מצודת דוד/שופטים/טז

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך




רש"י


מנחת שי
מצודת דוד
מצודת ציון



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

מצודת דודTriangleArrow-Left.png שופטים TriangleArrow-Left.png טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ב[עריכה]

לעזתים לאמר. לאנשי עזה נאמר:

ויסבו. סבבו בעיר לבקשו, כי לא ידעו לאיזה בית נכנס:

בשער העיר. להרגו בבואו לצאת מן השער:

ויתחרשו. שתקו, ועשו עצמם כאלו אינם יודעם ממנו, ולבל יהיה נשמר מהם, או כל הלילה חשבו מחשבות איך להמיתו:

לאמר. ואמרו נמתין עד אור הבוקר בבואו לצאת דרך השער, ונהרגנו אז:

ג[עריכה]

ויאחז. כי מצאם נעולות:

ויסעם. עקרם ממקומם עם הבריח המבריח לנעול הדלתות:

ה[עריכה]

פתי אותו וראי. רצה לומר, פתיהו שיאמר לך, ואל תאמיני בו עד שתראי בנסיון שהאמת אתו:

במה. בעבור מה גדול כוחו כל כך, ובמה יותש כוחו לשנוכל לאסרו ולענות אותו ביסורים:

איש. כל איש ואיש מאתנו:

ו[עריכה]

ובמה תאסר. באיזה דבר תאסר לשיוכל מי לענותך לבל תוכל לנתק המאסר, ודבריה כאומר, הראה לי חיבה יתירה וגלה אלי מצפוני לבך:

ז[עריכה]

אשר לא חרבו. כפל הדבר לתוספת ביאור:

כאחד האדם. כשאר כל אדם:

ח[עריכה]

ותאסרהו בהם. לבחון אם אמת הדבר:

ט[עריכה]

והאורב יושב. שאם תראה שאמת הדבר, יקחוהו:

ותאמר אליו. אחר שאסרה אותו, אמרה לו, אתה שמשון, פלשתים באו עליך, בכדי שיתחזק לנתק היתרים, ואם ינתקם, תאמר שלנסותו עשתה, ואם לא יוכל לנתקם, הרי האורב מוכן:

בהריחו אש. רצה לומר, כשהוא קרוב אל האש ורק מריח את האש, והוא מלשון מליצה:

ולא נודע כחו. לא היה נודע בזה תכלית גבול כחו, כי לדבר קל היה נחשב למול כחו, ובקלות נתקם:

י[עריכה]

עתה הגידה. אמיתת הדבר:

יג[עריכה]

עד הנה וגו'. רצה לומר, אם רצית להתל בי בדרך שחוק, הן עד הנה התלת בי ועשית את שלך, אבל עתה הגידה לי האמת ואל תוסיף התל בי:

שבע מחלפות. שבעה תלתלי הראש, כי נזיר היה וגדל שער ראשו:

עם המסכת. עם השתי המסודר לאריגה, ורצה לומר כאשר תעשה כזאת, אז יותש כחי ובכל דבר אשר תאסרני, לא אוכל לנתקם מעתה:

יד[עריכה]

ותתקע ביתד. אחר שארגה המחלפות אשר חשבה שבזה יותש כחו, בקשה לנסות הדבר, ותקעה המחלפות כשהם ארוגים עם המסכת, לתחבם בחוזק רב סביב יתד הארג לראות אם יוכל לשמטם:

וייקץ משנתו. כי מה שאסרתו בתחלה ביתרים ובעבותים, עשתה כשהיה נעור, אולם לארוג תלתלי הראש לא היה מניח אם היה נעור, שהרי הנזיר אסור אפילו לסרוק ראשו פן יתלוש השער (נזיר מב א), ולזה ארגה כשהוא ישן:

ויסע. כשבא לשמוט שער ראשו, עקר היתד עם המסכת הכרוך בו, הנארג עם שער ראשו:

טו[עריכה]

ולבך אין אתי. רצה לומר, אהבתך מן השפה ולחוץ ולא בלב שלם:

טז[עריכה]

הציקה. צערה אותו בדברים כל יום ויום:

ותאלצהו. אמרו רבותינו זכרונם לברכה (סוטה ט ב), שהיתה שומטת עצמה מתחתיו בשעת התשמיש:

ותקצר נפשו למות. לא היתה דעתו רחבה עליו, עד כי היה קרוב למות:

יז[עריכה]

כל לבו. כל מצפון לבו:

אם גלחתי. כאשר אתגלח, יסור כחי הרב:

יח[עריכה]

ותרא וגו'. כי ניכרין דברי אמת (סוטה ט ב), על כי ראתה אותו נוהג נזירות:

עלו הפעם. רצה לומר, בואו והבו שכרי:

הכסף. שהבטיחו לה בשכרה:

יט[עריכה]

לאיש. למי שדרכו לגלח:

ותגלח. על ידי מצוותה אשר צוותה לגלח:

ותחל לענותו. גילוח השער יקרא התחלת העינוי, כי בזה סר כחו ומוכן הוא להיות מעונה ביד פלשתים:

כ[עריכה]

ויאמר. חשב לומר, אצא גם עכשיו, כמו בפעמים הקודמים, ואתחזק לנעור מהשינה ולהראות גבורות, ולזה לא ברח מפניהם:

כי ה' סר. בהגלח שער ראשו, סר ה' מעליו וסר כחו:

כא[עריכה]

ויהי טוחן. ברחים של יד, והיא מלאכה כבדה ובזויה:

כב[עריכה]

כאשר גלח. כמספר שבע המחלפות אשר גלח:

כג[עריכה]

לזבח וגו'. בחשבם שהעבודה זרה שלהם מסר את שמשון בידם:

ולשמחה. גם בעבור השמחה נאספו לשמוח ברבת עם:

ויאמר וגו'. בעת זבחם לעבודה זרה, ובשמחתם אמרו, נתן וכו':

כד[עריכה]

ויראו אתו. ראוהו מרחוק, כשהוא בבית האסורים:

כה[עריכה]

כטוב לבם. באכילה ושתיה:

וישחק לנו. רצה לומר, ישמח אותנו בספור גבורותיו וכדומה:

ויצחק. שמח לפניהם כדרך המשמח:

כו[עריכה]

המחזיק בידו. על כי נקרו עיניו, היה מי מחזיק בידו והוליכו הדרך אשר ילך בה:

הניחה אותי. הרף ידך ממני, בכדי שאוכל למשש בידי את העמודים וכו', בכדי שאשען עליהם:

כח[עריכה]

האלהים. רצה לומר, חזקני נא אתה אלהים:

נקם אחת. עוד פעם אחת אנקום מפלשתים על מה שנקרו שתי עיני ורבותינו זכרונם לברכה אמרו (במדבר רבה ט) שאמר, מה שנקרו עין אחת אנקום, והשנית תהיה שמורה לעולם הבא:

כט[עריכה]

וילפת. אחז העמודים וסמך ידו עליהם:

אחד. עמוד אחד אחז בימינו וכו':

ל[עריכה]

תמות וגו'. אהיה נהרג עמהם, רצה לומר, כל כך אני חפץ במיתתם, עד שאהרג עצמי עמהם:

ויט. הטה העמודים בידיו:

רבים. מרובים במספר:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף