מראה הפנים/כתובות/א/י

מראה הפנים כתובות א י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קרונה של ציפורין הוה עובדא. בבבלי הכריח כן משום דאלת"ה ריב"ן דאמר כמאן אי כר"ג אפי' ברוב פסולין נמי מכשיר אי כרבי יהושע אפילו ברוב כשרים נמי פוסל והילכך מוקי לה רב יהודה כרבי יהושע ובקרונות של ציפורי היה המעשה ובזה מודה רבי יהושע משום דהוו תרי רובי כך היא שיטת רש"י ז"ל אבל התוס' פירשו בפי' הא' דככ"ע אתייא ומשום דהכא לא טענה ברי לכשר נבעלתי אפילו לר"ג בעינן תרי רובי ולפ"ז יש חילוק בין טוענת לשאינה טוענת דבטוענת ברי לר"ג מכשיר. אפילו ברוב פסולין ובשאינה טוענת אפילו לכתחילה תרי רובי בעינן ומיהו למסקנת הש"ס דהתם דלעיל דקאמר ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשירין אפי' בטוענת בעינן רובא לכתחילה ובדיעבד כשירה אפילו ברוב פסולין והיינו דאיכא בין טוענת לשאינה טוענת דבטוענת בחד רובא סגי לכתחילה ובשאינה טוענת לעולם בעינן תרי רובי בין לכתחילה ובין בדיעבד דאפי' נישאת תצא אם לא היו שם שני הרובין המצוי' אצלה כשירים וכל זה הוא לדעת הרמב"ן והרשב"א והר"ן ז"ל הביאם הה"מ בפי"ח מא"ב. אבל דעת הרמב"ם ז"ל שם דאפי' בטוענת לכשר נבעלתי לכתחילה בעינן תרי רובי ואין חילוק לדידיה בין טוענת לשאינה טוענת אלא בדיעבד דבטוענת אם נישאת לא תצא אפי' ליכא רובא דכשירים כלל כדכתב שם הלכה ט"ו ובשאינה טוענת לעולם בעינן תרי רובי אפילו בדיעבד וטעמו דמפרש להאי עובדא דתינוקת דריב"ן דבשטענה ברי לכשר נבעלתי מיירי וזהו כפי' השני של התוס' וכדפירשו התם דלמסקנא אפילו בטוענת בעינן תרי רובי לכתחילה ועיין בכ"מ שהליץ בעד הרמב"ם שהכריח לפרש כן דבטוענת מיירי דאל"כ מאי האי דקאמר ריב"ן כמאן וכו' מאי שיטתיה דר"ג ורבי יהושע הכא התם כשנבדקה הכא כשלא נבדקה הילכך ע"כ הא דריב"ן נמי כשנבדקה היא וכיון דאסיקנא בה דבעיא תרי רובא א"כ כי אמרי' בדר"ג ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרים אצלה היינו עד דאיכא תרי רובי כדמפרשינן בדר"י בן נורי עכ"ל וזה אינו מוכרח כ"כ דנהי דלסברת המקשה ע"כ לפרש דבטוענת ברי מיירי וכדפירשו התו' מכח קושייתם ע"ש מ"מ לשינוייא דהש"ס אין לנו הכרח לאוקמי בטוענת וכדפירשו התו' בתירוצא קמא ועוד דאדרבה דמוכרח מכח הסוגיא דהתם דבאינה טוענת מיירי דאלת"ה מאי הא דמקשי התם לקמן ומי בעיניו תרי רובי מברייתא דט' חניות טפי היה לו להקשות ממתני' דר"ג דקאמר לעיל דנאמנת ולא בעינן רובא ואפי' שמואל לא קאמר התם ואת לא תעביד וכו' אלא לומר דלכתחילה חד רוב' בעינן ולא שייכא הכא לשנויי מעלה עשו ביוחסין כדמשני התם ומהיכי תיתי לפרש הא דקאמר את לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשירים דבתרי רובי מיירי וע"כ לומר דאדרב חייא בר אשי סמיך לכתחילה בעינן תרי רובי כדמוכח מהמסקנא וכתירוצא בתרא דהתוס' אלא דאכתי נשאר לנו לבאר מנא לן לומר דבטוענת מיירי דילמא שינויי' דמשני בשאין כאן ברי הוא כתירוץ הא' דלשם ואפשר לומר לדעת הרמב"ם ז"ל דלמד מסוגיא דהכא דמשמע מאוקמתא דרבי יוחנן דבטוענת מיירי כדלקמן ובעיקר הדין פסק כמסקנת הבבלי וכרב חייא בר רב אשי דתרי רובי בעינן וכן יש לפרש מסקנא דהכא כמו שיתבאר:

מודה רבי יהושע באנוסה. לכאורה איכא למידק דאדרבה באנוסה ליכא למימר בודקת ומזנה דהא נאנסה כדכתבו התו' ע"ש ולרבי יהושע ליכא לאוקמי בלא ראינו שנאנסה ואיכא מיגו דא"כ היאך שייך לומר מודה באנוסה ועוד דלרבי יהושע לית ליה מיגו אבל זה אינו דה"ק לרבי יהושע בסתם זונה לא אמרינן דבודקת ומזנה דלא איכפת לה לבדוק ולפיכך לא מפיה אנו חיין אבל הכא שראינו שנאנסה מוקמינן לה בחזקת כשרות דלא אבדה לה חזקתה במה שנאנסה ומאמינין לדבריה באומרת לכשר נבעלתי ומזה יצא לנו הוכחה וראיה ברורה דבטוענת מיירי דאל"כ מאי אולמה דאנוסה לר"י. אלא דאנן חזינן דמשמע מסוגיא דהכא דרב כהן ורבי יוחנן פליגי באוקמתא דמתני' דרב כהן מוקי לה בשאינה טוענת וכר"ג והילכך קאמר קרונה של ציפורין הוה דבתרי רובי מכשירינן אפילו לכתחילה ורבי יוחנן מוקי לה בטוענת כדאמרן ואפילו רבי יהושע מודה בה וע"כ בחד רובא מוקי לה דאל"כ מאי איריא דקאמר מודה ר"י באנוסה תיפוק ליה דר"י לא פליג לעיל אלא בחד רובא והכא תרי רובי הוו ולמסקנ' דהכא דקאמר הלכה כר"י שאמר משום ריב"ן משמע דאאוקמתא דרב כהן קאי ומוכיח הוא מדבעי היך עבדין עובדא וכו' ואי בחד רובא וטעמא דטוענת אפילו רבי יהושע מודה הכא ומאי קא מיבעיא ליה ועוד דע"כ בשאינה טוענת קמיבעיא ליה דאל"כ הא כבר איפסיק לעיל הלכה ה' הילכתא כוותיה דר"ג דבטוענת כשרה אפילו ברוב פסולין ואפילו לכתחילה קאמר דנאמנת ומזה היה נראה לומר כדעת הפוסקים דבאינה טוענת דוקא הוא דבעינן תרי רובי ואפשר לומר לדעת הרמב"ם ז"ל דמפרשינן לסוגיא דהכא דלא פליגי רב כהן ורבי יוחנן אלא אי תרי רובי בעינן או בחד רוב' סגי כדאמרן אבל לכ"ע בטוענת מיירי וכן משמע מדקאמר ר"י מודה רבי יהושע באנוסה דלא פליג אלא בהא דבעי לאוקמי ככ"ע ולא כדאוקי רב כהן בתרי רובי דוקא וע"ז קאמר דבכה"ג רבי יהושע נמי מודה וע"כ בטוענת היא (ואזדא לה הוכחת הר"ן ז"ל דבשאינה טוענת מיירי דסתמא דמילתא הכי איתא דתינוקת הוה ולא ידעה למיטען ואנוסה הות ולא ידעה מנו עכ"ל וכבר נתבאר דמהכא מוכח דבטוענת מיירי ולפיכך מודה רבי יהושע בהא ומעשה דהוה בתינוקת הוה ומ"מ היתה מכירו וטענה דכשר הוא) ולא קשיא הילכתא דהכא אהילכתא דלעיל דאיכא למימר שאני הכא דבאנוסה איירינן ולר"ג גרע טפי אנוסה מזינתה ברצון בהא דהא ע"כ לר"ג בראוה שנבעלה דליכא מיגו טעמא הוא משום דהאשה בודקת ומזנה ובאנוסה לא שייך למימר הכי ובהא פליגי ר"ג ורבי יהושע דלר"י אנוסה עדיפא טפי כדלעיל ולר"ג גריעה אנוסה לטעמא דידיה והילכך בעי הכא איך עבדין עובדא בכה"ג וקאמר דהלכה כריב"ן דבעינן תרי רובי אבל לשיטת הבבלי דלא מחלקינ' בהכי ובין אנוסה ובין נבעלה לדעת שוין דלכתחלה בעינן תרי רובי כדפסק רב חייא בר אשי ומסתיי' לן משיטתא דהכא דמוקי לה' בטוענת ואפ"ה בעינן תרי רובי לכתחילה להחמיר דמעלה עשו ביוחסין:

תוכה שבציפורין בעל. משיטתא דהכא משמע כפרש"י ז"ל דדוקא בתוכה של עיר ובשעת קרונות הבאים לתוכה אבל לא כשפירש מציפורי לחוץ לעיר ובעל אבל דעת הרמב"ם ז"ל דדוקא כשבעל בפרשת דרכים או בקרנות שבשדות דאז מסייע רוב סיעה לרוב כשירין שבעיר שפירשו אלו העוברים ממנה כמבואר מדבריו שם הלכה י"ד ולדעת רש"י ז"ל אם נודע שפירש מן העיר אע"ג דאיכא רוב סיעה אינה מסייעת דניהוי חרי רובי וכן דעת הריטב"א והרשב"א ז"ל הביאם הב"י שם וכן דעת הר"ן ז"ל שכתב בשעת קרונות שהשיירות באות לעיר והוא שהיתה סיעה של בני אדם כשרים לכהונה עוברת שם וכתב עוד וז"ל ומפרשינן בגמרא דהיינו טעמא דבעינן תרי רובי משום דאע"ג דמדינא כל היכא דאזלי אינהו לגבה אית לן למישרי משום כל דפריש מרובא פריש אפ"ה לא שרינן לה כדי שלא יבא להתיר היכא דאזלה איהי לגבייהו דהוי ליה קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי וברוב סיעה נמי לא שריא אע"ג דליכא למיחש בה מידי דהא ליכא קבוע כדי שלא יבא הדבר להתיר ברוב העיר עכ"ל וזה דגריס נמי כגיר' רש"י והתוס' איכא דאזלא איהי לגבייהו או דילמא אזלא וכו' ע"ש ועיין לקמן. כלומר דגזרינן ברוב העיר גרידא אפילו אזיל איהו לגבה משום היכא דאזל' איהי לגביה דהוי ליה קבוע ובזה דעת הרמב"ם ג"כ שוה לדעת רש"י והתו' וכן הוא דעת רוב הפוסקים דגזרינן אטו קבוע אבל דעת הטור אינו כן שכתב שם וז"ל ונראה דאפילו נתעברה בעיר אם הלך הבועל אליה תנשא לכתחילה כיון דאיכא רוב העיר ורוב סיעות כשרים אא"כ הלכה היא אליו וסתמא נמי שאין ידוע מי הלך למי נראה דתנשא לכתחילה ע"כ וזהו דגרי' בגמרא על דמקשה רוב העיר אמאי לא אי דקאזלי אינהו לגבה כל דפריש מרובא פריש לא צריכא דקא אזלא איהי לגבייהו כדכתב הב"י שם לדבריו ז"ל ע"ש וכדמוכ' לקמן. ומתוך הדברים אלו יתבאר לך דג' שיטות הן בזה דלדעת הרמב"ם בעיקר הדין מחולק הוא עם רש"י דאליביה צריך שתהא נבעלת דוקא בפרשת דרכים אבל בתוך העיר אפי' איכא תרי רובא לא מכשרינן וטעמא איכא למימר דאפי' בתרי רובי גזרינן משום קבוע כי היכי דגזרינן ברוב סיעה גרידתא אליבא דכ"ע אע"ג דודאי ניידי וליכא למיחש בה מידי כמ"ש בשם הר"ן כן נמי גזרינן בתוך העיר אפי' בשני רובי כדי שלא יבא להתיר היכא דאזלא איהי לגביה וכולה חדא גזירה היא משום קבוע דמעלה עשו ביוחסין ומחמרינן אפי' בכה"ג (ועיין לקמן שכתבתי דמוכרח הוא מהסוגיא וא"צ נמה שנדחק הב"ח להליץ בעד הרמב"ם בזה). אבל דעת רש"י ז"ל בזה דהיכא דאיכא תרי רובי מכשרינן בתוך העיר דליכא למיגזר מידי וזהו דוקא בדחזינן דאזיל איהו לגבה דאז לא גזרינן בתרי רובי אבל בסתמא ואין ידוע מי הלך למי אפילו בתרי רובי איכא למיגזר ומדויק הוא לפי גירסתו ז"ל דגריס על הא דמקשי רוב העיר גרידא אמאי לא אי דקאזיל איהו לגבה כל דפריש וכו' ומשני איכא דאזלה וכו' כלומר דחוששין משום שיש שהולכת היא אצלם והוי ליה קבוע דאז ברובא גרידא לא הוי רובא כלל והילכך גזרינן אפי' אזיל איהו לגבה כי היכי שלא יבא הדבר להתיר בקבוע ומכ"ש בסתמא אבל אם יש כאן תרי רובי לא שייך למיגזר אלא בסתמא דאז חוששין שמא היא הלכה אצלם ולא מהני מידי כל הני רובי דאפילו בדליכא אלא חד פסול הוי ליה קבוע וכמחצה על מחצה דמי אבל כדחזינן דאזיל איהו לגבה בהא ודא ליכא למיגזר מידי בתרי רובי ולא חיישינן לדעתו ז"ל בזה שלא יבא הדבר להתיר בקבוע דהרי אתרי רובי קפדינן ולא דמיא לרוב סיעה גרידתא דגזרינן אטו קבוע אע"ג דכולהו ניידי דהתם ליכא אלא חד רובא ואיכא למיגזר בהא אטו רוב העיר גרידא וכולה חדא גזירה היא משום קבוע זהו העולה מדברי רש"י ז"ל לפי טעמו וגירסתו כאשר נתבאר. והיינו טעמא נמי לדעתו ז"ל דאם פירש מן העיר לא מהני רוב סיעה כשירין דהא רוב סיעה גרידא נמי כולהו ניידי ואפ"ה גזרינן אטו קבוע ואפילו אם נאמר דלא דמי כ"כ טעמיה משום דחזינן שפירש מן הבתים והוה ליה נולד הספק במקום הקביעות כדפרישית בפנים וכדכתבו התוס' שם. ולדעת הרמב"ם ז"ל איפכא הוא דדוקא חוץ לעיר מהני תרי רובי אבל בתוך העיר גזרינן אפילו בתרי רובי אטו קבוע ודמי ממש להא דגזרינן ברוב סיעה גרידא כדי שלא יבא הדבר להתיר בקבוע כמ"ש לעיל אלא דבזה הם שוין דעת הרמב"ם עם דעת רש"י ז"ל דגזרינן רוב אטו קבוע והיינו כל אחד ואחד לפי שיטתו לדעת הרמב"ם אפילו בתרי רובי בתוך העיר ולדעת רש"י דוקא ברוב אחד אבל בתרי רובי ליכא למיגזר מידי והיינו בדאזיל איהו לגבה אבל בסתמא גזרינן אפי' בתרי רובי. ודעת הטור בזה הוא דעת שלישית דפליג על הרמב"ם והתיר בתוך העיר בתרי רובי בדאזיל איהו לגבה ולא גזרינן מידי ובזה הוא כדעת רש"י ז"ל אלא מה שהוסיף וכתב אפי' בסתמא לא חיישינן מידי פליג נמי על רש"י בהא וטעמו דגריס בשינוייא לא צריכא דקאזלה איהי לגבייהו וכלומר דידעינן שהיא הלכה אצלם דאז הוי ליה קבוע אבל בסתמא לא גזרינן מידי בתרי רובי ומכ"ש בדאזיל איהו לגבה. ובזה צדקו דברי הב"י שכתב דברי רבינו הם לפי הגירסא שכתבתי לא דקאזלה איהי לגבייהו אבל רש"י וכו' דלכאורה הוי משמע דדברי הטור הולכין בזה כדעת רש"י דבתרי רובי ליכא למיגזר מידי אבל לפי מ"ש עיקר דיוקו מדכתב הטור ובסתמא נמי וכו' ואין כן דעת רש"י ז"ל לפי גירסתו (וזה שלא כדברי התי"ט שכתב ואין חילוף גירסת לשון בין הטור ורש"י כמ"ש הב"י ורש"י והטור דעת אחת להם בזה והמעיין היטב יודה לדבריי וכן מ"ש שם לדעת הרמב"ם ורצה לתלות הדבר אם הרוב סיעה ממקום אחר או לא אינו מוכרח דודאי זה דבר פשוט דלדעת מי שסובר דבתוך העיר כשרה רוב סיעה הבאה ממקום אחר היא אבל לדעת הרמב"ם דלא הכשיר אלא בפרשת דרכים א"כ רוב הסיעה צריך שתהיה ג"כ מאותה העיר שבאה שיהיה בה רוב כשרים יהיה ממקום שיהיה מעיר הקרובה לה או ממקום אחר שבאה וכן הוא משמעות דבריו ז"ל והיו רוב העוברים שם כשירים ורוב העיר שפירשו אלו העוברים ממנה כשרים וכו' והיינו תרי רובי לדעתו ז"ל ואין כא תימה על הב"י שלא העיר בזה דנלמד מכלל דבריו) ודע דאף למה שכתבנו לעיל דדעת רש"י והתוס' שוין הן היינו לענין דגזרינן אטו קבוע אבל מ"מ יש הפרש בפירוש כונתם לפי חילוף הגירסאות שביניהם דלרש"י דגרי' איכא דאזלה וכו' כונתו דאפילו אזיל איהו לגבה גזרינן ברובא חדא אטו היכא דהיא אזלה לגביה כמבואר אבל לגירסת התוס' דילמא אזלא וכו' היינו לומר דגזרינן דילמא לא הכי הוה דאזלי אינהו לגבה אלא דאזלה איהי לגביה וא"כ אפשר לומר לדבריהם דהיכא דידעינן וודאי דאזיל איהו לגבה כשר ולא גזרנן מידי אטו קבוע אבל קשה לפ"ז מאי הא דמקשי מברייתא דט' חנויות ובנמצא הלך אחר הרוב דילמא שאני התם דליכא לספוקי כלל אבל הכא חיישינן דילמא אזלה איהי לגביה ואין לומר דהתם נמי איכא למיחש שמא מן הלוקחין נפל ואפ"ה לא חיישינן דא"כ קשיא היא גופה מ"ט לא חיישינן לה דהא חדא ספיקא היא שמא מן הלוקחין או מן המוכרין וספיקא דאורייתא לחומרא אלא ודאי הא ליתא דאפילו נפל מן הלוקחין מותר שלא אסרו אלא בלוקח עצמו שנולד לו הספק ואין יודע דאיזה מהן לקח דכיון שנולד הספק במקום הקביעות אמרינן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי אבל בנמצא הספק נולד עכשיו אחר שפירש ואפי' אנו רואין שנפל מיד הלוקח השתא הוא דאתיליד לן ספיקא ועל שעה זו נידון הספק לא על מקום הקביעות ומותר דאמרינן כל דפריש מרובא פריש וליכא למיחש נמי שמא הלוקח לא ידע מאיזה מהן לקח דלא שכיחא הוא דמאן דזבין ידע ממאי זבין וכ"כ הרא"ה ז"ל ומטעם זה החליט דהנכון דפסלינן בחדא רובא אפי' היכא דקים לי' דאזל איהו לגבה גזירה משום דאיכא דאזלה איה לגביה והיינו דפריך מהא דשרי בנמצא לא גזרינן נמצא אטו לקח לפיכך הצריכו לשינויא דמעלה עשו ביוחסין וזה עולה כגירסת רש"י ז"ל למאי דפרישית ומזה נראה נמי ראיה חיזוק לברי הרמב"ם כמ"ש לעיל דאפילו בתרי רובי גזרינן בתוך העיר כדי שלא יבא הדבר להתיר בקבוע והיינו למסקנא דטעמא משום מעלה וכמו דיש הפרש בין יוחסין ובין רובא בעלמא דגזרינן הכא אף דקים לן שלא יהיה כאן קבוע וכפי העולה מפירוש זה שביארנו והיינו דוקא בתוך העיר דשייכא כאן מקום קבוע אבל בחוץ לעיר מכשרינן בתרי רובי לכתחילה דלא שייכא כאן מקום קביעות אלא דבחדא רובא גזרינן אטו רוב העיר גרידא וכולהו טעמא משום קבוע הות כמו שביארנו ועיין בקונטרס האחרון בחידושי כתובות מ"ש שם בכללי דיני דקבוע ומה שחידשתי שם בס"ד:

ופלטיא הולכין אחר הרוב. מאי דפרישית בפנים הוא לפי מסקנת הבבלי ביומא דף פ"ד דמחלק שם בין פרוש כולהו או מקצתייהו לחצר אחרת דבזה הולכין אחר הרוב בפיקוח נפש הואיל ולא נתחזק ישראל שם וכפי פירוש רש"י ז"ל שם ויש להרמב"ם ז"ל שיטה אחרת בההיא סוגיא דהתם ואין להאריך:

כשירים מזנין ופסולין משליכין. עיין בפ' עשרה יוחסין הלכה ב' במראה ד"ה תינוק כל זמן שהוא מושלך מ"ש שם בס"ד:

הדרן עלך בתולה נישאת

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף