מראה הפנים/גיטין/ב/ד

מראה הפנים גיטין ב ד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(דף י"ג ע"א שמואל בר אבא בעי כתבו כו'. והרשב"א ז"ל מקיים גי' הספר לבעיא אליבא דרבי יודה ואע"ג דהכתיבה והחתימה בתלוש היתה מ"מ מיבעיא ליה אם חברה לבסוף וביטלו אי הוי כמחובר אבל לבעיא אליבא דרבנן הנכון כמו שהגהתי וכדפרישית. וכתב שם מדלא איבעיא להו לבעלי גמרא דילן משמע דממתני' הוי שמיע להו מדקתני עד שיהא כתיבתו וחתימתו בתלוש וכ"כ התוס' דף ד' ד"ה עד וא"ת ול"ל למינק' וחתימתו בתלוש כיון שהיתה כתיבה בתלוש אי אפשר לחתימה שיהא במחובר וי"ל דמשכחת לה שכתבו על אילן תלוש ואחר כך נטעו והשריש וחתמו עכ"ל. ש"מ דתלוש ולבסוף חיברו כמחובר הוא לענין גט ומדבריהם היה נראה כפי הגי' שכתבתי בפני' גם להבעי' אליבא דרבי יהודה:

מה פליגין כו' סוגיא זו פליגא אדבבלי דף כ"ב דהתם קאמר ר' אלעזר לא הכשיר ר' אלעזר והיינו חכמים דמתני' אלא בגיטין אבל בשטרות לא דגזירת הכתוב הוא דבעינן ראוי לעמוד ימים רבים כדכתיב ונתתם בכלי חרס למען יעמדו ימים רבים ור' יוחנן קאמר התם אפי' בשאר שטרות מכשרי רבנן וקרא עצה טובה קמ"ל אבל הכא עיקר הפלוגתא דר"א ור"ל אליבא דר' יודה בשאר שטרות כדפרישית ומאי דמכשרי רבנן בגיטין טעמא כדקאמר נמי התם דעדי מסירה עיקר ועיין לקמן פ' המגרש הלכה ד' ד"ה הלכה כר"א:

ר"ל אמר לא שנייא כו'. גירסת הספר ודאי א"א להעמידה חדא דבמאי פליגי ר"א ור"ל ועוד דבשטר על הנייר ועדים על המחק מ"ט דר' יודה דפוסל הא אפשר לתקן ולכתוב בין עד לעד אנחנו כו'. ולא קשיא למאי דמהפכינן הגי' בדר"ל א"כ מ"ט דרבנן דמכשרי בשטרות הא אי אפשר לתקן כדפרישית בפנים דאיכא למימר דבאמת ר"ל לא קאי אלא אדברי ר"א דמוקי אליבא דר' יודה דבשטרות מודה ועל זה פליג וקאמר דבשטר על המחק ועדים על הנייר מיירי ור' יודה פוסל בזה אף בשאר שטרות דאי אפשר בתקנה וטעמא דרבנן דמכשרי הכא דס"ל עדי מסירה עיקר ולא חיישי כלל לזיוף כדקאמר לקמן:

ניכר היא בין נמחק פעם אחד לנמחק ב' פעמים. והיינו כשיש אצלו מקום הנמחק פעם א' דאז אפשר להבחין אבל בלאו הכי לא כדפרישית בפנים והוא ממסקנ' הגמרא פ' גט פשוט ולר' יודה בן בתירה ע"כ צריך לומר דלא ס"ל האי סברא ניכר כו' משום דלפעמים אינו ניכר וכ"כ הב"י בא"ה סימן קכ"ד בשם העיטור לתרץ פרש"י ז"ל שפירש במתני' לא על הנייר המחוק ששניהם על המחק דאע"ג דאינו דומה נמחק פעם א' לנמחק ב' פעמים סבר ת"ק דגזרו דילמא דמי האי מחקא להאי מחקא עכ"ל אבל הרשב"א והר"ן ז"ל פירשו מכח האי קושיא אינו דומה נמחק פעם א' כו' דמתני' איירי שהגט על המחק ועדיו על הנייר שהוא פסול ואין לו תקנה כדפרישית בפנים. והתו' שם בד"ה ולא על הנייר כתבו שהכתב על הנייר שאינו מחוק ועדיו על המחק אבל שניהם על המחק כשר כדאמרינן בריש גט פשוט דאינו דומה נמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים עכ"ל וכ"כ הרא"ש ז"ל ויש לתמו' דהא מסקינן בפ' גט פשוט דבשטר על הכתב ועדיו על המחק אפשר בתקנה שכותבין בין עד לעד אנחנו סהדי חתמנו על המחק והשטר על הנייר וליכא למיחש נמי שלא ימחוק מה שכתוב בין עד לעד משום דאדרבה אז ראוי לפסול יותר שניכר הזויף וכמו שהאריכו התוס' פ' גט פשוט שם להכריח כן וע"ש אם לא שנאמר לחלק בין גיטין לשטרות דבגיטין לא שייך לכתוב בין עד לעד ולכאורה היה נראה להביא ראיה לזה מדקא מתמה הכא אם בעדים על המחק בדא חכמים מכשירין אלמא דבגט לא מכשרינן לסמוך אתקנת כתיבה בין עד לעד אלא דעיקר הטעם הוא דאעידי מסירה סמכינן כדמשני ר"ז אבל עדיין לא נחה דעתי בזה דהא מדינא כשר אפי' אם כתב תנאי בגט אחר התורף כמבואר בדברי הרמב"ם ז"ל פ"ח מה"ג הל' ד' ולמה לא נכתוב בין עד לעד לתקן שלא יבא לידי זיוף וצ"ע. והמהרש"א ז"ל כתב על דברי התוס' בד"ה ולא על נייר מתוק כו' והיינו דקתני שיכול אח"כ להזדייף ולמחוק הכתב ויהי' הוא ועדיו על המחק אבל בכתב על המחק ועדיו על הנייר לא מצי איירי דלא שייך ביה שיכול להזדייף כדמוכח בפ' גט פשוט עכ"ל. ונפלאתי מאד ע"ז דאדרבה איפכא מוכח משם דבכתב על המחק ועדיו על הנייר פסול ואין לו תקנה לכתוב בין עד לעד דאיכא חששא שיחזור וימחוק השטר ואין כאן מקום נמחק פעם א' אצלו להבחין אבל בהוא על הנייר ועדיו על המחק אפשר בתקנה כדפרישית. וכמבואר שם וכ"כ הרמב"ם ז"ל פ' כ"ז מהל' מלוה וכמבואר בטור ח"מ סי' מ"ה בלי שום חולק בזה אלא ודאי העיקר דבכתב על המחק ועדיו על הניי' מירי וכן פי' הרשב"א והר"ן ז"ל ואפ"ה חכמים מכשירין בגיטין משום דאנן אעדי מסירה סמכינן כדפרישית במתני' רב הונא אמר והוא שהיה פיקח עומד על גביו. בבבלי דף כ"ב פריך אמתני' והא לאו בני דיעה נינהו אמר רב הונא והוא שהיה גדול עומד ע"ג כו' ורב יהודה אמר שמואל והוא ששייר מקום התורף. ובזו הסוגיא רבו השיטות והפירושים מבוארים בר"ן ובב"י סי' קכ"ג בארוכה והרוצה לעמוד על דבריהם יע"ש. ואני ראיתי להביא תוכן דבריהם בקצרה במה שצריך לענינו. דעת הרשב"א ז"ל לפרש דרב הונא ושמואל פליגי דשמואל באין גדול עומד ע"ג מיירי דמוקי למתני' הא דמכשרינן חש"ו דוקא לטופס ואפי' באין גדול עומד ע"ג אבל תורף לא ואפי' בגדול עומד ע"ג ולא גזרינן טופס אטו תורף ורב הונא נמי לא סמיך אדשמואל ואפי' בתורף קא מכשיר כיון דגדול עומד ע"ג הא לאו הכי אפי' טופס אין כותבין דגזרינן טופס אטו תורף ולפ"ז איכא למימר לרב יהודה אמר שמואל אפילו עכו"ם כשר לכתוב טופס לכתחילה דלא גזר אטו תורף ואפילו באין ישראל עומד ע"ג דלעכו"ם לא מהני מידי דאדעתא דנפשי' קא עביד ודעת בעל העיטור דרב הונא ורב יהודה לא פליגי לדינא אלא באוקמתא דמתני' פליגי לרב הונא בגדול עומד ע"ג לא בעי שייר מקום תורף ורב יהודה קאמר בשייר מקום תורף ולא בעי גדול עומד ע"ג אבל מודה נמי דאם גדול עומד ע"ג אפילו כתב תורף כשר ולפי שיטה זו נמי עכו"ם כשר בטופס ושייר מקום תורף דהא לא גזרינן טופס אטו תורף (והב"י כתב שם דפי' רש"י עולה כשיטת הרשב"א ולמד מדנקט רש"י ז"ל בדרב יהודה והוא שייר כו' ולא בעי לאוקמא בשגדול עומד ע"ג ולא קאמר ולא בעי גדול עומד ע"ג כששייר התורף ש"מ דאעיקר דינא פליג ולא מכשיר לתורף אפי' בגדול עע"ג. ומיהו דעת התוס' נוכל לפרש כשיטת בעל העיטור שכתבו בד"ה והוא ששייר אמאי דאקשי לעיל והא לאו בני דיעה נינהו אתא לשנויי ע"כ ומשמע דלא פליג ר' יהודה אלא אשינוייא דרב הונא ולא בעיקרא דדינא) ודעת הרמב"ם ז"ל לפרש דרב יהודה מוסיף אדרב הונא ותרתי בעי דלא מכשיר בגדול עומד ע"ג אלא בשייר מקום התורף ובהא לא גזרינן טופס אטו תורף ומותר להניח חש"ו לכתוב טופס לכתחילה בגדול עע"ג אבל בשאין גדול עומד ע"ג אפי' טופס לא יכתוב לכתחילה דבהא גזרינן טופס אטו תורף ולפ"ז עכו"ם לא יכתוב לכתחילה טופס ואפי' בישראל עומד ע"ג דלא מהני מידי לעכו"ם כמבואר הכל בדבריו בפ"ג מה"ג מהלכה ט"ו עד הלכה י"ט (והב"י כתב שש לשיטת הרמב"ם דרב הונא ורב יהודה סמכי אהדדי ורב הונא נמי לא מכשיר בגדול עע"ג אלא בשייר מקום התורף וכן כתב הר"ן ולפיכך כתב עליו שאינו מחוור דהא מלישנא דהש"ס משמע דפליגי דקאמר ורב יהודה כו' ואינו מוכרח לפרש כן לשיטתו אלא דרב יהודה פליג אדרב הונא ומוסיף דבעינן נמי שייר מקום התורף ופסק כוותיה דעולא נמי כוותיה ס"ל התם). וחל עלינו חובת הביאור במה שהקשו הרשב"א והר"ן לשיטת הרמב"ם ז"ל וז"ל דאי אמרת עמידת גדול ע"ג מהני וכונתו הוי כוונה אפי' תורף נמי לישתרי ואי לא הוי כוונתו כוונה עמידתו לא מעלה ולא מוריד ועוד דאי גזרינן בהו טופס אטו תורף אי לא הוי כוונתו כוונה טופס נמי לא לישתרי בעמידת אחר ע"ג דילמא אתי למישתרי תורף בעמידת אחר ע"ג ואי לא גזרינן בהו טופס אטו תורף לישתרי תופס אפי' בלא עמידת אחר ע"ג ע"כ. ולענ"ד נראה ליישב בטוב טעם ומתוך דברינו יונחו כמה דקדוקים בהש"ס ובדברי הרמב"ם והוא בהקדי' מהב' שיטות שיש לנו בפירוש ריש הסוגיא דלדעת רש"י והתו' האי פירכא דפריך הא לאו בני דיעה נינהו אליבא דר"א קאי דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא וכיון דלאו בני דיעה נינהו לא ידעי למיכתב לשמה אבל מטעם שליחות לא פריך דלא בעינן שליחות בכתיבה כדמוכח מהא דקאמר בריש זבחים שצריך להניח בתופסי הגיטין תרפו של גט משום דאשה לאו לגירושין קיימא ולא הוי לשמה ולא פסיל ליה מטעמא דבעינן וכתב הוא או שלוחו וש"מ דוכתב לאו אבעל קאי אלא אסופר ועלה משני דבגדול עומד ע"ג מהני שפיר כמבואר בדברי התוס' ובהר"ן ז"ל. ויש עוד שיטה אחרת לר"י שם דמפרש דהאי פירכא אליבא דר"מ קאי דלא בעי כתיבה לשמה אלא מדרבנן ואליבא דר"מ הוא דקא משני בשגדול עע"ג דכיון דלא הוי אלא מדרבנן מהני אבל לר"א דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא פוסל אפי' בגדול עע"ג משום דבעינן שליחות בכתיבה וכמבואר בדברי הרא"ש ז"ל. ומתוך אלו הב' שיטות נתבאר לנו נ"מ לטעמא דפסלינן לעכו"ם בכתיבת הגט אפי' בישראל עע"ג למאי דקי"ל כר"א דבעי כתיבה לשמה מדאורייתא. דלשיטת רש"י והתוס' דלא בעינן שליחות בכתיבה אין הטעם אלא משום דעכו"ם אדעתא דנפשי' קעביד ולא משום דלאו בר כריתות הוא דלא שייך למיפסל משום דלאו בני כריתות נינהו אלא במידי דבעי שליחות כגון בהבאת הגט כמ"ש התוס' והר"ן אבל לשיטת הר"י איכא למיפסלי' משום דלאו בר כריתות הוא. ועוד נ"מ לדינא בעבד דלשיטת רש"י והתוס' עבד כשר לכתיבת הגט דהא לא שייך למיפסליה משום דלאו בר כריתות הוא דלא בעיני שליחות בכתיבה וגבי עבד לא שייך נמי טעמא דאדעתא דנפשיה קעביד דהא שייך במצות הוא וכמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן ז"ל שחלק על מה שפסק הרמב"ם לפסול בעבד וז"ל דאע"ג דלאו בר כריתה הוא משמע דלגבי כתיבה לא קפדי אבני כריתה דהא אפי' עכו"ם מכשרינן אלא משום דאדעתא דנפשיה קא עביד ובעבד ליכא למימר הכי דהא שייך במצוה והוה ליה כאשה עכ"ל אבל לשיטת הר"י עבד נמי פסול משום דלאו בר כריתה הוא (ובהכי ניחא לי ליישב קושית מהרש"א על מ"ש התוס' בד"ה והא אבל קשה דמשמע דלא פסיל עכו"ם אלא משום דלדעתיה דנפשי' קעביד ותיפוק ליה דלאו בני כריתות נינהו ומה צריך נמי לאתויי ברייתא דעכו"ם פסול כו' והקשה הוא ז"ל דאדרבא תיקשה להו טפי דמאי פריך מברייתא דעכו"ם אחש"ו והא עכו"ם לאו בני כריתות נינהו ומ"ה פסול עכ"ל ונראה דעל המקשה לק"מ דמדקתני עכו"ם ש"מ דלאו טעמא משום דלאו בר כרית' הוא דאל"כ ליתני עבד וכ"ש עכו"ם דפסול כעין שהקשו התוס' בדף כ"ג בד"ה אין העבד ולא שייך הכא תירוץ ר"ת דהתם משום סיפא קתני לאשמועינן עכו"ם ונתגייר כו' וע"ש ומלבד שיש לדקדק ע"ז דהא משמע בקידושין דף ס"ג דגם עכו"ם לאו בידו להתגייר הוא דמי יימר דמזדקקו ליה תלתא ואין להאריך. אבל על הברייתא הוי קשה דלא קתני אלא עכו"ם לחוד והילכך מקשו על דברי המתרץ דלמה באמת לא קאמר הטעם משום דלאו בר כריתה הוא ותירצו דלא בעינן שליחות בכתיבה) והשתא דברי הרמב"ם עולין כפשטן דהוא ז"ל נמי מפרש כשיטת רש"י והתוס' ולא בעינן שליחות בכתיבה שהרי לא כתב שאינו גט מדאורייתא אלא בכתבו לבדן כל הגט אבל בגדול עע"ג לא משמע מדבריו אלא לפסול מדרבנן אם כתבו גם התורף והילכך התיר לכתחילה בחש"ו לכתוב הטופס בגדול עע"ג ולא גזרינן בהא אטו תורף דהיא גופה מדרבנן דלא בעינן שליחות בכתיבה וכשהאחר מלמדו ומזהירו לכתוב לשמה מדאורייתא ש"ד ואפי' התורף אבל באין אחר עע"ג שפיר גזרינן אטו תורף דפסולא דאורייתא הוא דהא בעינן כתיבה לשמה והיינו התורף והני לאו בני דיעה נינהו אבל בעכו"ם דבדידי' לא מהני מידי אעע"ג שפיר גזרינן בטופס לכתחילה אטו תורף כמו בחש"ו באין אעע"ג וזה מבואר אלא דאכתי נשאר לנו לבאר לשיטת הרמב"ם דסובר כשיטת רש"י והתו' אמאי פסיל בעבד והרי הוא ז"ל כתב בעצמו והטעם בנכרי שעל דעת עצמו הוא כותב ולכאורה קושיא עצומה היא אבל אחר שנדקדק בדבריו ז"ל לק"מ שהרי כתב והעבד אינו בתורת גיטין וקידושין לפיכך הוא פסול כנכרי לכל דבריו ר"ל במה דסיי' כנכרי לכל דבריו דהוא ז"ל סובר דאף דהעבד שייך במצות אחרים מ"מ הואיל והוא אינו שייך בהאי מצוה שפיר אמרינן ביה דלדעת עצמו הוא עושה והוי כנכרי לכל דבריו בהאי טעמא גופיה ובזה חולק על סברת הרמב"ן דלדידיה הואיל ושייך במצות אחרים ליכא למימר אדעתיה דנפשיה קעביד אבל לדעת הרמב"ם גם בעבד אמרינן הכי היכי דלא שייך ביה והילכך פסול לכתחילה. בטופס אפי' אעע"ג כמו נכרי ונתיישבו דברי במה שהשיגו עליו הרשב"א והר"ן ז"ל ומתוך דברים אלו יתבאר לך דמה דפרישית בפנים לר' יוחנן דמקשה על דברי רב הונא עולה כפי שיטת הר"י וכדמוכח דמקשה על דמכשיר עע"ג הא בעינן כתיבה לשמה והיינו דשליחות נמי בעינן כפי אשר נתבאר א"נ דניגזור אטו שיכתוב התורף לבדו ופסול לכ"ע מדאורייתא ומשני שמואל בששייר מקום התורף והיינו אפי' פיקח עע"ג ועולה נמי כמסקנת סוגית הבבלי לפי שיטת הרמב"ם ז"ל ועיין לקמן פ"ג הל' ב' ד"ה הלכה כר"י מ"ש שם בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף