מראה הפנים/שקלים/ו/א

מראה הפנים שקלים ו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלשה עשר שופרות. של בית רבן גמליאל וכו' שכן מסורת בידן מאבותיהן וכו'. התי"ט כתב כאן ויראה לי דאינך שלא השתחוו היתירה משום דסבירא להו דארון גלה לבבל וכדדייקינן בגמ' דיומא וכו' עכ"ל ולא צריך לזה אלא דאינך לא היה להם מסורת ששם נגנז הארון ולא ידעו כנגד איזה מקום להשתחוות. ומה שכתב כדדייקינן וכו' ההיא מתני' דקתני משניטל ולא קתני משנגנז הוא דס"ל הכי אבל לא קאי המסקנא הכי אלא כדעולא אליבא דר"ש בן יוחאי וכן הכא בהסוגיא דאיכא למאן דאמר הארון עלה עמהן לבבל וכו' ולא קאי הכי אלא כדלקמן לר"ש בן לקיש וכו' וכדאמרינן התם בדף נה דאף דילפותא מדכתיב עד היום הזה איתותב התם מ"מ ילפינן מקראי דיאשיהו גנזו וכדלקמן בהסוגיא מי גנזו יאשיהו גנזו וכו' וכהאי ברייתא דמייתי נמי שם ביומא לעיל דף נב ע"ב ודיוקא דמתני' משניטל וכו' אף להאי מ"ד ל"ק דכמו דמפרש שם להמתני' מאי הגיע לארון מקום הארון כן נמי מפרשינן להאי מתני' משניטל הארון משניטל ממקומו ונגנז. וכן כתב הרמב"ם בריש פ"ד מהל' בית הבחירה ויאשיהו המלך צוה וגנזו וכו' ע"ש:

שני ארונות היו מהלכין עם ישראל במדבר וכו'. סוגיא זו ביארתי היטב במס' סוטה שם ולכל חלופי הגרסאות והנוסחאות שנמצאו והבאתי שם לגי' התוס' דמנחות דף צט כפי שמצאתי בספרים ישנים המדוייקים ולא בהכתוב בכל ספרי הש"ס הנדפסים מהעתקת דפוס אמשטרדם הראשון וכולן שנדפסו אחריהם בטעות הן וכבר כתב בספר צאן קדשים שהם דברים קשים להולמן ובלתי אפשר לידע פירושם. וכן בארתי שם מכל ענין הלוחות לפי הגי' המתחלפות. ולפי הגי' דהבבלי פ' השותפין הלוחות ארכן ששה ורחבן ששה ועוביין שלשה וכו'. ולא אעתיק כאן אלא דבר אחד בענין כתיבת הלוחות ובמאי דפליגי הני תנאי דלקמן וכפי אשר מצאתי למפרש אמתי אחד ולא כהפי' שפי' הכותב בזה בהגדת עין יעקב וכמו אשר תראה בדבור דלקמן:

כיצד היו הלוחות כתובין וכו'. בחיבורי פני המנורה בנר השלישי בדרושי התורה והלוחות הארכתי בזה ובענין כל המאמר כולו ואין כאן מקומו להאריך כ"א אפס קצהו תראה כאן מענין כתיבת הלוחות וכדי לידע פירוש האמתי שמצאתי יצאו מפי הרב המקובל האמתי כדלקמן. ומ"מ צריך להביא מקודם דעת מפרש אחד בקצרה. הרב הכותב הובא בס' עין יעקב בהגדה זו האריך בביאור זה המאמר ואופן דבריו ופירושו לכל חד וחד כדאית ליה תראה שם ולדעת ר' סימאי דאמר מ' על לוח זה וכו' דחק עצמו בציור נפלא וכתב שבאופן זה היו נכתבין עשר דברות היו כתובין בקצה העליון עד אמצע הדף ואנכי מתחיל בשטה העליונה וכו' עד לרעך. ואח"כ הפך מלמעלה למטה והתחיל לכתוב בקצה התחתון שהוא עתה עליון ג"כ עד אמצע הדף. כזה. וכו' וכמו שצייר שם. וזהו מזה ומזה הם כתובים בשתי הקצוות בפנים הרי כ' דברות וככה היו ג"כ כתובים באחור בשתי הקצוות הרי מ' לכל לוח ולוח. וזהו משני עבריהם ובשטחי עוביים לא היה בו שום כתב ויהיה הפירוש מזה ומזה הם כתובים בכתיבה ממש ולא בחקיקה לבד הנראות מב' עבריהם שהרי א"כ האותיות יהיו נהפכות מעבר האחר אלא כתיבה ממש בכל אחד מעבריהם וכדי לקיים מה שכתוב חרות על הלוחות נאמר בזה שכל ב' הכתבים מב' עבריהם היו בחקיקה ובכל אחד מהם יצדק מה שאמרו חז"ל מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים. עד כאן מתורף דעתו ודבריו כאשר תראה שם. והנני אומר באמת כל זמן ראותי פי' מאמר הזה בדברי הכותב לפי דעתו ולפי ציורו היה קשה לי הרבה. חדא שאם רצה לקיים מאמר חז"ל מ"ם וסמ"ך וכו' גם לפי דבריו שפי' כתובים משני עבריהם בכתיבה ממש אמנם בחקיקה היתה הכתיבה ובזה הי' מגדיל הנס בענין הכתיבה וכדי לקיים דברי רב חסדא בפ' הבונה מ"ם וסמ"ך וכו' וא"כ מי יתן ואדע למה לא נקיים כל דברי רב חסדא דאמר נמי התם שבחקיקה היתה הכתיבה ומעבר אחד ולא משני עבריהם ונראין האותיות מעבר האחר ואמנם הפוכות היו נראין וכדגריס התם לקמן ואמר רב חסדא כתב שבלוחות נקרא מבפנים ונקרא מבחוץ כגון נבוב בובן בהר רהב סרו ורס ולכל הפירושים שתפרש בזה משמע מיהת דמעבר השני היו האותיות הפוכות והתיבה הפוכה וכדכתב רש"י ז"ל שם דלאו אשמעינן בהא אלא שהיה החקק נוקב את כל הלוח ולפיכך היו מ"ם וסמ"ך בנס והשתא אם נפרש דעת ר' סימאי כדעת רב חסדא בחדא מדוע נאמר שנשתנה דעתו באידך דרב חסדא. ועוד דנהי דנאמר דענין המ"ם והסמ"ך יתורץ אף לפי פירושו מיהו למאי דרצה ליתן טעם שם לדברי ר' סימאי באופן הכתיבה מזה ומזה לפי פירושו משום דהסברא נותנת שיהיו כל הדברות כתובים בכל אחד מהב' לוחות מכל צד ומכל עבר שיקח משה רבינו בידו הלוחות ובהבטה ראשונה יוכל לקרות כל הי' דברות מאנכי עד אשר לרעך וכן אם ירצה להפך בכל אופן יהיו לפניו הי' דברות ויוכל לגומרם בלי שום היפוך בלוח. ע"כ דבריו בזה. והנה מצד סברא זו מקטין הוא הנס ושיהיה קריאת הדברות שכתובים במכתב אלהים בהלוחות שהם מעשה אלהים נקראים על דרך הטבע ושיהיה התיקון מיושר לפי השכל מצד ראיית בני אדם וגם זה היא נפלאת בעיני שאם אופן הכתיבה בנס גדול היתה למה לא נאמר כן גם באופן הקריאה שעל דרך הנס היתה ולא כאשר תשיג הטבע ויצוייר בשכל האנושי. סוף דבר מעולם לא נחה דעתי בפי' הזה עד שמצאתי לאחד קדוש מדבר ורוח ה' דבר בו ומלתו על לשונו. וכאשר אבאר דבריו ביותר ביאור לפי הצורך וז"ל הרב המקובל האלקי מהר"ר מנחם עזריה מפאנו זלה"ה בספרו עשרה מאמרות במאמר חקור הדין ח"ב פרק ב' שאחר שהביא המאמר ירושלמי הזה כתב והיותר קרוב לפשט המאמר ואמתתו זה הוא שכל אחד מהתנאים מוסיף על דברי חברו ולא פליגי. ודכ"ע מיהת רוחב ששה על ששה מחזיק עשרת הדברות לא פחות ולא יותר והם נקראים בכל רוח ולכל פנה בשטח אחד למען ילמדו כל הקרב הקרב מארבע דגלים יהודה ראובן מדרום וכן כולם. והיה זה מעשה אלהים בלתי משוער בשכלינו לא כמעשה הדיוט שצייר זולתינו לפנינו בבית המדרש ונער יכתבם. וברירא דמילתא דמ"ד חמשה חמשה חשיב להו בזמן שעל צד ינשאו על שתי ידיו של משה והיו תואמים ומאירים אל עבר פניו והוא צופה והוגה בהם את כל הדברות חמשה על זה וחמשה על זה שהרי עובי כל אחד מהם שלשה טפחים כנודע ומ"ד עשרה לכל לוח חשיב להו בפתחו אותם לעיני כל ישראל וכדרך שמונחים בארון כדאיתא בב"ב בפ' השותפין. והיו עשרים לכל חדא מינייהו בהחשב שני עבריהם. והאומר ארבעים על זה וארבעים על זה מוסיף צדי צדדים שהם ארבעה ללוח אחד וחמשה דברות לכל אחד מהן כמו שזכרנו דוק בקראי דמייתי ראיה מינייהו ותשכח דיאות אמרין עכ"ל שם ואני כתבתי בחבורי פני המנורה שם על זה ולהוסיף מעט להבין עיקר דבריו ומה ראה לו על ככה ומה הגיע לו להכרח פירושו הזה ואם דבלאו הכי הדברי' ערבים להשומעם ומבינם. ואעתיק ג"כ כאן מקצת דברי בחיבורי הנזכר שהוספתי בביאור ענין זה והיוצא ממנו גם כי ראיתי להמפרש דברי הרב ז"ל נקרא יד יהודה ז"ל ופי' שם וכן כמה וכמה מאמרים מס' הרב הנזכר וכתב בכאן שהוקשה להרב על פי' הכותב דלדידיה דפירש דהני תנאי דפליגי וא"כ גם בגוף הכתיבה ע"כ דפליגי דלמר דקאמר חמשה חמשה לא היה השטח מכל לוח ולוח כ"א ה' דברות ולמר עשרה ולמר עשרים וכו'. וא"כ לא יבצר אם דמחולקין הן גם בשיעור הכתב דלהת"ק היה הכתב מאותיות גדולות ולרבנן מאותיות דקות ולאינך תנאי עוד יותר ויותר דקות. או דמחולקין הן אם היה הכתב ממלא את כל שטח הלוחות או לא וכל זה דוחק ע"כ דברי המפרש בזה ובאמת כי גם זו קושיא היא. אמנם לא כתב שם כלום מדעת הרב לפי פירושו מהענין המ"ם והסמ"ך שבלוחות וכאשר כתבנו למעלה שזה ג"כ מכלל הערות על פי' הכותב ולקמן נדבר מזה לדעת הרב וכן מאידך דרב חסדא כאשר יבא בס"ד. נקטינן מיהת השתא דלפי' הרב הנזכר לא פליגי כלל בענין כתיבת הדברות ולכ"ע כל שטחי הלוחות היו ממולאים בכתב עשרת הדברות. והא דקאמר כיצד היו כתובים כו' היינו לומר כיצד היו נראים כתובים ומצד הרואה וקורא בהם ועלה מפרשי הני תנאי כיצד היתה נראית הכתיבה וכל חד וחד תפס בלשונו לאופן אחד מהקורא ורואה בהם לפי אופני חלוקי האישים ולפי חלקי הזמן אם כשהיו הלוחות מונחין ואם כשהיו פתוחים ומוגבהים ביד משה להראות לעיני כל ישראל. וכתב הלוחות מעשרת הדברות היה מחזיק לכ"ע השטח של ששה על ששה בדווקא ולכ"ע היו כתובים על כל ששה שטחים מכל לוח ולוח ארבעים דברות על זה וכן על זה שהרי כל לוח ולוח ארכו ששה ורחבו ששה ועוביו שלשה ועל שני שטחים של פנים ואחור מששה על ששה היו כתובים י' דברות על כל אחד ואחד ועל ארבעה שטחי עוביו שכל אחד ואחד הוא ששה על שלשה שהן כפי ערך ב' שטחים של ששה על ששה היו ג"כ שני פעמים עשרת הדברות הרי ארבעים על כל לוח ולוח. והת"ק חשיב להו כשהיו שתי הלוחות ביד משה ונכפלים זה עם זה והיה למראה עיניו מה שכתוב בשטחי העוביים לפניו שהם חמשה על זה וחמשה על זה לפי חשבון הנזכר ומ"ד עשרה לכל לוח חשיב להו כשהיו מונחין ופתוחין ונראים לכל הבאים לקרות בהם שהיא לפניהם. ומה שכתב הרב והיו עשרים לכל חדא מינייהו בהחשב שני עבריהם היינו לפרש למ"ד עשרים לכל לוח ולוח וכלומר דהאי מ"ד חשיב להו בזמן שהיה משה מגביהם כמה שהם פתוחים וזקופים ולהראותם לכל הבאים מפה ומפה ולקרות בהם ולפיכך לא קחשיב האי מ"ד מה שהיה כתוב בשטחי עוביים לפי שלא היו נוחין כל כך להראות לכל ולקרות בהם כשהן נגבהין וזקופים בידי משה. ומ"ד מ' על מ' מוסיף גם מה שהיה כתוב בשטחי עוביים ומשום דהאי מ"ד קחשיב להו בזמן שהן פתוחין ואינם מונחים ולא ביד משה כשמגביהן והן זקופין אלא כשהיה משה מחזיקם בידיו באופן הראותם לכל צד וצד וצדי צדדים מה שכתוב בהם וראו שהם כתובים ארבעים על כל לוח ולוח. זהו ביאור דברי הרב באופן פירושו לביאור המאמר הזה. והוספתי בטעם כל חד וחד דמ"ט מר קחשיב לה הכי ומר קחשיב לה הכי. וזה ג"כ ממה שלא דקדק המפרש שם לבאר הטעם של החשבון לכל חד וחד למאי דנקיט ליה. ומ"ש דוק בקראי דמייתי ראיה וכו'. זהו למאי דדרשי מהני קראי דמייתי דכתיב ויגד לכם את בריתו אשר צוה אתכם לעשות עשרת הדברים ויכתבם על שני לוחות אבנים דת"ק דריש לחלקן על שני לוחות אבנים חמשה על זה וכו' ומ"ד עשרה על כל לוח דריש מדכתיב ויגד וגו' משמע שכשם שהגיד כל העשרת הדברים יחד כך כתבם על כל לוח ולוח ולא חלקן ומ"ד עשרים וכו' דריש מדכתיב ויכתבם וגו' וכלומר מדכתיב עוד להלן את הדברים האלה וגו' ויכתבם על שני לוחות אבנים דכמו דויכתבם קמא דכתיב גבי ויגד משמע עשרת הדברים על כל לוח כך הוא אידך ויכתבם לרבות עוד עשרה על כל לוח. ומ"ד ארבעים וכו' ס"ל בהא כר"ש בן יוחי לענין דמרבינן עשרים מהני תרי קראי ומדמצינו עוד כתוב אחד דמזה ומזה הם כתובים הרי ארבעים לכל לוח ולוח. ועוד דמהאי קרא גופיה מוכרח הוא דאין כאן ספק שהיו כתובים מכל צד וצד פנים ואחור ועל עוביהם לכל עבר ועבר דהא מדכתיב ברישיה דקרא לחות כתובים משני עבריהם א"כ שמענו שהיו כתובים פנים ואחור ולמה מסיים עוד מזה ומזה הם כתובים אלא ללמד שג"כ היו כתובים בכל עבר ועבר בעובי שלהן וזהו מזה ומזה דקאמר והרי בהאי דיוקא דקרא על כרחך דליכא מאן דפליג וזהו כוונת הרב דוק בקראי וכו' ותשכח דיאות אמרין. טטרגונה. מרובע הוא בלשון יוני והשתא לקיים כל המקראות הללו צ"ל דבאמת לענין הכתיבה היה כתוב ארבעים על כל א' וא' אלא דלענין הקריאה לפי הזמן וכפי אשר הראם משה לקרות בהם הי' נראה פעמים כך ופעמים כך וכי היכי דלא ליקשו משמעות קראי אהדדי וכדאמרן. ובענין מאמר רב חסדא לדעת הרב ביארתי שמה דודאי זה דבר מוסכם הוא בש"ס וכמה פעמים פריך מינה והאמר רב חסדא מ"ם וסמ"ך וכו' וכן לאידך דרב חסדא כתב שבלוחות נקרא מבפנים וכו' אשר לכאורה הי' נראה כדלעיל שהיה נראה מבחוץ באותיות הפוכות כגון נבוב וכו' אבל באמת אינו כך אלא דהכי פירושא דהא בלאו הכי איכא למידק מה שלא הביא שום תיבה ממה שהיה כתוב בלוחות. ורש"י כתב שם לא היה בלוחות אלא תיבות בעלמא נקט. ונראה דבכיון לא נקט לאיזה תיבה שבלוחות דללמדנו בא דודאי כתב הלוחות בעצמן לא היה נראה הפוך אלא מכל צד ומכל פינה שהיה הקורא בא לקרות בהם היה רואה לקרות התיבות כסדרן וכהויתן ואם שהיה הכתב חקוק מעבר אל עבר וזה הוא הכל דרך נס ממעשה אלהים המה. והיינו דנקט כגון נבוב וכו' כמו קריאת נבוב לעבר הב' ולא כמו הקריאה של נבוב בעצמו אלא לומר שהיה הכתב חקוק מעבר לעבר. וזה כמו שתצייר בעצמך בחקיקת תיבה על הדף מעבר לעבר שתראה התיבה מעבר הב' באותיות הפוכות כך היה כתב הלוחות חקוק מעבר לעבר ועם כל זה כתב הלוחות בעצמו היה נקרא לכל עבר ועבר כתיקונו וכסידורו. ואל תתמה על אופן כתיבה זו וקריאתה שהרי כבר אמר לנו הכתוב כי מעשה אלהים המה וכמו שהקדים לנו הרב הנזכר שלכל א' וא' הבא מפה ומפה ומהצדדים מכל עבר ועבר היתה נראית לו הכתיבה כתיקונה וקורא הדברות לפניו וזה הדבר הוא מבלתי משוער בשכלינו. וחלילה לנו לדמות כתב הלוחות למעשה הדיוט וכבר תמה הוא ז"ל בזה על המפרש אשר שם לבו לפרש שהיה כמעשה הדיוט וכנזכר בדבריו למעלה. זה הוא אשר רציתי להעתיק כאן מהדברים אשר זכרתי אותם בחיבורי הנזכר ויתר עניינים ממאמרים השייכים לזה ובפרטות להמאמר של חנניה בן אחי ר' יהושע בהסוגיא. וקאמר ר"ל עלה יפה לימדני וכו' ובמדרש חזית גריס דר' יוחנן קאמר להא פירשתי ובארתי שם בביאור יפה ונחמד להמשכילים והמעיינים בטוב טעם וע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף