נשמת אדם/ב/כד
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כ"כ הרמב"ם בפ"ט וכתב המ"מ שלמד זה ממתני' ריש הבונה כל העושה מלאכה ומלאכתו מתקיימת כו' משמע הא בלא"ה פטור ובאמת כן משמע לכאורה מל' הרמב"ם שם שכתב דלכך פטור דכל שאין מלאכתו מתקיימת אבל הר"ן והרע"ב כתבו שם דר"ל כל שאין צריך להוסיף על מלאכה זו וכן פירש"י שם בגמרא ד"ה דחק קפיזא ובאמת כן מוכח ל' המשנה וא"כ אין ראיה לדין זה שהרי עכשיו נגמר מלאכתו שצבעו ואף שלא יתקיים אח"כ ובאמת נראה שגם הרמב"ם לא הוציא דין זה ממתני' אלא כמ"ש המ"מ שם שלמד מדין הכותב שאינו אלא בדבר המתקיים דאל"כ אין דרך כתיבה בכך וס"ל לרמב"ם דה"ה דרך צביעה אם אין מתקיים וכן אמרי' בקושר דקשר שאינו עשוי להתקיים אינו קשר וכן באהל עראי ובכל המלאכות ובחנם כתב המ"מ פ' י"א הלכה ט"ו דכל המלאכות ילפינן מכותב שהרי בקשר ובבנין אמרי' בהדיא ומ"ש תוס' דף צ"ד ע"ב ד"ה וכי דרך בגודלת דפריך וכי דרך אריגה בכך וכתבו התוס' דכיון דאין סופה להתקיים שעומדת לסתירה אין ענין לזה דהתם שאני במלאכת אורג שיהיה מחובר יחד וכיון דעומדת לסתור הרי לא נארג. והנה מה שהוצרך להרב המ"מ למצוא מהיכן יליף זה הרמב"ם ולא כתב דמוכח ממקומו שהרי במתני' צ"ד גודלת כוחלת ופוקסת ר"א מחייב וחכמים פוטרין ואמרי' בגמרא דכוחלת חייב משום צובעת לר"א מכלל דרבנן פוטרין והיינו ע"כ משום דהוי דבר שאינו מתקיים וכן רשב"א דאמר התם אשה לא תעביר סרק על פניה משום שצובעת משמע ודאי דכר"א ס"ל אבל לרבנן פטור וכדפסק הרמב"ם בפ' כ"ב הל' כ"ג והל' כ"ו וכן בפי' המשנה פסק דהלכתא כחכמים עכ"פ מוכח דאם צבע בדבר שאינו מתקיים פטור י"ל דז"א דהא רבנן דבמתני' לא פליגי אלא בכוחלת והרמב"ם כתב בפי' המשנה וכ"כ בפ' כ"ג הל' י"ב דכוחלת אסור משום כותב וכ"כ הפמ"ג וסמ"ק והיראים והרע"ב וכבר תמה בש"ג שהרי בגמרא איתא להדיא וכי דרך כתיבה בכך ומסיק משום צובע וכתב הש"ג דאפשר שהיה להם גירסא אחרת ול"נ דאין ספק שלא היו גורסים בגמרא וכי דרך כתיבה בכך אלא רק וכי דרך אריגה והכי מוכח ע"כ שהרי הסמ"ג ויראים פסקו שאם העבירה סרק על פניה דחייבת משום צובע וכמו שנכתוב אי"ה והביאו ג"כ הב"י סס"י ש"ג. ודבריו שם תמוהים או שלא בדקדוק כתב שם דמש"כ הטור שלא לכחול אמרינן בגמרא משום צובע וכתב שהסמ"ג מחייב בכל אלו ובהדיא כתב הסמ"ג במלאכת כותב דכוחלת אינו אלא מדרבנן והוי תולדת כותב וכ"כ היראים אבל בצובעת פניה כ' הסמ"ג בהדיא דחייבת מפני שאדם חפץ בצביעה זו וא"כ קשה אי איתא דכוחלת שייך בו נמי צביעה נהי דאינו דאורייתא מחמת דבכתיבה לכ"ע בעינן שיכתוב בדבר המתקיים על דבר המתקיים מ"מ לחייב בכוחלת משום צובע וע"כ צ"ל דל"ש בזה כלל צביעה דאינו אלא שמעברת הכחול סביב עיניה כפירש"י שם וכ"כ ביראים דהוי דרך כותב (ואפשר משום דאין בזה שיעור צביעה כפי מש"כ הרמב"ם דבעי' שיעור לצבוע חוט ארכו ד' טפחים) עכ"פ מוכח דבכוחלת אין בו משום צביעה וע"כ צ"ל דל"ג בגמרא כוחלת משום צובעת אלא משום כותבת וגם המקשה לא הקשה אכוחלת ונ"ל דהכי מוכח ג"כ בגמ' שם רשב"א אומר גודלת כוחלת כו' וכן היה רשב"א אשה לא תעביר סרק על פניה משום צובעת ונהי דבזה ל"ק דא"כ למה לא תנא כוחלת בהדי העברת סרק משום דבכוחלת דוקא ע"י חברתה חייבת אבל בהעברת סרק אפי' ע"י עצמה חייבת מ"מ קשה למה מסיים מפני שצובעת והרי גם כוחלת הטעם מפני שצובעת אלא ע"כ דכוחלת אינה מפני שצובעת אלא משום כותבת ולכן שפיר הוצרך למ"מ לכתוב דהרמב"ם יליף הכל מכותב דממתני' לא מוכח דכוחלת אינו מטעם צובע ובאמת העברת סרק על פניה י"ל דחייב כרשב"א וכדפי' באמת הסמ"ג ויראים:
והנה הרמב"ם לשיטתו דבעינן דוקא צבע המתקיים. ובודאי דצריך ג"כ שיצבע על דבר המתקיים כיון דלמד דין צביעה מדין כתיבה ובהדיא כתב הרמב"ם דבכתיבה בעינן שיכתוב בדבר המתקיים על דבר המתקיים בפ' י"א הל' ט"ו לכן לא כ' שהסוחט חייב משום צובע כדאמר רב אע"ג דשמואל פליג עליה הלכה כרב באיסורי ולמה כ' משום נטילת נשמה אלא דס"ל לרמב"ם דרב ע"כ ס"ל כר"א בכוחלא או כרשב"א במעביר סרק דלא בעינן אלא דבר שדרכו בכך לצבוע וזהו שאמר רב ניחא ליה דליתווס בית השחיטה דמא והיינו משום דקשה ליה לרב כדאמר דלא ליתי דרא בתראי ומחכו עלי ר"ל והא אין דרך לצבוע אותו והוי כמו צובע פתו דבודאי פטור וע"ז אמר ניח' ליה וכיון דדרכו בכך חייב ואע"ג דעכ"פ הוא דבר שאינו מתקיים חייב כרשב"א בהעברת סרק (ולא כמו חכם א' בספרו בבונה מגדל פורח באויר וסובר דהא דאמר רב במאי ניחא ליה ר"ל דהוי משאצ"ל דז"א דהא רב דסבר דבר שאינו מתכוין אסור כ"ש משאצ"ל כמ"ש המ"מ בפ"א אלא הפי' כמו שכתבתי) והרמב"ם דפסק בפרק כ"ב בהעברת סרק דאינו אלא מדרבנן ודלא כרשב"א משום דיליף מכותב ולכן גם בשוחט אינו חייב משום צובע:
אבל הסמ"ג ויראים אדרבה הוכיחו מדס"ל לרב בשוחט דחייב משום צובע ואמר הטעם דניחא ליה וכיון שרוצה בכך חייב וקשה דהא עכ"פ הוי דבר שאינו מתקיים אלא ע"כ דאפ"ה חייב ולכן פסקו ג"כ בשוחט כרב דהלכה כוותיה באיסורי דחייב ולכן פסקו ג"כ בהעברת סרק כרשב"א דחייב ונ"ל דס"ל דל"ד לכותב דשאני התם דהא אין דרך לכתוב אלא כדי שיעמוד לזמן מרובה כדאיתא בריש פרק השואל כדי יין כו' ע"ש משא"כ בצביעה כיון שחפץ בכך חייב אע"פ שאינו מתקיים ומדרבנן דמתני' דכוחלת אין ראיה דהתם לא שייך צביעה אלא הטעם משום כותבת ולפ"ז מוכרי דגים שצובעין אזני הדג בדם חייב דניחא ליה ודמי ממש לשוחט:
הרמב"ם כתב דהעושה עין צבע חייב ועיין במ"מ וראב"ד שס"ל דיצא לו ממתני' דאין שורין דיו וצ"ע ליישב הסוגיא עיין במ"מ ולענ"ד דאין כאן מחלוקת דבודאי גם הרמב"ם מודה דהתם מיירי מדין לש ורמב"ם מסברא דנפשיה קאמר דאם צריך רק למי צבע כמו שעושין עכשיו ושופכין בכלי זכוכית לנוי דהעושה עין הצבע הרי כבר נגמר מלאכת הצביעה וחייב ובזה נראה דגם הראב"ד מודה שהרי כ' אבל צביעת מים שאינו לצורך לא משמע אבל אם הוא לצורך מודה דחייב:
כתב הב"י בשם ש"ל דצ"ע אם מותר ליתן כרכום בתבשיל (בש"ל שבידינו לא נמצא זה וגם לא באגור) וכ' דלפי דעת היראים מותר עיין בב"י ס"ס ש"ך והב"י כתב וז"ל ספר היראים אבל בש"ל לא כתב אלא כתב היראים וכ"כ האגור בשמו ובאמת לשון זה לא נמצא ביראים וכמו שהוא ביראים שלפנינו כן העתיק המ"א בשמו דמחלק למה חשש לצביעת המפה ואינו חושש לצביעת פניו וידיו וע"ז כ' שאין צבוע שייכא אלא בדבר שדרכו לצבוע והא דאשה לא תעביר סרק כיון שדרכה בכך מקרי צביעה עכ"ל היראים וסבר הש"ל דה"ה אין דרך לצבוע אוכלין ולכן כתב דמותר וצ"ע שהרי היראים כתב להדיא דהשוחט חייב משום צובע אע"ג שהוא בשר ודוחק לומר שכיון שהוא חי דרכו לצבוע אבל לא מבושל שהרי עינינו רואים שדרך לצבוע האוכלין בכרכום וכרכום הוא דבר שדרך שצובעין בו וא"כ לשיטת הסמ"ג ויראים צ"ע להתיר ואין ראיה מנותנין ביצה לחרדל כמש"כ רמ"א בד"מ דחלבון ביצה אינו ממין הצובעין כלל וגם רמ"א לא כ' רק קצת ראיה יש ולא ידעתי להתיר זה אלא לרמב"ם דלא פסק כרב בשוחט דבעי דבר המתקיים על דבר המתקיים אבל לסמ"ג ויראים לא ידעתי מנ"ל להתיר כרכום אף אם נאמר שבנוסחת היראים של ש"ל היה כתוב לפי שאין צביעה באוכלין כונתו באלו התותים דלא נקרא צבע אלא כיון דעכ"פ בבגדים שייך בהם צביעה ולכן אוסר משא"כ פת שאין דרך לצובעו וגם התותין אינם מין צבע אבל לצבוע תבשיל בכרכום דכרכום הוא מין צבע וגם אותו מאכל דרכו לצבוע בכרכום למה יהיה מותר ועכ"פ נ"ל דהאומנין המתקנין מיני מרקחת וצובעין בצבעין וכן מוכרי יין שדרכן לצבוע חוששני להם מחטאת לדעת הסמ"ג והיראים ונ"ל דזה דעת הר"א מינץ שהביא בד"מ שאוסר ליתן יין אדום ביין לבן ומיירי במוכרי יין שדרכן בכך וניחא להו הצביעה כשוחט אליבא דרב אף אם נתיר הכרכום די"ל דנתינת הכרכום אינו משום הצובע אלא כדי שיתן בו טעם רק דהצבע ממילא בא וכיון דאין אוכל בר צביעה לא מחמרינן אבל במה שדרכו בכך חוששני מחטאת:
בתשו' ח"צ סי' צ"ב כ' דאפי' לרב דהשוחט חייב משום צובע היינו דוקא בשוחט כיון דאסור באכילה שייך בו צביעה משא"כ באוכלין דמותרין באכילה. ודבריו תמוהין דהרי רב אמר שוחט במאי ניחא ליה אינו ר"ל דוקא בשבת אלא כל השוחט אף בחול נימא ליה והוי דבר שדרכו לצבוע ולכן חייב ועוד כתב שם תדע שהרי מותר למזוג יין אדום במים. וערביך ערבא צריך אליבא דרב מנ"ל דמותר אם ניחא ליה וצ"ע ואפשר דדוקא בשוחט חייב דהוי כדבר המתקיים דניחא ליה שיהיה קיים עד שימכור הבשר אבל כרכום בתבשיל שאינו נותן רק לאכול לאלתר ואין לך אינו מתקיים יותר מזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |