מתנות כהונה על דברים רבה/ב

מתנות כהונה על דברים רבה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על דברים רבה - פרשה ב

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  טז  יז  יח  יט  כ  כא  כב  כד  כה  כו  כח  כט  ל  לב  לג  לד  לה  לו  לז  

א  [עריכה]

נתחיל פרשת ואתחנן:

ה"ג בילקוט אל תתירא אלה הדברים רבנן כו' וגירסת הספר יש ליישבה שיתור אלה הדברים דרש להכי שאמר ליה לברכן:

שלשתן כאחת. שיתפללן תכף זו אחר זו:

תובע צרכיו ויוצא לו. ולא יאמר קודם זמירות ותשבחות.

ויזעקו. זעקה היינו צעקה וסיפיה דקרא ותעל שועתם:

[ה"ג ויזעקו וגו']:

בצר לי. דרש ביצור של תפלה יש לי:

[ה"ג ויעמוד פנחס ויפלל ותחנונים כו']:

שאין לבריה כו'. בדרך חוב אין לו עליו כלום אלא דרך חסד ורחמים הוא עושה:

בלשון תחנונים. ולא בדרך דין ומשפט. [א"ר לוי גרסי']:

שלא תתפס מקום דבריך גרסי' כלו' ראה שלא יתפסוך בדבור ביתך כלומר בדברי עצמך או צריך להגיה דבורך וכן מצאתי שוב וכן כביכול הקב"ה נתפס בדבריו וכדמפרש ואזיל:

ואתחנן. הוא לשון וחנותי לשון חנם:

ב  [עריכה]

ואין איש. במקום הזה:

המסות. לשון ותמס שחמדתו נמס ונשאר מעל שהרי הקב"ה לא השגיח בו:

[שהם מתוקנים גרסי']:

אלוה. וזה כל אדם שהיה אלוה ואדון על הכל:

ג  [עריכה]

דוכסין כו'. מיני מושלים הם:

שעתא כו'. שעתו וזמן ממשלתו עברה ולא יהיה כבראשונה:

ד  [עריכה]

ולא בא כו'. בא נגד הקב"ה בתוכחה ודרך דין:

בפלטין. של מלך:

בזרוע. בחזקה ובזרוע נטויה:

[ה"ג מבקשת ליכנס בתחינות כך כל כו']:

ה  [עריכה]

ארכי. ממשלה:

שהיה בארכי שלו. בעת ממשלתו:

ו  [עריכה]

[השיבני על דברי גרסי']:

חטייה. חטא שלי שחטאתי לפניך:

בקומפין. בשדה ופלטיא ששוחקין בו ומחזירין אותם בו כדי שתתבזה ברבים:

הפגין. תאנים שלא נתבשלו נקראו פגין כמד"א התאנה חנטה פגיה:

ז  [עריכה]

[ה"ג דימה משה את עצמו לאברהם]:

עמק המלך. ודרשו חז"ל שהשוו כולם בעצה אחת להמליך אברהם עליהם:

והזר הקרב. והיינו לא תקרב ועיין בבראשית רבה פר' נ"ה מאמר זה יותר ברור:

בדין ברחמים. יהו"ה כתיב שהוא שם של רחמים והניקוד אלהים מדת הדין ועי' בהרמב"ן בפרשה זו:

דבר ה'. דיבור הוא לשון חוזק ודין כמד"א דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות:

ח  [עריכה]

[ה"ג עושה לי כך אתה החלות לבוא]:

אמר ליה משגדלת. התחלת דיבור הוא זה כמו דבר אחר ודו"ק:

רבונו של עולם אתה החלות. דרש החלות לשון לא יחל דברו:

שומע ושותק. ומסתמא גם בפניו היו מחזיקים אותו באיש מצרי והיה לו לומר עברי אנכי ולא מצרי:

ט  [עריכה]

[נקבר כאן אצלו גרסינן]:

מעותיו. מעות של נחושת הם:

בתוכם. בתוך המעות:

הן באים בזכותך. ומכלל הן אתה שומע לאו:

י  [עריכה]

[שלא יהא שטן מקטרג בסעודתו גרסינן]:

שתפלתו נשמעת כו'. בירושלמי בפ"ק דברכות גרס אין השטן מקטרג באותו יום ובבבלי בפרק אין עומדין גורס אינו ניזוק כל אותו יום וכן הביאו כל הפוסקים:

מכאן עד לרקיע. בירושלמי מסיים וכן כל רקיע ורקיע וכן בין כל רקיע ורקיע וכן טלפי חיות כמנין ישרה תקט"ו:

עריך. עד אצלך יבא המתפלל:

[טרם יקראו גרסינן]:

יא  [עריכה]

פדגוג. אומן המגדל בני האדון ועי' ריש פרשת בראשית:

כבלים. כבלי ברזל לייסרו ולאסרו בהם:

רעות רבות וצרות. ג' מיני פורעניות נגד שלשה מעלות שיש בערך מנין מאה אחדים עשיריות מאה:

יב  [עריכה]

ה"ג מה המקוה הזה. ועי' באיכה רבה בפסוק סכות בענן ובמדרש תהלים:

יג  [עריכה]

נשאל לששת ימי בראשית. עיין בב"ר פרשה ח':

יקוו המים וכו'. בכולם כתיב ויאמר ולא כתיב ויאמרו:

יד  [עריכה]

וכל פמליא וכו'. הם קרובים ונסמכים עליהם:

ה"ג תקראו אתם. ודריש הכתוב חסר וי"ו קרי ביה אתם:

טו  [עריכה]

[ה"ג קרוביהן אני]:

שגדלה כו'. כלומר כביכול גדלה אותו על פי דרכה וכפי רצונה כאב שגידל את בנו והגדילו כפי רצונו:

ה"ג ואם אין נוצחין וישראל ודאי נוצחין שנאמר ומי גוי וגו'. ופירושו בר"ה ויום הכפורים כשעושין תשובה ותוקעין בשופר ודאי נוצחין וכדאי' בירוש' דפ"ק דמסכת ר"ה וכמו שהביאו גם בספר אורח חיים והילקוט בפרשה זו:

טז  [עריכה]

[ה"ג הגיעו לנס א' אמרו]:

לנס. איי הים תרגום שלו נסי ימא ובפ"ק דגיטין והנסין שבים:

מכיר אני. בתמיה. ומעשה זה בירושלמי דמסכת ברכות בפ' הרואה ועיין עוד שם:

יז  [עריכה]

לעשרים. כלומר לאחר עשרים ביום כ"א שמה שאמר ה' שמעה וגו' לא היה אלא ביום אחרון לתעניתו כמו שכתוב עד מלאת וגו' ואח"כ נענה:

יונה אל ה'. גרסינן:

לעונה. יום או לילה נקראת עונה כדאיתא בסוף מס' עבודת כוכבים:

עת רצון. עת זהו עונה וכהאי דאיתא בב"ר פ' ל"ד מן ענתה דיהבת ידך עלה כו' שפירושו מן ההוא עת וזמן:

יח  [עריכה]

קורצין. שמגלח אותם עד שאינו יכול לתפסם כי אם בראש הזוג או בצפרנים כך פירש הערוך:

בלורית. מגדל שערו לשם עבודת כוכבים:

ברכות וקללות. אם לא יעבדום או יעבדו וי"ל שר"ל למה שאמר בעודן במצרים כמה פעמים וידעתם כי אני ה' וכמ"ש בספר הזוהר בפרשת וארא ומצאתי באות אמת בשם ילקוט כתיבת יד גורס בחמשה בסיון אמר להם ברכות וקללות כו':

יט  [עריכה]

[ואב בית דין אומר גרסי']:

ואני אוסר. בתמיה וכן כולם זה אחר זה ודרש כרובם כתיב חסר וי"ו לשון רב ונשיא. כלומר כשחוטא הרב והוא הנשיא כן חוטאים כולם:

שהן מביישים. הנשיאים והדיינים וכן גרס בילקוט תרי עשר הדיינין מביישין כו':

אמם והורתם. ר"ל הנשיאים והגדולים כמד"א תורת אמך הורתם לשון מורי התורה:

קומקמוס. יורה של נחושת שמחממין בו חמין:

על תלמי שדי. בפתיחתא דאיכה רבה מפרש שהיו מעמידין צלמי עבודת כוכבים על כל תלם ותלם:

כ  [עריכה]

זה אליפז. שצוה עליו עשו אביו לרדוף אחר יעקב ולהרגו והוא לא עשה כן אלא לקח ממנו מה שמצא בידו כדי לקיים בזה מצות אביו שהעני חשוב כמת כמו שפירש רש"י זכרונו לברכה בפרשת ויצא ועיין עוד בילקוט בפרשת וישב:

בביאה אחת. דרש תבואה לשון ביאה כמו תבואתה לראש יוסף:

חטייה. חטא ועון:

הא בייא כו'. הרי צרה גדולה באה לעולם שהגר תושב מפנה ודוחה בעל הבית מביתו והנמשל מבואר מעצמו:

מולין. בפרק חלק איתא דוד של לחושת חלול מבפנים ונתנוהו בתוכו וכן הוא בירושלמי דפרק חלק ובערוך:

[שלא ענה אותו גרסי']:

שמא חס ושלום. דברי הספר הם ולא דברי מנשה:

ה"ג בירושלמי דפ' חלק ויחתר לו מלמד כו'. ונכון הוא שהרי בד"ה לא כתיב ויחתר אלא ויעתר ודרש ויחתר בחילוף חי"ת בעי"ן כמשפט אותיות אהח"ע:

משיב הרוח. וישיבהו דריש לשון משיב הרוח וכ"ז במדרש רות פ"ה ובפ' אמור פ' ל' וע"ש:

כא  [עריכה]

חמורה. והיו עושין אותה כדי להכעיסו:

[במחשבה גרסינן]:

בזמה. פירושו במחשבה כד"א זמה היא ותרגום עצת חטאין וכן כאשר זמם חשב וכן הרבה:

כב  [עריכה]

שאינה של יחיד. אלא של רבים אינה צרה שהקב"ה אינו מניחם בצרה ודריש דכתיב בצר לך והיה לו לומר בצר לכם לומר שעל רבים אינו חל לשון צרה:

כד  [עריכה]

[ר' אליעזר ורבי יהושע גרסי']:

סנקליטין. יועצי המלך היושבים על הדין:

סנקליטו'. אחד מבית דין:

[ה"ג בסוף כ"ה ימים גילה]:

עוד חמשה ימים. כלומר הלא יש עוד חמשה ימים ויכול הקב"ה לעשות בהן נס להצילם:

ה"ג אמרה לו אין לך. וכן הוא בילקוט תהלים:

מוץ אותו. נראה שהטבעת היה חלול וסם המות היה נתון בתוכו וכשהיו הסנקליטין רוצין להמית אדם בסתר שלא ידע בו שום אדם היו נותנין הטבעת בפיו והיה מוצץ בו ומת:

חבל. אוי לשון קובלנא:

כלומר הצדיק הזה לא מל. אינו מדברי הספר אלא פירוש נכתב בתוכו:

הקיטון. חדר:

קופסא. תיבה קטנה:

[ה"ג לזה אני נעשה מגינים]:

וזה לא הבטחתי אותו. ולפיכך ראוי שאני נעשה לו מגינים הרבה ובילקוט מסיים ביה הכי בהדיא:

פרגריטא. בערוך משמע שהוא שם מקום:

באילו פנים. באיזה פנים:

[אני כופר בכם גרסינן]:

כה  [עריכה]

על ו' דברים. כן הוא לעיל בפרשת בראשית. ובפ' ד' מיתות איתא ז' מצות וכן לעיל בפ' בראשית אליבא דר' יעקב וי"א עוד יותר וע"ש:

יש סליחה. בלא מיתה:

תוסס. רותח ומנענע כדאמרי' בדמו של זכריה באיכה רבה:

ששתק. שעמד מרתיחתו:

כו  [עריכה]

[ה"ג את נפשו בכסף מהו:

מפני שאמר לי כו' אתה לא תבנה גרסינן]:

יושב. ובטל מלהכין מה שבידו להכינו:

[והנה בעניי גרסינן:

כח  [עריכה]

ויסורין שהבאתי גרסינן]:

שלא כנגד מעשיך. הפוך מעשיך שמעשיך היו טובים ונכוחים ואינו משפט אמת ח"ו כי הוא האלהים דיין אמת או י"ל שעדיין לא נפרעתי ממך כנגד שיעור מעשיך ויהיה כי ה' הוא האלהים רחום בדין ונכנס עמך לפנים משורת הדין:

מכל האלהים. משמע הם גדולים אבל הוא גדול מהם:

בכל הארץ. הרי שהעיד על הארץ אבל לא על השמים:

ה"ג שנאמר כי ה' אלהיכם כו' עד מתחת:

משה שמו כו'. פי' אבל רחב לא אמרה ואין עוד:

שמו. שם אותו כלומד העיד על ממשלתו ואחדותו:

[ה"ג אף בחללו כו' שנאמר כי ה' הוא האלהים בשמים כו' עד אין עוד מהו אין עוד כו']:

תנו לה וגו'. לישנא דקרא נקט סוף ספר משלי:

בעונתם. בלי עתם הקבועה להם מיום הולדם:

לך ותפרש כו'. לשון הליכה:

[ותפרוש גרסינן]:

כט  [עריכה]

שמעתי. שהגידו לי על משה:

והיאך ברח כו'. וכי אפשר לאדם לברוח מן המלכות כן הוא בפרשת שמות ובמדרש חזית ובמדרש תהלים מזמור ד' ובירושלמי פרק הרואה ועיין שם כל הדרשות דלקמן:

וקהתה. נעשית קהה בלי חידוד עד שנשמטה ונחלקה מעל צוארו ובמדרש תהלים איתא שנשברה החרב:

[ה"ג ולא עוד אלא שקהת]:

הקוסטנר. ההורג נפשות המחויבים מיתה למלך:

והבריהו. המלאך הבריח את משה והם לא נתנו לב עליו כסבורין היו במלאך שהוא משה ועיין לעיל בפרשת בשלח ובמדרש חזית:

[שעשה הקב"ה גרסינן]:

אסכילי. מלומדים יודעי דת ודין וממונים על המשפטים וכן נקרא בית תלמוד אסכולי בלשון יון ובמדרש תהלים גרסינן אוכלוסין:

מי שם פה. ע"ל בפ' שמות. [ועכשיו איני עומד לך גרסינן]:

והיה בתמיה: [ה"ג בנוהג שבעולם בשר ודם עושה לו פטרון שהוא מתקיים עליו]:

פטרון. מושל ואדון כן הוא בב"ר פרשה צ"ד:

שהוא מתקיים עליו. שנותן השגחתו עליו להיות לו למגן ולמחסה ומסתר ביום זעם:

באנקליטון גרסינן. ועיין בערוך ופי' נתפס בדין בב"ד:

היכן הוא כו'. לא הוא עצמו מועיל לו וגם לא פטרונו מועילו באשר דבר המלך שלטון וגבוה עליהם:

איפומניטא. לפי הענין הוא גזר דין ובילקוט גרסינן איפאנטא:

מחרב כו'. משמע מתחת החרב ממש הצילו ודייק מדלא כתיב מיד פרעה:

בחטייה. בחטא שלו:

[והיכן כטרונו גרסי']:

שארעה פרשת רוצח. לפיכך אמר עכשיו שירה על שנתקיים ע"י פרשת ערי מקלט שהרי הוא ברח ונקלט ועכשיו צוה הקב"ה על ערי המקלט ודייק מדכתיב אז יבדיל והתם כתיב אז ישיר כן הוא בילקוט:

בערי מקלט. בדין ערי מקלט:

ל  [עריכה]

ה"ג אמר ר' יוסי בר חנינא א"ל הקב"ה למשה הזרח שמש כו'. וכן הוא במס' מכות:

[בעון הרציחה גרסינן]:

לחרש. אומן חרש עצים או אבנים:

בטובתו. כלומר בכוונתו:

למטלון. לגלות ולטלטול: [ה"ג שבראתי בראתי זוגות]:

לב  [עריכה]

ערפל. נראה דצ"ל ערבות:

[ה"ג כשם שלא שתפתי עמך אלוה אחר בשמים כך]:

לג  [עריכה]

ומלך. פירוש ותהיה מלך:

עמק המלך. עיין לעיל שדרשו רז"ל שהשוו כולם בעצה א' והמליכו אברהם עליהם ולכך אמר עמק השוה הוא עמק המלך:

אית אנת לנפשך כו'. אם יש לך יין מיותר למוכרו מכור אותו לי כי לא היה חש לדבריו. [תן לי גרסינן]:

ה"ג אם מרא דנפשך את לא כו'. פירוש אם בעל נפש ומושל ביצרך את אל תטעום כו' כי ודאי אינם עושין בטהרה:

ה"ג א"ל אנא מרא כו'. כך נראה לפרש הגירסא שלפנינו אבל בירושלמי סוף מסכת עבודת כוכבים מביא המעשה ולא גרס הכי וכן מעשה זו ישנו בפ"ק דחולין אך אינו בזה הסיגנון:

ואל למולך. הכי קאמר ירא את ה' שתשמר מן המולך שלא לעבדו:

המליכו כו'. שצריך לקבלו עליו למלך ולומר שמע ישראל:

דבר של קידוש. דבר גדול וקדוש כזה וכי היה לך לאומרו רק בלשון נוטריקון ועם שונים שצריכים לפרש עם אותן האומרים שני רשויות כו' כדלעיל ואינו מובן בפי' לכל:

[ה"ג ואח אין לו אין לו אח כו']:

לד  [עריכה]

דוכסין ואיפרכוסין. מיני מושלים הם וכל זה הוא באיכה רבה בפסוק חלקי ה':

שיהא מתקיים. נתבאר לעיל:

מתחלפים. משתנים ויורדין מגדולתן כשירצה המלך:

לה  [עריכה]

ה"ג אל ישראל אביכם הוא. פירש ה' שהוא לאל לי ששמי ישראל הוא אביכם ואלהיכם לבד ועי' לעיל פרשת ויחי וכוונה רצויה תמצא בחלק התכלית פר' שביעי:

עכשיו כו'. כלומר הניחא שבטים היו צריכים להשיב אל דברי יעקב אביהם לאמר שמע כו'. ולקבל עליהם אלהותו ואחדותו אבל אנו למה אנו אומרים כו':

נוהג כו'. הוא נוהג:

לו  [עריכה]

קוזמין. פי' הערוך תכשיט:

[נתנה לה לאשתו גרסינן:

לז  [עריכה]

שברא בך גרסינן:

על כל נשימה ונשימה גרסי']:

נפש רוח נשמה כו'. טעם לכל שם ושם עיין בב"ר פרשה ט"ו:

חמשה שמות יש לה כו'. מאמר זה הוא במדרש תהלים. וקצת בסיגנון אחר הוא בפ"ק דמס' ברכות:

[ה"ג קרא הקב"ה לישראל כלה ואלו הן]:

ה"ג שפתותיך כלה גן נעול אחותי כלה. וכן הוא במדרש חזית בפסוק מה יפו וכן הביאו הילקוט בספר ישעיה:

עשרה לבושין כו'. במדרש חזית בפסוק מה יפו מונה אותם במנין אחר:

עד שוש אשיש. עיין במדרש חזית סוף פסוק הביאני המלך חדריו:

חסלת סדר ואתחנן בעה"י

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף