מראה הפנים/עירובין/ג/ב

מראה הפנים עירובין ג ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אבל בעירובי תחומין תני שנתן עירובו בירושלים וכו'. הא לא אתיא אלא לר"ע דלקמן בפ' הדר דס"ל הנותן עירובו בעיר מודדין לו ממקום עירובו אלפים אבל למאי דקי"ל הנותן עירובו בעיר לא עשה ולא כלום דבלאו הכי יש לו אלפים מעידו לא משכחת לה עירובי תחומין במעשר שני כלל ומיהת למדנו מכאן דשאר עירוב כגון של חצירות אם הוא פת או שארי דברים אם הוא של שיתוף מבואות מערבין במעשר שני בירושלים מכיון שהוא ראוי לאכילה שם. ומכאן למד הרמב"ם לומר כן כמ"ש בפ"א מהלכות עירובין בהלכה ט"ו ומערבין במעשר שני בירושלים:

מפני מה מערבין בחצירות מפני דרכי שלום. עיקרא דהאי מילתא לקמן בפרק חלון בה"ו הוא דאיתמרא ועל המתני' דהתם שייכא ועל ר' יוסי דקאמר התם במתני' לא אמרו לערב בחצירות וכלומר אחר שנשתתפו כבר במבואות אלא כדי שלא לשכח את התינוקות ולפיכך מיקל ר' יוסי התם בשירי עירוב ועלה מייתי דר' יהושע אמר להך טעמא דמפני דרכי שלום הוא שאמרו לערב בחצירות אע"ג שנשתתפו כבר במבואות ומשום שדרך לשלח עירובי חצירות ע"י תינוקות וכהאי עובדא דמייתי וא"כ לא מחלקינן בין תחילת עירוב לשירי עירוב אלא כהת"ק דנתמעט מוסיף ומזכה וכו' והכא לא מייתי להא אלא לראיה שגובין עירובי חצירות על ידי קטן ועיין לקמן פרק חלון שם:

הדא ילפא מן ההיא באומר לו אני מערב על ידך שאינו צריך לעמוד עמו וכו'. כמו שהבאתי בפנים שכך היא הגי' בפ"ב דמעשרות ונכונה היא. והתוס' בדף ל"א ע"ב בד"ה כאן בעירובי תחומין וכו' הביאו לזה וכתבו ובירושלמי נמי מחלק בין אמר צא וערב ובין אמר צא ואערב לך. וצ"ל אצא ואערב לך. והרמב"ם ז"ל לא חילק בכך בדין עירוב כמ"ש בפ"ו מהלכות עירובין בהלכה כ"ב בדין זה הרוצה לשלח עירובו וכו' והוא שיעמוד מרחוק עד שיראה זה הפסול או הבהמה שהגיעו אצל הכשר שאמר לו להוליך את העירוב. וכבר ביארתי לזה בפ"ב ממס' מעשרות בהלכה א'. דאע"ג דלתרומה ובמעשרות כתב לחלק כן שהרי בפ"ד מתרומות בהלכה ז' שפסק כהאי דרב נחמן דבשל סופרים הוא דאמרי' חזקה שליח עושה שליחותו אבל בשל תורה להחמיר הוא דאמרינן שליח עושה שליחותו אבל לא להקל וכמה שהעלו התוס' שם לדעת ר"ת וכך הוא דעת הרמב"ם ולפיכך כתב שם האומר לשלוחו צא ותרום לי וכו' ומצא כרי תרום אין חזקתו תרום שמא אחר חרס שלא ברשות ובפ"א מהלכות מעשר בהלכה ח' ביאר החילוק דמחלק הש"ס כאן שכתב האומר לחבירו הריני מעשר על ידיך אינו צריך לעמוד עמו עד שיראה או יעשר אם לא יעשר ואם אמר הוא לחבירו עשר על ידי צריך לעמוד עמו ודין דתרומה והמעשר שוים הן מ"מ הכא בעירוב לא למד מהאי דהכא ולחלק כן וטעמו דהכא כשנעשה השליחות ע"י הפסול החשש היא דילמא לא ממטי ליה כדדייק התם ולפיכך צריך בעומד ורואהו וכשרואה שהגיע אצל הכשר סגי ומכיון שכן מה לי אם הוא אמר ערב על ידי או שזה א"ל אערב על ידיך הא עיקר החששא שמא לא יוליך זה השליח הפסול אצל זה וצריך לעולם שיעמוד עמו ורואהו עד שהגיע אצל הכשר ואם לא נעשה השליחות ע"י הפסול אלא ששילח עירובו ביד אחר הואיל ובשל סופרים הוא לעולם אמרי' חזקה שליח עושה שליחותו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף