מראה הפנים/מעשרות/א/ב

מראה הפנים מעשרות א ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והזיתים משיכניסו שליש. עיין לעיל פ"ד דשביעית בהלכה ז' בד"ה מהו שליש לוג מה שנתבאר מזה בס"ד:

אם בישלה בתוך כדי מעת לעת וכו'. כך כ' הרמב"ם ז"ל בפירושו וכן בחיבורו בפ"ב מהלכות מעשרות בהלכה ה' התאנים משיעשו רכים עד שיהו ראוים לאכילה אחר כ"ד שעות משעת אסיפתן. וכדפרי' במתני' ובפ' יוצא דופן דף מ"ז אמרינן בוחל אלו ימי הנעורים כדתנן התאנים משיבחילו ואמר רבה בר בר חנה משילבין ראשיהן. ונראה דס"ל להרמב"ם דלא פליגא הא דהכא אהא דהתם אלא דפרושי מפרשא טפי דהא אהאי סימנא משילבין ראשיהן איכא למיפרך וכי כל התאינים ראשיהן מלבינות כעין דפריך הכא אהא דקאמר משיאדימו פניהם. והלכך מפרש השיעור דנוכל לידע בכל התאנים וכיון דהשיעור הזה כולל בכל התאנים הוא לפיכך נקטה הוא ז"ל. ועוד יש לומר למאי דגריס התם בתר הא דלעיל ואיבעית אימא מהכא וגם נפשם בחלה בי. ולכאורה מאי מחדש האי לישנא בתרא אלא דנראה דפליגי בהא דלישנא קמא מפ' האי דהכא במתני' וכן האי דהתם דמשניכר הגדלות ממש ומפ' משיבחילו משכבר הלבין ראשיהם. והלישנא בתרא ס"ל דלא היא אלא משהתחילו להתגדל קאמר כד"א וגם נפשם בחלה בי שהתחילו לקוץ ולהתגדל לנגדי וא"כ אין השיעור כלל כדאמר בלישנא קמא אלא האי לישנא בתרא ס"ל כדאמר הכא דהשיעור הוא דמניח עד כ"ד שעות ולפיכך נקטה הרמב"ם ז"ל דאזלא כלישנא בתרא דהתם:

מכניסין במעי מלפפון וכו'. ברייתא זו דרשב"א לא מצאתי' לא בתוס' ולא במקום אחר ונראה דדחויה מהלכתא היא וכדמקשי עלה אם אומר את כן נמצאת מכבד את הקרקע בשבת כדפרישית בל' הב' והוא העיקר:

רימון שניקרה בו אפי' פרידה אחת כולה חיבור למעשר. כ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ב בהלכה ה'. וגבי אשכול כ' שם דכל הרוח הוי חיבור וכרבנן דפשטו לו לר' חנינא ולא כר' יוסי בר' בון דאמר כל אותו הכרם. ומ"ש הכ"מ שם דמשמע דהא דאמרינן כל הרוח קאי גם לרמון. לא ידעתי מהיכן נלמד כן דמה דקאמר כל אותו המין אגפן קאי דמתחילה פשטו לו דלאו דווקא אותה הגפן בלבד אלא אפי' כל אותו המין של ענבים אם שחורות או לבנות חזרו ופשטו לו וכו' וגם דברי הרמב"ם משמע דדוקא בגפן הדין הוא כן דאם דעתו דדין הרמון כדין האשכול הוא לא היה לו לכתוב אלא כך וכן הוא הדין ברימון. וטעמא דמילתא לחלק בין גפן לרמון נראה דמשום דאין דרך לנטוע גפן אחת ועל הרוב נוטעין כרם כמו דמצינו בלשון המקרא דברוב המקומות כרם הוא דכתיב ומשום הכי נמי רצה ר' יוסי בר' בון לומר דכל הכרם כולו חיבור הוא לענין דין הזה אלא דרבנן דבי מדרשא לא ס"ל הכי ודי שנאמר דכל הרוח הוי חיבור אבל בשאר אילנות נוטעין אף לאילן פירות יחידי:

משיתמעך האוכל תחת ידיו. כ"כ הרמב"ם שם בהלכה ה' ולא כר' יהודא בר פזי דקאמר משיכניסו מחצה משום דר' יונה בעי וכו' וכלומר דמההיא לא ילפינן די"ל לשון התורה לחוד ולשון המשנה לחוד. א"נ דר"ז דמפרש משיתמעך מפ' הוא ג"כ ללשון המקרא כענין זה שמיעכו ונתנו מורך בלבבינו וכד"א נמס כדונג:

מודים חכמים לר' יודה וכו'. כ"כ הרמב"ם שם ושאר כל בעלי קליפות כגון האצטרובלין וכו' משיעשו קליפה התחתונה הסמוכה לאוכל דל"פ רבנן אדר"י אלא באגוזים ושקדים כמ"ש שם דהשקדים המתוקים שהן הן שחייבות במעשר שיעורן כמו האגוזים משתתפרש קליפתן החיצונה:

זיתים וענבים שלא הביאו שליש אף המשקין היוצאין מהן להכשיר אין מכשירין. כלומר לא מבעיא שאין מקבלין טומאה דלא חשיבי משקה אלא אף להכשיר אין מכשירין. וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכ' טומאת אוכלין הלכה ה'. ובענין שכתב שם לעיל דשאר מי פירות כדרך שאין מכשירין כך אין מקבלין טומאה כלל. ופלפל הראב"ד ז"ל ע"ז ממתני' דטבול יום עיין מזה לקמן בפ"ב דחלה בהלכה ב' מה שיתבאר משם בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף