מראה הפנים/ברכות/ב/ה

מראה הפנים ברכות ב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כיני מתניתה הפועלין וכו'. כדפרישית דלתרץ לישנא דמתני' קאמר הכי ומביא ראיה מהתוספתא דקתני בהדיא הפועלין קורין בראש האילן ודברו חכמים בהוה ואין כאן נ"מ לדינה אם גרסינן הפועלין או לא:

בראש הזית וכו'. רש"י ז"ל פירש בדף ט"ז מפני שענפיהם מרובים ויכולין לעמוד שם שלא בדוחק ואין שם פחד ליפול ולפי' זה א"כ מ"ט לא הקילו בבעל הבית ועל כרחך דאתיין לטעם ביטול מלאכה כדכתב הוא ז"ל בעצמו לקמן לפי שאין דעתו מיושבת עליו מבעתותו ואם הקילו אצל הפועלין מפני ביטול מלאכה לא הקילו אצל בעל הבית וכבר הסכימו כל גדולי הפוסקים לטעמא דהכא מפני שטרחתן מרובה ומשום ביטול מלאכה הוא דנגעו בהן ולפי' זה הסכים ה"ר יונה ז"ל הביאו הב"י בסי' צ' ונ"מ אי מחיל בעל הבית אביטול מלאכתו אם יכולין להתפלל שם דלדעת רש"י נראה דמותר לפי שיכולין לעמוד שם בלא דוחק והרמב"ם בפ"ה מהלכות תפלה בהלכה ח' סתם וכתב כדברי האי ש"ס מפני שטרחן מרובה ומשמע נמי דלעולם הקילו בהן ומפני טרחתן ואפי' בגוונא דליכא משום ביטול מלאכה וכן נראה לדעתו מדלא הביא מדין דבעה"ב כלום ומ"מ צריך טעם למה השמיט דין דבעה"ב וברייתא ערוכה היא והובאה ג"כ שם והמפרשים לא כתבו כלום בזה ואפשר שדעתו כדעת הרא"ש ז"ל שכתב בדין דבעה"ב לפי שאין דעתו מיושבת עליו הא לאו הכי מצי להתפלל וכו' וא"כ הוא בכלל מ"ש שם למעלה שצריך שתהא דעתו מיושבת עליו בתפלה ואם דעתו מיושבת עליו א"כ מותר להתפלל שם:

תני הכתף וכו'. תוספתא זו הביאה הטור סוף סי' ס"ג בשם האי תלמודא:

בין כך ובין כך אל יתפלל עד שעה שיפרק. כך הוא שנוי בתוספתא ובהא דקאמר הש"ס הכא ואם היה עליו משאוי של ד' קבין מותר אין דעת ש"ס הבבלי כן דגריס בברייתא בבא מציעא דף ק"ה ע"ב תניא הנושא משאוי על כתיפו והגיע זמן התפלה פחות מד' קבין מפשילן לאחוריו ומתפלל ארבעת קבין מניח ע"ג קרקע ומתפלל וכך היא גירסת הרי"ף והרא"ש ז"ל בפ"ג דמכלתין על כתיפו ולפי גי' זו פליגי ש"ס דילן עם האי תלמודא אבל הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות תפילה בהלכה ה' כתב היה משאוי על ראשו והגיע זמן תפלה אם היה פחות מד' קבין וכו' וכן העתיק הטור סוף סי' צ"ז ולפי גי' זו לא פליגי הני תרי תלמודי דאפשר על כתיפו אפי' ד' קבין מותר והב"י כתב שם כן דלגי' הרמב"ם והטור דוקא על ראשו אבל לא במשאוי שעל כתיפו אלא דלא הזכיר שם מהאי תלמודא כלום ובש"ע קבע כגי' הרי"ף והרא"ש ויש לגי' הרמב"ם ראיה מכאן ואם שסתם דבריו בדין משאוי על כתיפו וכן קצת ראיה מהתם דהשוה ר' ינאי הדין וקאמר לתפלה ולתפילין ארבעת קבין ובתפילין ודאי המשאוי על ראשו הוא דקפיד כדתני בהדיא התם:

תני לא יהא מרמז בעיניו וקורא. עיין לעיל סוף הלכה ב' ד"ה ר' ירמיה מרמז:

לא יעמוד אדם ויתפלל ומין מטבע בידו וכו' היה צוררן וכו'. בבבלי פ"ג דמכלתין דף כ"ג ע"ב הובאה הברייתא לא יאחוז אדם תפילין בידו וס"ת בזרועו ויתפלל וכו' אמר שמואל סכין ומעות וקערה וככר הרי אלו כיוצא בהן ופירש"י ז"ל שדואג עליהן שלא תפול הסכין ותזיקנו וכו' והמעות יאבדו ובפ' לולב הגזול דף מ"ב ע"ב פירש מעות שלא יתפזרו והנ"מ בין הני פירושים לדינא להא דקאמר הכא צוררן וכו' וכן הורי לר' הלל חתניה משום דליכא למיחש שמא יתפזרו ולטעמא שמא יאבדו אפשר אף דצררן והן בידו דואג שלא יפלו ויאבדו וכך נראה מסתימת הפוסקים דהרי"ף והרא"ש ז"ל הביאו דברי שמואל כפשטן ולא חילקו בין צרורין או לא וכן הרמב"ם ז"ל בפ"ה מהלכות תפלה כרב סתם ולא יאחז כלים ומעות בידו ולא חששו להא דמחלק בהאי ש"ס ולדעת הרי"ף והרא"ש נוכל לומר דמדבריו בעצמו למדו כן דאמאי איצטריך ליה לשמואל לאשמעינן הא דמאי שנא הני מדתני בברייתא והתוס' בפ' לולב הגזול כתבו איצטריך ליה לשמואל למימר דלא תימא דוקא תפילין וס"ת דאיכא בזיון כתבי הקדש בנפילתן טריד בהו טפי ואין דעתו מתישבת בתפלתו ולדברי הרי"ף והרא"ש יש לומר דאשמעינן שמואל דכמו בתפילין וס"ת ודאי אף שהן כרוכין בידו אסור וה"נ במעות אע"פ שהן צרורין בידו אסור ומטעמא שמא יפלו ויאבדו אלא דלדעת הרמב"ם א"א לפרש הכי דהא קתני התם ולא יישן בהם לא שינת קבע ולא שינת עראי והרי הוא ז"ל פסק בפ"ד מהל' תפילין הל' ט"ז היו כרוכין בידו מותר לישן בהם אפילו שינת קבע וכבר זכרתי מזה לעיל בהלכה ב' ד"ה ישן בהם שינת עראי ע"ש וצ"ל לדעתו כתי' התוס' בדברי שמואל ומדסתם שמואל דבריו ש"מ דלית ליה לחלק כמו דמחלק הכא ולפיכך סתם ופסק דלא יאחז מעות בידו ובענין דינא דפקדון דקאמר הכא בפ' המפקיד אמרו כספים אין להם שמירה אלא בקרקע וכל חלוקי דינים הנאמרים בזה מבואר הוא במקומו בחיבורי בסדר נזיקין פרק הנזכר:

אף מי שהיו מימיו על כתיפו וכו'. בפ"ז דפרה תנן מי שהיו מימיו על כתפו והורה הוראה והראה לאחרים את הדרך והרג נחש ועקרב ונטל אוכלין להצניע פסול וכו' א"ר יהודה זה הכלל כל דבר שהוא משום מלאכה בין עמד בין לא עמד פסול ודבר שאינו משום מלאכה כגון הוראה ומראה את הדרך עמד פסול משום היסח הדעת ואם לא עמד כשר. ומשמע דר' יהודה לפרש קאתי וכך הלכה וכ"כ הרמב"ם ז"ל ריש פ"ח מהל' פרה מי שהיו מימיו על כתפו ועמד והורה הוראה לאחרים או שדן דין וכו' המים פסולין והיינו דקאמר הכא לענין דין דק"ש ותפלה דרב הונא דקאמר ששניהם אינן צריכין כונה ואין כאן משום מלאכה דיכול לקרות ולהתפלל כשהוא מהלך והקשה על זה ר' מנא דהא מיהת תפלה בעי כוונה ואפי' תימר וכו' כדפרישית ועוד הא גם ק"ש צריכה כונה והיינו בפסוק ראשון דלכ"ע בעי כונה וכן אינו יכול לקבל מלכות שמים כשהוא מהלך כדאמר הכא בריש פרקין אם היה מהלך עומד. והסכימו כל הפוסקים לזה א"כ כשיעמוד בפסוק ראשון יפסלו המים משום היסח הדעת ומשני ר' יוסי דבאמת א"א לקיים דברי ר' חנינא אלא כהאי דא"ר יוחנן דסוף דבר מלאכת המים שפוסל בחטאת אינם מחוורים מדברי תורה והיינו דוקא מלאכה כזו שאינה בגוף המים ואינם נפסלין אלא משום היסח הדעת שהוא מדרבנן אבל מלאכה גמורה שהיא בגוף המים פוסלת מן התורה כדדרשו בספרי למשמרת למי נדה כשהן שמורין ממלאכה מי נדה הן ומביאו הרמב"ם ז"ל בפירושו סוף פ"ד דפרה ובחיבורו ריש פ"ז כתב המלאכה פוסלת במים קודם שיתקדשו ואינה פוסלת בהזאה ודברים אלו דברי קבלה הן. וידוע דמה שהוציאו חז"ל מדרש הפסוק קורא הוא ז"ל דבר קבלה ודבר שאינו אלא משום היסח הדעת כגון ההיא דלעיל שאינה נעשית בגוף המים וכההיא דשקל כנגדן בגיטין דף נ"ג ע"ב מדרבנן הוא וכדמחלק התם הא דאסח דעתיה הא דלא אסח דעתיה וכל שהוא משום היסח הדעת בכל מקום אינה אלא מדרבנן כמבואר זה בכמה מקומות בש"ס וכיון שכן הוא בק"ש דפסוק ראשון דאורייתא הוא לא גזרו רבנן זהו טעמא דהאי דינא הכא והואיל דפשוט הוא לא הזכירו הרמב"ם לדין זה גבי ק"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף