מראה הפנים/יומא/א/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז
תוספות הרי"ד




מראה הפנים TriangleArrow-Left.png יומא TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ואינו עמא משום הזייתו. עיין לעיל ד"ה ולא כך אינו טמא וכו' מה שנתבאר מענין זה בס"ד:

כהדא בולי ואיסטרגי הוה לון קריבו. בבבלי פ' מי שמת דף קמג גריס להאי עובדא ההוא דמי כלילא דשדו דבי מלכא אאבולי ואאיסטרוגי אמר רבי ניתבו אבולי פלגא ואיסטרוגי פלגא [והרשב"א ז"ל פי' שם אסטרטוגי נציבים ומלישנא דקאמר הכא אין בולי בכלל איסטרוגי וכו' משמע דאסטרוגי על שאר כל המון העם מיתפרשא דלא שייך לומר דהבולי בכלל הנציבים הם] מתיב רבי זירא האומר הרי עלי מנחה מאה עשרון להביא בשני כלים מביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד ואם הביא חמשים בכלי אחד וחמשום בכלי אחד יצא אם הביא אין לכתחלה לא ואי ס"ד כל כי האי גוונא פליגי פלגא ופלגא הוא אפילו לכתחלה נמי הכי השתא התם אנן סהדי דהאי גברא לקרבן גדול קא מכוין והאי דקאמר בשני כלים דידע דלא אפשר לאתויי בכלי אחד יותר מששים עשרון משום דאינן יכולין ליבלול אלא עד ששים עשרון. וכמה דאפשר לאתויי מייתינן ע"כ שם. הגי' שלהם בהתוספתא היה בהיפך ממה שלפנינו בהתוספתא וכמו שהובא כאן. ומ"מ הקושיא דהתם כעין דהכא דאי אמרת פלגא ופלגא א"כ בין לכתחלה ובין דיעבד חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי אחד בעי לאתויי ושנוייא דר' יוסי בר' בון דהכא נמי כעין שנויא דהתם. ומיהו לכאורה איכא למידק דמאי מתיב ר' זירא וכי לא ידע דיותר מששים אינן יכולין לבלול ולא מצי לאתויי בכלי אחד אלא ששים וכדאמר ר' זירא גופיה במנחות דף קג אהא דתנינן שם אם אמר הרי עלי ששים עשרון מביא בכלי אחד ואם אמר הרי עלי ששים ואחד מביא ששים בכלי א' ואחד בכלי אחד וכדיהיב ר"ש התם טעמא לפי שעד ששים יכולין להבלל יותר מששים אינן יכולין להבלל ופריך עלה וכי אין נבללין מאי הוה והא תנן אם לא בלל כשר אמר ר זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכל שאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו וא"כ אי אפשר להביא בכלי אחד יותר מששים וממילא תשמע מינה נמי דכל כמה דאפשר לאתויי בכלי אחד מייתי וכדמשני ליה ומאי ס"ד דר' זירא וצ"ל דאף דר' זירא ידע להא דיותר מששים הוא דא"א להביא בכלי אחד הא ששים מביא מ"מ היה סבור דאי אמרת פלגא ופלגא דוקא א"כ אפי' את"ל דעד ששים נבללין הן בכלי אחד הא מיהת גברא מיכוין להביא פלגא ופלגא מדאמר להביא בשני כלים ואפילו לכתחלה יביא כך. ומשני ליה לא היא אלא דגברא לקרבן גדול קא מיכוין וכו' והלכך כמה דאפשר לאתויי בכלי אחד מייתי וזה פשוט ועי' בתוס' שם:

אית תניי תני הציץ מרצה על מצחו וכו'. פלוגתא זו מייתי בבבלי פרקין דף ו' ציץ בין שישנו על מצחו בין שאינו על מצחו מרצה דברי ר"ש ר' יהודה אומר עודיהו על מצחו מרצה אין עודיהו על מצחו אינו מרצה א"ל ר"ש כ"ג ביום הכפורים יוכיח שאין עודיהו על מצחו ומרצה א"ל ר' יהודה הנח לכ"ג ביום הכפורים שטומאה הותרה לו בצבור. והרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' ביאת מקדש בהלכה ח' פסק בזה כר' יהודה שכתב ואין הציץ מרצה אלא בזמן שהוא על מצחו שנאמר והיה על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' ואע"ג דבפרק זה בהל' טו פסק שטומאה דחויה היא בצבור והרי לר' יהודה היתרה היא בצבור והכ"מ מביא בשם הר"י קורקוס ז"ל שכתב ואיכא למידק דבגמ' אקשי ליה לר' יהודה ושני דקסבר טומאה הותרה בצבור ומאחר שפסק רבינו בסוף הפרק שטומאה דחויה היא בצבור הוו תרי דסתרן ותירץ שסובר רבינו שאותה קושיא אינה מוכרחת לומר כן ותירץ לו כן לרווחא דמלחא והאריך בדבר להוכיח כן עכ"ל. ולדעתי פשוט הוא דבענין טומאה דחויה לא פסק כר' יהודה אלא כר' יוסי דברייתא דלקמן והתם מסיק דבין ר"מ בין ר' יוסי דכ"ע ס"ל דטומאה דחויה היא בצבור וכן הוא בפ' כיצד צולין והא דמקשה ר"ש כ"ג ביום הכפורים יוכיח על כרחך דבלאו הכי לאו קושיא היא דשאני כ"ג ביוה"כ שאי אפשר להיות על מצחו וכעין שדקדקו התוס' לר"ש בד"ה מכלל דר"ש וכו' וע"ש שתירצו בדוחק לר"ש. ועוד דמסקי דע"כ תנא דלעיל היה מקריב מנחת פרים וכו' ונטמאת אומר ומביא אחרת תחתיה. ומ"ד טומאה דחויה היא בצבור מפרש בפרים דחג שהן קרבן צבור ולא כדמדחי ליה אידך לא פרים פר ע"ז וכו' והאי תנא ס"ל כר' יהודה בהא דאינו על מצחו אינו מרצה והלכך מביא אחרת תחתיה וא"כ מסייע לר' יהודה בזה וקושיא דר"ש מכ"ג ביה"כ הוה מצי ר' יהודה לשנויי שאני יה"כ דאי אפשר בענין אחר אלא למאי דאית ליה לר' יהודה טומאה הותרה בצבור הלכך דשני ליה כך הנח וכו' ובזה אין הלכה כר' יהודה דר"מ ור' יוסי פליגי וסבירא להו טומאה דחויה היא בצבור וא"כ הני תרתי פסקי לא סתרי כלל אלא כדאמרן:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף