מראה הפנים/בבא קמא/ד/ו

מראה הפנים בבא קמא ד ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שור שהיה מתחכך בכותל. מהאי דינא נתבאר לעיל פ"ב הלכה א' ע"ש בד"ה מהו שתקבל העדאה:

ואיש כי יכה וכו' להביא וכו'. דין זה פלוגתא דר"י בן בתירא ורבנן בבבלי סנהדרין דף ע"ח וכן נתבאר מזה הענין בהאי תלמודא פ' הנשרפין. ואיידי דתני במתני' נתכוין להרוג את הבהמה וכו' דמשמע נתכוין להרוג אדם זה והרג זה חייב כדדייק בבבלי הכא דף מ"ד ע"ב כן ותליא האי דינא בדינא דנתכוין וכו' ובזרק אבן לגו מייתי לה הכא. ועיקרא דמילתא יתבאר אי"ה בסנהדרין בהגיעו לשם בס"ד:

בכופר שלאחר מיתה שנו. כדר"ל אליבא דר"ע בבבלי דף מ"ב ע"ב ומוסכם הוא ועיין בפרק דלקמן בהלכה ד"ה בא על אמו מה שכתבתי שם בס"ד:

המוכר שור לחבירו ונמצא נגחן. במס' שביעיח פ"ה גריס לה האי פלוגתא ומוקי לפלוגתייהו בשמכרו לסרסור וכדמוקי לה בבלי ריש פ' הפרה בגברא דזבין להא ולהא ופריך התם ונחזי בדמי לא צריכא דאייקור בישרא וקאי בדמי רדיא. והרמב"ם לא כתב לאוקמתא זו דאיקר ולא חילק בפי"ו מהל' מכירה הל' ה'. וטעמו דפסק כרבנן בפ' הספינה דאין הדמים ראיה. והתוס' שם ד"ה ונחזי וכו' כתבו דאפילו כרבנן דהתם אתיא. ועיין במ"ש ריש פ' המניח ובפ' הספינה הל' ב' יתבאר מזה בס"ד:

אית תניי תני נפש ניזק. כרבנן בבלי פרקין דף מ' ע"א. ובענין הנפקותא לא נתבאר מזה ועיין לעיל ד"ה תיפתר שעבר ושחטו מה שכתבתי בסוף הדיבור מענין זה. ולפי מאי דמבואר מהכא דתליא בפלוגתא דקירוב מיתה מילתא היא או לא ולמאי דקיימא לן כרבנן דר"י בן בתירא שהובא לעיל דסבירא ליה דשניהם פטורין אם כן לענין כופר דמשום מיתה הוא שניהם פטורין ולענין נזקין נראה דתליא בפלוגתא דר' יהודה ור"ש התם דף מ"ד ע"ב דפליגי בנזקין שלא בכוונה אם ילפינן מכופר או מקטלא ולר' יהודה דאמר דנין תשלומין מתשלומין ה"נ לענין האי דינא כן. ומימרא דרבה בסוף פ"ב התם דזרק תינוק מראש הגג ובא שור וקיבלו בקרניו דמוקי לה בפלוגתא דר' ישמעאל בנו של ר"י ב"ב ורבנן אי בנפש ניזק או בנפש מזיק שיימינן לא שייך למיפשט הכא מידי ומשום דבענין אוקמתא דהתם דפליגי לענין השור בלבד יש לומר דלמ"ד נפש ניזק גברא קטילא הוא ופטור כפי' רש"י שם או איפכא כמה שהביא הרשב"א שם בשם ר"ת דלמ"ד נפש מזיק פטור ומשום דאי אמרינן קירוב מיתה לאו כלום הוא כרבנן דר' יהודה בן בתירא א"כ אם הוא פטור כ"ש שורו. ומדברי התוס' בפ"ק דף י' ע"ב ד"ה כולן פטורין מוכח דחשבינן להזורק דלעיל להכהו מכת מיתה שכתבו שם דבשאין בראשון כדי להמית אפילו רבנן מודו דהאחרון חייב וא"כ למאי דאוקי התם מימרא דרבה דלעיל בזורק תינוק ובא אחר וקיבלו בסייף בהאי פלוגתא דר"י בן בתירא ורבנן ולרבנן שניהן פטורין ש"מ דמחשבינן להזורק כהכהו מכת מיתה ובמה שכתבו התוס' שם כדמוכח בפ' כל הנשרפין כוונתם בהא דקאמר התם בתני תנא קמיה דרב ששת וכו' אין בו כדי להמית פשיטא וכו' ומשמע דהאי פשיטותא לכ"ע הוא וכך הם דברי הרמב"ם בפ"ד מהל' רוצח הל' ו' והל' ז' ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף