מראה הפנים/קידושין/ג/ו

מראה הפנים קידושין ג ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כההיא דתנינן תמן כל הנעשה דמים באחר. ואע"ג דאין מטבע נעשה חליפין שאני הכא דכיון שהוא בא מחמת חוב שכר פעולתו נקנה ודמי להא דאמרינן יש דמים שהן. כחליפין וטעמא דמילתא דלא שכיחא היא ולא גזרו בה רבנן כדפרישית בפ"ק וה"נ מילתא דלא שכיחא היא כך נלע"ד והרשב"א ז"ל כתב בזה וז"ל ופלוגתא דמטבע אם נעשה חליפין אם לאו דאיפליגו בה רב ולוי בפ' הזהב שמא רב הוא דאמר נעשה חליפין כדמוכח הכא בירושלמי עכ"ל וממה דאמר הכא בפ"ק הלכה ז' רב הונא בשם רב אפי' צבור בציבורין משמע דרב נמי מפרש למתני' דכל הנעשה דמים כל הנישום קאמר כדפרישית שם וא"כ ס"ל דאין מטבע לעשה חליפין וע"ש. וסוגיא דהבבלי בפי' משנתינו פליגא אדהכא כדפרישית במתני' חזר ר' ינאי ופתר מתניתא. בבבלי דף ס"ג מוקי לה רבי ינאי למתני' נמי בתרי טעמי וקאמר התם רישא ומציעתא בחד טעמא וסיפא בחד טעמא כך היא גי' הר"ן ז"ל ורב יוסף מוקי התם בחד טעמרא ובשקבע הזמן למחאתו כדפרישית במתני' וכתב הרא"ש ז"ל וי"א דהל' כרב יוסף דאוקי מתני' בחד טעמא אבל הרמב"ם ז"ל כתב כאוקמתא דרבי ינאי וכן מסתבר דמתני' סתמא קתני בלא קביעות זמן עכ"ל ובפי' שמועה זו רבו השיטות והפירושים ואין להאריך במבואר בהר"ן והמפרשים בארוכה. ומה שנראה לע"ד דהרמב"ם ז"ל גריס נמי כגי' הר"ן אבל לא כפירושו אלא רישא ומציעתא בתר טעמא עד שיאמר בפירוש אין והיינו דכתב בריש פ"ז מאישות על מנת שירצה אבא רצה האב מקודשת לא רצה או ששתק או שמת קודם שישמע הדבר אינה מקודשת. דמשמע ע"מ שירצה ע"מ שיאמר אין קאמר כמו דפי' הרשב"א ז"ל בזה וכמ"ש הה"מ שם. אבל בסיפא על מנת שלא ימחה אין דעתו כדעת הרשב"א ז"ל בזה שהוא מפרש דכל זמן שהוא מותה קאמר ואפילו נתרצה בשעת שמיעה וכן עולה משיטת רש"י ז"ל בסיפא וכן דעת הרמב"ן ז"ל אבל הרמב"ם מפרש ע"מ שלא ימחה בשעת שמועה ואם שמע ולא מיחה שוב אין יכול למחות ולפיכך כתב שם בעל מנת שלא ימחה לא מיחה או שמת ה"ז מקודשת מת הבן ואח"כ שמע האב מלמדין האב שיאמר איני רוצה. דמשמע דמחאה דוקא בשעת שמיעה היא והר"ן ז"ל הקשה על דברי הרמב"ם בריש דבריו וז"ל ואני תמה במה שכתב לא רצה או ששתק קודם שישמע הדבר אינה מקודשת ולא ה"ל לערב לא רצה או שתק עם מת דבמת מותרת לינשא ובלא רצה ושתק יש לחוש שמא יאמר אין וכדמוכח בתוספתא עכ"ל והכ"מ תירץ דדעת הרמב"ם לפרש ברישא ע"מ שירצה אבא והיינו שיאמר אין בשעת שמיעה הדבר תלוי כמו שהוא בע"מ שישתוק דע"כ בשעת שמיעה הדבר תלוי וכן כתב בב"י וע"ש וקשה שהרי הרמב"ם כתב ברישא או שמת קודם שישמע הדבר אינה מקודשת ומשמע הא אם מת האב אחר ששמע מקודשת ואע"ג דלא קאמר אין בשעת שמיעה אלא הנראה דדעת הרמב"ם ז"ל ברישא כדעת הרשב"א ובע"מ שירצה לאו בשמיעה הדבר תלוי אלא שאם מת אחר ששמע מקודשת מספק דחיישינן שמא נתרצה האב שעה אחת לפני מיתתו והכי איתא בתוספתא פ"ג בהדיא מת האב מקודשת שמא נתרצה האב שעה אחת לפני מיתתו והיינו נמי חיישינן לחומרא ולא שמותרת לינשא ובזה מסולקת תמיהת הר"ן ז"ל. וכדמשמע מסוגיא דהכא מת האב הרי זה מקודשת כמאן דאמר דחיישינן שמא לא הספיק לומר הדבר עד שמת. ומתוך מה שכתבתי יתבאר לך דשיטתא דהכא עולה כפי דעת הרשב"א ז"ל בפי' סוגית הבבלי בין ברישא בין בסיפא דלאו בשעת שמיעה הדבר תלוי וכנראה מהסוגיא מלמדין את האב שיאמר איני רוצה כמאן דאמר כלומר דהוי כמו שאמר בתתלה בשעת שמיעה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף