מראה הפנים/בבא קמא/ט/א

מראה הפנים בבא קמא ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הגוזל. משלם דמי פרה מעוברת לילד. ובנוסחת הבבלי העומדת לילד ועיין לקמן בד"ה הדא אמרה גזל שמינה מ"ש מזה:

שמא יש צופים בלא ליבון. למאי דפרישית בפנים דהקושיא על התוספתא קאי ומשני ר' יודן דהתם קל הוא שהקלו בגזלן אבל באמת לא קני דלא ליבון ולא צופים הוי שינוי ולפ"ז הוה אזלא האי סוגיא כסוגית הבבלי נפי אוקמתא דרבא התם בריש פרקין דמשני על הא דפריך וליבון מי הוי שינוי וכו' הא והא ר"ש והא דנפצי נפוצי וכו' וא"כ לרבא ע"כ לומר דס"ל דלרבנן ליבון לא הוי שינוי מדלא אוקי למתני' דידן כרבנן וכרב אשי דמתרץ לה רומיא דמתני' ודברייתא דמתני' איירי בצמר ועשאן בגדים נמטי דליכא ליבון אבל היכא דאיכא ליבון הוי שינוי וכדפרש"י אלא ש"מ דרבא ס"ל אליבא דרבנן דליבון לא הוי שינוי ולר"ש נמי נפצו נפוצי בליבון לא הוי שינוי והיינו ציפי צמר דהכא אלא דוקא בסרק סרוק כדאמר התם וכפי פי' רש"י בזה. אלא דאכתי איכא למידק הכא דלמאי דס"ד אדמקשן ליה אברייתא ליקשי אמתני' דאי צופים הוי שינוי א"כ מאי אריא דקתני צמר ועשאן בגדים תיפוק ליה דקנאו בשינוי משעה שעשאו צופים ולבנו וטואו ולכך נראה דבאמת הכי הוא דפריך שמא יש צופים בלא ליבון וכלומר לדידך דאמרת מכיון שלבנו ונפצו ועשאו צפי צמר לטוות כבר שינוי הוי א"כ אכתי קשיא מתני' מאי אריא ועשאו בגדים דקתני ומשני קל הוא שהקלו בגזלן כלומר לעולם דלא הוי שינוי בגוונא דאיירי בה מתני' כדלקמן ומתני' לאו טעמא משום דקנייה בשינוי הוא אלא טעמא דקל הוא שהקלו מפני תקנת השבים ואזלא האי סוגיא כר' יוחנן דהתם דף צ"ד ע"ב דאמר דבר תורה גזל הנשתנית חוזרת בעיניה ואם תאמר משנתינו מפני תקנת השבים וכדמסיק התם דמוקי למתני' בשינוי החוזר לברייתו כי היכי דלא תקשי מסתם משנה דראשית הגז ומתני' בעצים משופין ועשאן כלים. וא"כ צמר ועשאן בגדים נמי בצמר טווי דשינוי דהדר לברייתא הוא כדאביי בריש פרקין דהא אוקמתא דיליה ופירושיה במתניתא כאביי אזלא אבל לא כטעמיה דלאביי משמע דמטעם שינוי החוזר דקני הוא מדרבנן ולר' יוחנן לא קני אלא טעמא משום תקנת השבים הוא. ואע"ג דבדינא דבמתני' הוה מצינ' לפרושי דלאביי נמי טעמא משום תקנת השבים אית ליה ולהכי אמר רבנן דשינוי החוזר קני בגזיל' מ"מ נ"מ לענין דינא דבעלמא דמשמע דלאביי אית ליה דשינוי החוזר קני מדרבנן וכדבעינן למימר לקמן. וברייתא דקתני לרבנן משלם כשעת הגזילה מוקמי' נמי טעמא משום תקנת השבים הוי דהא ליבון לא הוי שינוי לרבנן כדרבא. והשתא לרבא נמי מתרצינן רומיא דמתני' ודברייתא כפירושא דאביי וכר' יוחנן דבעצים משופין ובצמר טווי מיירי דהא לדידיה ס"ל דלרבנן ליבון לא הוי שינוי. וא"כ לא מצי לאוקמי כרב אשי דלדידיה ליבון הוי שינוי ס"ל כדלעיל. ומיהו בדינא דשינוי החוזר מצינן למימר דרבא כר' יוחנן ס"ל דבעלמא לא קני אפילו מדרבנן והכא משום תקנת השבים נגעו בה וכאשר יתבאר לקמן אי"ה. מצינו למדין עכשיו דבשינוי החוזר ג' מחלוקת בדבר דלרבה בפ' מרובה דף ס"ו ע"א ס"ל דשינוי החוזר אפילו מדאורייתא קני כדדריש מקרא והשיב את הגזילה אשר גזל כעין שגזל דוקא וקאמר כתיבא ותנינא ומייתי ראי' ממתני' וממתני' דראשית הגז דקתני צבעו פטור וצביעה שינוי החוזר הוי כדקאמר הכא דיכול להעבירו ע"י צפון והתם בדינא דאורייתא משתעי דפטור מראשית הגז וש"מ דמדאורייתא קני ומתני' דהכא מוקי רבה בשינוי החוזר. וברייתא קמ"ל דשינוי בעלמא שינוי וכו' כדכתבו התוס' ריש פרקין. ור' יותנן דדריש מאשר גזל מ"מ דס"ל שינוי החוזר לא קני ובהכי משתעי קרא דמ"מ ישיב לו אבל בשינוי שאינו חוזר אפי' מדאורייתא קני כדמוכח מראשית הגז ומוקי למתני' דראשית הגז שצבעו בקלא אילן דלא עבר כדאמר רבא הכא וכדכתבו התוס' בפ' מרובה דף ס"ה ע"ב ד"ה הן ולא שינוייהם ומתני' דהכא בשינוי החוזר מוקי לה וטעמא משום תקנת השבים אבל בעלמא אפילו מדרבנן לא קני ואביי ס"ל דשינוי החוזר קני מדרבנן ולרבא איכא למימר דבשינוי החוזר ס"ל כר"י בעלמא ואיכא למימר כאביי. ולקמן בד"ה והגניבה יתבאר הכל אי"ה. וכן יתבאר שם דנראה דלדעת הרמב"ם דלא אמרי' משום תקנת השבים אלא לענין יאוש ולא לענין שינוי החוזר וטעמו בזה. נשאר לנו לבאר כאן בדעתו דכתב בפ"ב מהל' גזילה הלכה י"ב דגזל צמר וצבעו או נפצו ולבנו או שגזל טווי ועשהו בגד וכו' ה"ז שנוי בידו וכו' והניח הב"י בצ"ע בסי' ש"ס בדין דטווי ועשהו בגד דהא משמע מהסוגיא דשינוי החוזר הוי והוא ז"ל פסק דשינוי החוזר אינו שינוי בגזילה כדכתב שם בריש דבריו. ובדרישה האריך בזה להכריח דאביי הדר ביה וכד אתינן להא דרב אשי ס"ל דלא הוי שינוי החוזר וכו' ע"ש. ולענ"ד טעמו של הרמב"ם בדינים אלו לאו משום דס"ל דהוי שינוי שאינו חוזר דהא עכ"פ מוכחא מהסוגיא דר"י לא ס"ל הכי בטווי ועשה בגד וא"כ אמאי נדחוק בדאביי במה דלא קאמר בהדיא הכי. אלא דטעמו דהוא ז"ל ס"ל דהוי פנים חדשות כדסיים שם בהא דכתב לענין מטבע שאם יעשה מעות אחרות פנים חדשות הן וכן כל כיוצא בהן. וקאי על כל אלו שהזכיר למעלה דשייך בהו לומר כן. וכך מצאתי בשם הרב המאירי ז"ל בהדיא כן הובא בשי' מב"א ז"ל שכתב בטווי ועשה בגד אע"פ שאפשר לסתרו ולהיות חוטין כבתחלה כל כיוצא בהן פנים חדשות הן שכבר נפסד צורת החוט כשהיה בגד. ואפשר בנפצו וליבנו נמי טעמא מש"ה הוי דהוי כפנים חדשות אע"פ דלא הוי שינוי גמור כדמוכח מהסוגיא. והש"כ תירץ דברי הרמב"ם בדין דלבנו דנפצו ולבנו קאמר הכא ובראשית הגז לבנו לחוד קאמר ואכתי לא ניחא דהא בהדיא קאמר רבא דנפצי נפוצי לא מהני בלבנו אפי' לר"ש. ואין להאריך עוד בזה. ובדיבור הנזכר יתבאר עוד ובמה שיצא לנו מהסוגיות והשיטות ודעות החולקים בדינים אלו ומה שמצאנו בס"ד. ודע דיש עוד דין בשינוי צמר וצבעו וזהו שינוי הנעבד כדבעי בע"ז פ"ג דף מ"ז ע"א המשתחוה לבהמה צימרה מהו לתכלת ויתבאר שם:

גזל שלח וליבנו. נראה דלענין דינא מוסכם הוא אפילו לדעת הרא"ש והטור שכתבו דבעינן בליבנו שיהא בענין שאינו חוזר לברייתו דכבריה בגפרית וכיוצא בזה והכא בשלח וליבנו לפי דרך האומנין שאין מלבנין את הצמר כ"א העור דרכן לעבדו וללבנו ובכזה הוי כשינוי שאינו חוזר אלא דמשמע מסוגיא דהכא דהליבון על הצמר קאי ומדמה לה להא דלעיל ואין טעמו אלא משום תקנת השבים ועי' לקמן ד"ה והגנב:

משום יישוב ארץ ישראל. ובגיטין פ"ה גריס לה משום יישוב ומסיק התם דמדקאמר משום יישוב סתמא הדא אמרה היא בארץ היא בח"ל. ושם כתבתי לדעת הרמב"ם ומצויין שם בפ"י מהל' גזילה הלכה ה' וט"ס הוא וצ"ל הל' ט' דדין חורבה שם היא כתובה. ולכאורה נראה דהרמב"ם מפרש לה להא דאמרינן בפ' השואל דף ק"א ע"ב מאי הוי עלה א"ר יעקב א"ר יוחנן בבית שומעין לו בשדה אין שומעין לו מ"ט משום יישוב א"י א"ד משום כחשא דארעא מאי בינייהו א"ב ח"ל. ולפי' רש"י בשדה איורד לתוך שדה ונטעה שלא ברשות קאי דאם אמר נטיעותי אני נוטל אין שומעין לו ולפ"ז הוה משמע דבחורבה לעולם שומעין לו כדפי' שם דבבית אחורבה קאי אבל הרמב"ם מפרש דהכל אחורבה קאי כדמוכח התם דבחורבה מיירי פלוגתא דלעיל ועלה קאמר מאי הוי עלה וכו' שאם בנאה בשדה חורבה של חבירו אין שומעין לו כמו דמשמע מהכא דבבנין קאי ומשום יישוב א"י ופסק כלישנא בתרא מפני שמכחיש את הקרקע וסתמא קאמר ואפילו בח"ל. וכמו בדין שדה דלעיל הלכה ה' דדעתו ג"כ כדעת הראב"ד ז"ל דאפילו בח"ל דסתם וכתב מפני שמכחיש את הקרקע והשתא סוגיא דהכא כמ"ד התם משום יישוב א"י וסוגיא דגיטין כלישנא בתרא דהתם וכדפסק הרמב"ם. אבל ממה שראינו דלא הביא שום אחד מהמפרשים ומהאחרונים דעת הרמב"ם לחלק אפילו בבונה בחורבה בין בית לשדה וכולם כאחד כתבו בסימן שע"ה דבבנין לא שייך הכחשת קרקע וא"כ צריך לפרש גם דברי הרמב"ם כן דבהלכה ט' בבית וכו' אבנה דלעיל קאי ובשדה אנטיעה קאי. ובענין מה שפירשתי סוף הסוגי' בגיטין שם ראיתי בס' המלחמות להרמב"ן ז"ל בפ' השואל דגריס בביקש ליטול בתרא דמי עציו ואבניו וכבר פירשתי שמה על דרך הזה כמו שהוא כתובה לפנינו ועולה יפה:

הדא אמרה גזל שמינה והכחישה וכו'. עיין בקונטרס אחרון בביאור הסוגיות והשיטות סימן י"א:

והגנב לעולם משלם כשעת הגניבה. הכי גרסינן בתוספתא פ"י זה הכלל כל גזילה שהיא בעינה ולא שינה אותה מברייתא אומר לו הרי שלך לפניך ואם שינה אותה מברייתה משלם כשעת הגזילה והגנב לעולם משלם כשעת הגניבה ע"כ. ובודאי לענין הקרן לא מיתפרשא שאין חילוק בין גנב לגזלן בזה דאם קנאה בשינוי משלם כשעת הגזילה והגניבה ואם לא נשתנית מחזיר כמות שהיא. ורב דאמר בפ' מרובה דף ס"ה ע"א קרן כעין שגנב וכו' הא מסקינן התם דלענין יוקרא וזולא וכו' כדאיתא. ולדברי האי תלמודא דמייתי לסיפא דתוספתא אהא דלעיל ומשמע דהאי לעולם קאי בין נשתנית או לא והיינו בשמינה והוכחשה מאיליה או כחושה והשמינה כדמוכח דהאי דלעיל ע"כ במאליה מיירי דאי בשהוציא הוצאות עליה ליכא למ"ד דאיכא לנגזל שבחא ביה ולא שייכא דיוקיה דרב חסדא וכן מאי קמ"ל ר"ז דאי בהכחישה בידים פשיטא דמחזיר לו השומן אלא ודאי במאליה מיירי וא"כ הא דקאמר והגנב לעולם וכו' אתשלומי כפל קאי וזהו כדעת הר"י בתוספות פרק הנזכר שם ד"ה אנא מפטימנה כו' דאפילו לשנתפטמה מאליה משלם כפל ארבעה וחמשה כעין שגנב דמצי א"ל אטו שמינה גנבי ממך. ואין כן דעת הרי"ף ז"ל וכמו שכתב הרא"ש דדוקא בפיטמה הוא אבל פטום דממילא משלם כדהשתא וכן דעת הרמב"ם ז"ל פ"א הלכות גניבה הלכה י"ג גנב כחושה והשמינה וכו' דוקא השמינה הוא והכחישה משלם כפל ארבעה וחמשה כעין שגנב. ודברי התוספתא משמע נמי כן דקתני ואם שינה ולא שינה ועלה קאמר והגנב לעולם וכו' ועיין עוד מזה ביחוד הדיבור שייחדתי בענין דין שינוי ויאוש וחלוקי הדינים לכל השיטות ודעות מתחלקות ומה שחדשתי ומצאתי בס"ד בהסוגיות אשר מהם נובעים מקור הדינים ושרשיהם והמסתעפים מהן תמצאנו בעזה"י בקונטרס אחרון בביאור הסוגיות והשיטות סימן י"ב:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף