מראה הפנים/מכות/ב/ו

מראה הפנים מכות ב ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תרתין מילין אתון אמרין בשם רב ולית אינון כן. התוס' בקידושין דף נ"ב ע"א הביאו לזה והכ"מ הקשה בפ"ח מהל' מלכים מ"ט פסק הרמב"ם ז"ל שם כרב דמותר בביאה ראשונה מיד הא ר' יוחנן פליג עליה הכא והלכתא כוותיה לגביה דרב ומה שכתב לישב שם מאמר בת יפת תואר היתה וכו' יש לתמוה דהא התוס' בקידושין השיבו על זה וכתבו ליישב שם אליבא דרש"י ז"ל שכתב כדעת ר' יוחנן. ואני כתבתי במקום אחר להוכיח מש"ס דילן כרב במאי דאמרו שם וחשקת בה ולא בה ובחברתה ובודאי למ"ד יפת תואר אינה מותרת אלא לאחר כל המעשים א"כ האי קרא ג"כ לאחר כל המעשים קאי דגזירת הכתוב היא שאע"פ כן לא יקח שתים אבל להאי מ"ד דקאמר ביאה ראשונה מותר מיד א"כ האי קרא. ג"כ בשעת מלחמה מישתעי דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר ואחת התירה לו ולא שתים אבל לאחר כל המעשים אם לקח אפי' שתים אינו עובר עליהן שנושאו לאחר שנתגיירו ודברי הרמב"ם נראין בהדיא בן שכתב שם הל' ג' בה ולא בחברתה שלא יבעול שתים ובאחת לאביו וכו' כתב שלא יקח שתים ויבעול אחת ויניח אחת לאביו וכו' אלמא דלשיטתו שפוסק כהאי מ"ד דביאה ראשונה מותר מיד אין האיסור על השתים אלא מיד. והשתא למאי דמסקינן בפ"ג דקידושין דף ס"ח ע"א דקידושין תופסין בחייבי לאוין מקרא דכי תהיין דשנואה בנישואיה קאמר קרא ומאי נינהו חייבי לאוין ופריך ואימא חייבי עשה האי חייבי עשה במאי נינהו אי שתיהן מצריות שתיהן שנואות אי אחת מצרית ואחת ישראלית שתי נשים מעם אחד בעינן ואי כמ"ד דאין יפת תואר מותרת אלא לאחר כל המעשים ועלה קאמר קרא בה ולא בחבירתה א"כ משכחת לה שתי נשים מעם אחד בחייבי עשה דהרי אם לקח שתים האחת מותרת לו והשניה מלאו הבא מכלל עשה היא ועובר עליה בעשה הניחא למ"ד ביאה ראשונה מותרת מיד ועלה קאמר קרא בה ולא בחבירתה שפיר הוא דתו לא משכחת לה דנימא דקרא בהכי מישתעי דהא וילדו לו וגו' ולא יוכל לבכר וגו' כתיב ואי בשנתעברה ממנו בביאה ראשונה בשעת שהיתה שנואה לו באיסור דהא ע"כ דנימא כן להאי מ"ד א"כ זה לאו בנו הוא כלל דהא קודם שנתגיירה היא וולד נכרית כמותה וכדכתב הרמב"ם שם הל' ח' בהדיא ביפת תואר כן וא"כ ש"מ דסתמא דהש"ס דהכריח דקרא דכי תהיין לא מיתוקמא אלא בחייבי לאוין כהאי מ"ד ס"ל דיפת תואר מותרת בביאה ראשונה מיד:

סבור היה יואב וכו' של שילו קולט ואינו קולט אלא של בית העולמים. כצ"ל והכי אמר התם בפרקין דף י"ב ע"א אליבא דרב שתי טעיות טעה יואב טעה שאינו קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו טעה שאינו קולט. אלא מזבח בית העולמים והוא תפס במזבח של שילה אביי אמר בהא נמי מיטעא טעי שאינו קולט אלא כהן ועבודה בידו והוא זר הוי. ומקשין למה לא חשבו שטעה שחשב שהמזבח קולט אפי' מזיר ואינו קולט אלא שוגג ובתשובת הרשב"א ז"ל סי' תקכ"ד ראיתי שהשיב על זה כבר ראיתי שרש"י ז"ל פי' דמזיד שאמר הכתוב מעם מזבחי תקחנו מעם מזבחי ולא מעל מזבחי ובהא כבר אמרו שטעה דאין קולט אלא גגו והוא תפס בקרנותיו. ור"ל דה"ק דזהו טעותו דאם המזבח קולט אפי' המזיד אינו קולט אלא גגו. וכתב שם עוד ואף לדעת הרמב"ם ז"ל אפשר דמזיד שאמרה תורה מעם מזבחחי תקחנו היינו דוקא לידון בסנהדרין כדכתיב תקחנו למות ואינו מומת אלא בעדים והתראה אבל בנדון במשפטי המלוכה אפי' במזיד קולט עכ"ל ור"ל לפי דעת הרמב"ם דס"ל דלעולם אינו קולט אלא השוגג אבל במזיד אפי' מגג המזבח תקחנו כמבואר מדבריו בפ"ה מהל' רוצח הל' י"ב וי"ג ע"ש ועיין במ"ש הרב מל"מ והניח הדבר בצ"ע מההיא דפ' בתרא דיומא. ולענ"ד עיקר פסקו של הרמב"ם ז"ל דסמך על האי דרבי יוחנן דהכא בהא דאמר ואני אומר וכו' והיינו במזיד כהאי דיואב והא דאמר אין לך קולט וכו' ומשמע אפי' בשוגג ה"ק אין לך קולט שיהא פטור מדינו אה הוא מזיד וכן אם הוא שוגג שיהא פטור מגלות בזה אלא מעבירין אותו מעל המזבח ומגלין אותו לערי מקלט כדכתב שם:

שאלו לחכמה וכו'. בחיבירי פני המנורה בנר החמישי במוצק הד' סי' ד' ביארתי שם ביאור יפה ונחמד על ענין זה ואין כאן מקומו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף