מראה הפנים/כלאים/ד/ו

מראה הפנים כלאים ד ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שמונה חוץ ממקום כריתין וכו'. ממשמעות הסוגיא יראה הוא כדפרישית דהך ודכוותה וכו' דרך בעיא היא ולא בניחותא ועלה קאמר ר' אלעזר דהחמירו תוכו יותר מחוצה לו והיינו דאע"ג דצריך גם בחוצה לו להרחיק ד"א מעיקרי הגפנים דהיינו עבודת הכרם מ"מ הכא קאמר חוץ ממקום כרתין וכלומר ממקום כל הכרתין ואף דלפעמים העיקרים הסמוכין לארץ הם אינן עבים ורחבים למטה כ"כ כמו שמלמעלה מתפשטים הענפים ומתרחבים ביותר דבתוכה מודדין השמנה אמות חוץ ממקום כל הגפנים כמו שהן וד"א שמרחיק חוץ להכרם אין מודדין אלא מהעיקרין למטה סמוך לארץ ובזה הוא חמיר תוכו יותר מחוצה לו כדפרישית טעמא בפנים וכך הוא מדויק ל' הרמב"ם דבריש פ"ז כתב הבא לזרוע בצד הכרם מרחיק ממנו ד"א מעיקרי הגפנים וזורע ובהלכה ב' בדין משנתנו כתב אם היה בין שתי השורות שמנה אמות חוץ ממקום הגפנים עצמן הרי אלו כמובדלות זו מזו וכו' וזהו כמו שאמרנו ומוכרח הוא מהא דהכא דאלת"ה על מה הן מתפרשין דברי ר"א החמירו וכו' והתי"ט כתב כאן על הא דכתב הר"ב דמצטרפין להיות כרם דלעיל לענין חוצה לו והכא לענין תוכו וזהו שאמרו בירושלמי אר"א החמירו תוכה יותר מחוצה לה ודברים אלו מחוסרי הבנה הן היכן הוא האי לעיל אם במתניתין דלעיל לענין הצטרפות שורה שלו ושל חבירו הא גם שם צריך שיהא פחות משמנה אמות ביניהן ומאי האי דקרי התם לענין חוצה לו והכא לענין תוכה הא כל מקום שיש בין השורות שמנה אמות לא הוי כרם לא לענין חוצה לו שא"צ להרחיק ממנו אלא ששה טפחים כדי עבודת גפן יחידית ולא לענין תוכה ובמתני' אם אין ביניהן קתני ותידוק מינה דאפי' בין השורות אם יש ח' אמות מותר להביא זרע לשם:

אמר ר' זעירא עד דאנא תמן קיימנתה תוכו שמונה חוצה לו ט"ז אמה. גם בכאן כתב התי"ט במשנה דלקמן דמ"ש הרמב"ם בכרם שהוא נטוע על שמונה דחוצה לו צריך להרחיק ד"א דנראה דמן הירושלמי למד כן דקאמר תוכו שמונה וכו' ומאי י"ו דקאמר אלא כלומר דין י"ו וכו' ואין צריך להאריך בסתירת פי' הדוחק הזה דאמאי תלי לה דוקא בדין קרחת הכרם אם הכוונה שאינו מרחיק אלא ד' אמות ודברי ר"ז מתפרשין כהוגן ואדברי ר"א קאי וכמבואר בפנים ודעת הרמב"ם בענין חוצה לו לא מכאן הן למדין אלא ממה דקאמר הכא בפ"ז דכרם הנטוע על שמנה אין לו מחול א"כ ש"מ דמיהת דין ברם יש לו ולענין מאי וע"כ לענין חוצה לו שצריך להרחיק ממנו ד"א וכמו שבארתי מזה לעיל בהלכה ג' וע"ש ד"ה ואיזהו כרם קטן ותמצא דברי הרמב"ם שבפ"ז היאך הן מתבארין ומהיכן הן למדין:

מה נפשך כרם גדול הוא וכו'. עיין במה שפירש הר"ש בזה והסיע זה לפירכא וקשה היא להבין ואין להאריך ולענ"ד הדברים מתפרשין על מכונם כמה שבארתי בפנים וכן בהא דר' יודן ובהאי דר' יוסי ור' יהודה בן פזי במאי דפליגי בשם ר' יוחנן ואליבא דב"ש כמבואר הכל:

הלכה כדברי שהוא מיקל בחו"ל. כבר בארתי מענין זה לעיל בר"פ כיצד מברכין ובפ"ז דפאה הרחבתי הדיבור בזה וע"ש בהלכה ו' ד"ה על דעתי' דההן תנייה וכו' ובסוף הדבור כתבתי שם (לפנינו חסר שם) ממה שהובא בפי' תלמידי הרר"י בפרק כיצד הנזכר שהקשה מההיא דקידושין רב חנן ורב ענן הוו אזלי באורחא וכו' דמ"ט לא אהדר ליה כל המיקל בארץ הלכה כמותו בחו"ל אלא דש"מ שאין זה הכלל אמור בכל מקום אלא גבי מעשר וערלה בלבד ואני הקשיתי על זה דהא מההיא דשבת (דף קלט) משמע דהאי כללא אמרינן נמי גבי כלאים ובעלמא ובענין הקושיא שהקשה מההיא דקדושין כתבתי דלפי מה שכתבו התוס' שם בלא"ה לק"מ דלא אמרינן כל המיקל בארץ כו' אלא לענין המין שזה חושבו להיתר וזה חושבו לאיסור אבל בדבר שאין תלוי אלא בזריעה כגון ההיא דר' יאשיה לא אמרינן הלכה כמותו בחו"ל ומהכא נסתר האי כללא דהתוס' דשבת דהכא בענין סדר הזריעה וההרחקה מיירי וקאמר נמי הלכה בחו"ל כדברי שהוא מיקל בארץ ומיהו מהכא שמעינן נמי דכללא דכל המיקל גם לענין כלאים איתמר כדעת רוב הגאונים וכן הרמב"ם ז"ל וההיא דקידושין צ"ל לפ"ז דעדיפא קאמר להו לא צהריתו לא קיי"ל כר' יאשיה וכו' כלומר דאפי' הוה האי עובדא בארץ לא קיי"ל כר' יאשיה ולהורות להם פסק הלכה גם בארץ. ועוד נראה דלא הוה בעי למימר מטעמא דכל המיקל בארץ וכו' דאי הוה אמר הכי הוה מצי למימר ליה דאי הכי אכתי נשמתי' משום איסורא שהרי בא"י יש איסור לזרוע אפי' מין אחד בצד הגפנים וכמו דפסק הרמב"ם בפ"ה בהלכה ז' ומשמע דהא דאמרינן דהלכה כר' יאשיה היינו במה דפליג וזהו לענין מלקות אבל לענין איסור לא פליג ר' יאשיה דאי נימא דפליג אלא דלא קיי"ל כוותיה כ"א לענין מלקות קשיא הא עיקר טעמא דאמרינן בכל דוכתי קיי"ל כר' יאשיה הוא ממה דפסק רב נחמן בר יצחק כדמייתי לי' בפ"ג דברכות (דף כב) ובכמה מקומות נהוג עלמא כתלת סבי וכו' וא"כ בכולא מילתא נהוג כוותי' דהא קחשיב להו בהדי אינך כר' אלעי בראשית הגז וכו' דבכולא מילתייהו ס"ל כוותייהו וא"כ אמאי נימא דלא קיי"ל כר' יאשיה אף לענין איסורא אילו הוה פליג גם באיסורא אלא ודאי דזה פשוט הוא דלא פליג ר' יאשיה בלענין איסורא ולכ"ע מיהת איסורא איכא אפי' לזרוע מין אחר בצד הגפנים והכי משמע נמי לישניה דר' יאשיה דקאמר אינו חייב עד שיזרע וכו' וא"כ אף דהלכה בח"ל כדברי המיקל בא"י וזהו לענין מלקות הא מיהת איסורא איכא דלא פליגי בהא והלכך היה מוכרח להשיב להם כך לא קיי"ל כר' יאשיה וכו' וכלומר בל' תמיה והכוונה דאם אפי' בא"י קיי"ל דאינו לוקה עד שיזרע ב' מינין עם החרצן במפולת יד וליכא אלא איסורא והשתא מהיכי תיתי דנחמיר בחו"ל כלל דודאי אין לנו להשוות ח"ל לא"י דכרמך כתיב ואם בא"י אין כאן אלא איסור א"כ בחו"ל אפילו איסורא ליכא כ"א דוקא במפולת יד עם ב' מינין דבהא איכא מלקות בא"י ובח"ל איסורא איכא וכמו שפסק הרמב"ם בסוף פ"ח ומכאן הוא דנלמד מדלא השיב להם אלא בלשון תמיה ובזה תמצא דברי הרמב"ם מבוארין במה שכתב בפ"ה ובסוף פ"ח ועיין עוד לקמן במקומו בפ"ח בהלכה א' מלמד שאינו חייב וכו' בביאור ענין זה בס"ד:

סליק פירקא בס"ד

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף