נשמת אדם/ב/מ

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

נשמת אדם TriangleArrow-Left.png ב TriangleArrow-Left.png מ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


כתב המ"א בסי' רמ"ד דפנוי זבל שברחוב הוי מלאכה דאורייתא כדאמרי' היתה לו גבשושית ונטלה חייב משום בונה כיון שמתקן הרחוב עכ"ל ע"ש. וכוונתו דאע"ג דא"צ אלא לעפרה מ"מ כיון שמתקן הרחוב הוי בונה וצ"ע דמשמע דהא דאמרי' גבשושית ונטלה היינו גבשושית שהוא מחובר לקרקע. משא"כ הזבל שברחוב שהוא תלוש ומה בכך שכוונתו לתקן הרחוב וכי נאמר שהמפנה כלים שברחוב ושבבית דחייב משום בונה כיון שמתקן בכך. וכ"כ המ"א בסי' תצ"ח ס"ק ל"ב דדוקא בקרקע. עולם שייך חפירה. ואף שכתב שם דגומא שייך אפי' בעפר תלוש והיינו משום בנין הגומא. אבל בפנוי זבל דעכ"פ א"צ לגומא ומה חיוב יש בזה. וממ"ש המ"א בסי' תק"ז דמותר ליעול ביו"ט טיט שברחוב לסתום התנור דהוי תלוש ל"ק די"ל דהתם כיון דא"צ אלא לעפרה מותר משום שמחת יו"ט. וע"ש בהל' יו"ט מה שכתבתי שם. וצ"ל דס"ל למ"א כיון שזרקו ברחוב בטל לקרקע עולם. והא דבסי' תרל"ג סעיף ד' והוא גמרא ערוכה בסוכה מבואר דאפי' עפר סתם אינו בטל עד שיבטלנו בפה. י"ל דדוקא בבית וסוכה לא בטל ממילא אבל ברחוב אף בסתם בטל. וכ"כ המ"א בסי' שע"ב ס"ק כ"ז:

ואמנם נ"ל דדוקא בסתם עפר י"ל דבטל ברחוב אבל זבל שברחוב במקום שדרך לפנות את הרחוב לכ"ע לא בטיל כדאיתא בהדיא בסוכה ד' ובעירובין ע"ט ע"א. דדוקא בחריץ סתם עפר בטל דלטמיא קאי אבל בית כיון דלא לטמיא קאי בעינן דוקא שיבטל להדיא (ועיין בפ' ט"ו דאהלות בתי"ט שם) ומעשים בכל יום שזורקין החול שמכבדין מן הבית לחצר ולרחוב. וכן מותר לכסות רוק וצואה וכן מפזרין חול בחצר לנוי ולא הוי כמוסיף על הבנין משום דדעתו לפנותו. ובאמת נ"ל דחצר שאין דרך לפנותו ובן בעיירות קטנות שאין מפנין אותן לעולם דבזה צדקו דברי המ"א דהוי איסור דאורייתא. וא"כ ה"ה דאסור שם לפזר חול אפי' לנוי. ואף שהמ"א בסוף סי' שי"ג כתב דמותר לפזר חול בחצר כיון שאין כונתו לתקן החצר גם זה צ"ע. לפמ"ש הש"ע בסי' ש"כ דאפי' פ"ר דלא איכפת ליה עכ"פ אסור וא"כ כיון שאילו היה מתכוין לתקן אסור א"כ אפי' בלא מתכוין אסור דהוי עכ"פ פ"ר דלא איכפת ליה. אבל לדידי ניחא דכיון דדעתו לפנותו איו כאן בנין כלל ואה"נ בחצר ורחוב שאין מפנין אותן אפשר דאפי' בסתם בטל דדמי לחריץ. ולהכי בש"ע סי' ש"ח סעיף ל"ד ובסי' תצ"ח כתב דמכניס מלא קופתו וצוברו במקום א' דמותר להשתמש בו ולא אמרי' דהוי כגבשושית היינו משום דעתיד לפנותו. ומש"כ בסי' ש"ח סעיף ל"ח דאם אינו צבור בטל לגבי קרקע הבית אין כוונתו דהוי כגוף הקרקע דא"כ תיפוק ליה דאסור מדאוריי' והתם משמע דטעמא רק משום מוקצה. אלא הבוונה דבטל לענין תשמיש והוי מוקצה דלא הכין מע"ש דכיון שפזרו מוכח שאין דעתו להשתמש בו. אבל בנין אין בו דכיון דמסתמא מפנה ביתו ויש לדמות זה לסי' תקי"ח סעיף ח' דבסמוך לדפנות כיון שהדפנות נארג ואלו אין נארגין אין כאן סתירה. וע"ש בט"ז. ובאמת משמעות לשון הג"א משמע הכי וכמש"כ הב"י דדבריו ברורים ודברי רש"ל שם צ"ע כמו שהאריך הט"ז ולגבי סכך כיון שגם הסכך אינו ארוג הכל שוה ויש בו משום סתירה (וע"ש בביצה ברש"י) ונ"ל דדומה לזה דבקרקע מרוצף באבנים או קרשים לא בטיל מסתמא דעשוי לכבד ולפנות משא"כ כשאינו מרוצף נ"ל דאסור גם לפזר ואפי' לנוי ואז הפנו' הוא איסור דאורייתא כמ"ש המ"א ואז אסור גם ליטול בי"ט דהוי כמו גבשושית וכדברי המ"א בסי' רמ"ד:

ואמנם כ"ז הוא בזבל ואשפות ואפשר שזה הי' הטעם של המתיר בקאליש ולא כמש"כ המ"א דהוי רבים ואמנם רפש וטיט שברחוב עצמו שחמת הגשמים בזה בודאי הוי איסור דאוריי' כשמכבד או מפנה. וכמ"ש המ"א דזה בטל בודאי לרחוב:

צ"ע שהרמב"ם בפ' כ"א כ' המפנה האוצר לדבר מצוה לא יגמור כו' ובפ' כ"ו כ' וכיצד מפנין כו' עד שגומרין ולא יכבד קרקעיתו כו' וצריך עיון. ונושאי כליו לא העירו בזה וצריך עיון. ונראה לי דהאי ולא יכבד אין ר"ל במכבדות דזה לעולם אסור. ודוחק לומר שכוונתו אפילו במרוצף כמו שכתב בש"ג אלא כונתו כשמפנה כל האוצר זהו כיבודו. וזהו שכתב עד שגומרין ובלבד שלא יגמור עד שיכבד קרקעיתו אלא צריך להניח סמוך לקרקעיתו. וע"ז כ' שעושה שביל ברגלו וקאי אף במפנה למצוה דעכ"פ אסור לפנותו לגמרי ונראה דהרמב"ם מפרש ברייתא דאין מתחילין באוצר אבל עושה שביל כו' ר"ל אין מתחילין באוצר ע"מ לפנותו שאע"פ דמותר להתחיל ולהסתפק אבל ע"ד לפנותו אסור. ומיירי לדבר רשות אבל עושה בו שביל אפי' לדבר רשות וה"ה לדבר מצוה צריך לעשות בו שביל כיון שאסור לפנותו לגמרי ודברי המ"מ ד"ה ולא יכבד צ"ע שכתב וא"א לפרש בדבר מצוה כיון שגומרין וצ"ע:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.