מראה הפנים/תרומות/י/ו

מראה הפנים תרומות י ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לית כאן נכבשין אלא נשלקין. כבר כתבתי מזה בריש פ"ו דנדרים דלישנא דשלוק משמע הכי והכי דבאיזה מקומות משמע שהוא יותר מבישול כדאשכחן בפ' כל הבשר דף קי"א גבי הא דקאמר כבדא מה אתון ביה וכו' דמייתי האי מתני' הכבד אוסרת וכו' ודילמא התם בכבדא דאיסורא וכו' (ודרך דיחויא הוא ולא כמ"ש הר"ש לפירושא דמתני' כן ונמשך הר"ב אחריו) ולבתר מייתי ברייתא דקתני הכבד אוסרת ואינה נאסרת וכו' שלוקה אוסרת ואינה נאסרת א"כ שלוק יותר מבישול ואשכחן נמי דבציר הוא מבישול כדתנן בפ"ו דנזיר היה מבשל את השלמים או שולקן וכדמפרש התם בהאי תלמודא דבלשון תורה בשיל ולא בשיל בכלל מבושל הוא ולא כדכתבו התוס' בפ' כל שעה דף ל"ט ד"ה לא שלוקין וכו' דההיא דנזיר הוי נמי טפי מבישול וקמ"ל דבשליקה אינו יוצא מתורת בישול שזהו נגד האי תלמודא דהתם וכ"כ הרשב"א ז"ל בחידושיו שם דלשון שלוק משמע הכין והכין והכל למאי דשייך לפרושי ביה ובלשון בני אדם כל שהוא מבושל הרבה מבושל קרו ליה ושאינו מבושל כל צרכו שלוק קרו ליה ולפיכך הנודר מן המבושל מותר בצלי ובשלוק שהוא בציר מבישול דבנדרים הלך אחר לשון בני האדם. ושאר כל הסוגיא מתבארת בהאי דפליגי אליבא דר' יוחנן אי ס"ל כבוש כמבושל או לא ובזה נדחית קושית הר"ש דמקשה מדשמואל דהתם אדר' יוחנן דהכא ע"ש ובבבלי פ' גיד הנשה דף צ"ז במסקנא כשמואל מלוח הרי הוא כרותח וכבוש הרי הוא כמבושל. ושאר דיני דכבד דקאמר הכא מבוארין הם. ובמתני' מפורש הוא לפי מסקנת הפוסקים ז"ל:

ביצים ששלקן ומצא בהן אפרוח בנותן טעם. בתוספתא פ"ט גריס ביצים טהורות ששילקן עם ביצים טמאות אם יש בהן בנותן טעם אסורות ואם לאו מותרות ביצים ששילקן ומצא באחת מהן אפרוח אם יש בהן בנותן טעם אסורות ואם לאו מותרות. ומייתי לה בבבלי פ' גיד הנשה דף צ"ח אהא דקאמר ביצים בששים ואין ביצה מן המנין. ופריך והא אמרי אינשי כמיא דביעי בעלמא ומשני הב"ע בביצה שיש בה אפרוח ומותיב עלה מהאי תוספתא ומפרק דרישא נמי בביצה שיש בה אפרוח מיירי וסיפא פירושי מפרש להרישא. וכך הסכמת רוב גדולי הפוסקים ז"ל לחלק בין ביצה שיש בה אפרוח דאז בעינן ס' ואחת כדמסיק התם ואע"ג דקאמר התם על האי שינויא ועל דקאמר ה"נ מיסתברא וכו' אי משום הא לא אריא וכו' דיחויא בעלמא הוא דאי משום הא לא תסייען ובין שאר בצים טמאות וטריפות דאינן אוסרות כששלקן עם אחרות כך הוא דעת הרי"ף ז"ל שם וכן הוא דעת הרמב"ם ז"ל בפ' ט"ו ממ"א בהל' י"ט וכ' וראיה לזה לענין ביצת אפרוח מהא דקאמר ר"ל הכא בהדיא כן ולענין שאר ביצים אסורין דאינן אוסרות בשלקן עם האחרות מהתוספתא דמייתי לקמן גיעולי ביצים מותרין וכפירש"י ז"ל בפרק אלו טרפות דף ס"ד ע"ב וכן התוס' מביאין ראיה שם ד"ה גיעולי ביצים לפרש"י מהא דהכא אלא שכתבו אבל תימא דמייתי קרא שורו עיבר ולא יגעיל וכלומר מזה היה משמע כפי' הערוך שמביאין לעיל שהכו להתרנגולת על בית רחמה והפילה ביצים שלא נגמרו דעל זה שייך הפסוק שורו וגו' ומסיימין ודומה שאינו מסוגית הירושלמי ושום תלמיד הגיהו. ולמאי דפרישית הוה ניחא גם לפרש"י והרמב"ם דלא מייתי ראיה אלא על הלשון גיעולי שהוא מלשון פליטה וכלומר דפליטה זו לאו כלום הוא דמיא בעלמא הוו. מיהו כבר הסכימו רוב גדולי האחרונים כפי' הערוך ופסקו דבביצים טמאה וטריפה ששלקן עם אחרות אם היו קלופות אוסרות עד ס"א כמו בביצת אפרוח וסמכו על הא דהכא דלקמן הדא דתימר והוא ששלקן בקליפיהן וכו' וכך הביא הרשב"א ז"ל בת"ה הארוך בבית ד' שער הא' בשם תשובת הגאונים ז"ל וכמבואר דין זה בטור יו"ד סי' פ"ו:

מצא בהן דם קולף מקום הדם. סיפא דהתוספתא מגיעולי ביצים שהבאתי בדבור דלעיל הוא וגריס מצא באחת מהן דם זורק את הדם ואוכל את השאר וכך מייתי לה בבבלי פ' אלו טריפות דף ס"ד ע"ב וגריס עלה אמר ר' ירמיה והוא שנמצא על קשר שלה תני דוסתאי אבוה דר' אפטרוקי ל"ש אלא שנמצא על חלבון שלה אבל נמצא על חלמון שלה אפי' ביצה אסורה מ"ט דשדא תיכלא בכולה וכבר מבואר הוא בדברי הפוסקים ז"ל דלשיטת רש"י ר' ירמיה ור' דוסתאי לא פליגי דבחלבון אם נמצא על הקשר אסור הדם ואוכל את השאר ובחלמון כולה אסורה והרי"ף והרמב"ם ז"ל בפ"ג ממ"א בהל' ט' לא זכרו כלל מהא דר' ירמיה אלא כתבו סתם נמצא עליה קורט דם אם על החלבון זורק את הדם ואוכל את השאר ואם על החלמון אסורה כולה והתוס' שם מפלפלין בזה וכתבו לבסוף ועי"ל דהך שמעתא דהכא שרי דם ביצים לגמרי כההיא דכריתות וה"ק והוא שנמצא על קשר שלה אז זורק את הדם ואוכל את השאר אבל במקום אחר מותר ואפי' הדם וא"צ לזורקו וכן משמע בירושלמי דתרומות וכו' דאינו מזכיר כלל מאכילת שאר הביצה אלא מזריקת הדם וכו' והגי' שכתבו שצריך להגיה כתובה היא נכונה לפנינו ויש לדחות ראייתם דהא דתני ר' חלפתא חלמון אסור משמע דכולה אסור חלבון מותר השאר והדם זורקו והיינו כר"ח ברי' דר' יצחק ואין להאריך בזה בשכבר הסכימו רוב גדולי האחרונים להחמיר בכ"מ שנמצא כמבואר בטיו"ד סי' ס"ו:

סליק פירקא בס"ד

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף