מצודת דוד/שופטים/כ

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י


מנחת שי
מצודת דוד
מצודת ציון



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

מצודת דודTriangleArrow-Left.png שופטים TriangleArrow-Left.png כ

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אעריכה

ויצאו. מעריהם:

כאיש אחד. רצה לומר, בהסכמה אחת:

למדן. מן 'דן' והוא 'לשם' אשר עמדה במקצוע מזרחית צפונית, עד באר שבע שעמדה במקצוע מערבית דרומית:

אל ה' המצפה. השראת השכינה היתה שם בעת התקבצם שמה:

בעריכה

ויתיצבו פנות וגו'. רצה לומר, כל העם הבא, התיצבו כל שבט משבטי ישראל בפנה בפני עצמו, ולא עמדו מעורבבים:

בקהל וגו'. רצה לומר, המספר 'בקהל' וכו', היו 'ארבע מאות אלף' וכו':

געריכה

וישמעו וגו'. רצה לומר, עם כי שמעו שנאספו בני ישראל, לא חששו להם ולא הרגישו בדבר, ולזה דברו בני ישראל ושאלו זה לזה איך היה הדבר, ונתיעצו מה לעשות ; או יאמר מבני בנימין שמעו כי עלו המצפה, וגם שמעו ששאלו 'איכה נהיתה', ותשובת האיש הלוי ועצת העם ואסיפתם את הכל שמעו, ולאחר כל זאת הוסיפו עוד לשלוח להם, ועם כל זה לא אבו לשמוע:

דעריכה

איש האשה. הבעל של האשה הנרצחת:

העריכה

אותי דמו להרוג. ברור היה אצלו אם לא היה מניחם לעשות בו הנבלה הזאת טרם נתפייסו בפילגשו, היו הורגים אותו:

ותמת. מרוב בעילות האונס:

ועריכה

ואשלחה. לעורר לב לנקום נקם:

כי עשו. על בני הגבעה יאמר:

בישראל. רצה לומר, בפרהסיא:

זעריכה

הנה כלכם בני ישראל. רצה לומר, הלא כולכם עם קדוש, ורע עליכם המעשה, לזאת הבו לכם דבר עצה כי הדבר נוגע לכם בכלל:

חעריכה

ויקם. נשארו קמים על עמדם:

לא נלך. עד יוגמר הדבר:

טעריכה

ועתה וגו'. גם זה מדברי כל העם:

עליה. יעלו עליה בגורל, מי ילחם בהם ומי יקח צדה:

יעריכה

למאה לכל שבטי. מכל השבטים נקח עשר למאה, שהם יקחו צדה לתשעת החלקים היוצאים למלחמה:

לעשות לבואם. לעשות בבואם לגבע, כפי הנבלה אשר עשה, רצה לומר, לשלם כגמול ידם:

יאעריכה

אל העיר. אל גבע:

כאיש אחד חברים. רצה לומר, היו חברים בהסכמה אחת כאיש אחד:

יבעריכה

וישלחו. טרם החלו להלחם, שלחו בכל שבטי בנימן, רצה לומר, משפחות בנימין, כי כמו שהשבט קרוי משפחה, כמו כן תקרא משפחה גדולה בשם שבט:

מה הרעה. רצה לומר, מה מאוד גדולה הרעה הזאת:

יגעריכה

ונבערה רעה. נסיר עושה רעה מבין ישראל:

ידעריכה

מן הערים. אשר בנחלת בנימן:

טועריכה

מהערים. אשר באו מהערים:

התפקדו. בפני עצמן:

טזעריכה

מכל העם הזה. של בני בנימן:

כל זה. כל אלו היו קולעים באבן אל חוט השער, ולא החסיר האבן מלפול עליו עם רוב דקותו:

יחעריכה

בית אל. רצה לומר, לבית האלהים אשר בשילה:

באלהים. באורים ותומים:

מי יעלה. מי מאשר עמנו יעלה למלחמה בראש, אבל לא שאלו אם יצליחו:

כאעריכה

ארצה. הפילו חללים לארץ, ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (סנהדרין קא ב) שנענשו על שלא מיחו בפסל מיכה:

כבעריכה

ויתחזק. חזקו את לבבם:

כגעריכה

ויעלו. טרם נגשו למלחמה עלו שילה:

כהעריכה

כל אלה. כל החללים האלה:

כועריכה

וכל העם. כפל הדבר לתוספת ביאור:

ויעלו עולות ושלמים. עולות לרצות עצמן לה', 'ושלמים', לעשות שלום בינם לאביהם שבשמים:

כזעריכה

ושם ארון וגו'. ולפי שבפעמים הראשונים לא בחנו ולא הצליחו, לא זכר לא הארון ולא הכהן השואל:

כחעריכה

עומד לפניו. עומד לפני הארון ושואל באורים ותומים (שבועות לה ב):

לאמר. מוסב על מלת וישאלו שבמקרא שלפניו:

לעריכה

כפעם בפעם. בזה האופן שערכו בפעמים הראשונים:

לאעריכה

הנתקו מן העיר. נעתקו מן העיר בצאתם לקראת העם:

במסילות וגו' בשדה. רצה לומר הכום בשדה במקום שמתפרשות המסלות אשר אחת מהן עולה בית אל וכו', בהשדה ההוא הכו שלשים איש, ובאה הכ"ף לאמתת הדבר, וכן (יהושע ג ד), כאלפים אמה במדה:

לבעריכה

ויאמרו וגו'. רצה לומר, ובני בנימן חשבו שהמה נגפים ואינם יכולים לעמוד בפניהם:

ובני ישראל. רצה לומר, אבל האמת היה שבכוונה נסו להעתיקם לגמרי מן העיר אל המסלות, בכדי שיוכל האורב לבוא בתוך העיר:

לגעריכה

קמו ממקומו. לאחר שהעתיקום מן העיר, קמו ממקומו, והפכו פניהם מול בני בנימן, וערכו עמהם מלחמה בבעל תמר:

ואורב. רצה לומר, וגם האורב כבר נמשך ממקומו 'ממערה גבע', כי לא הפכו פניהם עד אחר שראו משאת העשן מן העיר שהעלה האורב, כמו שכתוב בענין:

לדעריכה

ויבאו. האורב שהיו עשרת אלפים, כבר באו מנגד לגבעה:

והמלחמה כבדה. רצה לומר, עם כל זה לחמו שתי המערכות בחוזק ובגבורה:

והם. רצה לומר כי בני בנימן לא ידעו עדיין אשר הרעה נוגעת אליהם וקרובה לבא, כי לא ראו משאת העשן בעת שראוהו ישראל, ולא נמס עדיין לבבם, ולחמו גם הם בגבורה (לה) ויגף ה'. רצה לומר, אבל סוף הדבר היה שנגף ה' את בנימן לפני ישראל, ובין הכל השחיתו מהם עשרים וחמשה אלף ומאה איש:

לועריכה

ויראו וגו'. חזר עתה לספר כל פרטי הדברים, ואמר מתחלה חשבו בני בנימן אשר ישראל נגפו לפניהם, וישראל נתנו לבנימן מקום לטעות, כי בכוונה נסו בכדי שירדפו אחריהם וינתקו מן העיר כי בטחו על האורב שהם ילכדו העיר אחרי הנתקם:

לזעריכה

והאורב החישו. בעודם רודפים, מהרו בני האורב ופשטו על העיר ונמשכו לתוכה והכו אותה:

לחעריכה

והמועד היה. רצה לומר, מאז בעת שלחו את האורב היה להם סימן עם האורב לדעת זמן בואם אל העיר:

הרב להעלותם. רצה לומר, סימן ידיעת הזמן היה, שהם יעלו הרבה עליית עשן מן העיר, על ידי שרפת דברים המרבים עשן:

לטעריכה

ויהפך. רצה לומר, ובעת אשר מהפך איש ישראל לנוס, ובני בנימן התחילו להכותם בחשבם שנגוף הוא כאשר בראשונה:

מעריכה

והמשאת. בעת נסו ישראל, ובנימין רדפם, אז התחילה המשאת לעלות, ובני ישראל ראוהו מיד, כמו שכתוב למעלה (פסוק לח):

ויפן. וכאשר פנה בנימן אחריו וראה גם הוא אשר עשן העיר עולה השמים:

מאעריכה

ואיש ישראל. רצה לומר, גם ראה אשר איש ישראל נהפך אליו להלחם בו אחר שנס מתחלה, ומזה השכיל לדעת שהם הבעירו את העיר באש, ובערמה נסו מתחלה, ולזה נבהל מאד כי ראה אשר נגעה עליו הרעה וקרובה לבוא:

מבעריכה

אל דרך המדבר. כי לא יכלו לחזור אל הגבעה, מפני האורב:

והמלחמה. עדת המלחמה מישראל השיגוהו ברדפם אחריהם:

ואשר מהערים. רצה לומר, ומי אשר בא מערי בנימן אל דרך המדבר להציל את מי מהם, היו ישראל משחיתים גם אותו בתוך אלו הנלחמים:

מגעריכה

כתרו. סבבו אותו ככתר הזה המסבב את הראש, כמו (תהלים כב יג), אבירי בשן כתרוני:

הרדיפוהו. קראו אלו לאלו, רדפוהו:

מנוחה הדריכוהו. במקום מנוחתו ונחלתו, קראו אלו לאלו, רמסוהו:

עד נכח הגבעה. רצה לומר, רדפום ורמסום עד מול הגבעה ממזרחה:

מהעריכה

ויפנו. פנו מהדרך, ונסו לתוך המדבר 'אל סלע הרמון':

ויעללוהו. בהמסלות הרגו מהנשארים, כעוללות הנלקטים אחר הבציר:

וידביקו. השיגוהו וקרבו אליו עד בואם לגדעום, והכו עוד אלפים איש:

מועריכה

עשרים וחמשה אלף. ולמעלה אמר (פסוק לה) עוד מאה איש, ולא חש עתה להזכיר רק האלפים:

ביום ההוא. כי בהמלחמות הראשונות, עם שנגפו ישראל, מכל מקום גם מבני בנימן נפלו אז אלף איש, וזה שכתוב למטה (פסוק מז) שלא נשארו מהם רק שש מאות איש, כי בני בנימן היו עשרים וששה אלף מלבד בני הגבעה שבע מאות, ובמלחמה האחרונה נפלו עשרים וחמשה אלף ומאה, ובמלחמות הראשונות נפלו אלף, הרי נשאר שש מאות:

מזעריכה

ויפנו. רצה לומר, הנשארים מהם אשר נמלטו אל סלע הרמון היו 'שש מאות', והמותר הרגו ישראל ברדפם אחריהם במסלות ועד גדעום, כמו שכתוב למעלה:

מחעריכה

שבו. חזרו והלכו לערי בנימן והכום לפי חרב:

מעיר מתם. מכל עיר הכו, האנשים עד בהמה, כל הנמצא בה מן החיות ועופות:

הנמצאות. אשר מצאו לאחר זה שלא הרסו מאז בבואם להכות בהם, חזרו ושרפו בעת מצאם:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף