מראה הפנים/ברכות/ה/א

מראה הפנים ברכות ה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אין עומדין. כדי שיכוונו את לבם. בנוסחת הבבלי לאביהם שבשמים. ובנוסחות משניות למקום. ובתי"ט דקדק בזה דמנוסחא דהכא משמע דהכוונה היא על אמירת התפלה ע"ש ואין הכרח בדקדוקים כאלה דמאחר דקתני מתוך כובד הראש שיחשוב בלבו מהכנעה והיראה לפניו ית' א"כ על זה קאי נמי חסידים הראשונים וכו' כדי שיכוונו את לבם לזה וכמה דכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ד מתפלה הלכה י"ו כיצד היא הכוונה שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו ואח"כ יתפלל. והיינו הך דאמרן וגם לנוסחא זו היא הכוונה בעצמה:

הבא מן הדרך אסור להתפלל. בבבלי עירובין דף ס"ה ע"א גרסינן אר"א הבא בדרך אל יתפלל שלשה ימים שנאמר ואקבצם אל הנהר וגו'. ולכאורה הם כשתי נוסחאות שונות אבל לקושטא דמילתא לדבר אחד נתכוונו דהכל במיצר תליא מילתא וזהו דקאמר אבתריה ר' זריקן ור' יוחנן בשם ר"א המיצר אסור להתפלל לא מסתברא וכו' כלומר הא דאמרת הבא מן הדרך וכו' כשהוא מיצר אז הוא אסיר דהא הוא דשייך למילף מהאי קרא דהצער מהטרדא עושה לו כשיכור וכן אפי' לא בא מן הדרך אלא שהוא מיצר בדבר א' אין לו להתפלל עד שתתיישב דעתו וכפירושא דמילתא היא להא דאמר ר' ירמיה. והיינו הך דאמרו התם הבא בדרך וכדיליף מקרא דעזרא דכתיב ונחנה שם ג' ימים ואבינה בעם דלמא שבא מן הדרך והיה רוצה לנוח שם וישב ג' ימים בכדי שתתיישב דעתו והכל לפי מה שהוא כללא דמילתא הכל בזמן שיוכל להתישב דעתו הדבר תלוי וכך לי הבא בדרך וכך לי הבא מן הדרך וכן משמע משה בהא דקאמר לעיל אמר רב חייא בר אשי אמר רב כל שאין דעתו מיושבת עליו אל יתפלל משום שנאמר בצר אל יורה ואהאי קרא עניה ושכורת ולא מיין קאי דהא בצר אל יורה אינו כתוב בשום מקום וכדכתבו התוס' שם בשם רבינו קלונימוס והביא ראיה מדדריש הכא. ולא דברו חכמים אלא בהוה דהבא מן הדרך מסתמא הוא מיצר מחמת טרדא ועייפות עד ג' ימים וסמכו לזה מקרא דעזרא. והן הן דברי הרמב"ם ז"ל שם בהלכה ט"ו מצא דעתו משובשת ולבו טרוד אסור לו להתפלל עד שתתישב דעתו לפיכך הבא מן הדרך והוא עיף או מיצר אסור וכו' אמרו חכמים ישהא שלשה ימים וכו' ע"כ. הרי בטרדות ובמיצר תליא מילתא והכ"מ כתב שם שאפשר שכך היתה גרסתו בגמרא הבא מן הדרך ואין מן הצורך לשנות הגי' אלא דזה כנלמד דבר מדבר הוא והסוגיא דהכא מלמדת על סוגיא דהתם וכדאמרן:

לא מתוך שיחה וכו'. כך היא הנוסחא בתוספתא פ"ג עד אלא מתוך דברים של חכמה שכן מצינו בנביאים הראשונים וכו' ולפי נוסחא זו אין לה שייכות כל כך להאי שכן מצינו ובנוסחת הבבלי דף ל"א לא מתוך שיחה וכו' אלא מתוך שמחה של מצוה וכו' שכן מצינו וכו' ושפיר שייך שכן מצינו על הא דלעיל מתוך שמחה של מצוה. ובפירושי ה"ר יונה גריס להאי דהכא לא יעמוד אדם להתפלל אלא מתוך שיחה נאה וכו' ושייך נמי על זה שכן מצינו:

והכתיב והיו דראון לכל בשר בעכו"ם היא עסקינן. הוי מצי לשנויי והיה מדי חדש בחדשו תחת מקרא הזה כדמשני לסיום מגלת קינות אלא דעדיפא מינה משני דההיא לא מיקרי פורענות כלל דבאה"ע עסקינן והיינו דלא מייתי כלום מסוף תרי עשר דהתם נמי לאו בפורענות דישראל משתעי ובסוף קהלת ע"כ דתריץ כמו דמתרץ למגלת קינות. ובתוס' שם ד"ה שכן מצינו וכו' מביאים להא דהכא וכתבו מיהו מהני קראי דסוף תרי עשר וקהלת לא פריך מידי שחושבו בטוב בדברי תנחומין ולא מיירי בפורענות דישראל. וכלומר דלא צריכין להאי שינויא אחרינא מכפילת הפסוק אח"כ. ומיהו מה שכתבו ג"כ לקהלת בהאי שינויא זהו דוחק לפרש קרא כי את כל מעשה וגו' דלא קאי כ"א על האומות בלבד ומחוורתא דסמיך על האי שינויא השיבנו תחת וכו' וכן נמי בקהלת כן סוף דבר הכל נשמע:

העוסק בצורכי צבור כעוסק בדברי תורה. משמע דלענין לעמוד ולהתפלל מתוכו קאמר וכן משמע מדברי התוס' שם ד"ה רב אשי עביד כברייתא שמביאין להאי דהכא עלה א"כ פירשו כן וכן הרא"ש ז"ל שם אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ו מתפלה בהלכה ח' אחר שכתב דין דת"ת לענין להפסיק לתפלה כתב וכל העוסק בצרכי רבים כעוסק בד"ת וא"כ היה מפרש לענין שא"צ להפסיק לתפלה ולב' פירושים אלו מביא הטור בסי' צ"ג. ועדיפא להרמב"ם צרכי רבים וכדין מי שתורתו אומנותו מדמי לה כדמוכח משם וכן לענין ק"ש כתב בפ"ב מק"ש בהלכה ה' היה עוסק בצרכי רבים לא יפסוק וכו' ואע"ג דהכא לא מיירי אלא לענין תפלה מ"מ הואיל וצורכי רבים עדיפא פסק ג"כ לענין ק"ש כן וזהו כמשמעות דברי הכ"מ ג"כ בענין זה כמ"ש דע"כ לומר שסובר רבינו דהירושלמי לא מיירי אלא לענין תפלה בלבד וכו' וכלומר דהואיל לענין תפלה סגי אם מדמינן לה כת"ת למי שתורתו אומנותו הילכך קאמר הכא כעוסק וכו' לפירוש הרמב"ם ומיהו ע"כ דעדיפא היא צרכי רבים לדעתו ז"ל דהא מד"ת מפסיקין לק"ש ואפילו מי שתורתו אומנותו כדאמרינן פ"ק דשבת לשיטתא דהתם כמה שבארתי בפ"ק ואלו מצרכי רבים אין מפסיקין אפי' לק"ש. וזהו דלא כמה שכתב בב"י בסי' ע' דנראה מדברי הרמב"ם שהוא מפרש להאי דהכא לענין שלא להפסיק מצרכי צבור לק"ש שכתב בפ"ב וכו' ועל זה קשה דאם היה מפרשו לענין ק"ש א"כ מהיכן למד לומר דאין מפסיקין הא לא קאמר אלא כעוסק בד"ת ואף דלשיטתא דהאי תלמודא היה ניחא דאמר בפ"ק דמי שתורתו אומנותו אינו מפסיק אפי' לק"ש מ"מ לדעת הרמב"ם אין לומר כן דפסק דלא כשיטת הבבלי כנזכר וכן מבואר זה בפ"ק ועל כרחך כדאמרן:

תני בר קפרא אמר אחד עשר יום וכו'. ובבלי פרקין שם לא קחשיב להא בהלכות פסוקות ושמא משום דבשלהי נדה פליג ר"י ור"ל הלכה אחד עשר או הלכות אחד עשר שנינו כדמפרש התם הלכך לאו כהלכה פסוקה חשיב לה:

מרבה אדם דגן בתבן. התם גריס מכניסה במוץ שלה וכו' ומשמע דקודם המירוח ועד שלא נתחייב במעשר יכול הוא לעשות כן ומלישנא דהכא משמע דאף לאחר שנגמר מלאכתו למעשר יכול הוא להערים ולערבבו בתבן וכן פי' רבינו יונה ז"ל דנראה מהאי דהכא דאף לאחר שנעשה דגן גמור יכול לפוטרו ונסתפק שם אם צריך שיערב בו כל כך תבן שירבה על הדגן ויתבאר מחלוקי דינים אלו במקומו בס"ד:

אבדן שאל לרבי כמה מעלות בקדש וכו'. לאו דאמר לו דליכא אלא ארבע דהא במתני' דחומר בקדש קחשיב טובא ובגמרין פליגי בפירושו דהתם אי עשר מעלות שנו או אחת עשרה מעלות שנו וכן בהאי תלמודא פליגי שם אלא דה"ק אחר שאמר לו כמו ארבע מעלות מהן ולאו דוקא אלא איזה מהן שאמר לו ואח"כ קאים ומצלי וקמ"ל דגם אלו מעלות שנשנו שם כהלכות פסוקות הן דעל גופי דיני המעלות אין חולק בזה:

וגילו ברעדה אמר ר' אחא וכו'. עיקר הלימוד מעבדו את ה' ביראה יליף ליה וכדהתם וכדפירש"י ז"ל אלא דסוף הפסוק דריש התם רבה במקום גילה שם תהא רעדה והכא דריש לפי פשוטו של מקרא דארישיה קאי כדמייתי התוס' שם:

כאן ביחיד כאן בצבור. משמע דבתפלת יחיד ממש קאמר ולא פליג אהא דאמר התם בפ"ק דף ו' אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבהכ"נ והבאתי מזה בפ' דלעיל שם ומשמע דאפי' כשמתפלל ביחיד קאמר דיש לומר דהכא מיירי ביחיד כזה שהוא מתפלל בבית מדרשו במקום שהוא לומד שם וכדאמרי' שם בדף ח' ר' אמי ור' אסי אע"ג דהוי להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דגרסי והיינו בתפלת יחיד היו מתפללין שם וכדעת הסוברים לפרש כן וזה מוכרח מדמייתי התם להא דר' אמי ור' אסי לקמן בסוף הפרק דלעיל אהא דקאמר התם דר' ינאי היה מצלי מוסף ביחיד אף במקום שיש חבר עיר ש"מ דגם הא דר' אמי ור' אסי בתפלת יחיד איירי וכך נראה דעת הרמב"ם במה שכתב בפ"ח מתפלה בהלכה ג' וחכמים גדולים אע"פ שיש להם בעירם בתי כנסיות הרבה לא היו מתפללין אלא במקום שהיו עוסקין שם בתורה והוא שיתפלל שם תפלת הצבור ודקדקו מפרשים בדבריו דלהתפלל בעשרה שם קאמר כמו שהביא הכ"מ שם והסכים לפי' הזה ומיהו אינו מוכרח דאי הכי היה מפרש דבריו לומר והוא שיתפלל בעשרה שם אלא דנראה דמ"ש שיתפלל שם תפלת הצבור היינו בשעה שהן מתפללין ובמה שהן מתפללין אם שחרית ואם מוסף ולמד זה מהא דאמרו התם בפ"ק דף ז' ע"ב גבי הא דרב נחמן דהוה מצלי בביתו ביחיד ולימא ליה מר לשלוחא דבעידנא דמצלי צבורא ליתי ולודעי למר וא"ל מאי כולי האי וכו' ואני תפלתי לך ה' עת רצון אימתי עת רצון בשעה שהצבור מתפללין וזהו תפלת הצבור דקאמר הכא והא דקאמר לקמן וכיצד היא תפלת הצבור וכו' לא קאי אהא דלעיל אלא לבאר סדר תפלת הצבור בעלמא הוא:

צריך להכנס לפנים משני דלתות. משמע דלהכנס לפנים ממש קאמר ולא כהי"מ להא דגרסי' התם דף ח' ע"א בדרב חסדא שיעור שני פתחים דישהא כשיעור ב' פתחים קאמר וכתב הטור בסי' צ' דאין לחלק אם הבהכ"נ פתוחה לרה"ר אם לא וכן נראה מגרסת הירושלמי דקאמר משני דלתות משמע דלאו משום פתיחת הפתח היא ומשמע נמי כפשטיה שיכנס לפנים משני דלתות ע"כ ונראה לחזק עוד האי פירושא מדדריש הכא לדלתותי וגם למזוזות וכלומר דכפל דקרא בא ללמדינו דלעולם צריך שיכנס לפנים משני דלתות אפי' אינו פתוח ולפנים משתי מזוזות בפתוח וזהו מזוזות פתחי ואי הוה כתב חד לא הוה ידעינן אלא בפתוח וזה הוא שדקדק הרמב"ם ז"ל להביא סיפיה דקרא שכתב בפ"ח מתפלה בהלכה ב' יכנס שיעור שני פתחים ואח"כ יתפלל לקיים מה שנאמר לשמור מזוזות פתחי דמכפלות דסיפיה דקרא למדנו שאין לחלק:

צריך להקל את רגליו. כדאמר שם בדף ו' למיעל מצוה למירהט שנא' נדעה נרדפה וגו' ולצאת הולך קימעא לא דריש התם מקרא אלא כך אמרו היוצא מבהכ"נ אל יפסיע פסיעה גסה ודרשה דהכא אף שאין זה נלמד דבר מענינו דאיוב אמר זה כמדבר מצערו כי אתה צעדי תספור לא תשמור על חטאתי ואפשר דהכי דריש דקאי על ריש דבריו שם אף על זה פקחת עיניך ואותי תביא במשפט עמך וגו' וגם דבר זה אתה מדקדק עמי כי אתה צעדי תספור כשאני יוצא מדבר מצוה אם צעדי המה כהוגן ושלא להפסיע בהם פסיעה גסה:

ברית כרותה היא וכו'. כל זה מביא הרמב"ם ז"ל בפ"ג מהל' ת"ת והטור י"ד סימן רמ"ו מלבד מה שאמרו כאן הלמד אגדה מתוך הספר וכו' ואפשר משום דלא משמע הכי מהש"ס דילן שהרי בכמה מקומות אמרו דלא הותרו ליכתב אלא משום עת לעשות וגו'. ובהאי דבצינעא בבבלי מ"ק דף ט"ז דריש מחמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר אלא מדרשא דקרא דהכא שמענו שברית כרותה שאינו שוכח וגם שהוא מחכים וכלשון הרמב"ם שם והסובר וכו' כדפרישית דשלא ישנה בלחש דרשו בפ' כיצד מעברין דף נ"ד מקרא דערוכה בכל ושמורה:

היה כותב את השם אפי' מלך שואל בשלומו לא ישיבנו. הכי הוא בתוספתא והרי"ף ז"ל בהלכות ס"ת העתיק מלך ישראל וכן הרמב"ם ז"ל בפ"א מהל' תפילין בהלכה ט"ו וטעמם משום דלא עדיף מתפלה. ומ"ש הנ"י שם לפרש היה כותב שנים או שלשה שמות כגון שהניח ביריעה שמות רבות שלא רצה לכותבם מפני שלא היה טהור והניח להם מקום ובא לכתבם עתה בבת אחת. ומביאו הב"י בי"ד סי' רע"ו. והפי' הזה תמוה הוא ולא ראה מה שאמרו הכא בהדיא כגון וכו' וכו מוכרח מדברי הרמב"ם שפי' כן שהרי הביאו בדיני תפילין ובהם ודאי אינו סובל פי' הנ"י דהוי שלא כסדרן. ושני שמות וכן ג' שמות כבר נמצאו בתפילין רצופין זא"ז. ובתורה עוד ג' שמות רצופין בי"ג מדות. וא"כ שפיר קאמר הר"י אסכנדרני שהביא הב"י שלמד מכאן דלכל השמות שאינם נמחקים צריך כתיבה לשמה וע"ש. וכן מ"ש הנ"י ומפסיק ביניהם בין שם לשם ומשיב שלום לכל אדם. הכא סתם אמרו ומשיב שאילת שלום ומשמע דאדלעיל קאי וכן הרי"ף והרמב"ם לא כתבו לכל אדם אלא ומשיב בלבד:

אפילו נחש כרוך וכו'. כתוב בפירושי תהר"י במתני' ואע"פ שאין לו להפסיק ולדבר אפ"ה יכול ללכת כדי שישליכנו מעליו שלא מצינו הליכה שנקראת הפסקה בשום מקום ע"כ. ודברים אלו תמוהים הן דלא משמע כן לא בש"ס דהבבלי ולא הכא שהרי בהדיא אמרו כאן לא אמרו אלא כרוך אבל אם היה מרתיע ובא כנגדו ה"ז מסתיר מלפניו וכו' ואם כן דוקא במרתיע כנגדו שאז דינו כעקרב בהא הוא דאמרו שיתרחק ויסלק עצמו משם אבל לא בכרוך דבזה אין לו לזוז ממקומו וכן נראה מרבינו יונה ז"ל בעצמו שהיתה הגי' לפניו כמו שהוא לפנינו דכך הובא שם לקמן על הפיסקא לא שנו אלא נחש וכו' וז"ל ובירושלמי אומר שאפילו נחש אם היה בא כנגדו מתרחק לצד אחר ולא הוי הפסקה וה"ג התם היה מרתיע ובא כנגדו ה"ז מסטר מלפניו ולשון מסטר מסטר משכנא ובלבד שלא יפסיק תפלתו מפי מורי הרב נר"ו וכ"כ שם לעיל שהובא התוספתא דהכא דלקמן היה עומד ומתפלל וסרטיא וכו' דכיון שיוכל להתנצל בהתרחק ממנו לצד אחר אין לו לפסוק ולדבר וכך היא גי' הרשב"א ז"ל בחדושיו בהאי דהכא אם היה מרתיע וכו' הרי דלא התירו להתרחק אלא בכה"ג ולא בכרוך בלבד. ואף דבתוס' דף ל"ג ד"ה אבל עקרב כתבו ובירושלמי קאמר דאם היה נחש מרתיע לבא כנגדו פוסק וכו' וכ"כ בדברי הרא"ש ז"ל על כרחך האי פוסק היינו שמתרחק לצד אחר ומפני שבכרוך לא התירו אפי' בכך כ"א בעקרב ובנחש מרתיע מש"ה כתבו כן ולא היה להם גי' אחרת. וכך נראה מדברי הרמב"ם ז"ל שהיה לפניו גי' זו דכאן שכתב בפ"ו מתפלה בהלכה ט' וכן אם ראה נחשים ועקרבים באים כנגדו והגיעו אליו והיה דרכן באותן המקומות שהן ממיתין פוסק ובורח ואם לא היה דרכן להמית אינו פוסק. הרי אם רואה שמתכוונין להזיק פוסק ובורח קאמר אבל לא יפסיק את תפלתו ואם אין דרכן בכך אינו פוסק אפילו דרך בריחה. ונקט נחשים ועקרבים בחד דינא מפני שבכה"ג אין חילוק בין נחש לעקרב ומיהו לא מצינו למי שסובר מאלו גדולי הפוסקים דבנחש כרוך ואינו מרתיע כנגדו שיכול להפסיק אפי' בהתרחק עצמו ממקומו וכדנראה מדברי רבינו יונה בעצמו שהבאתי ואם דברים אלו שהובא שם במתני' הם דבריו ז"ל היה נראה כסותר דברי עצמו ואפשר שבמתני' הם דברי תלמידיו ז"ל וכך נראה שלא כתוב מפי מורי הרב נר"ו אלא בהא דלקמן שהביא להאי דהכא והרמ"א בהגהה בסי' ק"ד הביא לדברי תלמידי ר"י ז"ל ובט"ז תמה על זה ומחמת שכתבו דהליכה לא הוי הפסק וע"ש וכבר הבאתי ראיות חזקות דגופא דהאי דינא בנחש כרוך ליתא לכל גדולי הפוסקים וכדמוכרח מהכא ומה שהובא שם במתני' כמדומה דלאו רבינו יונה חתים עלה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף