מראי מקומות/ויקרא/א
פסוק א[עריכה]
ויקרא[עריכה]
- א' זעירא
בש"ך (יו"ד סימן רמה) הביא דברי הכלבו שמתחילין ללמד את התינוקות בתורת כהנים, משום יבואו טהורין ויעסקו בטהרות. וכתב בפנינים יקרים בשם הספרים הקדושים, שנרמז זה בא' זעירא, שמתחילים ספר זה ללמדו לקטן (א' לזעירא).
פסוק ב[עריכה]
אדם כי יקריב מכם[עריכה]
רש"י פירש ש'כי יקריב' היינו לכשיקריב, בתורת נדבה, שבקרבנות נדבה הכתוב מדבר. עוד כתב רש"י, אדם למה נאמר, מה אדם הראשון הקריב שלא מן הגזל, שהכל היה שלו, אף אתם לא תקריבו מן הגזל.
ובביאור סמיכות הדברים, כתב בכתנות אור (הו"ד בפנינים יקרים), שהיה אפשר לומר ש'אדם' למעט נכרים שאתם קרויין אדם ולא אומות העולם, אך כיון שפירש רש"י שבקרבנות נדבה הכתוב מדבר, אם כן קשה אדם למה נאמר, שהרי נכרים נודרים ונודבים כישראל.
פסוק ג[עריכה]
זכר תמים יקריבנו אל פתח אהל מועד יקריב אותו לרצונו[עריכה]
בספר דרוש שמואל (הו"ד בפנינים יקרים) ביאר עפ"י מדרש (ויק"ר ג) מעשה בשור אחד שמשכוהו ליקרב ולא נמשך ולבסוף נתברר שהיה בעל מום והוציאו ממנו מחט. וזה ביאור הפסוק 'זכר תמים יקריבנו', ואם יקשה מנין אתה יודע שמא בפנימיותו בעל מום הוא, על זה השיב 'אל פתח אהל מועד יקריב אותו לרצונו' - ואם רוצה ללכת על כרחך שאינו בעל מום.