מראה הפנים/פאה/ד/ב

מראה הפנים פאה ד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תני בשם ר"מ קונסין בו וכו'. דברי ר"מ בתוספתא בלי שום חולק נשנו ומשמע דלפרש קאתי דהא דתנינן אין לו בה כלום שקונסין אותו אפי' למה שנטל כבר מוציאין ממנו וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ב ממ"ע בהלכה י"ח עני שנטל מקצת הפאה וזרקה על השאר או שנפל עליה או שפירש טליתו עליה קונסין אותו ומעבירין אותו ממנה ואפי' מה שנטל לוקחין אותו מידו וכו'. והתי"ט כתב על זה משמע מדבריו דבכולי ענינא לוקחין מה שנטל משום קנס ואין נראה כן מן המשנה אלא דוקא בשנטל וזרקו וכו' שהרי חילקם לשתי בבות עכ"ל ולמאי שרצה לפרש דברי הרמב"ם דהאי קונסין אותו גם על נפל עליה וכו' קאי יותר היה לו להקשות דמה קנס שייך בזה הא מדינא לא קני מידי במה שנפל או פירש טליתו עליה כדמסיק רב ששת בפ"ק דב"מ (או רב אשי לפי גי' התוס' בגיטין פרק הזורק וכ"נ דכך היתה גי' הרמב"ם שם) דאין ד"א של אדם קונין לו בשדה חבירו בר"ה כמו שפסק הרמב"ם בפ' י"ז מגזילה ואבידה ובפ"ד מהלכות זכיה ומתנה אלא ודאי דדברי הרמב"ם כך הן מתפרשין דהוא ז"ל נקט הני תרתי בבא דמתני' בבא אחת נטל וכו' או שנפל וכו' ועל זה מסיים קונסין אותו ר"ל אריש דבריו כשנטל וכו' קאי ומעבירין אותו ממנה אחלוקה או שנפל וכו' קאי והדר מפרש האי קונסין אותו דרישא מה הוא וקאמר ואפי' מה שנטל וכו' וזה ברור הוא דהא בחלוקה השניה שנפל על המחובר לא נטל כלום אלא שמעבירין אותו ממנה מטעם דלא קני מידי במה שנפל או שפירש טליתו עליה וזה ביאר במקומו בדיני הקניה והא דעירב להני ב' בבות דמתני' בחדא בבא משום דסיים וכן בלקט וכן בעומר השכחה ובהו שייך ג"כ לפעמים שנטל אנפל עליה נמי דאם נטל הלקט או השכחה אחר שנפל עליהן לוקחין מידו מה שנטל ואע"פ שקנה בנטילה מוציאין ממנו משום קנס על שנפל עליהן בתחלה ומנע אותן משאר העניים:

עד כדון מזיד ואפי' שוגג. משמע דבעיא דלא איפשטא היא ואף אם נפרש דבניחותא קאמר מ"מ משמע דזהו דוקא לר"מ דס"ל בעלמא דקונסין שוגג אטו מזיד וכן משמע מדברי הרמב"ם בפ"ב שם דלא כתב אלא עני שנטל מקצת הפאה וזרק על השאר וכו' ולא הזכיר כלום בדין זה משוגג. מיהו קשיא לן ממ"ש בפ"ד גבי דין גדיש שלא לוקט תחתיו דהתם נמי טעמא משום קנס הוא וכתב שם בהלכה ז' דקונסין אותו ואפי' היה שוגג והוא מדברי הש"ס הזה ומ"ש דינא דהתם מדינא דהכא ועיין לקמן ריש פ"ה ד"ה עד כדון מזיד וכו' מה שיתבאר שם בס"ד:

אדם זכה במציאה בתוך ד"א שלו. כך הוא בפרק הזורק ובפ' שנים אוחזין וביארתי שם בהא דקאמר בבבלי שם (דף י) אהא דר"ל משום אבא כהן ברדלא אמר אביי מותיב ר' חייא בר יוסף פאה אמר רבא מותיב ר' יעקב בר אידי נזיקין וכו' ומשני לה התם בחדא שנויא כיון דנפל גלי אדעתיה וכו' ומ"ש דלמר דייק מפאה ומר דייק לה מנזיקין וכתבתי משום דבכל חדא איכא סברא מה דליתיה באידך דבפאה איכא למימר כיון דזכי ליה רחמנא בגוה גילוי דעתיה לאו כלום הוא קמ"ל ובמציאה איכא למימר כיון דבשעה שראה אותה לא היה שם אחר מה דנפל עליה לאו משום דגלי דעתיה דליקני ליה בנפילה משא"כ בפאה דיש שם עניים אחרים קמ"ל דאפ"ה בתרווייהו אמרינן כיון דנפל גלי אדעתיה וכו' ועיין בדיבור דלקמן לפי המסקנא:

רובה דר' יוחנן וכו'. כדפרישית דאע"ג דר' יוחנן לית ליה הא דר"ל דד"א קונין במציאה כדפליג בהדיא עליה בפ' שנים אוחזין הכא לא דייק לה כן אלא להא דקאמר ר' יסא בשם ר' יוחנן והא דדייק על דר"ל מהא דלקמן ואע"ג דר"ל קאמר בהדיא גבי מציאה דד"א קונין וא"כ למאי דאמרינן דר"ל מודה לר' יוחנן במתנה דאין ד"א קונין קשיא עליה נמי הך קושיא גופה דמקשי על דר' יוחנן דהא ק"ו הוא י"ל דאה"נ אלא דבעי להקשות על דר"ל עוד קושיא אחריתא מהא דלקמן וקשיא על דר"ל בתרתי קאמר. והרמב"ם ז"ל משוה דין מציאה ודין מתנה כאחד למאי דפסק כרב ששת (או כרב אשי לפי גי' התוס' דגיטין פ' הזורק) דפ"ק דב"מ שם דלא תקינו רבנן ד"א כ"א בסימטא או בצדי ר"ה אבל לא בשדה חבירו ולא בר"ה שכך כתב במציאה בפ' יז מהלכות גזילה ואבידה בהל' ט' וכן במתנה בפ"ד מהלכות זכיה בהלכה ט' ואע"ג דבמתנה דעת אחרת מקנה לו אפ"ה לא תקינו ליה רבנן ד"א ברשות חבירו או בר"ה כדקאמר בפשיטות כאן וכן בפ' הזורק משא"כ במתנה וכך הוא דעת הרי"ף ז"ל ובהגמ"י בהל' גזילה ואבידה שם כתוב תימא הא אמרינן בפ' הזורק היתה עומדת בר"ה ומפרש בגמ' דהיינו בתוך ד"א שלה אלמא דאפי' ברה"ר קני וי"ל התם כיון דדעת אחרת מקני לה אפי' ברה"ר קניא. תוס'. עכ"ל ולפי תירוץ הזה קשיא לן מתנה דג"כ דעת אחרת מקני ליה אפ"ה ברה"ר לא קני. ובאמת בתוס' שלפנינו לא מצאתי תירוץ זה כ"א בפרק הזורק (דף עח ע"ב) ד"ה ר' יוחנן אמר קרוב לה וכו' תירצו ב' תירוצים אחרים על קושיא זו שכתבו ועוד קשה דרב אשי אית ליה בפ"ק דב"מ דבר"ה לא תקנו ד"א והכא תנן היתה עומדת בר"ה קרוב לה מגורשת וי"ל דהתם באין יכול לשומרו והכא ביכולה לשומרו א"נ י"ל דהכא לאו דוקא נקט ר"ה אלא בסמטא או בצדי רה"ר עכ"ל. ולדעת הרמב"ם נראה שתפס כתירוץ הראשון דהתוס' לעיקר כדמשמע מדבריו שבפ"ה מהל' גירושין הלכה י"ג וי"ד ע"ש ואכמ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף