מראה הפנים/בבא מציעא/ט/יב

מראה הפנים בבא מציעא ט יב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פירש רבי סימאי דבר תורה שייהא שליח ב"ד נכנס וגובה בבינונית פלוגתא דר' סימאי ותנא ר' ישמעאל נתבאר בריש פ' הנזקין. וג' דיעות יש בדבר ר' ישמעאל הוא כשיטת הבבלי דסובר ב"'ח מדאורייתא דינו בזיבורית ותקנת חכמים היא דבבינונית ור' סימאי סבר מדאורייתא דינו בבינונית. ותנא דתוספתא ומייתי ליה התם דמדאורייתא ב"ח דינו בעידית כמו הנזקין ומפני הרמאין הוא דתיקנו בבינונית. ושם בארתי דאיכא נ"מ בין הני שיטות בדין דאביי קשיש' דאמר התם דף נ' יתומים שאמרו בין גדולים בין קטנים בין לשבועה בין לזיבורית דלדעת הרמב"ם ז"ל משמע דבין בב"ח בין בנזקין קאמר כדנראה מסתימת דבריו בפ"ח מהלכות נ"מ הל' י"א דאין ב"ד נזקקין למטלטלין של יתומים אלא לקרקע וגובין לניזק מן הזיבורית ודעת הרשב"א בשם מורו הר"ר יונה ז"ל דלא אמר אביי קשישא אלא בב"ח אבל לנזקין דמן התורה דינו בעידית לקטנים עבדינן תקנתא אבל לא לגדולים וכ"כ הרא"ש ז"ל. והשתא להאי שיטה דסובר דגם ב"ח מדאורייתא דינו בעידית או כמ"ד בבינונית לא שייך לחלק כן. וא"כ לשי' גמרא דילן דמן התורה ב"ח בזיבורית היה לכאורה צד קושיא לדברי הרמב"ם היאך למד מדאביי קשישא דגם בנזקין אין חילוק בין יתומים גדולים לקטנים ואפשר מדאמרו התם במתני' סתם אין נפרעין מנכסי יתומים אלא מן הזיבורית וסבור הוא ז"ל דגם על הנזקין דרישא קאי. גם שם בארתי דאיכא נ"מ בין הני שיטות בפירושא דק"ו להקדש דאמרו התם וע"ש בריש הפרק ובהלכה ב' ד"ה כאן ביתוס גדול:

הוא גרם לעצמו וכו'. זה עולה כפי' הרמב"ם ז"ל בפרק ג' ממלוה הל' ה' בענין כל השמות דחשיב לא תבא אל ביתו וכמבואר בפנים. ורש"י ז"ל פי' בדף קי"ד ע"ב ועובר בכל השמות וכו' בדרך אחר ע"ש:

תני חובל כסות יום בלילה וכו'. וכדרבא דמפרש ליה לרב שיזבי שם דה"ק עד בא השמש תשיבנו לו זו כסות יום שניתנה לחבול בלילה. ומכאן למד הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות לתרץ הקושיא שהביא בעל המאור בשם הר"א ז"ל והיא קושית ר"ת בתוספות במתני' הא דתנן מחזיר את המחרישה ביום והיכי משכחת לה הא מחרישה עושין בה אוכל נפש כמו צמד של פרות והיאך משכנו מחרישה ותירץ דאיכא למימר בשעבר ומשכנו חייב להחזיר לו והרמב"ן תירץ דאיכא למימר מרגי' כגון שמשכנו מחרישה בלילה או בשעה שאינו עושה בה מלאכה שמותר דכי היכי דאין מחזירין אלא בשעת מלאכה ה"נ ממשכנין שלא בשעת מלאכה וכמפורש הכא קורדום ומחרישה חובלן בלילה וזה דלא כדעת הרמ"ה הביאו הטור סי' צ"ז דאפי' שלא בשעת מלאכה אין ממשכנין כלי אוכל נפש. ודעת הרמב"ם ז"ל באלו הדינים הם בדרך אחרת דלדעתו אפי' בשעת הלואה אין ממשכנים כלי אוכל נפש ולא כן דעת רוב הפוסקים וכן חלקו עליו במ"ש באלמנה דאין ממשכנין אותה אפי' בשעת הלואה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף