משמיע שלום/יב
|
< הקודם · הבא > |
יב) וכן בענין האופים הנה מה מאוד גדלה הפרצה. כי בסיבה שנתחדש אצלם האפייה ע"י איזה מעשה מין שמרים לשאור שעושים השאור ביום שה"ק וזה כמה אשר היו עושים במחשוך מעשיהם. ופעם אחת באה לפני אשה אחת מנשי האופים בקובלנא על בעלה בזה. וכן הודה לפני אופה אחד שא"א עתה שיהיה להם פת ביום א' בבקר כ"א באופן זה. ומרעה לרעה יצאו עד שפרצו חק והתחילו איזה מהם גם ללוש ולהבעיר אש ביום ש"ק והכל בכדי שיהיה להם פת במוקדם ביום א'. ולא די לפניהם שהיו עושים ע"י עכו"ם הנה באו לפני כמה אנשים והעידו שגם אותם שאין להם שום משרתי עכו"ם עושים ג"כ כמעשיהם ע"י משרתיהם הישראלים. וכן בא לפני משרת א' מהם בקובלנא שעובדים עמהם בש"ק. וכן ראיתי בעיני אצל אופה אחד שכמו שעה קודם הלילה כבר היה יוצא עשן גדול מהתנור ונכנסתי בביתו וראיתי שכבר התחילו המשרתים לערוך העיסה לאפייה. ואח"כ העיד לפני אופה אחד שהמשרתים הנ"ל המה יהודים. וכן הודה לפני אופה אחר שביום ז' של פסח המה מתחילים לעסוק בעשות השמרים ושאור הנ"ל. וכן בא לפני איש אחד בקובלנא ששלחו מאופה אחד בליל יו"ט אחרון של פסח לקרוא א' ממשרתיו שהיה דר בביתו להתחיל בעיסתו:
והנה להכביר במילין בזה אך למותר. כי מי לא ידע גודל הפרצה בזה ובודאי מהראוי היה לגדולי הדור להקהל ולגזור על פתם עד שישיבו מדרכם. ועכ"פ בכל יום א' [וכן אחר הפסח ג' עיסות הראשונות (יעוי' בשו"ע הגר"ז בס"ס תמ"ז) בודאי דיש בזה איסור אף מעיקר הדין. ואף דמבואר במג"א (סי' שי"ח) דאף מי שנתבשל בשבילו א"צ להמתין בכדי שיעשו. מ"מ נראה דכ"ז באם לא נתכוין הישראל המבשל כ"א שיאכלו בשבת עצמו דבאמת לא נתקיימה מחשבתו. וגם אפ"ל דדמי למ"ש בב"מ דיו שקנסת מכירה וה"ה בנ"ד שפיר הו"ל קנס במה שא"י לאכלם בשבת עצמה אלא דאכתי הו"ל לאסרו בכד"ש משום שלא יהני מעשיו שפיר כתב המג"א לצדד בזה מטעם שכ' הבית יוסף ביו"ד (סי' צ"ט) יעו"ש. משא"כ בנ"ד שכל עיקרם אינו רק כדי להכינו למוצ"ש בודאי י"ל שצריך לקנסם שלא יתקיימו מחשבתם כדי שלא יבואו לעשות כן גם בשבת הבאה. ועוד דאם כן לא יהי' לו שום קנסא בזה. ובאמת מבואר בש"ס בכ"מ דקנסו לעובר עבירה. וכמו שהאריך התב"ש בזה בסי' ט"ו סק"ז (ואף למ"ש הפמ"ג בסי' צ"ט מ"מ נראה דיודה בנ"ד יעו"ש) וכ"נ להדיא ממ"ש השמ"ח שם לאסור בשוחט או"ב למכור לאחריני ואף דודאי דמי להא דשבת דהא גם בכה"ג לא שייך טעם הב"י שם דלא משמע להו איסורא כ"כ וכן טעם הב' שיאמר לעכו"ם. א"ו כמ"ש. ואף אם נחליט דגם בכה"ג ס"ל להמג"א להקל דסוף סוף אין בזה טעם לקנסו דישראל לא ישמע לו וע"י עכו"ם יצטרך להמתין, מ"מ נראה דכ"ז כשעושה לו בחנם דבכה"ג שפיר י"ל דאין אדם חוטא ולא לו, משא"כ בנ"ד שעושה בזה להנאתו כדי להרויח. בודאי כו"ע יודו דיש לחוש לשמא ישמע לו דהא יש לו הנאה מזה. ובפרט דבלא"ה דעת הרבה מהראשונים דגם ע"י ישראל צריך בכדי שיעשו וכמבואר בב"י וכ"פ ביש"ש בפ"ק דחולין ובב"ח שם. ובפרט דכמה מהם עושים דברים אלו ע"י עכו"ם ובעכו"ם לכו"ע בעינן בכד"ש: