מראה הפנים/שבועות/א/ד

מראה הפנים שבועות א ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מה אנן קיימין אם בשעיר נחשון וכו'. משמע דמקרא גופיה ליכא למילף מדכתיב לשאת את עון העדה לכפר וגו' משום דאיכא למימר בשעיר של מלואים דג"כ לכפר עון העדה היה כדכתיב ועשה את קרבן העם וכפר בעדם ואין לנו הכרח אחר דשל ר"ח היה אלא מדאין כיוצא בו לדורות כדאמר וכדפרישית בפנים דמתשובתו של אהרן אנו למדים והודה לו משה דיש חילוק בין קדשי שעה לקדשי דורות א"כ ע"כ של ר"ח הוא דנשרף וממילא משמע דשל ר"ח מכפר על עון העדה כדמסיק. אבל איכא למידק דהא לר"ש קיימינן השתא ואיהו הוא דפליג אהא בפ' טבול יום דף ק"א דלר' נחמיה דאמר התם מפני אנינות נשרפה היינו טעמיה דנשרף משום דקדשי דורות הוא ולא הותרה אנינות אצלו כדמפרש שם דכך היתה תשובתו של אהרן אבל לר' יהודה ולר"ש דפליגי עליה וס"ל מפני טומאה נשרפה כדמסיק התם שהיו רוצים לאכול בלילה אלא שאירעה טומאה באונס ולדידהו אין חילוק בין קדשי שעה לקדשי דורות כדמפרש התם דלר"י ור"ש תשובתו של אהרן היה שמא לא שמעת היתר אנינות אלא בלילה אבל לא ביום וא"כ לר"ש מנא ליה דשל ר"ח היה שנשרף דילמא של מלואים היה דשפיר מתפרש ג"כ קרא דעון העדה וכן תשובתו של אהרן. והתם מייתי לה ברייתא דת"כ דקאמר ואיני יודע איזהו כשהוא אומר ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה הוי אומר זה שעיר של ר"ח ומבואר הוא דאם אין לנו לימוד אחר לכפרת שעיר של ר"ח אלא מהאי קרא גופיה א"כ קשיא היא גופה מנא לן דשל ר"ת היה ועליו הוא דנאמר כן אימא על שעיר של העדה של קדשי שעה קאי כדאמרן. וראיתי בברייתא דת"כ דגריס שם איני יודע איזה נשרף כשהוא אומר ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם איזה שעיר נושא את עון העדה זה שעיר של ר"ח שנאמר ושעיר אחד חטאת לכפר עליכם. והאי קרא לא כתיבא אלא בשעירי הרגלים אלא דלסתם סיפרא דר' יהודה הוא ניחא אליביה דס"ל דשעירי רגלים ושל ר"ח כפרה אחת מכפרין וכדדריש התם בפרקין מהקישא דושעיר ושפיר הוא דדריש הכא לכפר לכפר לג"ש אלא דלר"ש אכתי קשיא. והן אמת דגי' ברייתא דת"כ לא אתיא כפי פירושא דהתם אליבא דר"י ור"ש דהא לדידהו ע"כ דס"ל דבין קדשי שעה ובין קדשי דורות שוין הן דאנינות לילה מותר ואנינות יום אסור כדאמר התם בהסוגיא וכדפירש"י ז"ל בשלמא לרבנן וכו' א"כ לכולן היו רוצין לאכלן בלילה אלא דלאחד מהן אירעה טומאה ושרפוהו וכדגרים שם בברייתא שתי דרישות למה אמר להו מפני מה חטאת זו נשרפה ואלו מונחות. ואלו בת"כ גריס אמר להם מפני מה נשרף זה ומפני מה נאכלו אילו. והא לא אתייא אלא כר' נחמיה וכדרשיה דקדשי שעה הותרה להן אנינות אפי' ביום אבל לא קדשי דורות. מיהו אליבא דר' יהודה אפי' לגי' דש"ס דהתם שפיר מיתרצא עכ"פ האי דרשה דדריש מקרא גופיה דשל ר"ח היה ומלכפר הוא דנפקא לן כדאמרן אבל לר"ש קשיא לשתי הסוגיות דהכא ודהתם מנא ליה למידרש מהאי קרא גופיה. ואפשר לימר דגם ר"ש דריש מדכתיב לשאת את עון העדה לכפר דלכפר מיותר הוא אלא דבכפרה לדורות קמ"ל קרא והוא של ר"ח והיינו האי דקאמר הכא מה חמית מימר וכו' דמנא לן למידרש הכי אליבא דר"ש ואימא עון העדה בטומאת קדש כר' יהודה היא כדפרישית בפנים ומשני דלא ניחא לר"ש לומר דכפרה אחת מכפרין הן וכו' כמבואר בפנים:

ועשהו חטאת קבעו לתלייה שלא ישתנה. התם בדף י' ע"א גריס אמר ר' יוחנן ומודה ר"מ בשעיר הנעשה בפנים שהוא אינו מכפר כפרתן וכו' ודריש לה מאחת בשנה כדפרישית במתני' ולשיטתיה אזיל הש"ס דהתם דמועשהו חטאת דרשינן הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת וכו' כדמייתי להך ברייתא בפרק טרף בקלפי דף מ' ע"ב ופשיט ליה התם מהברייתא דס"ל לר' יהודה הגרלה מעכבא. ולשיטתיה דהאי ש"ס בעיא דלא איפשיטא היא אליבא דר' יהודה כדגרסי' בסוף פרקין וע"ש:

ולא כבר כיפר יום הכיפורים. למאי דפרישית בפנים דלר"מ פריך משום דלכאורה נראה דאליבא דר"ש לא שייך למיפרך הכי דהא אין כפרתן שוה ס"ל להאי תנא אליבא דר"ש. ומיהו גם אליבא דר"מ דוחק הוא לפרש כדפרישית דהא לקמן אמרי' דאפי' בשני שעירי עצרת שייך לומר על טומאה שאירעה בין זה לזה ולמה לא נאמר כן על שקרב בחג הסוכות לטומאה שאירעה בין יוה"כ לסוכות לכך נראה דודאי אליבא דר"ש פריך ומפרש האי ש"ס להתוספתא לפי הס"ד דלא אמרינן לר"ש דקרב הוא ברגל הבא לשם חובת היום אלא קרב הוא לשם מה שהופרש ותדע דע"כ לר"ש לומר כן דהיאך יקרב שעיר של רגל בר"ח או ביוה"כ והא לא הופרש לשם כפרה זו וכן נראה מדברי התוספתא דקאמר ר"ש שעירי הרגלים מכפרין אבל לא שעירי ר"ח ומודה ר"ש בשעיר שלא קרב שרגל וכו' כמו שהבאתי בפנים דמשמע דאע"ג דבר"ח כפרה אחרת הוי מ"מ מודה הוא דיקרב וקס"ד לשם מה שהופרש והשתא פריך הניחא קודם יוה" אבל האיך יקרב ברגל הבא אחר יוה"כ והלא כבר כיפר ביוה"כ דאע"ג דזה הופרש על שאין בה ידיעה לא בתחילה ולא בסוף ושל יוה"כ אשאין בה ויש בה הוא דמכפר דהא לא ס"ל להאי תנא אליבא דר"ש מוסף עליהן של יוה"כ וכו' מ"מ היה נראה לו כיון דיוה"כ מכפר הוא מכפר על כל טומאת מקדש וקדשיו ומשני רבי מנא מכיון וכו' כלומר לא כדקס"ד אלא לחובת היום הוא דקרב שכולן בכפרה אחת הן ומשום דבשינויא דר' מנא לא סגי אלא בשעיר דרגל זה שיוקרב ברגל הבא אבל לא לשעיר של רגל שיוקרב בר"ח הלכך משני ר' בון מכיון וכו' דהשתא מה שקרב בראש חדש נמי ניחא:

ברם הכא שכן אפי' בחול וכו'. הכי משני לה ר' זירא בבבלי פ' בכל מערבין דף מ' ע"ב והתם מקשי עלה ומי אית ליה לב"ש כולל וכו' והכא אסיק בקושיא לאידך גיסא כדבעי ר' יוסי שיהא צריך להזכיר ומיהו למסקנא קאמר הכא דקלסוניה להאי דלא אדכר כמסקנא דהתם דזכרון אחד עולה לכאן ולכאן. ומ"מ למדנו מכאן כדברי ר"ת בתוס' דפ"ק דר"ה דף ח' ע"ב ד"ה שהחדש מתכס' בו והביא ראיה שם מהאי דתוספתא דשעיר של ר"ח היה קרב בר"ה והנהיג לומר ושני שעירים לכפר ובהדיא אמרו הכא כן ועוד מהדא דתני וכו':

הגע עצמך ששחטו שניהן כאחת וכו'. האי קושיא כדבעא מיניה ר' ירמיה מר' זירא בפ"ק דזבחים דף ז' ע"א שעירי עצרת שקיבל דמי בשני כוסות ונזרק דמו של ראשון שני למה הוא בא. והתם גריס דאהדר ליה על טומאה שאירעה בין זריקה של זה לזה וקאמר לענין הבעיא דלעיל אם מכפר על עשה שלאחר הפרשה או לא ע"כ לא מיבעיא לי' וכו' דילמא את"ל קאמר ופירש רש"י ז"ל תרווייהו קמיבעיא ליה וכו' ודלמא לא קי"ל כר' זירא ולא איפשיטא בעיין. ולכאורה אמאי לא קי"ל כר' זירא כיון דלית לן שינויא אחרינא אמנם מהכא יש סיוע לפירש"י דאיכא לשנויי כדמשני ר' בון:

בשיטתן שאת אומר אין משנין מהו שיקרבו זה בזה. האי פירושא הוי כמה דבעי התם למימר מעיקרא לר' יוחנן דגמר לה ממתני' דרבנן ס"ל לב ב"ד מתנה עליהן והיינו דאהדרו ליה לר"ש הכי ומדחי לה התם בדף י"ב ע"א דילמא ר"מ היא וה"ת לדידי דס"ל כולן כפרתן שוה וכו' כדפרישית במתני' ומ"מ קמה מילתיה דר' יוחנן התם דגמרא גמיר לה וכדאמר הכא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף