נשמת אדם/ב/סא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כתב הב"ח בתשובה סי' קמ"ו דבמקום פסידא מותר לדבר צרכיו בשבת ודבריו צ"ע דמ"ש ראיה מרא"ש פ' כ"כ שכתב דל"ד בדליקה התירו לומר כל המכבה אינו מפסיד אלא ה"ה בכל היזק כדאיתא בטור וש"ע סי' של"ז אע"ג דהתם דוקא ע"י א"י ש"ה דאיכא מעשה בידים אבל הכא שאין איסורו אלא משום דבור וממצוא חפצו מותר עכ"ל ולא הבנתי ראיה זו דאם כונתו דאמירת כל המכבה או מה שקורא לא"י הוא מקרי דבור חפצו א"כ מה זה שכתב אע"ג דהתם דוקא ע"י א"י כו' כיון דהדיבור הוא האיסור ואם כוונתו מה שא"י יעשה מלאכה שאני התם שאינו אומר לו לעשות מעשה אלא כל המכבה כו' עשא"כ בענין שאלתו לילך ולתבוע לא"י למשפט לפרוע לו. ומ"ש עוד ראיה מק"ו ממה שהתירו להכריז על הקרקעו' למכור כדאיתא בסי' ש"ו ע"ש בב"י בשם ריב"ש ובמ"א ס"ק כ"ו משום דהוי צרכי רבו וכתב הב"ח וממילא ה"ה לצרכי יחיד משום פסידא שהרי אמירה לא"י היכא דאיכא מלאכה לא התירו בשביל עסקי רבים כמ"ש המ"מ בפכ"ד (וש"ע סי' ש"ו סעיף ו') מותר אמירה לא"י כדפי' (ר"ל מותר במקום פסידא ואפילו דאית ביה מלאכה דהיינו בסי' של"ז שהביא) היכא דליכא מלאכה אלא התעסקו' דברים בלבד בלא מלאכה שמותר בעיסקי רבים ק"ו שמותר היכא דאיכא פסידא אפי' בצרכי יחיד עכ"ל. כבר כתבנו דשאני בין היכא שהמצוה לעשות דהוי ממצוא חפצו אבל כל העושה אינו מפסיד שאינו אומר בלשון צווי לא הוי דיבור איסור כלל ומ"ש עוד ראיה מכתובות פ"ק דהתירו לבעול באנינות היכא דאיכא פסידא הוא תמוה דהתם אין ההיתר משום פסידא אלא דבמקום שיש פסידא ואין לו מי שיטרח בשבילו' לקנות אחר ויתבטל המשתה ע"ש בהדיא בגמרא ורש"י ומה שהביא ראיה ממה שהתיר סה"ת לטלטל מוקצה במקום פסידא כדאי' ר"ס של"ד גם זה ליתא שהרי כבר כתב הב"ח וכ"כ הט"ז ומ"א שם דגם סה"ת לא התיר אלא במקום דחיישינן דאם לא יתיר לו טלטול יבא לידי איסור דאורייתא וע"ש במ"א ס"ק ג' ובזה אין הכרח הב"ח כאן שהוכיח מזה דפסידא הקילו יותר מצרכי מצוה דלא התירו לפנות מוקצה לצורך ביטול בה"מ אע"ג דהוי צרכי רבים דש"ה דלא שייך למגזר ועיין בסימן ש"ו דחשיב לצורך גדול ולצורך מצוה הן שוין ומש"כ ראיה שהתירו לאכול מבהמה שלא נבדקה משום פסידא גבי מסוכנת בי"ט ש"ה דסמכינן על חזקת כשרות דבהמה ועוד שהרי אפשר דאיסור מוקצה קיל מאיסור דיבור דהוא מפורש בנביאי' משא"כ מוקצה ועכ"פ לא מצינו שהתירו איסור דרבנן במקום פסידא ואפילו בדליקה לא התירו רק לומר כל המכבה כו' אבל לומר לו תכבה לכ"ע אסור ועיין בסי' ש"ז במ"א ס"ק ז' ולכן צ"ננ להתיר ואמנם בענין שאלתו לב"ח וכה"ג להציל מידו. פשיטא דיש להתיר וכ"מ ממה שכתב המ"א בסימן של"ט בשם ר"י הלוי וממש"כ המ"א בשם המרדכי בסי' רמ"ד ס"ק י"ד וע"ש ס"ק י"ח בלא"ה צ"ע מה שהתירו בענין הכרזה דהא כתב הרמב"ם פרק ד' מהלכות יו"ט דגבאי צדקה לא יהיו מכריזין והוא מירושלמי וצ"ע:
עיין בהגמ"ר האחרונות המתחילין ד"ה פנים גם מסקינן עד אבל רומח כו'. שכתב שם בתשו' דאפי' פירות תלושין אסור ודלא כרמב"ם שכ' דוקא מחוברין. ודבריו צ"ע דאף אי נימא דס"ל דאסור לומר לא"י. שיביאם בשבת וכמש"כ הט"ז בסי' ש"ו דהיתר זה אם היה שם מחיצות לא מהני אלא א"כ יש שם הרבה בני אדם אם נעשה המלאכה בשבת מ"מ למה כתב ואסור להחשיך על זה ואי נימא דס"ל כרי"ו הביא הב"י בסי' ש"ז דדוקא כשיש שם בורגנין הא כבר תמה הב"י שהוא נגד הש"ס וגם הלשון לא משמע הכי וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |