מראה הפנים/דמאי/א/ג

מראה הפנים דמאי א ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חלת ע"ה. עיין לקמן ד"ה א"ר יוחנן ובמקומות המצויינין שם ויתבאר לך ענין הדין הזה על נכון בס"ד:

לקחן לזרע וחישב עליהן לאכילה וכו'. דין זה לא מצאתי מבואר במקום אחר. ולכאורה יש להביא ראיה לזה דמחשבה מועלת לענין מעשר מההיא דפ' בא סימן (דף נ') א"ר יוחנן עולשין שזרען מתחלה לבהמה ונמלך עליהן לאדם צריכות מחשבה לכשיתלשו דמחשבת חיבור לא שמה מחשבה וכו' אמר רבא ומודה ר' יוחנן לענין מעשר דמחשבת חיבור שמה מחשבה וכו' ודחי התם רב אשי להא דבעי רבא לאתויי סייעתא לדידיה ומדשקלי וטרי במחשבת חיבור ש"מ דמחשבת תלוש מהני לענין מעשר וכגוונא דהאי ברייתא דמייתי הכא ומיהו יש לדחות דהכא לענין שיתחייב במעשר דמאי הכל הולך אחר מה שלקח בתחילה על מנת כן וכהאי דתנינן בתוספתא ומייתי לה בפ"ק דחולין (דף ז) גבי עובדא דר"פ בן יאיר הלוקח פירות מן השוק לאכילה ונמלך עליהן לבהמה ה"ז לא יתן לא לפני בהמתו ולא לפני בהמת חבירו אא"כ עישר וכ"פ הרמב"ם בפי"ג מהלכו' מעשר הלכה טו וא"כ יש לומר דבין לחומרא ובין לקולא וכגוונא דאיירינן הכא הכל הולך אחר שלקח בתחלה ע"מ כן וכן הרמב"ם ז"ל לא הביא האי דינא דברייתא להלכה:

אין זורעין טבל ואין מחפין טבל וכו' וכמו שהבאתי התוספתא בפנים. וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהל' מעשר הל"ג ולא הביא שם להך דאין עושין עם העכו"ם בטבל משום דהך ברייתא אזלא כמ"ד דלעולם אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע ממעשרות וא"כ דין טבל דעכו"ם כטבל דישראל ואין לסייע עמו לעשות בטבל אבל לדעת הרמב"ם אף שפסק כמ"ד אין קנין לעכו"ם היינו דוקא אם לא נגמרו מלאכתן להפירות בידו או לענין שחזר ולקחה ממנו ישראל להשדה כדכתב בפ"א מהלכות תרומות לחלוקי דינים אלו וזכרתי מזה כמה פעמים במסכת פאה וא"כ לא משכחת לה האי דינא דטבל ביד גוי דאם נגמרו מלאכתן להיות עליהן שם טבל בידו פטורין הן מכלום ולפיכך השמיט הוא ז"ל להאי בבא דהתוספתא והך דמחלק הכא דבדבר שדרכו להתלקט קונסין אותו שילקט היינו אפי' בדבר שזרעו כלה כמה שהביא שם בהלכה ו' ועיין עוד במקומו לקמן בפ"ט דתרומות בהלכה ו' ובמה שכתב בהלכה ד' בדין ליטרא מעשר טבול שזרעה עיין בתרומות שם בהלכה ג' ד"ה ליטרא בצלים של מעשר ראשון שנטעה מה שיתבאר שם בס"ד:

דו חשש למשקין שיש בהן. הכא משמע דלענין מעשר ודאי חשש להון דזו היא תשובה למה ששאלו התלמידים לא כן אולפן רבי וכו' דאלו בדמאי קאמר לקמן דלא גזרו על תערובת דמאי וכדאמרינן פ"ק דחולין (דף ו) גבי ביצים המצומקות ביין ואפשר דר' יוחנן היה מחמיר ע"א:

ר' ירמיה שלח לר' זעירא וכו'. הובאה האי עובדא בפ"ה דשקלים והתוס' מביאין בחולין שם ד"ה צדיקים עצמן לא כ"ש וכו' לתרץ לדר' זירא דאכל דבאמת קאמר אם הוין קדמאי בני מלאכים וכו' וכדאמרי' בבבלי שבת (ד' קיב):

מה נעביד להדא עלובתא דהיא מחמרה על גרמיה סגין. התוס' מביאין לזה בפ"ק דחולין גבי האי עובדא דלא משני כדמשני התם דלקחן מתחלה לאדם הוו ונראה דסתמא דהש"ס דהתם קאמר לה למאי דגרים שם שא"ל ר' פנחס עניה זו הולכת לעשות רצון קונה ואתם מאכילין אותה טבלים ועלה פריך ומי מחייבא וכו' וא"כ אמאי קאמר טבלים ומשני התם הא איתמר עלה דל"ש אלא שלקחן מתחלה לבהמה וכו' והשתא נוכל לומר דאח"כ השיבו לו דאינהו לקחו השעורים אלו מתחלה לבהמה. וע"ז השיב להם מה נעביד וכו' כדקאמר הכא ורש"י ז"ל פירוש שם והנך שעורים לאדם לקחו מתחלה. ושמא דכך היה סבור ר' פינחס קאמר ובהך עיבדא דרבי נשתנית הנוסחא שם במקצת:

יין למורייס וכו'. כל זה הביא הרמב"ם ז"ל שם בהל' מעשר פי"ג בהלכה י"ד ובהלכה י"ח:

הלוקח מן החמרת בצור וכו'. בתוספתא פ"ק הגי' מהופכת והרמב"ם ז"ל שם בהלכה ה' ואילך פסק כהך גי' דהכא שהיא נראית עיקרית וכפי אשר נתבאר בפנים בטעמא דמילתא:

אמר ר' יוחנן בשעה שגזרו על הדמאי לא גזרו על דברים הללו. מילתיה דר' יוחנן קאי דהא דר' אושעיא מיפרכא היא מהאי דתני בתוספתא וכולן וכו' כדפריך עלה לקמן. והכי אזלא הסוגיא לקמן ריש פ"ה כר' יוחנן וכ"כ הרמב"ם ז"ל שם בהלכה י"ד ואלו דברים שלא גזרו עליהם בשעה שגזרו על הדמאי וכו' ומני התם גם להדברים שנשנו בסיפא דמתני' ובענין פירושא דחלת ע"ה כתב הר"ש ז"ל שתיקן לו גבל חבר בטהרה והעלה התי"ט דטעמו דאי לאו הכי הויא החלה טמאה שאין ע"ה נאמן על פירות שהוכשרו שלא נטמאו כדלקמן בפ"ב. ולפ"ז היה צריך לומר שתיקן לו החבר כל העיסה בטהרה דהא אין עושין חלת ע"ה בטהרה כדתני בתוספתא ריש פ"ג ומייתי לה בבבלי סוף פ' הנזקין (דף ס"ב) אא"כ עושה לו כל העיסה של חולין בטהרה אבל נראה דאי משום הא לא אריא דאיכא למימר דהכא בפירות שלא הוכשרו מיירי וכדמוקי שם בפ' הנזקין לעיל לההיא דמפקידין תרומה אצל ישראל ע"ה וע"ש שבזה נאמן ע"ה לומר שלא הוכשרו ולקושטא דמילתא פירוש חלת ע"ה מעיסתו והיינו שהפריש הוא החלה אין חוששין שמא העיסה זו מתבואה שאינה מתוקנת וצריך לתקנה ולהפריש כדי תרומת מעשר כדין דמאי משום דלא גזרו דמאי על דברים הללו. וכן הרמב"ם כתב שם חלת ע"ה סתם. ושאר הסוגיא נתבאר היטב בפנים ועוד יתבאר מזה לקמן רפ"ה בס"ד:

כולן שקרא שם לתרומת מעשר וכו'. כן פסק הרמב"ם ז"ל שם בהלכה יט. ומדברי הכ"מ נראה שהיתה הגי' לפניו שם חוץ משירי מנחות ובספרי הרמב"ם שלפנינו לא מצאתי זה ולא בספרי דפוס הישנים וט"ס הוא בציונו ועוד דאי איתא דס"ל דעל שירי מנחות לא חל עליהן שם תרומת מעשר ומע"ש של דמאי וטעמא דקדש הן כדס"ל לר' לעזר א"כ אף במעשר לא עשה כלום. כדקאמר הכא בפשיטות אין כר"מ היא מעשר היא שירי מנחות והרי הוא ז"ל פסק כר"מ במעשר אלא דנראה דהרמב"ם ז"ל לא סמיך כלל אהאי סוגיא דהכא וכולא שקלא וטריא דשקיל וטרי בענין זה ופסק כסתמא דהתוספתא דוכולן קתני ועל הכל חל השם שקרא עליהן וטעמו דכך נראה ונלמד מסוגיית הש"ס דילן בקידושין שם אהאי מתני' דהמקדש בחלקו וכו' דקאמר התם טעמא דבמעשר לא קידש דכתיב ביה קודש הוא לה' וכו' הוא בהווייתו יהא והמקדש בחלקו בק"ק וכו' מסיק שם דאינה מקודשת דכתיב מן האש כאש מה אש לאכילה אף הוא נמי לאכילה כדדריש ר' יוסי התם והשתא דייקינן דלא מיעט הכתוב דלא חל על חלק הקדשים אלא קידושי האשה וכיוצא בה דאינם לאכילה משא"כ הכא דתרומת מעשר ומעשר שני שהן לאכילה חלו על שירי מנחות ובלקוח בכסף מעשר דאיירי הכא פשוט הוא דהא לא אימעוט התם אלא מעשר גופיה דכתיב ביה קודש הוא דהא שארי דברים שנאמר בהן קדש ואפ"ה מקדשין בו האשה כדאמר התם והרי תרומת מעשר והרי שביעית והרי תרומה וכו' עד דמסיק שאני מעשר דכתיב ביה קדש הוא וא"כ לא יהא חמור הלקוח בכסף מעשר מכל הני דכתיב בהו קדש ושפיר חל על הלקוח בכסף מעשר לכל הא דחשיב הכא. ובענין שסיים הרמב"ם שם אבל אם תיקן את הדמאי וכו' פשוט הוא דדבריו הם כדברי התוספתא דפ"ד דמכילתין ודאי שתקנו דמאי ודמאי שתקנו ודאי לא עשה כלום ואין לזה ענין כלל להמתני' דסוף פ"ה דדמאי כמו שרצה הראב"ד ז"ל בהשגה בפי' דברי הרמב"ם וכמ"ש הכ"מ בזה אלא שדברי התוספתא זו צריכין ביאור ביותר דמ"ש הכ"מ דטעמא דודאי שתקנו דמאי פשוט הוא מפני שלא הפריש תרומה גדולה זה לכאורה קשה דהיכי דמי אם לא הפריש תרומה גדולה כלל מאי לא עשה כלום דקאמר הא טבל הוא והאוכלו במיתה כדין אוכל טבל שלא הופרש תרומה גדולה או תרומת מעשר ואם הפריש אח"כ תרומה גדולה אמאי לא עשה כלום ה"ז כמקדים מעשר ראשון לתרומה שאע"פ שעובר בל"ת מה שעשה עשוי כדתנן בפ"ג דתרומות וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' תרומות. וצריך לומר דלאו משום שלא הפריש תרומה גדולה קאמר הכא אלא דה"פ ודאי שתקנו דמאי שכסבור היה שהוא דמאי ותקנו בתורת דמאי תרומת מעשר ומעשר שני כדין דמאי ואף על פי שאח"כ נזכר שהוא ודאי ותיקן הכל והו"א דמיהת מה שקרא שם בתחילה חל ג"כ ע"ז קמ"ל דלא עשה כלום דבטעות הוא מה שקרא שם בתחילה והיינו מ"ש בזה אבל וכו' לפי שהוא ההפוך מן הרישא וכולן וכו' שאע"פ שבטעות הוא שהרי פטור הוא מ"מ מה שעשה עשוי כיון שהפריש אבל בזה הדין קריאת שם בטעות לאו כלום הוא דלא ידע שהוא ודאי ותקנו בתורת דמאי זהו הטעם דהאי בבא ודמאי שתקנו ודאי שכסבור היה שהוא ודאי והפריש גם תרומה גדולה נמי לא עשה כלום שהרי קריאת שם דתרומה גדולה בטעות היתה זהו פי' התוספתא ופי' דברי הרמב"ם. ולפ"ז ל"צ ג"כ להגיה הכ"ף במקום בי"ת בדבריו אלא דה"ק אם תיקן את הדמאי בודאי כלומר בתורת ודאי שכסבור היה שהיא ודאי וכן הסיפא וה"ז דומה לדין המתכוין לומר תרומה ואמר מעשר וכו' דתנן בפ"ג דתרומות דלא אמר כלום עד שיהא פיו ולבו שוין וה"נ בלבו היה שכסבור שהיא ודאי וכן איפכא וזה הפי' ברור הוא:

לא פטרו אלא שמן של פילייטון בלבד. וכדפרישית דטעמא הוי דלריחא עבידא ולא לסיכה וכההיא צלוחית של פלייטון דפרק במה אשה ושמן ערב דמתני' כולל שמן אפרסמון וגם שמן זית שמעורב בו מיני בשמים דכולהו לריחא הוו כדאמרינן בפרק כיצד מברכין (דף מג) לענין ברכת הריח משחא כבישא ומשחא טחינא וכו' והר"ש ז"ל כתב על שמן ערב דמתני' דעיקרו למשיחה ולא לאכילה דחמיר ודחק עצמו התי"ט בזה דאע"ג דסיכה כשתיה מ"מ לא חמיר כמו אכילה ושתיה עצמם וסיפיה דפרקין קשיא להאי פירושא דשמן שהגרדי סך באצבעותיו חייב בדמאי ולמאי דפרישית ניחא וכך הוא לשון רמב"ם שם בהלכה ט"ז שמן ערב פטור מן הדמאי שאין חזקתו לאכילה כלומר משום דשמן ערב כולל גם לשמן זית שכבוש בו מיני בשמים אפ"ה פטור שאין חזקתו לאכילה אלא לריח והיינו נמי טעמא דאחרים דמחייבין היו ב"ה בשמן ורד משום דדרך לסוך בו כדפרישית בפנים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף