מראי מקומות/בבא בתרא/קכג/א

מראי מקומות בבא בתרא קכג א

מתוך סימנים שמסר לה יעקב לרחל ומסרתה ללאה לא הוה ידע לה עד ההיא שעתא

וביאר המהרש"א (ח"א) שלולי הסימנים לא היה סבור כלל שהיא רחל, שהרי מסתמא היה מכירה בקול כשהיה מדבר עמה. אלא על כרחך שמסירת הסימנים לרחל היא שהטעתה את יעקב שלא להכיר בכך שהיא לאה, שכיון שנתנה לו הסימנים לא חשש שאינה רחל. ונמצא שמסירת הסימנים היא אכן גרמה לכך שרק בבוקר 'והנה היא לאה'. ודוגמא לדבר מביא המהרש"א מברכת יצחק ליעקב, אף שאמר 'הקול קול יעקב'. הרי שאף שבודאי יצחק הכיר בקולו של יעקב, הטעוהו השערות שעל גופו של יעקב.

אלא שהמהרש"א מוסיף להקשות לשם מה נתן יעקב סימנים לרחל, הרי יכול היה לסמוך על טביעות עינא, והיה מכיר בה שאינה רחל. ויישב המהרש"א: ויש לומר, שהיה יעקב עושה כן על הצד היותר טוב שלא ירמה אותו. דהיינו שהן אמנם שיכול לסמוך על פי דין על טביעות עין, אך מכל מקום חשש שמא ירמנו ולא יכיר בקולה, ולכך נתן לה סימנים, שהוא בירור מוחלט.

ובתורה תמימה (בראשית כט כה אות ד) הביא יישוב המהרש"א בשם ספר רביד הזהב, שאף שהיה יכול להכירה בקול, וקי"ל דטביעות עין דקלא מילתא היא, מכל מקום כשיש הוכחה סותרת נגד הקול, כמו כאן בהגדת הסימנים המוכיחים שהיא רחל, בכה"ג לא סומכים על טביעות עין דקלא [ומשמע קצת שעל פי דין אין לסמוך על טביעות עין דקלא באופן זה, והמהרש"א רק כתב שהוא גורם לטעות, אך לכאורה כל שאפשר לטעות בו אם כן גם על פי דין יהיה אסור לסמוך על טביעות עין זו]. אלא שהתו"ת מעיר שהוא דוחק, ובפרט שידע יעקב שלבן רמאי, וכשהתווסף לכך גם שינוי הקול, היה לו לחוש לצד רמאות.

ולכן יישב עיקר הקושיא באופן אחר, על פי דרשת חז"ל במדרש רבה: 'ורחל היתה יפת תואר' - עיקרה של רחל שהיתה יפת תואר. ובפשוטו תמוה מה כוונת המדרש בזה. אלא שנראה שהוקשה למדרש קושיא זו כיצד לא הכיר יעקב את לאה בקולה. ועל זה ביאר המדרש ש"כל עיקר הצטיינותה של רחל מלאה, היה רק בזה שהיתה יפת תואר, אבל זולת זה היו שוות בכל, וממילא גם בקול נשתוו". דהיינו, שלא יכול היה יעקב לזהות את לאה בקולה, כיון שקולה וקול לאה היה שווה.

וכעין זה ביאר בשפתי חכמים על הפסוק (בראשית כז כב): ויגש יעקב אל יצחק אביו וימשהו ויאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו. ופירש רש"י: קול יעקב, שמדבר בלשון תחנונים 'קום נא', אבל עשו בלשון קנטוריא דיבר 'יקום אבי'. ולכאורה צ"ב מדוע לא פירש כפשוטו שקולו היה כקול יעקב ולא כקול עשו, ובפרט לפי יסוד המהרש"א שכשיש סתירה בין 'טביעות עין דקלא' ל'סימנים' אי אפשר להכריע על פי טביעות עין דקלא, ולכן אמר יצחק הקול קול יעקב אך איני יכול להכריע על פי טביעות עין דקלא כיון שהידים ידי עשו. וביאר בשפתי חכמים שהוכרח לומר כן מכח מה שכשאמר יעקב לאמו שחושש הוא שיצחק יכיר בו, אמר לה 'אולי ימושני אבי', ולכאורה מדוע לא חשש שיכירו בטביעת קולו, אלא על כרחך שמכך לא חשש כיון שקולם היה שוה, וכיון שכן אי אפשר עוד לפרש ש'הקול קול יעקב' הוא כפשוטו, אלא ע"כ שכוונת הפסוק ללשונו של יעקב שמדבר בלשון תחנונים.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף