נשמת אדם/א/ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

נשמת אדם א ט

כלל ט
דין ברכת התורה

א

לדין א'
[א] הרמב"ן במנין המצות מצוה ט"ו כתב דברכת התורה לפניה הוא מ"ע מדאורייתא מהא דברכות כ"א ב' דאר"י מנין לבה"ת לפניה מן התורה שנאמר כי שם כו' הבו גודל כו' אר"י למדנו בה"ת לאחריה מק"ו מבהמ"ז ומסיק איכא למפרך אבל ודאי בברכה שלפניה היא דאורייתא לכ"ע. עוד הביא ראיה מירושלמי פ' ג' שאכלו דאיתא התם כתוב בתורה ברכה לפניה ואין כתוב בתורה ברכה לאחריה מה כתיב לפניה כי שם ה' אקרא כו' כתיב במזון לאחריה ואין כתיב לפניה ויליף גז"ש מהדדי עד כדון כר"ע כר' ישמעאל (נ"ל דר"ל כך דריש ר"ע ור"י) אבל ר"י בשם ר' ישמעאל ק"ו מה אם מזון שאין טעון לפניו טעון לאחריו כו' עד כדון תורה מזון מה (ר"ל היאך ילפינן לפניה) מה אם תורה שאינה טעונה לאחריה (ר"ל שלא כתיב בהדי' בתורה) טעונה לפני' כו' רי"א כי הוא יברך הזבח כו' רנ"א ועבדתם כו' וברך לחמך כו' רבי אומר מה אם בשעה שאכל ושבע צריך לברך בשעה שהוא תאב לאכול לא כ"ש עד כדון מזון תורה מה אם מזון שאינו אלא חיי שעה טעון ברכה לפניו ולאחריו תורה שהיא חיי עד לא כ"ש עכ"ל הירושלמי. והנה מדברי ר"ע ור"י בשם רבי ישמעאל מוכח להדיא דכולם ס"ל דברכת התורה לפניה נפקא לן מכי שם כו' אלא דרצו ללמוד גם לאחריה ודברי ר"י בבבלי בברכות כ"א הם דברי ר"י דהכא בשם רבי ישמעאל ובבבלי פרק שלשה שאכלו מ"ח איתא התם ת"ר מנין לברכת המזון כו' ואין לי אלא בהמ"ז ברכת התורה מנין אר"י ק"ו על חיי שעה מברך על חיי עולם לא כ"ש ר"ח ב"נ תלמיד ר' ישמעאל אמר משו' ר"י אין צריך הרי הוא אומר על הארץ הטוב' אשר נתן ולהלן הוא אומר ואתנה לך לוחות כו' ע"כ. הנה ודאי ר"ח ב"נ דיליף נתינה ע"כ על כל ברכה שלאחרי' יליף. והאי מבהמ"ז יליף וא"כ דומיא דהכי ת"ק דאמר משום ר"י ק"ו על חיי שעה הוא ג"כ לברכת התורה לאחריה. שהרי יליף מבהמ"ז שהוא לאחריו. אבל לפניה לכ"ע ילפינן מכי שם כדאי' בירושלמי. והא דר' אבהו בריש ג' שאכלו דיליף ברכת הזימון בג' מכי שם כו' לא פליג אכל הני תנאי אלא התם יליף דבעינן שלשה לצירוף מדכתיב הבו כדפירש"י שם. ולפ"ז כיון דכולהו תנאי ס"ל דילפינן בה"ת לפניה מכי שם כו'. הדבר מוכרע ממילא דגם רבי בירושלמי דיליף תורה ממזון בק"ו היינו לתורה מלאחריה אבל לפניה ילפינן מכי שם. דלמעט בפלוגתא עדיף. וע' ד' כ"א רש"י ד"ה כי שם ה' אקרא בברכות וביומא ל"ז דרש זה רבי ע"ש. ולפ"ז כולהו תנאי ואמוראי סבירא להו דברה"ת לפניה דאורייתא ואין חולק בדבר אלא דמאחריה כ"א ואחד יליף בע"א. וכן ברכה לפניה על המזון ולפי שהוא דאורייתא. ובזה לא קיי"ל כוותייהו אלא כסתם מתני' דבעל קרי מברך לאחריו ולא לפניו. וכמו שכתב הרשב"א בחי' דף מ"ח דברה"ת לאחריה מדרבנן אבל לפניה דאורייתא. וכ"כ בעל מגילת אסתר אף שהוא המליץ הגדול בעד הרמב"ם כתב שדברי רמב"ן נכונים. וכ"כ בחינוך מצוה ת"ל וכ"כ הספר חרדים בשם התשב"ץ. וכן הסכים הפ"ח וכן משמע ברא"ש בפירושו על נדרים פ"ט שכתב וז"ל על עזבם את תורתי אשר נתתי להם כלומר ברכה שצויתי לברך לפניה עכ"ל. אך מ"ש הפ"ח ראיה מדקאמר קב"ה להא מילתא כדכתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי. דהיינו שלא ברכו בתורה מוכח שהיא דאורייתא ויש לדחות לפי מ"ש ר' יונה הביאו הב"י מדלא ברכו מפני שלא חשיב בעיניהם לברך. וא"כ אין ראיה. ולכן כיון שכל הראשונים מסכימים שהיא דאורייתא. ואף דמרמב"ם בחיבורו ותרי"ג מצות שלו משמע דלא ס"ל הכי. מ"מ כיון שכולם חולקין עליו הלכה כרבים. ולכן כל ס' הוא לחומרא כמו בבהמ"ז. הוצרכתי להאריך כ"כ לפי שראיתי בפני משה הנדפס מחדש על ברכות ירושלמי והאריך לתמוה על הרמב"ן וכתב שלא מצא ישוב לדבריו. וסובר דרבי בירושלמי דיליף בה"ת ממזון היינו גם על שלפניה. וגם סובר דדברי רבי ישמעאל בבלי מ"ח דיליף על חיי שעה יברך כו' היינו על ברה"ת לפניה ולדעתי הוא שגגה וטעות בידו. ועוד כ' שם וכי הלכה כר' יוחנן נגד תנאי דאפי' לגבי ריב"ל אין הלכה כר"י וגם זה שגגה דדוקא במקום דפליגי ר"י וריב"ל מסברא דנפשייהו אבל ודאי דכח לר"י לפסוק כחד תנא ואפי' נגד הכלל ר"י ור"י והלכה כרבי מחבירו כדאיתא במקומות אין מספר. ובעירובין מ"ו מ"ז אמרינן היכא דאיתמר איתמר ונקטינן כדברי הראשונים דבה"ת היא דאורייתא וע' בפ"ח וגם עליו יש לתמוה קצת למה לא השיג כמ"ש ומיהו נ"ל דדוקא ברכה א' היא דאורייתא דדוקא בבהמ"ז פליגי אי מנין ברכות דאורייתא כדדרשינן בפ"ג שאכלו אבל בה"ת נ"ל כמו שכתבתי דלכ"ע אינו אלא ברכה אחת וכן מצאתי בפ"ח להדיא. ומ"מ מברך לכולהו אם מסופק כ"כ בפר"ח ובתשובת שאגת אריה כתב דא"מ אלא ברכה אחת ויברך אשר בחר בנו שהיא מעולה שבברכות ואמנם אם נסתפק לו וכבר עלה בתורה ובירך בצבור. אע"ג דבודאי היה צריך לברך ברכת אשר קדשנו. אבל במסתפק הוי ספק דרבנן:

ב

לדין ז'
[ב] נ"ל החילוק בין שינה ובהכ"ס דבשלמא מרחץ ובהכ"ס דבידו בכל רגע לצאת והוי כמו כל דבר הראוי לבילה כו' ולא מיקרי היסח הדעת ע' זבחים דף כ' ע"ב אמרינן כיון דבידו לחזור לא אסח דעתיה משא"כ בישן שהסיח דעתו ומה שהקשה הגר"א דמ"ש מתפילין דאפי' ביוצא מבה"כ צריך לברך כבר כתב תר"י דש"ה דכבר נגמר המצוה ואם רוצה אינו מניח עוד משא"כ תורה שלא נגמר מצותה לעולם וע' בסס"י קע"ח לענין הפסק בסעודה וכונת האגור דאף דאסור לשאול הלכות מרחץ במרחץ עכ"פ מידי הרהור לא נפיק וא"כ עכ"פ לא הוי היסח הדעת ואע"פ דלכתחלה א"צ לברך על הרהור מ"מ מועיל לענין זה דאינו עושה היסח הדעת:

ג

לדין ט'
[ג] המ"א נסתפק בניעור כל הלילה ואזיל לשיטת הי"א וכפי המנהג דגם הישן ביום א"צ לברך דתלוי בדעתו לפטור מע"ל אבל לפי הכרעת הראשונים והאחרונים דהישן ביום צריך לברך וא"כ גם בניעור צריך לברך ובאמת תמוה מאוד דברי המ"א דע"כ לא כתב ר"ח אלא במשכים מחצי הלילה דס"ל כיון שדעתו לפטור מע"ל וס"ל דשינה לא הוי הפסק אבל להיפך בניעור כל הלילה מאי מהני דעתו וכי יועיל דעתו של אדם בסוכה שיכוין שלא לפטור בברכה זו רק מע"ל וכי נאמר שכאשר לא יצא מסוכתו שיחזור ויברך כמש"כ המ"א להדיא בסי' תרל"ט והתם גרע טפי דהתם י"ל דהוי כנמלך שהרי אם ירצה יצא באמת מן הסוכה ויפשיט הטלית אבל בתורה שא"א לו לפטור דכ"ז שהוא ניעור הוא חייב בלימוד וא"כ מה יועיל כוונתו שלא יפטור ברכה זו רק מע"ל וא"כ אף לדעת ר"ת אינו חייב לברך אך מש"כ א"ר דלכ"ע צריך לברך דעדיף מברכת השחר דודאי אין דעתו לפטור רק מע"ל נ"ל דל"ד כלל לברכת השחר דנתקנו על הנהגת העולם משא"כ בה"ת שהוא כשאר ברכת המצו' ומ"מ אם יכול לשמוע מאחר שיוציאנו יוציא עצמו מפלוגת':

ד

לדין י'
[ד] הקשה הגר"א כיון דהיא ברכת המצוה ובכלל המצוה ג"כ הרהור כמו שכתוב והגית בו יומם כו' מל' הגיון לבי ונ"ל דכיון דבה"ת נפקא לן מקרא דכי שם ה' אקרא וקריאה היינו דיבור ולכן גם החכמים לא תקנו ברכה על ההרהור לפי שאינו ניכר ונוסח הברכה יוכיח כשמברכין לעסוק בד"ת או על ד"ת וגם אפשר מש"כ והגית כו' היינו בשעה שאינו יכול לדבר וכמ"ש יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי ודרשו חז"ל אם א"א להוציא בפה אזי והגיון לבי וה"נ נ"ל מש"כ לא ימוש ס"ת הזה מפיך והגית כו' היינו כשיכול אזי לא ימוש מפיך ובשעת מלחמה שא"א בדבור עכ"פ והגית ובאמת עיקר מצות לימוד היא בפה כמ"ש ושננתם שיהיו שנונין בפיך ע' חינוך מצוה תי"ט ועוד ל"ל דדוקא במקום דכתיב הגיון לבי הוא במחשבם אבל הגיון ולא כתיב לב פירושו דבור כדכתיב במשלי כי אמת יהגה חכי ואין מחשבה נופל על החיך וע' בקונקורדנסיא:

ה

לדין י"א
[ה] ולענ"ד זה כוונת רד"א כמו שכתבתי הטעם בזה ל"ק מ"ש מהרהור ועוד י"ל דהא איתא בגיטין ע"א האי לאו גבי עדות דכתיב מפיהם ולא מפי כתבם אע"ג דכתיב אם לא יגיד הו"א דכתיב' הוי הגדה מעליא ע"ש בתו' וא"כ בתורה דכתיב ויגד לכם את בריתו וכתיב מגיד דבריו וכו' י"ל דכתיבה מקרי הגדה ופעם בא לידי תשובת ח"י ואיני זוכר דבריו בבירור רק שכתב ראיה מהכא לכותב נדר שהוא כמו שהוציא מפיו ולא נראה שהרי בנדר כתיב ככל היוצא מפיו כו' ומצאתי ברדב"ז ח"ג סי' תר"ה שכתב להדיא לכותב שבועה דהוי דברים שבלב כדכתיב לבטא בשפתים ולא יחל דברו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· מעבר לתחילת הדף