נשמת אדם/ב/סה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בסימן ש"י סעיף ב' כ' בש"ע דחטין שזרען בקרקע מותרים בשבת כ"ז שלא נשרשו. והקשה המגן אברהם בסי' שי"א ס"ק כ"ב דלמה כתב הש"ע שם בטומן צנון בארץ דאם לא השריש ולא נתכוין לזריעה. משמע אבל אם נתכוין לזריעה אסור. ומ"ש מחטין שזרען והניח בצ"ע. והנה באמת בתוס' דף נ' כתבו בהדיא דבמכוין לנטיעה חושש משום כולן ומשמע דאף משום שבת. אך המ"א כתב דתוס' לא קאי רק אכלאים ושביעית ואין הל' משמע הכי אך ע"כ מוכח הכי במ"א מחטים שזרען. ונ"ל כי מצאתי ברוקח סי' נ"ט שכתב וז"ל. בפסח ונתן מרור שלו בקרקע שיהא לח מותר ליקח דדמי להא דטומן לפת וצנונות כו' ואם היו מקצת עלין מגולים כו' נטלין בשבת. כיון דמתחלה לא נטעי ליניקה ועומד לאכיל' לא אסרום אע"פ שממהרין לקלוט. ודמי להא חטין שזרען בקרקע לר"ש אפילו שזרען מאחר שלא השרישו לא הוי תולש עכ"ל. וגם דבריו צ"ע דמתחלה כתב כיון דמתחלה לא נטעו ליניקה משמע אבל אם נטעה ליניקה אסור. ומסיק שדומה לחטין שזרען וא"כ אפי' נטע ליניקה מותר. ולכן נ"ל דדברי תוס' כמשמען דבמתכוין לנטיעה חושש אף משום שבת. ובזה מדוייק מש"כ זאת אחר שכ' דמיירי שנתוספו מליחות הקרקע. דבאמת מחטין שזרען שאין דרך להתוסף בהם אפי' מתכוין לזריעה מותר. אבל בדבר שדרך להתוסף מחמת ליחות הקרקע. וא"כ נתוסף בו נמי בשבת. ע"ז כתב דדוקא אם לא נתכוין לנטיעה אף שנתוסף בשבת מותר דהמיעוט בטל לגבי רוב כדאיתא בביצה ל"ז. ובש"ע סי' שצ"ז בשנים שלקחו בהמה בשותפות דינקי תחומין מהדדי. וע"ש בגמ' ובתוספתא דלכ" משום מוקצה אף שנתוסף בבהמה בי"ט בטל:
ואמנם זה דוקא בבהמה אבל בנטען כדי שינקו מקרקע אפשר דאף לר"ש אסור כמו פירות שנשרו דמודה ר"ש דאסורין משום מוקצה כיון דלא לקטינהו מאתמול. ואף דהתם הטעם שלא היה לו אפשר לסמוך שישרו בשבת. משא"כ הכא דאין כאן משום קוצר ל"ש דחינהו. מ"מ י"ל כיון שכוונתו היה שיינקו מהקרקע דחינהו משום זה כדי שיינקו ולכן אסורים משום מוקצה משא"כ חטין שזרען כיון שאין בו משום תולש גם מוקצה אין בו שהרי לא דחינהו בידים. וא"כ דברי הש"ע מתוקנים דבסימן שי"ב כתב להדיא אע"פ שהוסיף מחמת ליחות הקרקע ולכן בעינן דוקא שלא יתכוין לזריעה. דאל"כ הוי מוקצה. וזה ג"כ כוונת רוקח שכתב כיון דמתחלה לא נטעי אדעתא שיינקו דאל"כ עכ"פ היו אסורין משום מוקצה. וצ"ע שהרי בב"מ דף נ"ו ע"ב בעי רבא חטי וזרען בקרקע אי כמאן דשדי בכדא דמי או שבטלים לגבי קרקע לענין שבועה ואונאה. ואם עומר מתירן ונשאר בתיקו. וא"כ בודאי לענין שבת נמי הוי מספק כמחובר לקרקע וצ"ע:
עיין במ"א סימן תקפ"ו ס"ק כ"ה שכתב לחלק בין עשה כלים מעצים של ישראל דהוי נולד גמור ובין עצים של א"י. וצ"ע שהרי נולד גמור אף בשל א"י אסור. כמ"ש המ"א בהדיא בסי' תק"ה ס"ק ג' שחולק על הלבוש שם. וכ"כ בסי' שכ"ה ס"ק י'. ואף שכתב המ"א דבשל א"י לא הוי נולד כיון דגמרו בידי אדם. וא"כ אף בשל ישראל מותר כדמשמע בסי' רנ"ב סעיף ד'. וכמ"ש המ"א בסי' כ"ה דגם עור הוי נולד דהשתא כלי. וכ"כ המ"א בסי' ש"ח ס"ק ט"ו בהדיא וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |