ספר הערוך/ברך
|
< הקודם · הבא > |
ברך (א)[עריכה]
ברך [זעגענען בענטשען]
(פסחים קה) חוץ מברכ' המצות וברכת הפירות שפותח בהן בברוך ואין חותם בהם בברון ברכת הפירות פירות ממש ברכת המצות תפילין ומזוזה וציצית ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם אקב"ו להתעטף בציצית. (סוכה מו) תני תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן דברי רבי וחכמים אומרים אין מברכין עליהן אלא שחרית בלבד אתמר אביי אמר הלכה כר' רבא אמר הל' כחכמים אמר רב מרי ברה דבת שמואל חזינא לרבא דלא עביד כשמעתיה אלא כל אימת דמנח להו מברך וכן הלכתא. תנן (פסחים קכא) בירך ברכת הפסח פטר את של זבח וכו' תניא בתוספתא דסוף פסחים איזו היא ברכת הפסח אומר בא"י אקב"ו לאכול הפסח איזו ברכת הזבח בא"י אקב"ו לאכול הזבח. (זבחים ל"ו) מנין לניתנין בזריק' שנתנן בשפיכ' יצא ת"ל ודם זבחיך ישפך סבר לה כר"ע דאמר לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה דתנן בירך ברכת הפסח פטר את של זבח וכו' (פסחים קכ"א) כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה לדברי ר"ע לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה פי' קיימא לן הפסח דמו בשפיכה כדתנן כהן הקרב אצל המזבח זורק זריקה אחת כנגד היסוד והזבח כגון השלמים וכיוצא בהן דמן בזריקה ואמרי כשתמצא לומר לדברי רבי ישמעאל דאמר ברכת הפסח פוטר את של זבח ואינו צריך לברך על הזבח ברכה בפני עצמה אבל ברכת הזבח אינה פוטרת של פסח זריקה בכלל שפיכה כלו' הטעון זריקה אם תזרקהו בכלל שפיכה יצא אבל אין שפיכה בכלל זריקה והטעון שפיכה אם יזרקהו לא יצא אלא טעון שפיכה לדברי ר' עקיבא לא זו פוטר את זו (ברכות מב) בירך על היין שלפני המזון פוטר את היין שלאחר המזון. פי' אח' שישלים סעודתו ונטל ידיו לברך ברכת המזון אם ביקש לשתות יין קודם ברכת המזון אינו צריך לברך בפה"ג וה"מ בשבתות ובימים טובים ובעת שיצא מן המרחץ ובשעת הקזת הדם וכיוצא בהם שאדם קובע סעודתו על היין ובדעתו לשתות אחר סעודתו וכי מברך בתחלה דעתו על כל מה שישתה אבל בשאר ימות השנה ברכת היין שלפני המזון אינה פוטרת היין שלאחר המזון אבל היין שלאחר ברכת המזון בין בזה ובין בזה צריך לברך וברכת המזון ודאי מפסק' וכיון דמפסקא איתסר ליה למשתי ולא שתי עד דבריך כדרבה בר מרי דבריך על היין שלפני המזון ואחר ברכת המזון. (ראש השנה כט) תני אהבה בריה דר' זירא כל הברכות כולן אע"פ שיצא מוציא חוץ מברכת הלחם המוציא לחם מן הארץ ברכת היין בורא פרי הגפן שאם לא יצא מוציא ואם יצא אינו מוצי' {{ממ|ירושלמי בברכות בפרק מי שמתו' תני כל מצות שאדם פטור אדם מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון והא תנינן כל שאינו מחוייב בדב' אינו מוציא את הרבים ידי חובתן הא מחוייב אע"פ שיצא מוציא א"ר אילא שאני ברכת המזון דכתיב ואכלת ושבעת וברכת מי שאכל הוא יברך בעי רחבה ברכת הלחם של מצה שצריך לברך המוציא ועל אכילת מצה וברכת יין של קדוש היום שצריך לברך ברכת היין וברכת קדוש היום מהו מי אמרינן כיון דחובה הוא מפיק או דילמא ברכה לאו חובה ופשטינן ליה מההיא דאמר רב אשי כי הוינן בי רב פפי הוה מקדש וכי הוה אתו אריסי מדברא הוה מקדש להו שמעינן מינה שאף על פי שיצא מוציא והוא הדין לברכת הלחם. כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא (ברכות לד. סוטה לח) ברכת הבית ברובה (כתובות קג) פי' ברכת הבית כגון הא דאמר נר לאחד נר למאה כל כי האי גוונא אין נותנין אלא כגון פת וכיוצא בה נותנין לה ואפילו בבית אביה (מגילה כב) אין אומרין ברכת אבלים וחתנים ואין מזמנין על המזון בשם פחות מי'. ברכת אבלים ברכת רחבה וא"ר יצחק א"ר יוחנן ברכת חתנים בעשרה וחתנים מן המנין ברכת אבלים בי' ואין אבלים מן המנין. (כתובות ז) אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן מברכין ברכת חתנים בי' וחתנים מן המנין וכו. ואמר רבי יוחנן ברחבה ואסיק ברכ' רחבה כל ז' מי איכא משכחת לה בפנים חדשות כי הא דרב חייא בר אשי מקרי בריה דר"ל היה ואמרי לה מתני בריה דר"ל הוה וכו'. פי' רב האי גאון ברכת רחבה מאי דבריך יהודה מתורגמני' דר"ל ואית ביה נפישי מילי כגון צדוק הדין וחותם דילה בא"י מחיה המתים. ומנהגא דילה הכי הוה אחר שקוברין את המת נקבצין ועומדין במעמד והוא שדה שמפטירין בה מתים ועומדין מעומד ומיושב אחורי קבורה יש להם מקום קבוע מוכן ברחבה ומכריזים ואומרים שבו יקרים שבו ויושבין וממתינין כמעט ומכריזים עמדו יקרים עמודו ועומדים למקום אחר ומכריזים שבו יקרים שבו ובאותה עמידה ובאותה ישיבה מנחמין את האבל בין שאבלין עוברין וכל העם עומדין ובין שאבלין עומדין וכל העם עוברין במקום שרגילים לעמוד בשורה ובין שיושבין ואין מנחמין בעמידה אלא בישיבה כמנהגנו עכשיו כשאר העם אבל בראשונים מנהג לעמוד בשורה ואבלין עוברין ומקודם ישיבה ראשונה מאחרי הקבורה לאלתר מברכין ברכת רחבה קודם עטיפת ראש האבל ומאלתר עוטפין את ראשו לומר שחלה עליו אבילות וי"ל ברכת רחבה כמה שערים בצידוק הדין וכל אחד מוסיף מחכמתו ואין מנהג ברכת רחבה בבבל. תנה לי ברכה כי ארץ הנגב נתתני ויקרא יעבץ אל ה' ויאמר אם ברך תברכני. (תמורה טו) מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו. (בגמ' דפרק יש בערכי') ברוך שחלק מכבודו למלכי'. (בילמדנו ראה החילותי) הרואה את המלך כך חייב לברך. ברכת לבנה בא"י אשר במאמרו ברא שחקים וכו'. (סנהדרין מ"ב) בסוף גמ' דפרק היו בודקין מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת מפני שהיא תחלת ברייתה רבי הונא בשם רבי יוחנן אמר אף מוצאי יום הכפורים מברכין מפני ששבת האו' כל היום (וב"ר פרש' יא ויב ובסוף פר' כג ובברכות ירושלמי) בפ' אלו דברים בגמ' בית שמאי אומרים שברא מאור האש:
ברך (ב)[עריכה]
ברך [איינזעטציג איין געוויכס צור פארטפפלאנצוג]
(פ' ז' בכלאים) המבריך את הגפן בארץ פי' חופר בארץ ומבריך היחור וטומנו בעפר ומוציא ראש היחור במקום אחר ובלעז פורפיינ"י. (ובריש ערלה) אילן שנעקר ובו בריכה פרח מן האילן טמון בארץ מלשון הבריך:
ברך (ג)[עריכה]
ברך [פפלוג שאר אוך דאס האלץ ווארין דיא פפלאגשר איין געשטעיט איזט]
(תענית כו) ת"ר עד היכן גשמים יורדין והצבור פוסקין ומתענין רבי מאיר אומר כמלא ברך המחרישה. (ובפרק י"ז באהלות) עד ברך המחרישה פי' כשיעור חפירת האת בקרקע. בחרישה ובבורך ובביצול טמא (בפ' כ"א בכלי') אית דאמרי ובכרך. פי' בוכרא בארמית והוא עץ של מחרישה שכשחורשין הצמד בארץ אחר כך מביאין מחרישה אחרת שיש לה את קטן ובריש החרב תבואה שכשתלך המחרישה בארץ בורך החרב החלול כמן מרזב תרד התבואה מעט ותזרע בארץ והוא כמעשה המחרישה שאינם לזריעה אלא שהחרב שלה שהיא מחרישה של זריעה חלול. פ"א עץ המחרישה שיש בו הברזל ונמשך בארץ:
ברך (ד)[עריכה]
ברך [ערשטע פאר יונגע טויבן]
(ביצה י) בגמ' ב"ש אומרים לא יטול אלא אם כן נענע אמר רב חנן מחלוקת בבריכה ראשונה פירוש אפרוחים חדשים שלא הולידו בזה השובך אלא בריכה אחת (ר"ה טו) בד"א באילן שעושה ב' בריכות בשנה שתי בריכות סלקא דעתך. פיק וכי יונים הם שעושין שתי בריכות אלא שעושין פירות ב' פעמים בשנה כמו יונים שעושין ב' בריכות והוא דיופרין שטוען פירות ב' פעמים בשנה כגון תאנה שעושה פירות בקיץ ובחורף:
ברך (ה)[עריכה]
ברך [לעהרהייט]
(כתובות סד) אמר רבא האי בורכא א"ל רב נחמן בר יצחק מאי בורכתא אנא אמריתה ניהליה. (ובפ' קמא. דשבועות יד חולין פח) ועל זדון טומאת (ובסוף גמרא דכסוי הדם). פי' האי בורכתא כלו' דבר בורות הוא ובור הוא מי שאומר דבר זה:
ברך (ו)[עריכה]
ברך [וואסער בעהעלטער]
עושין נברכת במועד (במשנה בפ' קמא דמ"ק ח ובב"ב מז) ולא נברכת של כובסין כבר פי' בבקיע ובכל המעורב (בפ' ו' במקואות) כמה יהא בנקב ויהיה בו שלשת לוגין אחד משלש מאות ועשרים לבריכה פי' בריכה שיעורה במקוה מ' סאה והסאה כ"ד לוגין יעלה תתק"ס לוגין יבא ג' לוגין מש"כ בריכות עגובאי תרגום חצר התיכון אשר על גבול חורון:
ברך (ז)[עריכה]
ברך [איבעברפלוס]
(ב"ר פרשת ויאמר שלחני כי עלה השחר) אמרי ליה אית במאתן ברכאן (ובסוף פרקא בתרא דברכות בירושלמי) כל ברכיא טבין וברכיא דאורייתא בישין ענין ספוק כלומר אין אדם רשאי לומר יש לי ספוק בלמודי אלא צריך ללמו' ולהוסיף תמיד}}: