סדר הדורות/א/ב'ריז
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ויוסף בן י"ח שנה (הוא ב"א רי"ז) בחור יפה עינים וטוב רואי וכמוהו לא היה בכל ארץ מצרים, ויהי בבית אדוניו ותשא זליכה אשת אדוניו את עיניה עליו ותחמוד יפיו בלבה ותדבק נפשה ביוסף מאד ותסיתהו יום יום ותפתהו ולא נשא יוסף את עיניו לראות בה, ותאמר מה טוב מראך מאד ותארך לא ראיתי יפ"ת כמותך. ויאמר אליה הלא אשר בראני בבטן אמי הוא אשר ברא את כל האדם, ותאמר אליו מה נאוו עיניך כי הרהבת בהם את כל יושבי מצרים איש ואשה, ויאמר לה מה טובים בעודני חי ואם ראיתים בקבר הלא תנזרי מהם, ותאמר מה יפה ונעמו דבריך קח נא את הכנור שבבית ונגן בידיך ונשמע דבריך, ויאמר לה מה יפה ונעים דברי בדברי שבח אלהי ותהלתו, ותאמר מה יפה מאד שער ראשך הנה מסרק הזהב קח והסרק ראשך, ויאמר לה עד מתי תדבר אלי כדברים האלה עזוב כל הדברים האלה מעלי ועשה לך כל דברי ביתך, ותאמר אין דבר בביתי ואין מאמר כי אם דברך ומאמריך, ובכל זאת לא הביט יוסף אליה ויתן עיניו בארץ למטה, והיה בעת אשר ישב בבית לעשות מלאכתו ותשב לפניו ותסיתהו בדברים יום יום לשכב עמה או להביט אליה ולא אבה יוסף לשמוע לה, ותאמר אם לא תעשה דברי איסרך במשפט מות ואתנה עליך עול ברזל, ויאמר האלהים אשר ברא את האדם הוא מתיר אסורים הוא יציל אותי ממאסרך וממשפטיך, ויהי כאשר לא יכלה לפתותו ונפשה דבקה בו ותפול בחולי כבד מאד מתאותו, ויבאו כל נשי מצרים לבקרה ויאמרו לה מדוע את ככה דלה ורזה הלא את אשת שר נכבד וגדול מאד בעיני המלך ולא חסרת דבר מכל אשר תאוה נפשך, ותאמר זליכה היום יודע לכם על מה היה לי הדבר זה, ותצו נערותיה וישימו לחם ותעש להם משתה ויאכלו ותתן להם סכינים לקלוף האתרוגים לאכלם ותצו להלביש את יוסף בגדים יקרים ולהביאו לפניהם, ויביטו כל הנשים ביוסף ולא הסבו עיניהם ממנו ויחתכו ידיהם בסכינים וימלאו האתרוגים דם ולא ידעו אשר עשו אך הביטו ביופי יוסף, ותאמר זליכה אליהן מה עשיתן כי מלאו ידיכן דם ויראו הנשים כי ידיהם מלאים דם וירד על בגדיהם ויאמרו לה כי העבד הזה הרהיבנו ולא יכולנו להסיר עפעפינו מיפיו, ותאמר להם הלא ברגע אשר ראיתם אותו קרה לכם דבר זה ולא יכולתם להתאפק עליו ואף אנכי אשר הוא בביתי תמיד יום יום איך לא אחל ולא אמות מזה, ויאמרו אליה אמת הדברים, הלא הוא עבדך למה לא תדבר אליו את אשר בלבבך ותעזוב נפשך למות. ותאמר מתחזקת אנכי בכל יום להסיתו ולא יאבה אל דברי ואבטיחהו בכל טוב ולא מצאתי בו דבר כו', וכל אנשי בית זליכה ואישה לא ידעו כי חלתה מאהבת יוסף כו' ותוסף זליכה לחלות מאהבת יוסף עד כי לא היה לה כח לעמוד, ויהי היום ויוסף עושה מלאכת אדוניו ותבא זליכה בסתר ותפול עליו פתאום ויתחזק יוסף ממנה ותשב לארץ ותבכה זליכה עליו מהתאוה אשר בלבבה אליו ותתחנן לפניו ודמעותיה יורדות על פניה ותאמר בקול תחנה ובמר נפש הראית או שמעת אשה יפה כמוני או טובה ממני אשר אדבר אליך יום יום ואחל מאהבתך ולא שמעת בקולי להסיר המות הזה, ויען חדל לך מעלי ועזוב הדבר הזה כו' ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים כו'. ולא שמעה אל יוסף אך הסיתה אותו יום יום כו', ויהי אחר כן וימלא נחל מצרים על כל גדותיו ויצאו כל אנשי מצרים והמלך והשרים בתופים ובמחולות לראות כי שמחה גדולה למצרים וי"ט בעת אשר יתמלא ים שיחור והלכו לשם לשמוח כל היום ויצאו גם כל אנשי בית פוטיפר אך זליכה לא יצאה כי אמרה חולה אני ותשב בבית לבדה בעבור המצא לה יוסף ביום ההוא, ותעל זליכה ותלבש בגדי מלכות ואבנים יקרות מאבני שהם משובצים זהב ותשם על ראשה ותיפה פניה ובשרה בתמרוקי נשים ותקטיר ההיכל בקידה ולבונה ותפזר ההיכל מור ואהלות ותשב בפתח אשר יעבור יוסף למלאכתו, ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו (אי' במ' אבכיר ומ"י רא"א שבת היה ומה מלאכה היה לו שהיה שונה וקורא), ויבא יוסף וירא את זליכה יושבת וישב אחורנית ותקרא לו לאמר מה לך יוסף בוא אל מלאכתך כו', וילך יוסף אל מקומו לעשות מלאכת אדוניו כמשפט ותבא לפניו ותחזק ביוסף ותאמר חי המלך אם אינך עושה דברי תומת ותמהר ותשלח ידה האחרת ותשלוף החרב מתחת בגדיה ותתן על צואר יוסף ותאמר קום ועשה דברי ואם אין אתה מת. ויירא יוסף מלפניה ויקם לברוח ותתפשהו בבגדו ממול פניו ויהי בברחו בבהלה ותקרע הבגד אשר החזיקה בו ויעזוב הבגד בידה וינס החוצה. ותפחד לנפשה פן ישמעו עליה הדבר ותקם ותעש במרמה ותסר הבגדים אשר לבשה ותלבש בגדיה ותשב במקום מושב חליה אשר ישבה טרם צאת אנשי הבית אל היאור ותקרא נער קטן אשר היה בבית ותצוהו לקרוא אל אנשי הבית אליה ויבואו ותאמר אליהם בקול גדול ובצעקה ראו העבד איש עברי בא היום לשכב עמי כו', והלכו והגידו לפוטיפר דברי אשתו ויבא לביתו בחרי אף ותצעק אשתו עליו כזה וכזה עשה לי העבד, ויצו להכות את יוסף מכות נמרצות ויצעק יוסף בקול גדול וישא עיניו השמים ויאמר ה' אלהים אתה ידעת כי נקי אני ולמה אמות על שקר. ויהי מדי הכות אותו ויצעק ויבכה ויהי שם ילד בן י"א חודש מילדי פוטיפר ויפתח ה' את פי הילד וידבר לפני אנשי פוטיפר המכים מה לכם באיש הזה מה תעשו לו הרעה הזאת, שקר אמי דוברת וכזה וכזה היה הדבר ואת כל דברי זליכה אל יוסף יום יום הגיד להם וישמעו דברי הילד ויתמהו מאד ויכל לדבר וידום, ופוטיפר נכלם מאד מדברי בנו ויצו לבלתי הכות את יוסף ויאמר פוטיפר להביאו במשפט לפני הכהנים שופטי המלך, ויאמרו ליוסף למה תעשה הדבר הזה לאדונך, ויאמר לא אדוני כזה וכזה היה הדבר כו', ויאמרו הכהנים להביא בגד יוסף הקרוע לפניהם והיה אם מלפני הבגד היה הקרע ממול פניו היא החזיקתו לבא אליה, וכן היה. ויאמרו אין לעבד זה משפט מות אך יותן בבית הסוהר בעבור השמועה אשר יצא על אשתך מאתו, ויתנהו בבית הסוהר ויהי שם י"ב שנים (סה"י וישב) לפי ס"ע עשה בבית פוטיפר י"ב חודש, וברבה פ' בהעלותך ופ' וארא כתב היפ"ת ודאי ההכרח כי בן י"ז נמכר ובן ל' עמד לפני פרעה הרי י"ג שנים, אך צ"ע מנ"ל שהיה בבית פוטיפר רק שנה שמא היה יותר בבית פוטיפר ובסוהר לא עמד כ"כ עכ"ל, ובצ"ד כתב אכן אם נפרש ויהי מקץ שנתים ימים ליוסף שהיה בבית האסורים היה מעשה אשת פוטיפר שנת רכ"ז כי בן י"ז נמכר ובן ל' עמד לפני פרעה הרי י"ג א"כ ב' שנים אחר מעשה פוטיפר יצא מבית האסורים מוכרח לומר שהיה בבית פוטיפר י"א שנה ותיכף אחר המעשה שמו אותו בבור א"כ אחר דהמכירה היה ב"א רט"ז י"א שנים אחר זה, הוי ב"א רכ"ז, ובכל זאת לא שבה אשת אדוניו מעליו ולא חדלה מדבר אל יוסף יום יום לשמוע אליה, ויהי מקץ ג' חדשים ותלך זליכה אל יוסף לבית הסוהר יום יום ותסיתהו לשמוע לה ותאמר עד מתי תעמוד בבית הזה שמע בקולי ואוציאך, ויען יוסף טוב שבתי בבית הזה מלשמוע דבריך לפשוע באלהים, ותאמר אם לא תעשה דברי אנקר עיניך, ויען הנה אלהי כל הארץ יוכל להצילני מכל אשר תעשי לי כי הוא פוקח עורים ומתיר אסורים כו'. ותחדל ללכת אליו. ויעקב ובניו מתאבלים על יוסף כי מאן יעקב להתנחם ויהי בוכה ומתאבל על יוסף (סה"י) בזוהר וישב משנמכר יוסף לא שימש מטתו:
יוסף נתגלגל בר' חוצפית (ע"ש) שחזיר גרר לשונו על שדבר לה"ר על אחיו, ואלישע אחר ראה ויצא לתרבות רעה והרג ג' יוסף ואחיו ואחר (פליאה). ממרא איהו יוסף (ע"ל ב"א כ"ג) אלישע בן שפט עיקר שורש נשמתו מיוסף (ע"ל ג"א מ"ג). נדב בחינת יוסף (עב"א תמ"ח):
בשנת רדת יוסף למצרים כאשר מכרו אותו אחיו וילך ראובן תמנתה ויקח אליורם בת חוי הכנעני לו לאשה ותהר ותלד את חנוך ופלוא וחצרון וכרמי, ושמעון לקח את דינה אחותו לאשה ותלד את נמואל וימין ואהד ויכין וצוחר, ואח"כ בא אל בונה הכנענית אשר שבה שמעון מעיר שבם ותהי בונה לפני דינה ותשרת אותה ותלד לו את שאול, ויהודה הלך בעת ההיא אל עדולם ויט עד איש עדולמי ושמו חירה וירא שם בת איש כנעני ושמה עילת בת שוע ויקחה ותלד לו ער ואונן ושלה, בס"ע ומ"י וישב סי' קמ"ה וירא בת איש כנעני שנה אחת לעיבורו של ער, הגדיל שבע שנים ונשא אשה הרי ח' שנים, שנה אחת לאונן שנה אחת לשלה שנה אחת שבי אלמנה ושנה אחת וירבו הימים שנה אחת לעיבורו של פרץ הגדיל שבע שנים ונשא אשה הרי ח' שנים שנה אחת לחצרון שנה אחת לחמול וירדו עמו למצרים, ובת"נ פ' משפטים פ"ל הוליד יהודה ג' בנים צא מהם ב' שנים לג' עיבורים וכשהיו ער ואונן בני ח' שנים נשאו לתמר כי דורות הראשונים היו מולידים לח' שנים כדאיתא בפ' ב"ס ובמיתת אונן היה שלה בן ו' או ז', לכך אמר עד יגדל שלה ועכבה שנה או ב' עד שנעשה בן ה', וליובב בן יקטן בן עבר ב' בנות, ויקח לוי את עדינה הגדולה, ויששכר לקח את הקטנה ארידה, ויביאום לארץ כנען בית אביהם, ותלד עדינה ללוי גרשון קהת (ע"ל ב"א רט"ו וטעות שם) מררי, וארידה ילדה ליששכר תולע ופוה ויוב ושמרון, ודן הלך ארץ מואב ויקח אפללה בת חמורן המואבי ויביאה ארץ כנען ותהי עקרה ויזכירה אלהים אח"כ ותהר ותלד בן ותקרא שמו חושים, וגד ונפתלי הלכו חרנה ויקחו בנות אמורם בן עוץ בן נחור לנשים, מרימת הגדולה לנפתלי ועוצית הקטנה לגד, ויביאום כנען בית אביהם ותלד מרימת לנפתלי יחצאל וגוני ויצר ושלם, ועוצית ילדה לגר צפיון חגי שוני אצבון ערי וארודי ואראלי, ואשר לקח את עדון בת אפלל בן הדד בן ישמעאל לאשה ויביאה כנען, ותמת עדון בימים ההם אין לה ולד, ואחר מותה וילך אשר אל עבר הנהר ויקח הדורה בת אבימאל בן עבר בן שם לאשה והנערה טובת מראה ובעלת שכל ותהי למלכיאל בן עילם בן שם לאשה, ותלד הדורה למלכיאל בת ויקרא שמה סרח, וימת מלכיאל אח"כ ותלך הדורה ותשב בית אביה, ויהי אחר מות אשת אשר ויקח את הדורה לאשה ויביאה ארץ כנען ויביא גם סרח בתה עמה והיא בת שלש שנים, ותגדל הנערה בבית יעקב והנערה טובת מראה ותלך בדרכי בני יעקב הקדושים ויתן ה' לה חכמה ושכל. (וכ"כ בת"י פ' פנחס וסרח בת אתת אשר כי לא היתה בתו כ"א חורגתו בת אשתו, ומ"ש ושרח אחותם כי היתה אחות בניו לא בתו לכך אמר ושם בת אשר שרח ולא אמר ובת אשר לומר כי היה שמה בת אשר ונקראת סרח מכ"י פנחס) וסרח היתה האשה חכמה בענין שבע בן בכרי, א"כ האריכה ימים כי יעקב ברכה שלא תשלוט מות בה. ותהר הדורה אשת אשר ותלד לו ימנה וישוה וישוי ובריעה, וזבולן הלך מדינה ויקח מרושה בת מולד בן אבידע בן מדין לאשה ויביאה כנען ותלד לו סרד ואלון ויחלאל (סה"י):