מעשה רקח/תשובה/ב
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
כיצד הרי שבא על אשה וכו'. פ' יוה"כ דף פ"ו היכי דמי בעל תשובה אמר רב יהודה כגון שבאת לידו דבר עבירה פעם ראשונה ושניה וניצל הימנה ע"כ וקשה דרבינו לא כתב כי אם פעם אחת ואם נאמר דרבינו לא גריס וניצל אלא ניצל והכונה שבפעם ראשונה נכשל אמנם בשניה ניצל אתי שפיר קצת שוב ראיתי להרי"ף והרא"ש ז"ל דלא גרסי ראשונה ושניה משמע דבפעם אחת סגי ואם כן לא קשה ולא מידי דכן היתה גם כן גירסת רבינו וכ"כ הרב לח"מ ומהר"ם בן חביב ז"ל:
זהו בעל תשובה גמורה. פ"ק דע"ז דף ט"ז מעשה דר' אליעזר בן דורדיא וביומא דף פ"ו:
ביום מיתתו וכו'. פרק שואל דף קנ"א דריש להך קרא הכי עיי"ש:
ב[עריכה]
ומה היא התשובה. הקשה מרן ז"ל דמה ראיה מביא מולא נאמר עוד וכו' וי"ל דהכי קאמר יקח לעד להשי"ת עליו שלא ישוב לחטא עוד שנאמר וכו'. כלומר שתחילת הפסוק הוא קחו עמכם דברים וכו' ומה תאמרו לא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו שהיא העכו"ם וכו':
ג[עריכה]
כל המתודה וכו'. תענית דף ט"ז:
ולא גמר בלבו. נראה דמכ"ש אם חזר לעשותו דהא עכ"פ המעשה עדיף מהמחשבה:
וצריך לפרט החטא. יומא דף פ"ז ועיין למרן ז"ל ומה שכתבתי לעיל ריש פ"א:
ד[עריכה]
מדרכי התשובה וכו'. ר"ה דף י"ח:
ומשנה שמו. תנא והדר מפרש דהיינו שינוי השם שאמרו בגמרא:
ה[עריכה]
ושבח גדול וכו'. פרקא בתרא דיומא ועיין בספר אהבת עולם דף נ"א ע"ג:
במה דברים אמורים בעבירות שבין אדם לחבירו וכו'. כתב הראב"ד ז"ל וכן עבירות המפורסמות אף על פי שאינם עם חבירו וכו' ע"כ מדכתב וכן משמע דסבירא ליה דבין בעבירות שבין אדם למקום במפורסמות בין באותן שבינו לחבירו בכל גווני מפורסמות מקרו וצריך לגלותם ולפרסמם ואם כן צריך לומר דס"ל דרב דמחלק בין מפורסמות לאינם מפורסמות הוא בכולל בין באותם שבין אדם למקום בין באדם לחבירו והיינו לומר דבבין אדם לחבירו על כל פנים מפורסמות הוו דכיון דחטא עם חבירו הדבר נודע ונגלה ובאותם שבין אדם למקום מפורסמות דאיירי בהו קרא היינו בענין ששואל לו חבירו שצריך להודות לו האמת וזה לפי מ"ש מרן בדעת רבינו ופסק כוותיה דרב דאלו לרב נחמן באותם שבין אדם למקום לא מחלק בין מפורסמות לאינם מפורסמות ומרן ז"ל הליץ בעד רבינו דהוא ז"ל ג"כ ס"ל כדעת הראב"ד דפסק כת"ק אלא דמפרש לה שהיא מצוה לגלותם ובמפורסמות סבירא ליה דאין לגלותם להדיא משום חילול ה' ומפרש לה בשואל שצריך להשיב האמת כדי שיתבייש וקשיא לי דממ"ש מרן ז"ל לעיל ד"ה וצריך לפרט החטא וכו'. מוכח דרבינו פסק כרב נחמן דמחלק בין עבירות שבין אדם לחבירו דאותם צריך לפרסמם אבל בעבירות שבינו למקום אין לפרסם כלל והוי היפך מ"ש כאן דעל כרחך ס"ל הכא דלא פסק כרב נחמן כאמור ויש לומר דמ"ש שם אינו אלא לענין החילוק שיש בין אדם לחבירו לבינו ובין המקום דלכו"ע באותם שבינו לבין המקום אין לפרסמם ובזה פסק רבינו כוותיה אמנם בעיקר הדין לעולם דפסק כת"ק דאיכא חילוק דצנעא ופרהסיא והרב לח"מ כתב דהראב"ד ס"ל דלא פליגו הנך תרי אמוראי וכו' ע"כ ולדידיה קשה מה שכתבתי דעל כרחין מרן ז"ל סותר את עצמו ממ"ש לעיל דמוכח דפליגי ודאי ודו"ק:
ועזות פנים היא לו. דקדק הפר"ח ז"ל דהיינו שלא לצורך אבל לצורך שפיר דמי כדאמרינן בסוטה דף ז' אלא ראובן למה ליה דאודי והאמר רב ששת חציף עלי מאן דמפרש חטאיה ומשני כי היכי דלא לחשדוהו אחוהי ע"כ ונכון:
ו[עריכה]
אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם וכו'. פ"ק דר"ה דף י"ח אמר ר' שמואל בר אוניא וכו' ויחיד אימת ופירש רש"י ז"ל אימתי מצוי לו דכתיב בהמצאו ע"כ נראה דכוונתו דלא נימא דכוונת הקושיא היינו אתיבת דרשו וכו' רוצה לומר דקרא קאמר דרשוהו בהמצאו דוקא דזה אינו דלעולם בכל יום צריך התשובה וקושיית הגמרא קיימא אתיבת בהמצאו שהוא מצוי אליו ולזה גם כן נתכוון רבינו לומר אף על פי וכו'. ובתר הכי פירש וק"ל. ועיין בפרשת דרכים דף כ"ט:
אבל צבור כל זמן שצועקים בלב שלם נענים. הקשה הר"ח אבולעפיה נר"ו דבפ"ק דתענית דף ח' אמרינן א"ר אמי אין תפילתו של אדם נשמעת אלא אם כן משים נפשו בכפו שנאמר נשא לבבינו אל כפים אוקים שמואל אמורא עליה ודרש ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו וכו' ואע"פ כן והוא רחום יכפר עון לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור והיכי כתב רבינו דבעינן לב שלם דוקא ותירץ עמ"ש רש"י שאין לב כולם שוה ע"כ ולעולם רובו בעינן ורובו ככולו ע"כ ועוד נראה לומר דאפשר דהתם לענין תפילה קאמר ורבינו לענין תשובה ואף על פי שהוכיחו זה מקרא דוהוא רחום אפשר דרוצה לומר שאינו משגיח אז בעונותיהם אי נמי רוצה לומר על עון זה שלבם לא נכון עמו בעת תפילתם ואף על פי כן הוא עונה להם ודייקי דברי רש"י שכתב ולבם לא נכון עמו ואף על פי כן כתוב בסמוך והוא רחום ושומע תפילתם ע"כ עוד אפשר לומר דקרא איירי שלפעמים יהיה זה לפי הענין מה שאין כן ביחיד ורבינו איירי בכל זמן כדדייק דבריו ותדע שהרי הוכיח מהך קרא דבכל קראינו אליו:
ז[עריכה]
והוא קץ מחילה וסליחה. פירוש קץ גמר המחילה של עשרה ימים שקודם יוה"כ שהזכיר לעיל:
ומצות וידוי יוה"כ שיתחיל מערב היום וכו'. איכא למידק דיש כמה שינוים בדברי רבינו ממ"ש בגמ' דהוא ז"ל כתב דמצות וידוי היא להתחיל וכו' ובגמ' דף פ"ו אמרו מצות וידוי ערב יוה"כ עם חשכה ותו דבגמ' אמרו שמא תטרף דעתו דהיינו מחמת שכרות כמ"ש רש"י ז"ל ורבינו כתב שמא יחנק וטירוף הדעת לאו היינו מיתה ותו דבגמרא אמרו ואף על פי שהתודה קודם שאכל ושתה מתודה לאחר שיאכל וישתה שמא אירע דבר קלקלה בסעודה ומשמע דאחר האכילה קודם ערבית צריך להתוודות בשביל זה וכן נראה מפירוש רש"י ז"ל ורבינו ז"ל כתב ערבית לחוד לכך נראה דודאי רבינו גריס להך ברייתא באופן אחר והיא גירסת הרי"ף וז"ל ת"ר מצות ודוי ערב יוה"כ עם חשכה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים צריך שיתודה קודם שיאכל וישתה שמא יארע דבר קלקלה בסעודתו ואף על פי שהתודה קודם שיאכל וישתה צריך שיתודה אחר שיאכל וישתה ואף על פי שהתודה ערבית וכו' הרי דלסברת חכמים דפליגי ארבי מאיר סבירא להו דמצות וידוי מתחלת מערב יוה"כ קודם האכילה ודבר קלקלה היינו שמא יחנק ולא כמ"ש רש"י שם דהיינו מחמת שבעו ולא גריס מאי דאמרו בגמרא שמה שצריך להתודות אחר האכילה היינו שמא אירע לו דבר קלקלה כלומר איזה חטא באכילה ושתיה של סעודתו ורבינו מפרש דאחר אכילה ושתיה דקאמר היינו ערבית תדע דאם לא כן הוה ליה לומר ואף על פי שהתודה אחר שאכל ושתה יתודה ערבית ומדקאמר ואף על פי שהתודה ערבית משמע דהיינו אחר האכילה דקאמר דהיינו ערבית ועיין להר"ן שם ויש ט"ס בדבריו שכתב דהרמב"ם ז"ל הקשה וצ"ל הרמב"ן:
חוזר ומתודה וכו' ובנעילה. פרק יוה"כ מאי נעילה רב אמר צלותא יתרתא. ושמואל אמר מה אנו מה חיינו מיתיבי אור יוה"כ מתפלל שבע ומתודה וכו' בנעילה מתפלל שבע ומתודה. תנאי היא דתניא יוה"כ עם חשכה מתפלל שבע ומתודה וחותם בוידוי דברי ר' מאיר וחכמים אומרים מתפלל שבע ואם רצה לחתום בוידוי חותם תיובתא דשמואל תיובתא ע"כ והרב חדושי הלכות ז"ל הקשה דבכל מקום שאומר תנאי היא הוי תירוץ וכאן הוי קושיא ותירץ דט"ס יש כאן בשלשה תיבות תנאי היא דתניא ושכן ראה בתוספתא ע"כ ונראה לענ"ד דכוונת המקשן היינו בין לרב בין לשמואל לרב דהיכי קאמר צלותא לחוד בלא וידוי ולשמואל דלא הזכיר צלותא ותירץ דלרב לא קשיא דתנאי היא וסבירא ליה כחכמים דהוא רשות ולא חובה אמנם לשמואל אכתי קשה גם מהנך תנאי דאתי דלא כמאן וכ"כ הר"ח אבולעפיה נר"ו בשם יש מפרשים אלא שכתב על זה וז"ל וליתא דרבינו פ"ב דתפילה פסק כרב צלותא יתרתא וכאן פסק שמתודה מוכח דרב גם וידוי קאמר וכו' ע"כ ונראה לי דרבינו פסק כר"מ דסתם ברייתא דפריך מינה לרב ושמואל דקאמר בנעילה מתפלל שבע מסייעא ליה וכן נמי בההיא ברייתא דלעיל מוכח דבעי וידוי גם בנעילה ודו"ק:
ח[עריכה]
עבירות שהתודה עליהם יוה"כ זה חוזר ומתודה עליהם יוה"כ אחר. כתב מרן הקדוש ז"ל דפסק כר' אליעזר בן יעקב דמשנתו קב ונקי וכ"כ בב"י סימן תר"ז וכ"כ הרב לח"מ ז"ל והקשה הר"ח אבולעפיה נר"ו דליתא דבפ"ב דבית הבחירה עמ"ש פ"ק דחולין כמה פגימת מזבח ר' שמעון בן יוחאי אומר טפח ר' אליעזר בן יעקב אומר כזית פסק כרשב"י ונתן טעם מרן דלא אמרינן משנת ראב"י קב ונקי רק במשנה ולא בברייתא ובכנסת הגדולה שם הקשה ממ"ש פי"ט מהלכות איסורי ביאה ותירץ דשם אמרו הלכה כראב"י ע"כ ומזה ראיה מדהוצרכו לומר הלכה דבברייתא אינו זה הכלל אם כן דין זה הוא ברייתא ולא אמרו הלכה כראב"י וצ"ע ע"כ ומאי דנראה לענ"ד דמ"ש מרן ז"ל פ"ב דבית הבחירה היינו בדליכא הוכחה בש"ס או בברייתא לא נאמר זה הכלל אמנם בדאיכא הוכחה שפיר הדרן לכללין ובדין זה נראה דכוונת הש"ס לפסוק כרבי אליעזר בן יעקב מדקאמר אלא מה אני מקיים ככלב שב על קיאו כדרב הונא וכו' ועל כרחין סתם תלמודא קאמר הכי דראב"י הוא תנא ורב הונא הוא אמורא ואיך אפשר שהתנא יתרץ דבריו בדברי האמורא ועוד דאמאי לא מתרץ נמי תלמודא סברת רבנן ולימא אלא מה אני מקיים כי פשעי אני אדע אלא ודאי משמע דדעת תלמודא לפסוק כראב"י ולכך מתרץ למלתיה ולא חש לסברת ת"ק בהא אף דבאמת טעמא רבא איכא לסברת הת"ק דבירושלמי שם בעי מ"ט דרבנן כלומר איך יתרצו פסוק כי פשעי ומתרץ דבדעתו היה מחשב כן שלא לשכחם אלא דרבינו פסק כש"ס דילן ותו דרב הונא גופיה על כרחך ס"ל הכין לענין הדרשה שלו ועיין להר"מ בן חביב ז"ל:
ט[עריכה]
אף על פי שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו (חייב) [צריך] לרצותו. עיין מה שכתבתי בזה פ"א ד"ה וכן החובל וכו':
ואם היה רבו הולך ובא אפילו אלף פעמים. כתב מרן הקדוש דנפקא ליה מעובדא דרב שם דף פ"ז דאזל לרצות את רבי חנינא רבו י"ג מעלי יומי דכפורי ע"כ ומה שלא הלך עוד אפשר דהיינו משום שידע הסיבה שלא היה מוחל לו נמנע ושוב לא הלך אף שלא מחל לו כדמוכח מהש"ס דקאמר ולא אפייס ולדברי הר"ם בן חביב ז"ל שכתב דכל זמן שהיה חי הלך רב ואילו היה חי יותר היה הולך אתי שפיר טפי:
י[עריכה]
אסור לאדם להיות אכזרי וכו'. מרן ז"ל הוכיח ממ"ש בההוא עובדא דרבי חנינא שם דהיכי עביד הכי והאמר רבא כל המעביר על מדותיו מעבירין לו על כל פשעיו ע"כ וקשה דמהתם ליכא למילף איסורא אלא חסידות בעלמא ומשום הכי הקשו לר' חנינא דהיכי לא הוה מקיים הך מלתא דחסידותא דלגבי גברא רבא דכוותיה הוי כעין חיוב ותו איכא למידק דרש"י ז"ל פ"ק דר"ה דף י"ז ההך מימרא דכל המעביר על מידותיו וכו' פירש שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו אלא מניח מדותיו והולך לו כמו אין מעבירין על המצות אין מעבירין על האוכלין מניחן והולך לו ע"כ משמע דר"ל בלא בקשת מחילה תכף שציערוהו הוא מוחל והיכי ילפינן לנדון דידן דהכא איכא בקשת מחילה ואין זה קושיא דבפ"ב דיומא דף כ"ג אוקימו להך דרבא דוקא שביקש ממנו מחילה דקאמר דמפייסו ליה ומפייס ולקושיא ראשונה יש לומר דמרן ז"ל סמיך אמ"ש במשנה ולא יהא המוחל אכזרי שהזכיר אחר זה ומינה ילפינן דאיסור יש בדבר והחכם השלם אלוף נעורי כמה"ר משה מנחם נר"ו תירץ דחיליה דמרן הוא מדמותיב בכח והיכי עביד הכי משמע דאיסורא נמי איכא דאם הוא מידת חסידות הוה ליה לומר ורבי חנינא לא סבירא ליה הא דאמר רבא וכו':
יא[עריכה]
החוטא לחבירו וכו' ויאמר בפניהם חטאתי לה' אלהי ישראל ולפלוני זה וכו'. חילוק יש בדבר דבמת חבירו צריך להקדים הוידוי לה' ואחר זה לחבירו משום אורח ארעא אמנם כשהוא בחיים צריך תחילה שיבקש מחבירו דוקא דהרי הוא מעוכב השחרור והמחילה מאתו יתברך כמבואר משא"כ לאחר מיתה וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |