נשמת אדם/ב/פ
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
צריכין אנו לברר דין דהמבשל מיו"ט לחול או לי"ט ב' לדידן. אם הוא איסור דאורייתא או דרבנן. הנה כל הפוסקים חוץ מר' אפרים פסקו כרבה בפסחים מ"ו דאינו לוקה הואיל ומקלעי אורחים חזי ליה אך במבשל סמוך לחשיכה דאפי' יבואו אורחים ליכא שהות שיאכלו בו ביום אז לוקה. וכ"כ תוס' בפסחים שם ובשבת צ"ה והביאו המ"א בסי' תקכ"ז. וזהו ג"כ כוונת המ"א בסי' תקי"ח סס"ק א' שכתב דהמבשל מי"ט לחול לוקה כוונתו בסמוך לחשיכה. ואמנם זה דוקא לשיטת התוס'. וכן דעת רשב"א הביאו בשיטה מקובצ' דשלא לצורך כלל לוקה וכן מ"ש המ"א שם ס"ק ג' דלוקה על הוצאת אבנים היינו לשיטתם. אבל לשיטת רש"י בביצה י"ב דאפי' שלא לצורך כלל אמרי' מתוך. וכתב הב"י בסי' תקי"ח שזהו דעת רי"ף ורמב"ם וכתב דהכי נקטינן. וכ"כ רי"ו בש"ג. וכ"כ הלבוש שם. ולפ"ז אינו לוקה דאמר' מתוך. וראיתי מי שהקשה דא"כ לפי מה דקי"ל כר"י דמכשירי א"נ מותר. א"כ בטלה הלאו של כל המלאכות ביו"ט דנאמר מתוך שהותרה למכשירין הותר גם שלא לצורך וקושיא זו אינה מחוורת דכי סלקא דעתך שיהיה מותר לר"י לארוג רשתות לצוד בו אפי' אם נאמר דצידה מותר מן התורה דזה לא נקרא אפילו מכשירין ואפי' בח"ה אסור כדאיתא בסי' תקמ"א במ"א להדיא ופשיטא כל מלאכת כתיבה ואריגה וחרישה וגוזז וכל מלאכת צמר וכן עיבוד עור וכל מלאכת עור ואם יחסר לנו מל"ט מלקות אין אנו אחראין למנין ל"ט מלקות ביו"ט. וע' בפ"ח שהקשה לשיטה זו מסוגיא דבמה מדליקין ומפרש רב אשי משום דיו"ט עשה ול"ת ולכך אין שורפין קדשים ביו"ט. ולדעת רש"י קשה נימא מתוך ואין כאן לאו. וי"ל דס"ל לר"א כיון דכתיב לכם ולא לגבוה אהדריה לאיסורא קמא כמו שכתב הלח"מ דלכך כתב הרמב"ם המבשל לנכרי אינו לוקה מטעם הואיל וקשה דלמה לא כתב מטעם מתוך דבשלמא רבה ור"ח דפליגי בפסחים דס"ל לרבה אינו לוקה מטעם הואיל ולא קאמר מטעם מתוך אזיל לשיטתו בביצה י"ב דפריך ממאי דבמתוך פליגי. וכן ר"ח י"ל דס"ל דלא אמרי' מתוך אבל הרמב"ם קשה ותירץ דס"ל לרמב"ם כיון דכתיב לכם ולא לנכרים. א"כ אהדריה לאיסורא קמא ע"ש. והא דאמר בביצה השוחט עולה ביו"ט כו' דאי ב"ה הא אמרי' מתוך מלבד מה שתירץ בלח"מ י"ל דאותה סוגיא ס"ל אע"ג דאהדריה לא הוי אלא עשה. וכמו שכתבו תוס' שם וס"ל לרמב"ם דהוי סוגיות מחולקות דתירוץ התוס' נראה לו לדוחק:
ומעתה צריכין לבאר אם אמרי' בכל מלאכות מתוך או לא. וז"ל רמב"ם בפ"א כל מלאכה שחייבין עליה בשבת אם עשה ביו"ט שלא לצורך אכילה לוקה חוץ מהוצאה והבערה שמתוך שהותרה הוצאה ביו"ט לצורך אכילה הותרה שלא לצורך אכילה לפיכך מותר ביו"ט להוציא קטן וס"ת ומפתח וכן מותר להבעיר אע"פ שאינו לצורך אכילה ושאר מלאכות כל שיש בו לצורך אכילה מותר כגון שחיטה ואפיה ולישה וכיוצא בו וכל שאין בהם צורך אכילה אסור כגון כתיבה ואריגה ובנין וכיוצא בהן עכ"ל: וכתב המ"מ דדעת הרמב"ם דכל מלאכה שהיא באכילה כגון שחיטה וכו' אפי' עשאן שלא באכילה אינו לוקה וכל מלאכה שאינה באכילה כגון כתיבה ואריגה אפי' עשאן לאכילה לוקה חוץ מן הוצאה והבערה אע"פ שאינו באוכל נפש עצמו ואפ"ה אפי' עשאן שלא לאכילה אינו לוקה והטעם דהבערה ממעטינן מדכתיב לא תבערו כו' ביום השבת ודרשינן. אבל ביו"ט מותר והוצאה שהיא בא"נ עצמו והפ"ח כתב משום דהוצאה מלאכה גרועה. והפ"ח הקשה ע"ז דהא תוס' כתבו בפרק המצניע דהבונה ביו"ט אינו לוקה מתוך שהותרה מגבן ביו"ט. והמגבן בשבת לוקה משום בונה וא"כ אמרי' מתוך. וכן הקשה שהרי מיתוק החרדל בגחלת שהוא מלאכה בא"נ עצמו וא"כ למה כ' הרמב"ם המכבה ביו"ט לוקה נימא מתוך שהותרה כיבוי לצורך ומה שתירץ שמתורץ בדברי המ"מ שכתב דל"א מתוך אלא במלאכת א"נ לא הבנתי כלל שהרי גם גיבון וכיבוי החרדל הוא בא"נ עצמו ואם כוונתו דדוקא בשחיטה ואפיה וכו' באלו אמרי' מתוך אבל בשאר מלאכות אע"ג שהם בא"נ עצמו ל"א מתוך לא ידעתי הטעם לזה דמ"ש גיבון משחיטה ובישול. וא"ל דס"ל לרמב"ם דדוקא בהוצאה והבערה אמרינן מתוך אבל בשאר מלאכות ל"א מתוך כדמשמע לכאורה פשטא דלישנא דרמב"ם. ז"א שהרי מוכח בביצה דאף בשחיטה אמרי' מתוך. וכן בבישול כדאיתא שם להדיא דא"ל ר' יוחנן לתנא הבערה ובישול אינו משנה. וכמו שהוכיח כן המ"א בסי' תקי"ח והן אמת שבימי בחרותי תירצתי קושיא זו דמשם אין ראיה כלל דיל"ד דפתח בתרתי הבערה ובישול אינה משנה וסיים בחדא את"ל משנה ב"ש כו' ה"נ מתוך שהותרה הבערה לצורך ולמה ל"א ה"נ מתוך שהותרה הבערה ובישול לצורך כו'. ולכן נ"ל דרש"י כתב שם דס"ל להאי תנא יש חילוק מלאכות ליו"ט. וא"כ ו"ל דה"ק הבערה ובישול ללקות ב' אינה משנה דס"ל לר"י אין חילוק מלאכות לי"ט וכדפסק רמב"ם בהלכות י"ט ואת"ל משנה ר"ל דס"ל יש חילוק מלאכות אכתי צ"ל דב"ש היא דאי ב"ה אהבערה עכ"פ אין לוקין דאמרי' מתוך. אבל בבישול שפיר י"ל דל"א מתוך. אך כל זה אינו מעלה ארוכה שהרי בשחיטה אמרי' התם מתוך וכן בכתובות בחבורה אמרי' מתוך. ומ"ש הפ"ח דהרמב"ם פסק כרשב"ל בירושלמי דפליג על ר"י וס"ל דל"א מתוך בבישול הוא דוחק גדול דבכל מקום קיי"ל כר"י נגד ר"ל מכ"ש דאמוראי בתראי בכתובות ס"ל מתוך בחבורה שהיא אב של שחיטה כדאיתא בירושלמי שבת לית כאן שחיטה אלא חבורה הרי דגם בשחיטה אמרי מתוך ומה שנסתייע לזה מסוגיא דביצה דאסור לכבות משום תשמיש ומכבוי גחלת למתק החרדל וגיבון נ"ל דאין ראיה כלל כענין שכתב הר"ן והרשב"א דהתורה הלכה אחר רוב המלאכה לדעת הסוברים דקצירה וטחינה אסור מה"ת. ולכן אפי' דברים שהיה ראוי להתיר כגון פירות וירקות שאין נלקטין אלא ליומן אפ"ה אסורין מדאורייתא כיון שרוב קצירות הם לימים הרבה. וא"כ ה"נ י"ל דכיון דרוב כיבוי ובנין אסורה ביו"ט דאינו שייך בא"נ והלכה בו תורה אחר הרוב ולכן אפי' מיתוק גחלת וגיבון דהוי לצורך א"נ אפ"ה אסור מה"ת דבסברא זו לא פליגי הפוסקים אלא דיש סוברין דכל קצירה וטחינה מותור מה"ת. וקושיא דגיבון בלא"ה לק"מ כמו שנכתוב אי"ה במלאכת בונה דגיבון דחייב משום בונה אינו אלא בעושה אותו בעל תמונה עגול או מרובע כמ"ש המ"א סי' ש"מ ודבר זה אינו תועלת כלל לא"נ דכך הוא טוב לאכול כשהוא רך כמו שהוא שקורין (צווארך) כמו אם עושה אותו בעל תמונה. וע"ש מה שכתבתי דבר נאה ומתקבל. ועוד שהרי כתב הרמב"ם דמגבן הוא תולדת בונה והתולדות לא היו במשכן. ואיך ס"ד שנאמר כיון שהתורה התירה התולדה יהיה גם האב מותר דלהיפך שייך כיון שהותרה האב הותר לגמרי אבל לא להיפך:
ואמנם האף שדברי המ"מ בכוונת הרמב"ם הוא האמת דס"ל דבכל מלאכות אמרינן מתוך וכמש"כ שם הלח"מ והפ"ח. מ"מ לא נחה דעתי במה שנתן טעם להוצאה והבערה כמו שהאריך שם להקשות בעל לח"מ ולא עלתה בידו לתרץ כל מה שהקשה (עי' שם בדבריו). ולולי דבריהם נ"ל דרוח אחרת הוא בדברי רמב"ם דבודאי צריך להבין הא דאמרי' דפליגי ב"ש וב"ה במתוך והיינו פירושו כמ"ש בס' יראים דר"ל מתוך אותו פסוק שאתה מתיר לצורך ע"ש מש"כ לשיטתו. עכ"פ צ"ל במה פליגי בטעמא דקרא דבודאי לא פליגי מסברא בחוץ אלא דפליגי בקראי. ולכן נ"ל די"ל דה"פ דקרא לפי שמנינו י"ב מלאכות כדאי' בפרק כלל גדול שהם לצורך אכילה. והם הקוצר והמעמר והדש והזורה הבורר והטוחן והמרקד והלש ואופה. וכן הצד ושוחט והמפשיט וכל שאר מלאכות ל"ש בא"נ. והנה י"ב מלאכות אלו נקראים מלאכות אוכל נפש והשאר מלאכות הם בשאר דברים. ואף שיש מהם קצת שנוהג גם בא"נ כמו בנין דשייך בגיבון וכיבוי לדעת הרמב"ם דהוא אב מלאכה דשייך במיתוק החרדל מ"מ לא נקרא מלאכת א"נ שהרי המלאכה הוא בבנין החומה ובכבוי הפחמין. אלא שלפעמים נוהג גם בא"נ וא"כ י"ל דה"פ דקרא כל מלאכה לא יעשה בהם אך כל מה שצריך לא"נ מותר. אבל מה שאינו צריך לא"נ אסור וא"כ אפי' מלאכות שאינם נוהגים אלא בא"נ כשחיטה ואפיה אם עשאן שלא לצורך לוקה. והמגבן והמכבה לצורך א"נ מותר שהתורה התירה מה שצריך לא"נ בו ביום יהיה איזה מלאכה שיהיה. ואסרה מה שאינו לצורך א"נ בו ביום יהי' איזה מלאכה שיהי' בזה סברת ב"ש דס"ל דלא התירה התורה רק מה שצריך בו ביום ובאמת גם גיבון מותר. והמבשל מיו"ט לחול לוקה אם לא שנאמר הואיל ואמנם ב"ה סברי דה"פ דקרא כל מלאכה לא יעשה בהם אך אשר יאכל ר"ל המלאכות שאסרתי לך דוקא מה שאינו מלאכת א"נ. אבל המלאכות אשר נעשו בדברים שיאכל והם השייכים רק לא"נ מותר. אבל שאר מלאכות כמו הבנין והכיבוי אע"פ שעשאן בא"נ לוקה שאלו מלאכות לא התירה התורה כלל אפי' לצורך א"נ. דלא התירה התורה רק מלאכות שאינם שייכים ונוהגים רק בא"נ. ואלו מותרים לגמרי אפי' שלא לצורך כלל דהתורה הטילה תנאי באיזה מלאכה אסרתי לך שאינה שייכים ומיוחדים לא"נ אבל אלו המיוחדים לא"נ לא אסרתי לך כלל. וז"ש מתוך שהותרה לצורך ר"ל מתוך אותו פסוק שאתה מתיר לצורך מאותו פסוק גופא מוכח שמותר גם שלא לצורך. אבל אין הכוונה כיון שהתירה התורה לצורך יהיה מותר גם שלא לצורך דמנ"ל. ומכ"ש' לשיטת רש"י ורמב"ם אפי' שלא לצורך כלל. אבל לפי מה שכתבתי הוא דבר ברור ונכון דהתירה התורה לגמרי אלו מלאכות. ושאר מלאכות אפי' לצורך א"נ לוקה דלא התירה התורה כל מה שצריך לא"נ רק שהתירה המלאכות המיוחדות לא"נ. ואמנם הוצאה והבערה הם באמת מלאכות שאינם מיוחדים כלל לא"נ וא"כ אין לנו שום פסוק להתיר. והא דכתיב לא תבערו כו' ביום השבת והן לא תוציאו כו' ביום השבת מפיק להו לדרשא אחרינא ולא לי"ט עי' בלח"מ. אך כיון דחזיא דהתורה התירה קצירה ועימור לדעת הרמב"ם. וזה א"א אלא עם הוצאה שהרי צריך להביא מן השדה. וכן כיון שהתירה התורה הבישול וזה א"א בלא הבערה וא"כ ע"כ גם הם נכללו במלאכת א"נ וא"כ ע"כ גם הם מותרי' שלא לצורך דמתוך אותו פסוק שאתה מתיר לצורך א"נ והיינו מדהתירה התורה הוצאה והבערה לבישול א"כ ע"כ גם שלא לצורך מותר למאן דס"ל מתוך. אלא דרבה פריך דלמא ב"ה ס"ל נמי פי' הקרא דאך אשר יאכל ר"ל מה שצריך לאכילה אבל שלא לצורך אסור. והוצאה מתיר מלא תוציאו. ולכן הוצרך לומר במבשל מיו"ט לחול דאינו לוקה מטעם הואיל אבל אנן קיי"ל כר"מ וכהנך אמוראי בכתובות דאמרי' מתוך. וא"כ ע"כ פי' הקרא אך אשר יאכל ר"ל מלאכות המיוחדות לאכילה. ולכן גם חבורה שהוא האב דשחיטה מותר. ומעכשיו תראה שמדוייק לשון הרמב"ם דוקא בהוצאה והבערה הוצרך לומר מטעם מתוך דשאר מלאכות כל שיש בו צורך אכילה ר"ל המיוחדות לאכילה כגון שחיטה כו' אלו בודאי מותרין לגמרי מה"ת אפי' שלא לצורך כלל. וכדאיתא בהדיא בקרא אך אשר יאכל ר"ל המיוחדות לאכילה מותרים לגמרי אך הוצאה והבערה שאינן מיוחדין צ"ל מתוך. שע"כ הם מותרים לצורך אכילה דא"א לקצור ולבשל בלא הוצאה והבערה. וא"כ מתוך אותו פסוק שאתה מתיר לצורך אתה מתיר ג"כ שלא לצורך ובזה עי' היטב בלח"מ ול"ק כל קושיותיו ופשיטא שמדויק מאד הדק היטיב לשון הש"ע ריש סי' תצ"ה שכתב כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביו"ט חוץ ממלאכת או"נ כוונתו המלאכות המיוחדות לא"נ והם הקצירה והטחינה כו' והצידה והשחיטה והמ"א נדחק בזה ואין צורך וחוץ מהוצאה והבערה שאלו אינה מלאכת או"נ מ"מ מותרים מטעם מתוך וכמו שכתבתי. ומה שהקשה הלח"מ דלמה כתב הרמב"ם במבשל מי"ט לחול אינו לוקה מטעם הואיל תיפוק ליה מטעם מתוך ולמה שכתבתי פשיטא דקשה יותר שהרי לגמרי מותרים. י"ל כיון שהוצרך לטעם זה למבשל לחיות דס"ל דאהדריה לאיסורא קמא. וכמש"כ הלח"מ אגב כתב גם במבשל לחול טעם זה. ועוד דדרך הרמב"ם להעתיק לשון הגמרא עכ"פ יצא לנו דבכל מלאכות המיוחדים לא"נ לכ"ע אמרינן מתוך. ולדעת תוס' בפ' המצניע אפי' בבנין אמרי' מתוך ולפי מסקנת הב"י דשיטת רי"ף ורמב"ם כרש"י דאפי' שלא לצורך כלל אמרינן מתוך. וע' עוד מה שנכתוב במלאכת מבעיר אי"ה באיזה מקום לא אמרי' מתוך:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |