ראי' מהא דאמרינן ביבמות (דף ס"ד) כי אתי ר' יצחק בר יוסף אמר עובדא הוי קמיה דר"י בכנישתא דמעון ביוה"כ שחל להיות בשבת ומלה ראשונה ומת שניה ומת שלישית באה לפניו אמר לה לכי ומולי א"ל אביי חזי דקא שרית איסורא וסכנתא ופרש"י ז"ל איסורא שאם איכא חזקה בשני פעמים והשלישי ניתן לדחות ממנה הו"ל מילה שלא בזמנה ואינו דוחה את השבת עכ"ל. ומדחשיב ליה מחלל את השבת במל באופן שלא היה מחויב למול א"כ הרי חזינן דמצוה שאינה צריכה לעשות משום סכנה ועבר ועשה דמי כמי שלא עשה ומחשבינן ליה כאלו חלל את השבת שלא לצורך מצוה וה"נ בענין שאלתינו דמי כמי שלא אכל מצה וצריך לחזור ולאכול ודוחק לומר דהא דקרי ליה איסורא היינו מחשש שמא ימות הוולד ואז מקרי חילול שבת דהא חזינן שלא היה ניתן לדחות את השבת אבל בזה שאכל מצה ולא הזיק לו מקרי שפיר קיום מצוה דז"א דאם נימא דכל היכא דלא הזיק לו מקרי קיום מצוה אף שהיה פטור עפ"י ד"ת. א"כ התם נמי כשמת מקיום המצוה נימא נמי דהמצוה קיים ולא מיקרי חילול שבת דהא מילה דוחה שבת ועבר רק על מצות וחי בהם. ומדקא חשבינן לי' התם חילול שבת במת הוולד ש"מ דעיקר טעמא הוי דכיון דהתורה פטרתו מלמול אין כאן מצוה כלל והוי מילה שלא בזמנה וחילל שבת וה"נ אין כאן קיום המצוה כלל וצריך לחזור ולאכול ואע"ג דגבי עוסק במצוה פטור מן המצוה מבואר בש"ס דזבחים דאם עשה המצוה שפטור ממנה שפיר מיקרי מצוה לגביה אע"ג שהי' פטור ממנה מחמת שעוסק במצוה ראשונה דהא אמרינן שם (דף י"ט) גבי בגדי כהונה תפילין מהו שיחוצו מצוה דגופי' חייץ או לא חייץ איגלגל מילתא ומטא לקמיה דר"א ואמר תלמוד ערוך בידינו תפילין חוצצת מיתבי כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדן פטורין מן התפילה ומן התפילין מאי לאו אם הניחו אינן חוצצת עכ"ל הגמרא. הרי דאף שפטורים מן התפילין מטעם עוסק במצוה פטור מן המצוה כמו שפי' רש"י ז"ל שם אפ"ה אם הניחן בעי למימר דאינן חוצצת משום מצוה דגופיה לא חייץ הרי דאף שהיה פטור מלעשות המצוה אפ"ה אם עשאה מקרי עשה מצוה. נראה דלא דמי כלל דהתם בר חיובא הוא גם במצוה השניה אלא שקדמתה מצוה ראשונה שעסק בה להכי אם קיים גם השניה מקרי עשה מצוה משא"כ מי שפטור מן המצוה מחמת סכנת נפשות שאמרה תורה וחי בהם לאו בר חיובא הוא בזה ואם עשה כמאן דלא עביד דמי ולא מיקרי מצוה כלל:
ואין לדקדק מלשון רש"י ז"ל איפכא מדכתב הו"ל מילה שלא בזמנה ולא כתב דהו"ל כמי שלא מל כלל ש"מ דדעת רש"י ז"ל דמצוה שהוא עושה בשעה שהוא פטור ממנה משום וחי בהם ולא שימות בהם שפיר מיקרי קיום המצוה רק דהוי שלא בזמנה לענין שבת כמו מל לאחר ח' בשבת דאמרינן בשבת (דף ק"ל) דמל של ערב שבת בשבת דהו"ל מילה שלא בזמנה ומקרי עביד מצוה ומ"מ מחייב משום שבת. דז"א דממ"נ אם זה היה קרוי קיום המצוה היה מיקרי בזמנה ג"כ לענין שבת שהרי מל אותו בזמנו וקיים מצותו ומדקרי לי' רש"י ז"ל מילה שלא בזמנה ש"מ דכל שלא הי' צריך לעשות מפני הסכנה ועבר ועשה לא יחשב לו כלל למצוה ומה שלא כתב רש"י ז"ל דדמי כמי שלא מל הוא מטעמא אחרינא דהאי כללא שכתבנו דאם עשה המצוה בשעה שהוא פטור ממנה צריך לחזור ולעשות הוא רק בדבר שצוותה תורה לעשות ולא מינכר אחר העשיה כמו אכילת מצה וכדומה שאכילתו לא יחשב לו קיום מצוה כיון שעשה אותו בשעה שהוא פטור ממנה אבל במילה דמינכר מצותו שהרי ניטל ערלת הוולד שפיר מיקרי קיום המצוה וכה"ג מצאתי לרבינו בעל טו"א ז"ל (דף כ"ט) שהקשה מהא דאמרינן ביבמות (דף ס"ב) היו לו בנים בגיותו ונתגייר רי"א קיים מצות פ"ו ואמאי הא בגיותו לא היה מצווה על מצות פ"ו ודמי לאוכל מצה כשהוא שוטה ותי' דהתם שאני דשבת בעינן והאיכא ואע"ג דגבי היו לו בנים ומתו פליג ר"י אר"ה דאמר שבת בעינן והאיכא מ"מ בהיו לו בנים בגיותו והן קיימין מודה ר"י דמקרי שבת מעליא עכ"ד הט"א ז"ל. וה"ה גבי מילה איכא למימר שעיקר טעם ושורש המצוה למול ערלתו והרי נימול להכי מהני אף שהיה פטור ול"ד למצה שחלף והלך קיום מצותו ולא מינכר להכי צריך לחזור ולאכול כשנעשה חלים ולהכי לא מצינן למימר במילה שלא היתה צריכה למול מפני הסכנה ועבר ומל דמיחשב כמי שלא מל כלל דבמצות מילה א"א לבטל קיום המצוה לגמרי שהרי מ"מ הוא מהול ולהכי כתב רש"י ז"ל דהוי מילה שלא בזמנה דנהי דמילה חשבינן לה מחמת שהוא מהול מ"מ דומה למילה שלא בזמנה דכיון דמה שלא היה לו לעשות מפני הסכנה חשבינן אף בדיעבד כמאן דלא עביד כלל א"כ לענין זמן המצוה דמי כמו שמל אותו בשבת שלא בזמנו דהא מצות מילה וזמן המילה תרי מילי נינהו ואי לא מל בשמיני מחויב למול אח"כ א"כ הכא שעבר על מצות וחי בהם ומל בשבת בשמיני כיון דקיי"ל דכל מצוה שעשה בשעה שהיה פטור מפני הסכנה כמאן דלא עביד דמי רק שבמילה אין דלא עביד דמי רק שבמילה אין אנו יכולים לומר כמאן דלא עביד לענין עצם מצות מילה. משום דמינכר מצותו והרי הוא מהול לפנינו כמו גבי מצות פ"ו. אבל לענין זמן המילה דמי כמי שלא עביד מצות מילה בזמנה ודמי כמי שמל מילה שלא בזמנה בשבת וחילל את השבת:
- (הגה"ה ובזה יש ליישב מה שהקשה הגרע"א ז"ל בהא דאם מל בתוך ח' נימא דצריך להטיף דם ברית מטעם דהוי מצוה הב"ב ע"כ. ולדברינו י"ל דלא שייך מצוה הבב"ע בדבר שמצותו ניכר דהא מ"מ הוא מהול לפנינו ול"ד למצה וכדומה וכן צ"ל במה שנסתפק הב"ש אם יוצא בממזר מצות פ"ו דלא שייך בזה מהב"ב משום דהא איכא שפיר שבת וק"ל:)
וכל זה אי אמרינן דבמה שעבר על מצות וחי בהם לא יחשב לקיום המצוה ולהכי לא יחשב גבי מילה מילה בזמנה אבל אם נימא דאף שעבר בקיום מצותו על וחי בהם מקרי קיום המצוה ה"נ מיקרי מילה בזמנה וליכא חילול שבת כלל ואמאי קרי לי' איסורא וסכנתא גם אין לחלק ולומר דהתם כיון שקבעה תורה זמן למצוה זו להכי כל היכא שהילד מסוכן ומלו דומה כמו שלא הגיע זמנו עדיין ולהכי אף בדיעבד אם מלו מיחשב מילה שלא בזמנה דדמי למל בתוך ח' דחשבינן בשבת (דף ק"ל) אם מל של א' בשבת בשבת טעה בדבר מצוה ולא עשה מצוה וכדפסקינן ביור"ד (סימן רס"ד) בהגה"ה דבתוך זמנו רשאי למול ע"י עכומ"ז דלא הוי מצוה כלל וה"נ כיון שהילד מסוכן מתחילת לידתו לא הגיע זמן מצותו עדיין אבל למיחשב עשיית מצוה בעת שפטור ממנה מפני הסכנה כמו שלא עשה לא חשבינן דז"א דבהדיא כתבו התוס' ורש"י ז"ל ביבמות (דף ע') דהא דאמרינן הערל לא יאכל בתרומה דערלות שלא בזמנה לא הוי ערלות כמש"כ בשם הירושלמי אבל מתו אחיו מחמת מילה מיקרי ערל ואסור בתרומה עיי"ש א"כ הרי דמתו אחיו מחמת מילה לא דמי לקטן ערל בתוך ח' דזה לא מיקרי ערל עד ח' ומתו אחיו מחמת מילה כבר מיקרי ערל א"כ אי אפשר לדמותו למל בתוך ח' וע"כ מה שדימה רש"י ז"ל מתו אחיו מחמת מילה לנימול שלא בזמנו היינו לתינוק שנימול אחר ח' בשבת ואם איתא דסכנה אינו מבטל קיום המצוה בדיעבד ה"נ אינו מבטל מצות יום השמיני במה שמסוכן הילד ומל אותו ואמאי קרי לי' איסורא א"ו דהסכנה מבטל קיום המצוה לגמרי וגבי מילה מבטל קיום זמן המצוה:
ומזה יש להקשות על שיטת הריב"א ז"ל שהביאו התוס' בפסחים (דף מ"ז) ובחולין (דף קמא) דכל היכא דאמרינן אין עשה דוחה ל"ת ועשה אם עבר וקיים העשה אינו לוקה על הל"ת דהא דלא דחי היינו משום עשה אבל הל"ת כמאן דליתא דמי דהעשה דחאתו הרי חזינן דאף שאמרה תורה שלא ידחה הל"ת מחמת העשה דאיכא בהדיה מ"מ אם עבר ודחה אינו לוקה ולא אמרינן השתא דאמר רחמנא שאין הל"ת נדחה מחמת העשה הרי היא במקומה ולוקה גם עליה והכא גבי סכנת מילה אמרינן הואיל ואמר רחמנא דכשהילד מסוכן לאו בר מילה הוא ונדחית המילה אם עבר ומל חילל את השבת משום מילה שלא בזמנה ואדרבה הוי לן למימר מה שעבר על עשה דוחי בהם ולא שימות בהם עבר ומ"מ מילה בזמנה קיים כי שבת נתן לדחות מפני המילה:
ולפי מש"כ במק"א ליישב קושית השעה"מ על דברי ריב"א ז"ל מהא דב"מ (דף למ"ד) דקאמר והתעלמת פעמים שאתה מתעלם הא כיצד אם היה כהן והיא בבה"ק ופריך ל"ל קרא הא אין עשה דוחה ל"ת ועשה ולשיטת הריב"א ז"ל הא איצטריך קרא דאי לאו קרא ה"א אם עבר והחזיר אינו לוקה משום טומאה דלאו דטומאה נדחה מפני עשה דהשבת אבידה ועשה לחוד הוא דעבר ואשמעינן קרא דאפילו לאו דטומאה אינו נדחה מפני עשה דהשבת אבידה ואם עבר וטימא עצמו לוקה וכתבנו ליישבו דמש"כ הריב"א ז"ל דאינו לוקה משום הלאו הוא דווקא אם גם עכשיו שאין העשה דוחה ל"ת ועשה נשאר עדיין חיוב העשה עליו כמו בכיסוי שאינו רשאי לחרוש ביו"ט בשביל מצות כיסוי מ"מ מצות כסוי לא נדחה מעליו לגמרי ואם יזדמן לו עפר תחוח יהא חייב לכסות מיד הלכך כיון שאין העשה נדחה ממנו לגמרי רק שנשארה עליו עדיין אם עבר וכיסה ועבר על עשה ול"ת אמרינן דאינו לוקה עבור הל"ת שהיא נדחית מחמת העשה שעליו אבל גבי כהן והיא בביה"ק שאינו רשאי לטמא ונדחה מעליו מ"ע דהשבת אבידה זו לגמרי כיון שהיא בביה"ק דהא ע"כ דמיירי שאם ימתין עד שתצא הבהמה מביה"ק תאבד לגמרי ולא יוכל להחזירה עוד דאם היה אפשר להמתין עד שתצא מביה"ק בלא"ה אין צריך קרא דכל היכא דאפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה אפילו ל"ת גרידא ובודאי דאינו רשאי לטמאות] וכיון שמחמת העשה ול"ת הולך ממנו העשה לגמרי בזה אמרינן אם עבר וקיים העשה לוקה מפני הל"ת כיון שכבר העשה חלף הלך לו ממנו לגמרי ולא איצטריך קרא לזה:
ולפי"ז יש ליישב נמי מה שהקשיתי ממילה דגבי מילה שמלה בנה הא' ומת שני ומת צריך להמתין עד שיגדל הילד ואין עליו שום קיום מצות מילה כעת בזה אמרינן אם עבר ומל בשבת הוי חילול שבת דהו"ל מילה שלא בזמנה כיון שמצות מילה חלף לו ממנו:
ובזה יש ליישב מאי דקשה טובא לשיטת הריב"א ז"ל דהל"ת נדחה וליכא מלקות מהא דאמרינן בנדרים (דף י"ז) בנשבע לבטל את המצוה שבועה לולב שאינו נוטל שאינו שבועה ומייתי לה קרא שלא יחל דברו ופריך מהכא נפקא לי' מהתם נפקא לי' דתניא יכול נשבע לבטל את המצוה ולא ביטל יכול יהא חייב ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות יצא נשבע לבטל וכו' שאין הרשות בידו ומשני חד קרא למיפטריה מלאו דשבועה וחד קרא למיפטרי' מקרבן שבועה:
והנה שם הקשה הרשב"א ז"ל בחי' וא"ת ליתי עשה דסוכה ולידחי ל"ת דלא יחל דברו וי"ל דנדרים עשה ול"ת הם עשה ככל היוצא מפיו יעשה ל"ת דלא יחל דברו עיי"ש. וא"כ הוא הדין דשבועה הוי עשה ול"ת (ואף דשבועה הוי ישנו בשאלה ובפ"ק דיבמות (דף ה') אמרינן דעשה דוחה ל"ת ועשה שישנו בשאלה צ"ל דכיון דעשה דלולב וסוכה היא אינו שוה בכל לא עדיף ממידי דישנו בשאלה כדמשמע בפ"ק דיבמות דאינו שוה בכל וישנו בשאלה כחדא נינהו] וא"כ קשה מאי קאמר חד למיפטרי' מלאו היינו דאיצטריך קרא לפוטרו מלאו אם עבר על שבועתו וקיים המצוה הא לשיטת הריב"א לא צריך קרא לזה שהלאו כבר נדחה מחמת עשה דקיום המצוה ול"ל קרא לזה ולא איצטריך אלא למיפטרי' מעבירת העשה א"ו דכיון דע"י שבועתו נדחה קיום המצוה לגמרי ממנו ואין בידו לקיים המצוה אם עבר וקיים לוקה גם על הלאו דשבועות ושפיר איצטריך קרא למיפטרי' מלאו אם קיים המצוה (כמש"כ התוס' שם דמיירי אם קיים המצוה) ואכתי צ"ע דאכתי לא נדחה ממנו המצוה לגמרי דהא יכול לשאול על שבועתו ומצוה לאתשולי עלי' ולפי מש"כ התוס' בר"ה (דף כ"ט) דאין עשה דוחה ל"ת היכא שפשע א"ש:
אבל כבר נדחו דבריהם בטו"א בר"ה שם עיין בדבריו ז"ל וצ"ע:
מ"מ נ"ל דסברא זו שדחינו לעיל נכונה היא דאין ראיה מדברי רש"י ז"ל לענין שאילתינו דבאמת היכא דלא היה צריך לקיים המצוה מפני מצות פ"נ ועבר וקיים יצא ידי מצותו והיינו אם אכל מצה ונתרפא דחזינן שלא הזיק לו קיום המצוה דבזה אמרינן או שהרופא טעה או שנעשה לו נס ומשמיא הוא דרחימו עליו שלא יזיקנו קיום המצוה להכי אמרינן מצוה דעבד עבד ומה שאמר חזי דקא שרית איסורא וסכנתא היינו מחשש שמא ימות הילד ע"י מילה זו דאז כיון שבאמת חזינן שהמילה הזיקתו והוא א"צ להמית הילד מפני מצות מילה בזה אמרינן דלא קיים המצוה אבל היכא דחזינן שלא הזיקתו קיום המצוה שפיר יצא ויש לעיין לדעת הר"מ ז"ל דסובר דאסור לעבור על מ"ע דוחי בהם ולא שימות בהם היכי דהדין הוא יעבור וא"י דלא יצא מטעם דהוי מצוה הב"ב ואף לפמש"כ הנוב"י דבכל דוכתא דאמרינן אין עשה דוחה עשה אי עבר וקיים אמרינן מאי אולמי' דהאי עשה מהאי עשה ולא הוי מהב"ב מ"מ זה דוקא בעשה שפגע דרך מקרה בעשה אחרת כמו חייבי עשה וכמו מצרי ואדומי שנפלה לפניו ליבום ועבר ובעל דקנה דעשה דמצרי ואדומי לעצמה נאמרה ועכשיו שפגע בה מצות יבום ובעל אמרינן מאי אולמי' עשה דמצרי ואדומי מעשה דיבום וקנה שפיר אבל עשה דוחי בהם שעיקרה נאמר שלא לדחות פ"נ מפני ל"ת או מפני עשה אי עבר ודחה ה"נ הוי מצוה הבאה בעבירה שעבר על עשה דוחי בהם ועיין לקמן בדיני יבום וצריך עיון כעת [ועיין במהרי"ט סימן ט"ז שכתב בשם הראנ"ח ביבמה שמת אבי' שלא רצה הראנ"ח שתחלוץ כשהיא אוננת ופי' הוא ז"ל הטעם משום שהיא פטורה מכל המצות ואינה רשאי להחמיר ע"ע ומאחר שהוא פטור מאותה מצוה כמאן דליתא דמי עיי"ש משמע דמצוה שהוא עושה בשעה שהוא פטור כמאן דליתא דמי ועיין לקמן שבארנו דבריו ז"ל]. מיהו כל זה אם בעצם המצוה הי' הסכנה אבל אם בעצם המצוה ליכא סכנה רק בהכשר קיומה כגון שנסתכן להביא מצה ואכל ודאי דיוצא י"ח כמו דאמרינן בקדושין (דף ל"ט) ובשילהי חולין (דף קל"ג) דלמד ר' יעקב דאין לך מצוה שאין תחיית המתים תלוי בה מהא דחזא מעשה באמר לו אביו להביא גוזלות ועלה ושלח האם ולקח הקן ובחזירתו נפל ומת היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה ואם נימא דהיכא דמסתכן בהכשר מצוה נמי לא קיים מצוה כלל א"כ לא מוכח מידי דהא דנפל מן הגג הוא משום שלא קיים מצוה כלל א"ו כמש"כ דסכנה בהכשר מצוה אינו מבטל המצוה ודו"ק:
שוב ראיתי שדברי רש"י ז"ל אתי כפשוטו הא דקאמר שרית איסורא וסכנתא דהוי לי' מילה שלא בזמנה ואינה דוחה את השבת משום דאפילו אם נימא דמקרי עביד מצוה וקיים מצות מילה מ"מ מיקרי חילל את השבת מפני שלכתחילה לא הי' לו למול ויש ראיה לזה מהא דאמרינן בכתובות (דף כ"ב) אם הקילו לענין שבוי' דאיסור לאו נקל בא"א והקשה ר"ת ז"ל שם בד"ה עידי טומאה דהא בשבויה נמי איכא איסור סקילה אם נשאת לכהן שישמש ע"ג המזבח עיי"ש הרי דקיי"ל כר' יהושע בהי' עומד ע"ג המזבח ומקריב ונודע שהוא ב"ג וב"ח עבודתו כשרה והקרבן דוחה שבת והקרבן שהקריב כשר לדעת הרמב"ם ז"ל (בפ"ו מה' ביאת המקדש) אפילו לאחר שנודע בדיעבד אפ"ה מיקרי חילול שבת הואיל והוא חלל ואין לו להקריב ולא ניתנה שבת לדחות אצלו וה"נ אף שקיים מצות מילה ומילה דוחה שבת אפ"ה הואיל ולא היה לו למול מפני הסכנה מיקרי מחלל את השבת כנלע"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |