ספר האגור/פה

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ספר האגור פה

(פה)

צורות אותיות תפילין

סדר באור האותיות וצורתן כפי הקבלה האמתית כדי לכותבן בתפילין ומזוזת וס"ת כי בה צריך כתיבה תמה לכן יש להזהר בכתיבתן ובקבלת צורתן ולא כרוב כותבי תפילין שמקלקלין מלאכתן בכתיבתן. ולכן ארשום האלפא ביתא כדינא ובצדק כל אמרי פי אין בהם נפתל ועקש:

א נקודה ראשונה העליונה כמין יו"ד ופניה באמצע הגג כלפי מעלה וכ"כ החסיד ז"ל מפני שמראה על בוראה וגגה עקום למטה כלפי מעלה וכן הוא בספר יראים כדאמרינן בגמ' שלא יעשה לאלפ"ן עיינין מכלל שיש לעקם קצת כמו העין מהופכה ורגל' ירחוק מן הגג לכל הפחות כעובי קולמוס וידב' הרגל במצח הגג וכן רגל היו"ד שהיא למעלה. והאלף היא מן האותיות העולה חשבונם כמנין שם המיוחד כי יש שני יודי"ן שהם עולין עשרים והקו האמצעי דמות וי"ו שהם כ"ו כמנין השם ואם היה נוגע הרגל בגג האלף למטה או היו"ד שלמעלה נוגעת אל הגג למטה בצד שמאל פסול:

ב צריך שיהיה לה תג למעלה לצד שמאל בפניה שמראה על בוראה שהיא למעלה וצ' שיהא לה עוקץ מאחריה בראש ימין. ועקב למטה כדי שלא תראה ככף והעוקץ מראה על האל"ף שהיא ראשונה על שם הבורא שהוא ראשון ואחרון. וכ"כ החסיד שהב' היא מן האותיות שיש להם זוית. וכן הרוקח וכ"כ רבינו שמחה שצריכה תג למעלה לצד שמאל לומר שהאחד בראה. וכן כתב הרא"ש. ולא כאותם שעושין הב' למעלה עגולה:

ג יש לעשות ראשה עב ולמטה דק מאד ואריך יותר למטה מן הרגל השמאלי והרגל נוטה למטה כדי שיוכל לכתוב אות אחרת אצלה שלא תגע ברגל:

ד יש לכתוב ראש הדלת ארוכה שלא תדמה לזי"ן והרגל עב לצד הגוף ולא יעשה ארוכה שלא תדמה לכף פשוט' ומן הדין יהי' לה עוקץ מאחוריה לצד האדם שדל במצות:

ה יכתוב הגוף כמו דלת ממש ובראשה תג ונקודה שבתוכה תלויה יען כי הה"א רומזת לעולם הזה שנברא בה"א דכתיב בהבראם. והדלת מן הה"א רומזת לשמים והנקודה היינו רגל השמאלית והוא כאדם התלוי בתשובה. לכן לא ידביק הנקודה למעלה כלל כי הקב"ה מקבלו בתשובה באותה הפתח שבין הנקודה והגג. ולכן יש תג על הה"א שהקב"ה קושר לו כתרים שנ' שובה ישראל עד ה' אלהיך ואם לא ישוב תחתיו פתוח ויפול לגיהנם וכן הוא בספר מצות גדול וכ"כ הרא"ש שיש לה תג לצד שמאל וכן איתא בהקומץ רבה מאי טעם אית לה גג ובירושלמי פ"ק דחגיגה הא יש לה נקודה אחת מלמעלה ור"ת פי' שר"ל בעוקץ של אחריה לצד ימין שלא תראה כרי"ש וההגהות מיימוניות כתבו כהרא"ש וכן מהרי"ח. ומלשון האשר"י משמע שרגל שמאל של ה"א דינו להיות בסוף גג הה"א לצד שמאל ולא לימין דאם היה הרגל דבוק למעלה אז היתה כמו חי"ת ממש כי דין להיות כן שאין ראוי להיות הפרש בין ה"א לחי"ת אלא שהרגל אינו דבוק:

ו יעשה לה פנים שוים למעלה ולמטה ולא קצר וארכה ארוכה שלא תדמה ליו"ד וצואר ארוך ודק שלא תדמה לזי"ן וכן כתב הרמב"ן:

ז ראש הזי"ן עב משני צדדין והגוף יורד באמצע קצר ולא ארוך שלא תדמה לנו"ן פשוטה ולכן ראשה נוטה לכאן ולכאן על שם יום השבת הנקראת זיי"ן וכ"כ רבינו שמ' זיי"ן יש לה שני תגין משני ראשיה:

ח יעשה סוטרא לגגה של חי"ת כי הוא מורה לחיי העולם שהוא ברומו של עולם ועוד שהגמרא אומרת במס' שבת נטל לגגו של חי"ת ועשה תרין זייני"ן זהו לפי' ר"ת. אבל רש"י פי' חי"ת ישרה ועל גגה תג וקוף לצד שמאל ולכן לצאת ידי שניהם יש לעשות שני זייני"ן עם חטוטרת וגם מקל זקוף לצד שמאל כמו דעת רש"י ובפסקי מהרי"ח פוסק כר"ת ואומר שכן יש באלפא ביתא של רבי עקיבא. ובהגהות מימוניות יש שר"ת בעצמו קיים דברי רש"י וגם קיים דעתו ועשה שניהם:

ט יעמיק ראשה ויטיה לצד מטה בפנים אבל לא יגע הראש של מטה בקרק' הטי"ת כלל וגוף הטי"ת יעשנה למטה עגולה. והטעם שיעמיק ראש ימין למטה כדאמרינן בפר' הבונה בשבת נתכוון לכתוב אות אחד ועלו בידו שתים דהיינו פה וזיי"ן חייב. א"כ ש"מ שיש לעשות הטי"ת דוגמת הפ"א. וכן אמרנו בגמ' שלא יעשה טותי"ן פהי"ן. וכ"כ ר"ת וכן ר"א ממי"ץ רק שלא יכפה הראש ימין יותר מדאי כי אז תהיה ממש כמו פ"ה עכ"ל. וז"ל אלפא ביתא דר' עקיבא מפני מה טי"ת טמון ידו וזקוף ראשו וקושר קשר שכל הנותן מתנה לעני יתן לו בסבר פנים יפות ובסתר משמע דטמון היינו הכפל שתוך חללו עכ"ל הגהות מימוניות:

י יש לה תג למעלה שמראה על בוראה שבראה ויש לה תג למטה כדאית' בגמ' למה יו"ד ראשה כפופה כי מורה על הצדיקים שהם כפופי ראש. והרגל יעשה קצר ועקום כלפי שמאל שלא תדמה לוי"ו. השני קוצות יעשה ביו"ד טרם יתחיל לכתוב אות אחרת כי פסולה היא בלא אלו ב' קוצות לדברי ר"ת. והיו"ד מורה על המתים שיורדים לגיהנם. ויש לה תג למעלה שעולין שנ' ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל. דבר אחר הקוץ מורה על החטאי' שיורדין לגיהנם שנ' ואתה אלהים תורידם לבאר שחת וגו' והתג למעלה מורה על השבים בתשובה שעולים שנ' שובה ישראל וגומר:

כ יכתוב הכף עגולה מאחריה מאד שלא תדמה לבי"ת. והכ"ף פשוטה ועגולה כמו רי"ש ולא כמו דלת כי כ"ף פשוטה וכפופה הכל אחד רק העקום והכף פשוטה תהיה ארוכה שאם תכפול אותה תהא כף. וכן יש בס' יראי' ויזהר שלא יאריך גג הכף פשוטה בסוף שיטה כי תאבד צורתה ותראה כרי"ש כי צריכה להיות ארוכה כפלים כגגה וכן כתוב החסיד:

ל יכתוב הצואר בפשיטות והראש ושני תגין למעלה כי הראש נקרא מגדל הפורח באויר ועל אותן ב' תגין דרש ר"ע תילי תילים ולכן אמרינן בהקומץ רבה אמר רב חסדא בין שיטה לשיטה כמלא שיטה כדי שיבא רוחב לכתוב צואר' של למ"ד וראשה ושני תגיה. ודין הוא כי אותיות כלם מלך להפך והם באמצע האלפ"א בית"א להורות על מלכו של עולם שהוא באמצע העולם כנגד ב"ה ועליו כתוב המביט לארץ ותרעד. ונאמר ממכון שבתו השגיח על יושבי הארץ וזנב הלמד עב ולא דק ולכל אותיות יעשה תג אחד לצד שמאל. וכתב רבינו שמחה למ"ד דינה גבוה משאר אותיות כלם כשעור גובה אות אח' עכ"ל. והחסיד כתב שהלמ"ד מן האותיות שאין להם זויות. ואני המחבר ראיתי בספר תמונה שהלמ"ד היא מן האותיות שמנינה כמנין שם המיוחד כמו האל"ף כי דינה להיות הרגל למטה כפוף ואז היא כמו כף והצואר למעלה כמו וי"ו ועולה כ"ו. והחסיד כתב אילו האותיות שיש להם זויות: ב ד ה ה ח ם פ ף ת ואלו האותיות שאין להם זויות ט ו כ ל ס ק ר עכ"ל. וכן כתב רבינו שמחה בשם החסיד:

מ פתוחה יעשה כן פתוחה למטה ואם סתמה פסול' ואין לה תקון והיו"ד אצלה ידביק היטב לראש ומושב המ"ם למטה יהיה ארוך וראוי שתהיה המ"ם סתומה בעלת זויות כמו המ"ם פתוחה ואני המחבר קבלתי שגם המ"ם מן האותיות שעולין כמנין השם דוגמ' הלמ"ד כי המ"ם כ' וי"ו אצלה העולה כ"ו:

ם סתומה צריכה להיות מרובעת מכל וכל שלא תדמה לסמ"ך וסתומה לגמרי כמו שאמרו רז"ל במגילה מ' וס' שבלוחות בנס היו עומדים ואם לא היו סתומים לא היו עומדים בנס:

נ יכתוב ראשה עב והגרון עב והמושך למטה ארוך יותר מן ראשה שלא תדמה לבי"ת:

ן יכתוב ראשה עב וצוארה עב וירכה ארוך שלא תדמה לזיי"ן וצריך להאריך כל כך שאם תכפול אותה תהיה נו"ן כפופה וכן בצדי פשוטה. וכ"ף ופ"ה פשוטות:

ס יכתוב הס' למעלה ארוכה ולמטה קצרה ועגולה מאד שלא תדמה למ"ם סתומה. ואני המחבר קבלתי כי הס' מן האותיות שיש להם מנין השם המיוחד כי הס' הוא כמו כף וי"ו אצלה רק שהיא סתומה:

ע יכתוב הרגל בעין והעין בעמידה כדי שיוכל לכתוב אות אחרת אצלה שלא תגע בה ולא יעשה הז' שבעין קטנה שתהיה כמו יוד אלא ממש כמו זיי"ן וכן כתב החסיד. ולא תגע הזיי"ן לראש העין אלא למטה:

פ יכתוב באופן שלא תגע הנקודה שבפנים אלא במצח הפה למעלה לצד שמאל ולא תגע למעלה בגג וגם לא למטה בקרקע ואם נגע' בפנים פסולה לדברי כל הגאונים וכ"כ הרוקח וכן החסיד שצריך שלא תגע בפנים. וז"ל הרא"ם בספר יראים פ"ה כפופה וצד"י כפופה צריכה שתהא עגול' לצד התחתון כשתפשטם יהיו מכוונות ופשוטות ולא מרובעות למטה אמנם הרוקח כתב בהדי' בשם החסיד שצריך לעשות הפ"ה כמוהבי"ת מרובעת ולא עגולה כמו כ"ף וכן הפ"ה פשוטה דינה להיות מרובעת עכ"ל. וכן נוהגים הסופרים. ואני המחבר קבלתי שיש באות הפ"ה כמנין שם המיוחד כי דינה כמו כ"ף וי"ו מהופכת בתוכה לכן הנקודה בתוך הפ"ה דינה להיות עוברת למעלה מן גג הפ"ה שאז היא כמו וי"ו מהופכת בתוכה ולפי קבל' זו דין היותה עגולה כמו כ"ף:

ף יש לכותב' עגולה כמו רי"ש אבל לפי קבלת החסיד צריכה להיו' מרובעת כמו פ"ה כפופה והנקודה שבפני' ראשה הפוכה כנגד פנים ולא כנגד חוץ:

צ יעשה היו"ד שבצד פניה נוטה כלפי מעלה שמראה על בוראה שהוא צדיק ומושב הצד"י ארוכה כמו הנו"ן וזנב היו"ד ימשוך בצוארה ומושב הצד"י ימשוך למטה לחוץ לצד ימין שלא ידמה לעי"ן וצ' לדבק היוד לצואר. וכתב החסיד שיזהר שלא ידביק היו"ד למטה אצל המושב שלא תדמה לעי"ן רק באמצע צוארה לכן יכתוב ירכה ארוך וידביק היו"ד היטב לצואר שלא תדמה לנו"ן יו"ד:

ץ יאריכנה עד שאם יכפלנה שתהיה ראויה לצדי כפופה:

ק יכתוב גגה ארוך והזנב לצד פנים מעוקם והרגל השמאל יהיה ארוך שלא תדמה לה"א והתג בגגה לצד שמאל ויעקם מעט זנבו בצד ימין. ואני המחבר קבלתי שהיא מן האותיות כמספר השם המיוחד כי דינה כמו כ"ף וי"ו הרגל כמו וי"ו והגג כמו כ"ף:

ר יכתבנה עגולה שלא תדמה לדל"ת וראשה ארוך שלא תדמה לוי"ו וירכה קצר שלא תדמה לכ"ף פשוטה:

ש יכתוב ראשה האמצעי כמו זי"ן ולא כמו יו"ד זה דעת רבי אברהם בעל תפילין בחבור שלו. אבל רבינו שמחה וכן סמ"ג והרוקח כתבו שצריך להיות כמו יו"ד:

ת יכתוב גוף הת' כמו ד' כן נאמר בשם הר"ר יצחק אור זרוע וירך הימין קצר שלא תדמה לכ"ף פשוט' והרגל שמאל יהי' מדובק בטוב למעלה ועקום הרגל לצד חוץ ולא לצד פנים שלא תדמה לפ"ה פשוטה. והרוקח כתב שיש לכתוב הת' כמו שני דלתות זה בתוך זה וכן כתב החסיד שצ"ל בעלת זויות ולא כמו רי"ש וכן נהגו העולם. ואני המחבר קבלתי וכן ראיתי בספר תמונה כי הת' היא מן האותיות מספר השם המיוחד כי דינה להיות ר"ו הגוף מן הת' כמו רי"ש והרגל כמו וי"ו מהופכת שעולה כמנין השם כי ר' עולה במספר עשרים כשתקח כל העשרות מן מאתים כי העשיריו' אחדים הם. והוא עולה יחד כ"ו:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף