מעשה רקח/שבת/ד
|
< הקודם · הבא > משנה תורה להרמב"ם נושאי כלים מגיד משנה מפרשי הרמב"ם אבן האזל
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
כגון הגפת. רבינו סתם דבריו ומשמע דכל מין גפת קאמר וכן כתב להדיא בפירושו להמשנה וז"ל גפת כבר ביארנו שהוא פסולת הזתים וכו' וכן פסולת השומשמין וכו' ע"כ. ובגמרא דף מ"ז אבעיא להו גפת של זתים תנן אבל דשומשמין שפיר דמי או דילמא דשומשמין תנן וכל שכן דזתים תא שמע וכו' שמע מינה דזתים תנן ודחי לעולם אימא לך לענין הטמנה דשומשמי נמי אסור וכו' ע"כ. ומרן ז"ל תמה על רבינו היכי נקיט לה לחומרא כיון דבעיין לא איפשיטא ומדרבנן ותירץ מדלא דחי בדרך דילמא אלא לעולם אימא לך משמע דקושטא קאמר אי נמי מפני שהוא קרוב לבא לידי איסור תורה וכו' ע"כ. והתירוץ הראשון נראה יותר.
בזמן ששלשתם לחים. דע דבמתניתין ריש פרק במה טומנין קתני תבן זגין ומוכין ועשבים ובגמרא נמי מייתי הנך ארבעה בהדי הדדי וקאמר בזמן שהן לחים וכו' משמע דארבעתם שוים גם רבינו בפירוש המשנה כתב וז"ל ואמר בזמן שהם לחים אינו רוצה בזה העשבים בלבד אבל חוזר על הכל ר"ל תבן וזגין ומוכין ועשבים ע"כ. מעתה קשה טובא על רבינו למה לא הזכיר תבן גם כן ומדכתב בזמן ששלשתם לחים מוכרח דאינו ט"ס תו קשיא לי על מרן ב"י או"ח סימן רנ"ז שפסק בשלחנו הטהור תבן וזגין ומוכין ועשבים בזמן ששלשתם לחים ואתמהא דמני ארבעה ותני שלשה ושם ראיתי להרב ב"ח שכתב עליו וז"ל ושגגה יצאה מתחת קולמוסו דהרי הרמב"ם דכתב האי לישנא בזמן ששלשתם לחים הוא לפי שלא היה גורס תבן בסיפא אבל למאי דהכניס הרב גם כן תבן בהך סיפא הדבר ברור שגם תבן אינו מוסיף הבל אלא בלח אבל לא ביבש ע"כ. ואילו היה רואה הרב ז"ל דברי רבינו בפירוש המשנה הנ"ל לא היה כותב בפשיטות דרבינו לא היה גורס תבן דאיך נאמר דכשחבר היד נזדמנה נוסחא אחרת לפניו ולא הציץ למ"ש הוא עצמו בפירוש המשנה שחיבר בילדותו.
לכך נראה לענ"ד דחדא מתרצת חברתה דס"ל ז"ל דתבן ועשבים חדא מלתא היא דתבן מין עשב הוא ודאי לכך כתב הרב ב"י בזמן ששלשתם דגריר בתר דברי רבינו שהזכירם בב"י שם ולפי שהיה פשוט אצלו דבר זה גם בדעת רבינו דהגם דלא הזכיר תבן הוא הדין והוא הטעם דהיינו עשבים לכך לא תפס עליו בזה דאם לא כן הוה קשה תו איך לא נרגש הרב ב"י מזה כשהזכיר דברי רבינו שם בלא תבן והרי בכל מה שכתב שם על דברי הטור ז"ל הזכיר תבן על פי המשנה והסוגיא דפ' במה טומנין הנ"ל אלא ודאי משמעות הדבר נראה דס"ל דהיינו תבן היינו עשבים ולא חש רבינו להזכיר תבן דנראה לו כפל לשון וכבר ראיתי להרב מגן אברהם ז"ל שם שכתב דצריך לומר דחשיב לתבן וזגין כחדא וכו' ע"כ. ובין אם נדמה תבן לזגין כדברי הרב או לעשבים כמ"ש הרי עלו דברי רבינו והרב ב"י כהוגן על צד היותר טוב וכשיטת הפוסקים ז"ל עיין עליהם.
ואפי' מחמת עצמן. שם דף מ"ז והקשה הרב לח"מ דמאחר דהך בעיא לא איפשיטא איך פסק לחומרא במידי דרבנן והיה לו לפסוק לקולא כמ"ש הרא"ש וכו' ע"כ. ואחר המחילה אין נראה כן דמאי דדחי ליה היכי משכחת לה ממרטא דביני אטמיה דחייה אמיתית היא וקיימא תדע נמי מדמייתי עלה הא דתני רבי הושעיא וכו' והכי מוכח מדברי הרא"ש שכתב וז"ל ודחי ליה ואזלינן לקולא וכו' דהיינו לומר דדחייה אמיתי היא מדגררינן אבתרא לפי דרכו ז"ל דמחמת דבר אחר הוי קולא ודו"ק. וגם הרי"ף ז"ל כתב להדיא וסליקא לה בלחין מחמת עצמן עיי"ש. שוב ראיתי לרבינו בפירוש המשנה שכתב כן להדיא וז"ל ואינו רוצה באומרו לחים שיהיו שרוים במים אבל רוצה שיהיה בהם לחלוחית טבעית ויתכן להיות זה בצמר אם יהיה מבין יריכות הצאן ומן הסמוך לאליה כי יש שם לחלוח טבעי ע"כ. עוד הקשה הרב ז"ל דאם איתא דמחמת עצמן ומכ"ש מחמת דבר אחר איך רצו בגמרא לפשוט ממוכין דמתניתין וכו' הא משכחת לה מחמת דבר אחר דנלמד במכ"ש עיי"ש. ואין זה קושיא דאיכא למימר דעדיפא מינה משני ליה ולמה יכניס עצמו בזה הלחץ וק"ל.
ודברים אלו וכו'. בהרמב"ם כתיבת יד קדמונים משנת הקי"א ואחר משנת הקס"ב נמחק תיבת הבל בכל זה הפרק.
כגון זוגים ומוכין וכו'. פירוש זגין קליפי הענבים ומוכין הוא הצמר ובלאי הבגדים ודומים שממלאים בו הכרים והכסתות וזולתם וכ"פ רבינו בפירוש המשנה וכסות מהגמרא מוכח שהיא מצמר ועיין להתוס' שם ויתכן גם כן משאר דברים עיין בפירוש המשנה לרבינו ופירות פי' רש"י כגון חטים וקטניות. וכנפי יונה נוצה ונעורת היינו הדק הדק שקורין אריכט"ש. ונסורת שמנסרין הנגרים מן העצים. ושלחין עורות שאינן עבידין תרגום והפשיט את העולה וישלח. ובענין טלטול אלו הדברים עיין לרבינו פ' כ"ו.
ב[עריכה]
לפיכך מותר להטמין וכו'. כל פרטי דינים אלו כבר הזכירם רבינו בפירושו להמשנה גם כן באורך יעו"ש והאחרונים ז"ל תפסו עליו שאין זה דבר מתקבל שמבעוד יום יהיה אסור להטמין בדבר המוסיף הבל ובין השמשות יהיה מותר והם ז"ל פירשו הדבר בסגנון אחר וגם פירושם דחוק עיין להרב המגיד ז"ל והכל תלוי בחילוף הגירסאות בסוגיין דפ' במה מדליקין דף ל"ד ועיין להרב ב"ע ז"ל. ודע שבהרמב"ם כתב יד נמחק שסתם קדרות בין השמשות אלא שכבר רתחו וכו'.
ג[עריכה]
אבל אסרו חכמים וכו'. וכתב רבינו בפירוש המשנה דאפר חם אינו מוסיף הבל ואפילו הכי גזרו ההטמנה בשבת בשום דבר אף שאינו מוסיף הבל גזרה אטו אפר חם ואפר חם עצמו אטו שמא יהיה באפר איזה גחלת האש קטנה ואינו גזרה לגזרה כיון שהכל הוא בשעה אחת ודבר הנעשה תמיד ואי לא הא לא קיימא הא וכו' עיי"ש.
ד[עריכה]
ומותר להטמין דבר צונן בשבת. פי' אפי' דבר שדרכו להטמין כדאיתא בגמרא דף נ"א ושם אמרו דר' אמי סבר דאדם חשוב אסור להטמין אפי' בצונן ורבינו התיר לכל אדם משום דבגמרא אמרו הוא סבר אדם חשוב שאני משמע דהוא ניהו דסבר הכי ואנן לא קיימא לן כוותיה והרב כנסת הגדולה או"ח סי' רנ"ז הכריח מדחזינן לרב נחמן דהלכתא כוותיה בדיני ולדעת מקצת פוסקים נאמר כלל זה אפילו לגבי כולי עלמא נראה דלא חש לזה וגם רב יוסף תמה על ר' אמי וכו' כוותייהו נקטינן דאין לחלק בין אדם חשוב לאינו.
ונתגלו בשבת וכו'. לא ידעתי מאין הוציא רבינו דנתגלו בשבת איירי דמשמע שאם גילם ביד אסור לכסותם ואמאי כיון דמערב שבת היו טמונים הא לא הוי תחילת הטמנה ותו דמאי שנא מקדרה שמותר ליטלה ולהחזירה כדאיתא התם דף נ' והתוספות ז"ל כתבו דהא דנקט ונתגלה משום דנתגלה מבעוד יום איירי דומיא דרישא אבל אם גילהו בידים מבעוד יום כדי לכסותו משתחשך אסור דדמי לתחילת הטמנה ע"כ. ולרבינו קשה נמי דמשמע מדבריו דאם יתגלה מערב שבת דאסור לכסותו משתחשך נגד התוס' והוי חומרא טפי ולמדתי מדברי הרב ב"י או"ח סי' רנ"ז דכוונת רבינו דמאי דנקט מתניתין נתגלה בשבת לאו דוקא דאפי' גילהו בידים שרי לכסותו ומאי דנקט נתגלו כוונתו לאפוקי מבעוד יום דאף שנתגלה מעצמו אסור דלא הותר אלא בשבת דוקא והיא סברת הסמ"ג וסמ"ק והתרומה ז"ל ונסתייעו מדברי הירושלמי עיין עליהם ועיין להרב ב"ח ז"ל שהאריך בזה.
ומותר להחליף וכו'. שם דף נ"א ת"ר אע"פ שאמרו אין טומנין אפי' בדבר שאינו מוסיף הבל משחשיכה אם בא להוסיף מוסיף כיצד הוא עושה רבן שמעון בן גמליאל אומר נוטל את הסדינין ומניח את הגלופקרין או נוטל את הגלופקרין ומניח את הסדינין וכן היה רשב"ג אומר לא אסרו אלא אותו מיחם וכו' ופי' רש"י אם בא להוסיף כיסוי על כיסוי משחשכה מוסיף גלופקרא קו"ט ויש בו הבל יותר מן הסדינין ונוטל את הגלופקרא בימות החמה אם ירא שמא יקדיח תבשילו מחמת רוב כיסוי וכן היה ר"ש מקיל קולא אחריתי בהטמנה ע"כ. והתוספות ז"ל כתבו שם בשם הר"י והרב פורת דלא גרסינן כיצד הוא עושה דרשב"ג פליג את"ק דלא שרי אלא להוסיף אבל להחליף אסור ורשב"ג שרי אף להחליף וכל שכן ליטול ולהחזיר אותו דבר דלא הוי כל כך תחילת הטמנה והיינו דקאמר וכן [היה] רשב"ג אומר כלומר שהיה מקיל קולא אחריתי גבי הטמנה ע"כ. ולדעתם ז"ל רשב"ג מקיל שתי קולות יותר מהברייתא דלדעת הברייתא לא הותר כי אם להוסיף אבל ליטול ולהחזיר וכל שכן להחליף אסור דהוי תחילת הטמנה ורשב"ג מתיר להחליף וכל שכן ליטול ולהחזיר ואין צריך לומר להוסיף ולפי דבריהם ז"ל מימרא דרשב"ג הויא כפשטה דרוצה להחליף או כדי לחמם התבשיל ביותר או כדי שלא יתחמם ביותר או מפני שהוא צריך לאותו כיסוי ולכך מניח אחר תחתיו בכל גווני שרי ורש"י ז"ל אפשר דלא פליג עם התוס' דהרי פירש בברייתא כיסוי על כיסוי ובדרשב"ג פירש להחליף כפשוטו ובההיא דוכן היה רשב"ג פירש דמקיל קולא אחריתי מכלל דגם באידך דרשב"ג איכא נמי קולא ואם כן על כרחך גם לדעתו רשב"ג פליג אתנא קמא דאם לא כן איך שייך לומר קולא אחריתי כיון דהראשונה אינה מפי עצמו אלא לפרש דברי הברייתא אלא נראה דגם הוא אזיל ומודה לשיטת התוס' ז"ל.
מעתה רבינו שהתיר החילוף משמע דקאי נמי בשיטת רש"י והתוספות ז"ל וכלומר דמכל שכן ליטול ולהחזיר ואצ"ל להוסיף דהכל שרי כיון שהוא בדבר שאינו מוסיף הבל. אמנם הרב המגיד ז"ל הבין בדברי רבינו דההוספה אסורה ושלא התיר אלא החילוף אפילו ביותר טוב ומרן ז"ל חלק עליו דאין בדברי רבינו הכרע וקצת נראה שהם ז"ל היו גורסין בדברי רבינו בכיסוי טוב ממנו עיין עליהם ואין נראה לענ"ד דאם כן איך כתב נוטל כסות ומניח כנפי יונה או נוטל כנפי יונה ומניח הכסות הגם דאפשר ע"פ מ"ש רש"י בימות החמה וכו' ואיך שיהיה הנראה לענ"ד כמ"ש והוא קרוב לדברי מרן ז"ל ומכ"ש דלא לאפושי במחלוקת וגם הסברא מחייבת לאסור הטמנה בדבר אחר מההוספה או החזרה באותו דבר עצמו ודו"ק.
ה[עריכה]
פינה התבשיל. שם וכן היה רשב"ג אומר לא אסרו אלא באותו מיחם אבל ממיחם למיחם מותר השתא אקורי קא מקיר ליה ארתוחי קא מרתחי ליה ע"כ. וראיתי להרב מגן אברהם או"ח סי' רנ"ז שדקדק שאפילו להחזירו לכלי ראשון שהיה בו תחילה שרי וכו' עיי"ש ואין נראה דהא בהכרח הכלי הוא חם מן התבשיל שהיה בו ואם איתא לישמועינן הך רבותא וכל שכן בכלי אחר וק"ל.
ו[עריכה]
מניחים מיחם וכו'. ברייתא שם וגירסת רבינו הכי וכן היא גירסת הגאונים ז"ל וכ"כ הרב המגיד ז"ל. ושוב מצאתי בהרמב"ם כתב יד משנת הקי"א ומחקו קדרה ע"ג מיחם ומיחם ע"ג קדרה.
אבל אין מניחים וכו'. שם דף מ"ז וקשה קצת דאם כן איך התירו לחמם דבר צונן כלל הרי על כל פנים מוליד בו החום כי הכא ויש לחלק ודו"ק.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |