מראה הפנים/בבא מציעא/ז/ב

מראה הפנים בבא מציעא ז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בשעת גמר מלאכה. כל המפרשים ז"ל פירשו אפי' בשעה שעוסק בגמר מלאכה אוכל מן התורה אלא מפני השב אבידה לבעלים וכו' כדתנן לקמן וכן פירשו להא דקאמר בגמרא התם דף פ"ז ע"ב בשעת חרמיש אכיל. והרמב"ם ז"ל בפ' י"ב משכירות הל' ג' כתב המבטל ממלאכתו ואכל או שאכל שלא בשעת גמר מלאכה ה"ז עובר בל"ת שנאמר וחרמש לא תניף וגו' מפי השמועה למדו שכל זמן שהוא עוסק בקצירה לא יניף חרמש לאכילתו ע"כ. והשיגו עליו הראב"ד והרמב"ן ז"ל וכתבו שטעה בפי' ברייתא דהספרי דאין פירושו מפני ביטול מלאכה אלא שלא יעשה אכילתו קבע וכו' ועוד האריך הרמב"ן ז"ל בזה הובא בשי' למב"א ז"ל וכתב שעיקר הכוונה בספרי לאפוקי שאינו גמר מלאכה כגון עוקר ומקשקש והביאו גם הב"י בסי' של"ז במקצת ומפני שכמדומה לי שמצאתי סיוע וראיה לפירוש הרמב"ם ז"ל אעתיק לשון הברייתא וז"ל הסיפרי פרשת תצא כי תבא בקמת רעיך יכול לעולם ת"ל וחרמש לא תניף בשעה שאתה מניף חרמש על קמת רעיך מכלל שנא' רעיך פרט לאחרים פרט לגבוה וקטפת מלילות בידך שלא תהא קוצר במגל וחרמש לא תניף בשעה שאתה מניף חרמש על קמת בעל הבית. ע"כ. הנה לפי המפרשים ז"ל דרשא דרישא דברייתא ודסיפא חדא היא. דלמעוטי בשעה שעוסק בדבר שאינו גמר מלאכה דבשעה שהוא מניף חרמש על קמת בעל הבית הוא דאוכל ומפרש בסיפא מה שפי' ברישא כמ"ש בשי' הנזכרה לדברי המפרשים ולפי' הרמב"ם ז"ל דרשא דרישא בשעה שאתה מניף חרמש הוא דאתה אוכל ומחרמש הוא דמידרש בשעת חרמש דוקא וכדמפרש הוא ז"ל לדרשת הגמרא בשעת חרמש אכול ובזה אימעוט דבר שאינו גמר מלאכה ודרשא דסיפא דרשא אחריתא היא בשעה שאתה מניף חרמש י"ל קמת בעל הבית לא תניף לצורך עצמך שלא תתבטל ממלאכתך. ואף דנראה כפירושו ע"מ הם ז"ל דקדקו עליו מנא ליה לפרושי הברייתא הכי ולא הוזכר בגמרא מביטול מלאכה מן התורה. ואני בעניי מצאתי ברייתא בירושלמי ומינה מסתייעא להך פירושא. וז"ל בפ"ב ממס' מעשרות כתיב כי תבא בקמת רעיך יכול בשאר כל אדם הכתוב מדבר ת"ל וחרמש לא תניף על קמת רעיך את שיש לו רשות להניף ואי זה זה הפועל איסי בן עקביא אומר בשאר כל אדם הכתוב מדבר מה ת"ל וחרמש לא תניף מכאן שאין לו רשות לאכול אלא בשעת הנפת מגל ע"כ. ואם נפרש להברייתא כפשטה דאיסי בן עקביא ס"ל דבאמת בשאר כל אדם הכתוב מדבר ובשעת הנפת מגל התירה התורה לאכול אלא דהאי פירושא לכאורה קפה דלא מצינו לשום תנא דס"ל דלאו בפועל הכתוב מדבר ואפי' איסי בן יהודה דקאמר התם בפרקין דף צ"ב בביאת כל אדם הכתוב מדבר מוקי שם למילתיה דלאו כפשטה אלא בעושין בסעודתא ואכלי ועיין לקמן. ופליגי תנאי התם בדרשי דקראי דמר מפיק לה מכי תבא וכו' וכדמייתי רבא בריש פירקין להאי מ"ד ומר מפיק לה ומואל כליך וגו' בשעה שאתה נותן לכליו של בה"ב כדדריש בספרי שם לעיל והוה מצינן לפרושי לאיסי בן עקביא בפירושא אחרינא כדלקמן. ועכ"פ גם אם דברי איסי כפשטן כן מיהו ת"ק דדריש לה מהכא לפועל ובהדיא קאמר את שיש לו רשות וכו' וא"כ הלאו דלא תניף על הפועל קאי דיש לו רשות להניף בשביל הבעל הבית ובלבד שלא יניף לצורך עצמו בשעה שמניף בשביל בעל הבית. והאי ברייתא ודאי לא מצינן לפרש כפי' המפרשים ז"ל לברייתא דספרי דהתם קאמר יכול לעולם וכו' וא"כ עיקר הדרשה לשעת גמר מלאכה קאי וכפירושם גם בסיפא. אבל בהאי ברייתא לא הוזכר בדברי ת"ק מענין גמר מלאכה אלא דממילא נשמע ודריש למעוטי שאר כל אדם לענין התירא לאכול וממילא הלאו דלא תניף על הפועל קאי וכלומר בעת שהוא מניף לצורך בה"ב לא יניף לצורך עצמו. ומזה כבר יש לנו סיוע לדברי הרמב"ם דדרשה דבפועל הכתוב מדבר שמענו מכי תבא וכו' כדקאמר התם והוזכר בריש דבריו ז"ל שם ובענין לאו דלא תניף פסק כת"ק דהאי ברייתא. והיותר היה נראה לפרש גם דברי איסי בן עקביא דלא פליג אכלהו תנאי כמו דנראה מפשטת דברי הברייתא אלא דבלשון תמיה מתפרשין דבריו ובהא גופה פליגי דת"ק סבר דעיקר דרשא דקרא ללמדינו דבפועל מדבר אתא להתירו באכילה כשיגמור עבודתו ולהורות דעובר בלאו דלא תניף אם הניף לעצמו כשהוא עוסק ומניף לצורך בעל הבית ומתבטל ממלאכתו וע"ז פליג איסי וקאמר בשאר כל אדם הכתוב מדבר בתמיה וכי לזה אנו צריכין למידרש מהאי קרא דכי היכי דניליף דהאי לאו לפועל בשעה שעוסק במלאכת בה"ב הוא דאיתא דהא פועל שמענו מקרא דלעיל וכדרשת הברייתא דסיפרי בזה או כדרשת ברייתא דמייתי רבא התם נאמר כאן כי תבוא וכו' אלא דעיקר דרשא להאי מלתא לחודא הוא דאתא כדמסיים ומה ת"ל וכו' דדוקא בשעת הנפת המגל לבה"ב אתה אוכל ולא תניף קודם לכן. וא"כ פליגי הנך תנאי בהך פירושא ודבריו ז"ל כדברי הת"ק בענין הלאו ואם בדרשא דבפועל משתעי כבר שמענו כדלעיל למד מהך ברייתא מדברי הת"ק דהלאו לפועל בשעה שהוא מניף הוא דאתא. כך היה נראה לפרש אלא דלפי האמת איסי בן עקביא היינו איסי בן יהודה כדאמר בע"פ דף קי"ג הוא איסי בן יהודה וכו' ומה שמו איסי בן עקביא שמו. והעיקר דגם לפי' הראשון למדנו מדברי הת"ק דס"ל דלאו האמור בפועל במבטל מלאכת בה"ב מחמת אכילתו הוא וסיפא דהספרי כוותיה אתיא כך נ"ל לדעתו ז"ל ובענין פי' המתני' דלקמן וכלן לא אמרו וכו' בל"ה ל"ק לדעתו ז"ל וכמו שיתבאר בדיבור דלקמן אי"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף