מעשה רקח/ציצית/ג

מעשה רקח ‏ ציצית ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ג מהלכות ציצית

א

ותהיה מידתה וכו'. פרק התכלת דף מ' תניא טלית שהקטן מתכסה בו ראשו ורובו והגדול יוצא בו דרך עראי חייבת בציצית אין הקטן מתכסה בו ראשו ורובו אע"פ שהגדול יוצא בו עראי פטורה וכו' ע"כ ומדקתני בסיפא אין הקטן מתכסה בו וכו' אע"פ שהגדול וכו' משמע דהכל תלוי בקטן תדע דלא קתני אי גדול יוצא בו דרך עראי ואין קטן מתכסה בו שחייבת משום דהכל תלוי בקטן ועיין להרב מגן דוד סי' ט"ז ושם ובהרב ב"ח ז"ל קרא תגר על הלובשים הטלית קטן תחת הבגדים שהוא קטן שאין בו השיעור הנזכר שהם מברכים ברכה לבטלה וברור הוא. ואם א"א לו לעשותו כשיעור לפחות לא יברך עליו אלא יכוין בברכת הטלית גדול להוציא את זה וכ"כ שם בשם רמ"א ז"ל והביאו עוד שם משם המטה משה ומהרי"ל דיש לעשות הכתפים רחבים דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ויבטל ליה ע"כ ויש ליזהר בזה מאד כי רוב העולם נכשלים בו.

ב

אבל טלית של שאר מינין וכו'. זו היא דעת רבינו שפסק כרב נחמן שם דף ט"ל והיא שיטת הרי"ף ז"ל אמנם הראב"ד (ע"פ דברי מרן ז"ל) והתוס' והרא"ש והסמ"ג והמרדכי ס"ל דכולם חייבים מדאורייתא וכמ"ש רמ"א ע"פ הסכמת האחרונים ז"ל ועל כן טוב וישר הוא לצאת ידי כל הספיקות ולעשות הטלית בין הגדול בין הקטן שמניחים תחת הבגדים מצמר לבן ויתלה בו הציציות לבנים כנהוג. וכתב העטרת זקנים ז"ל ע"פ מ"ש חז"ל מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור והיינו בטלית של ציצית ומצינו אצלו יתברך כתיב לבושיה כתלג חוור א"כ הטלית והציציות יהיו לבנים דוקא ע"כ ומי שיעשה כן תבא עליו ברכת טוב מהאל הטוב.

ג

בעלת ארבע וכו'. שם דף מ"ג ברייתא כדברי רבינו ויש ברייתא אחרת בזבחים דמשמע מינה דגם בעלת שלש ובעלת חמש פטורה והובאה גם כן בספרי וכבר הרא"ש ז"ל יישבה ע"פ הך דמנחות ועל כן אין נכון לעשות ציצית מה' כנפות או יותר ועיין להרב ב"י והרב ב"ח סי' י'.

המרוחקות זו מזו. דבר זה לא נמצא בש"ס והרב ב"י ז"ל כתב דדברי רבינו הם וראוים הדברים למי שאמרן.

ד

כסות של בגד וכו'. שם דף מ' איפליגו רבא ורבי אחאי בהא ופי' רש"י וכנפיה של עור שנחתכו קרניה ותלה בהם עור ע"כ ופסקו הרי"ף והרא"ש ורבינו כרבא ומהרי"ק בשם הרב מנוח הביאו מרן ז"ל הכריח מדכתיב אשר תכסה בה ואין אדם מתכסה אלא בעיקר הבגד ומשום הכי אזלינן בתריה בין לפיטור בין לחיוב ובההיא של עור כתב מהרי"ק ז"ל והביאו הרב ב"י סימן י' דפשיטא דלא מקרי הכי אלא א"כ רובה של עור ע"כ ומדכתב דבעינן רובו כדי לפוטרו מכלל דבחציו חייב מספק אכן נראה פשוט דלא יברך עליו ועיין להרב מג"א ז"ל.

כסות של שני שותפים וכו'. חולין דף קל"ו כדברי רבינו.

מכאן ואילך חייבת. וכתבו התוס' והרא"ש בחולין דף ק"י דחיוב זה אינו אלא מדרבנן מפני שנראית כשלו דמן התורה היא פטורה לעולם ובב"י סימן י"ד כתב עוד על דברי הטור שכתב וליטול טלית חבירו בלא דעתו ולברך עליו יש אומרים שהוא מותר דניחא ליה לאניש למעבד מצוה בממוניה ובלבד שיקפול אותה אם מצאה מקופלת ע"כ והיא דעת המרדכי אמנם הסמ"ק ס"ל דאם מצאו מקופל צריך ליטול רשות והעולם נהגו היתר בטליתות שמוצאים בבית הכנסת וכן דעת הרא"ש ז"ל והכנסת הגדולה שם כתב דבאותם טליתות שהם מוקדשים בבית הכנסת לכל מי שיצטרך נהגו היתר גמור אפי' אם לא קפלום מפני שהשמש מקפלן וכו' ובשיירי שם הביא משם רש"ל דדוקא בביהכנ"ס מותר אבל להוציאם מביהכנ"ס וללבוש טלית ולהניח תפילין (אסור) דלא ניחא ליה שיטול את שלו ממקום שהניחו ע"כ.

ה

כסות של צמר וכו'. מפני שהצמר והפשתן וכו'. כוונתו מבוארת דהיינו מדרבנן וכמ"ש לעיל דשאר מינין חוץ מצמר ופשתים הוו מדרבנן דפסק כרב נחמן בסוגיין דהתכלת דף ל"ט ומוכח נמי אנפשיה שלא הביא דרשת רבא דהכנף מין כנף וכ"כ הרב ב"י או"ח סי' ט'. ושם כתב ז"ל דהתוספות כתבו שרש"י ור"ת פסקו כרבא משום דהוה בתרא וכ"כ המרדכי בשם ר"י וכן פסק סמ"ג וכן דעת הרא"ש וסיים ז"ל דכיון דהרי"ף והרמב"ם קיימי בחד שיטתא הכי נקטינן ושוב כתב וז"ל ואם כן לדברי הפוסקים כרבא לא מחייב בציצית מדאורייתא אלא טלית של פשתים או של צמר רחלים לבד ע"כ וקשה טובא דרבא ס"ל דכל המינים חייבים מדאורייתא דדריש הכנף מין כנף וכמ"ש ז"ל לעיל ונראה מבואר דט"ס הוא וצ"ל לדברי הפוסקים כרב נחמן וכן היא דעתו ז"ל וכמ"ש לעיל.

ו

ומה הוא לעשות וכו'. מהסוגיא דסדין בציצית שם דף מ' ומרן ז"ל האריך ליישב דעת רבינו עיין עליו. ומ"ש שם לכך נ"ל וכו' עושה לבן שלה של פשתן וכו' ט"ס הניכר יש בדבריו וצ"ל עושה לבן שלה של צמר וכסות של פשתן עושה לבן שלה של פשתן ושל שאר מינין וכו' וכן מצאתי מוגה והוא פשוט. אכן למה שהקשה ז"ל דאמאי שרינן תכלת בטלית של פשתן שהרי אפשר לקיים שניהם כשלא ילבש אלא טלית של צמר וכתב ז"ל שכבר תירצו התוספות פרק אלו נערות שאין זה חשוב אפשר וכו' וכתב על זה ולי נראה דקושיא מעיקרא ליתא דכיון דדרשינן סמוכין למשרי כלאים אי אמרת דאין מטילין חוטי תכלת בטלית של פשתן א"כ כלאים דשרא רחמנא היכי משכחת לה וכו' ע"כ. ראיתי להר"ח אבולעפיה נר"ו בספר עץ החיים פרשת כי תצא דף קכ"ב שהקשה על דברי מרן וז"ל וליתא דהקושיא היא דנילף דגם כשאפשר לקיים שניהם עשה דוחה לא תעשה ותירצו דאי אפשר לקיים שניהם בכסות פשתן ע"כ וכוונתו מבוארת להקשות על מרן במ"ש דקושית התוספות היא דחויה מעיקרא מכח דדרשינן סמוכין וכו' דאין זה אמת דגם התוספות בעיקר קושייתם הבינו גם כן מונח זה דדרשינן סמוכין למשרי כלאים בציצית וקושייתם היא כלפי הגמרא דקתני התם דף מ' דלא אמרינן אתי עשה ודוחה לא תעשה אלא כשא"א לקיים שניהם וכו' וכתבו ז"ל דעיקר מלתא מציצית ילפינן לה ולזה הקשו וז"ל וא"ת והא כלאים בציצית אפשר לקיים שניהם כשילבש טלית של צמר ע"כ כלומר ואפ"ה הותר לגמרי טלית של פשתן א"כ נילף מהכא דאפילו בדאפשר אתי עשה ודחי ל"ת והוצרכתי לפרש כל זה לפי שראיתי מגמגמים בדברי הרח"א נר"ו כי בלשון קצרה דבר אכן באמת יפה תפס על מרן ז"ל.

 ולענ"ד  נראה להליץ בעד מרן דאין כוונתו לדחות קושית התוספות אלא להקושיא שהקשה הוא עצמו וכלפי תירוץ התוס' ז"ל שהזכיר כתב לשון ולי נראה וזה דמרן ז"ל הקשה דאמאי שרינן למעבד כי האי כיון דאפשר לקיים שניהם וכו' כלומר דהוה לן לאסור טלית של פשתן לגמרי ואין זו קושית התוספות כלל כמו שכתבנו אכן משום דתירוץ התוס' לקושיתם שהקשו היה נראה שעולה גם לזו דכיון דאין זה חשוב אפשר הרי חזר לאי אפשר וא"כ הותר לגמרי לכך הזכיר ז"ל תירוצם של התוספות ושוב חזר לעיקר קושייתו וכתב דמעיקרא היא דחויה דמעולם לא מצינן לאסור תכלת בטלית של פשתן מכח הסמיכות ואף שלשון ולי נראה שכתב מרן ז"ל הוא קצת מגומגם לפרשו כן המעיין היטב בלשונו הטהור בסגנון הקושיא יתבאר לו שאין זו קושיית התוס' כאמור ומבואר.

ז

כסות של פשתן וכו'. ברייתא במנחות דף מ' סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין והלכה כדברי ב"ה וכו' אמר רבי א"כ למה אסרוה וכו' ומסיק רבי זירא אמר גזרה נמי משום כסות לילה ע"כ ומבואר הדבר דלא פטר לה רבינו אלא מתכלת מפני שהוא כלאים אמנם בציצית ממינו פשיטא שחייב לדעתו ז"ל וכן דעת הרי"ף ורש"י ז"ל וכ"כ מרן ועיין להרב מג"א ז"ל.

שמצות הציצית וכו' וסומא חייב וכו'. כל זה מתבאר מהברייתא שם דף מ"ג וכרבי שמעון וכן פסק הרי"ף והרא"ש ור"ת ועיין להרב ב"י סימן י"ז. ובליל יום הכיפורים שהמנהג להתעטף בטלית גדול מפני אימת היום יש נוהגים להניחו מבעוד יום ולברך עליו ויש ממתינין עד הלילה כדי שלא לברך ועיין להכנסת הגדולה סימן ח"י ובשיירי שם כתב שהוא היה נוהג שלא להסיר הטלית במוצאי יוהכ"פ עד אחר תפילת ערבית ובשאר תעניות ג"כ כשהיה מתפלל מנחה סמוך לשקיעת החמה היה נשאר בטלית ותפילין שעליו עד אחר תפלת ערבית ע"כ וכבר ידוע שאין שום איסור להשהות התפילין עליו אחר שקיעת החמה כמ"ש רבינו פ"ד הל' י"א.

ח

מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה וכו'. כבר נתבאר מהסוגיא דלעיל דלא איפליגו רבי שמעון ותנא קמא אלא בחיוב ופיטור אבל רשות כו"ע מודו ואין כאן בל תוסיף כלל אמנם נראה דהיינו דוקא בשאין בו כלאים דאם לא כן הוה ליה כלאים שלא במקום מצוה ואסור ומהאי טעמא פטר רבינו לעיל כסות של פשתן וכו' וכן הכריח מרן ז"ל ומ"ש שם וכ"ש בפי"ט מהל' שבת ט"ס הוא וצ"ל וכמ"ש וכו'. ועוד הביא ז"ל דברי מוהר"י אבוהב שכתב וז"ל כתב הרמב"ם מותר ללבוש ציצית בלילה פירוש אפילו שיהיה בו כלאים בזמן שהיה תכלת דכיון דהותר בזה הטלית כלאים שהוא מיוחד ללבישה כל זמן שהוא רוצה ללבשו הותר ע"כ ותמה עליו מדין הכסות הנזכר וכו'. וקצת נראה להליץ בעד מהרי"א ז"ל דלא כתב כן אלא לענין קודם התקנה שאסרו חז"ל כלאים בציצית בזמן דאיכא תכלת והסכימו למ"ש רבינו בסתם מותר לאדם וכו' דמשמע דבאותו האופן שהותר ביום הותר גם כן בלילה ומינה נמי דכשנאסר גם ביום דהיינו אחר התקנה הכי נמי בלילה וכו' וכן מדוקדק קצת דברי מוהרי"א ז"ל אכן לדידן העיקר נראה כדברי מרן ז"ל. וכתב הרב ב"י סימן כ"א וז"ל כתב הכלבו שנהגו שלא לשכב בטלית שיש בו ציצית גם נהגו שלא יכבסנו גויה וכל זה כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו וכ"כ באורחות חיים בשם הרא"ש ולא ראינו ולא שמענו מי שהקפיד על זה מעולם ע"כ ומ"ש ולא ראינו וכו' לא קאי אלא לענין השכיבה בטלית אמנם איסור הכביסה ע"י גויה כדקאי קאי דאין לך זלזול גדול מזה וכן נראה שהבין הרמ"א ז"ל שם והרב מג"א הביא שם ע"פ כתבי האר"י זצוק"ל ע"פ הסוד שיש לשכב בלילה בטלית קטן וכו' והרב שם חלק עליו על זה ואחרי המחילה אין בדבריו שום הכרע כמבואר עיין עליו ומנהג כשר הוא וכן נוהגים כמה מהמתחסדים עם קונם.

ומאימתי מברך על הציצית וכו'. כתב מרן ז"ל נראה שלמד כן ממה שנתנו שיעור זה להתחלת זמן קרית שמע שחרית בפ"ק דברכות (דף ט') ע"כ ויש להכריח כן ממ"ש פרק התכלת דף מ"ג ורבנן האי וראיתם אותו מאי עבדי ליה מבעי ליה לדתניא וראיתם אותו וזכרתם ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלויה בה ואיזו זו קרית שמע דתנן מאימתי קורין את שמע משיכיר בין תכלת ללבן ע"כ ופירש רש"י זו ק"ש דכשתכיר מנין של ציצית קרא את קרית שמע דכיון שנתחייב במצוה זו משהאיר היום נתחייב בכל המצות וכו' ע"כ מוכח דמצות ציצית היינו משיכיר בין תכלת ללבן.

וכל זמן שמתעטף וכו'. כתב מרן ז"ל דנפקא ליה מדאמרינן בפרק התכלת כרבי דאמר תפילין כל זמן שמניחם מברך עליהם וכו' ע"כ ור"ל ממאי דקי"ל פ"ק דקדושין דילפינן כל התורה כולה מתפילין ומ"מ נראה דאין להשוותו בכל ענין שהרי בפרק לולב וערבה דף מ"ו איתא דרבא מקדים וקאי ועייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומנח תפילין ומברך וכי איצטריך זמנא אחרינא עייל לבית הכסא ונפיק ומשי ידיה ומניח תפילין ומברך וכו' ע"כ ואלו גבי ציצית קיי"ל שמותר ליכנס בו לבית הכסא וכמ"ש רבינו לקמן וגם אין לנו ראיה מכרעת לומר דבכה"ג יברך עליו משא"כ בתפילין דאיסור גמור הוא כיון שיש בגופן קדושה וזה הוא מה שנסתפק הטור או"ח סימן ח' עיי"ש ומזה תבין דמה שהקשה הרב ב"י שם על רבינו בעל הטורים מהך דרבא יש ליישבו כאמור ולא אישטמיטתיה להטור זה כי כל יקר ראתה עינו ועיין להרב ב"ח והרב מג"א ושיירי כנה"ג ז"ל. והלובש טלית קטן בביתו ומברך עליו וכשהולך לביהכנ"ס מתעטף בטלית גדול פסק הרב ב"י או"ח שם דהליכה מביתו חשיבא הפסק וצריך לברך ג"כ עליו בביהכנ"ס והרב מגן דוד ז"ל הקשה עליו מההיא שכתבו התוס' פרק אלו נאמרין דף ל"ט וז"ל דהכא בנטילת ידים תכף לברכה מיירי ושיעור תכיפה איכא למשמע מתכיפת סמיכה לשחיטה דאמרינן בפרק כל הפסולין כל הסמיכות שהיו שם קורא אני בהם תכף לסמיכה שחיטה חוץ מזו שהיתה בשער ניקנור שאין מצורע יכול ליכנס לשם אלמא כדי מהלך משער ניקנור עד בית המטבחיים לא חשיב תכיפה ובמסכת מידות משמע שהיה כ"ב אמה ע"כ הרי דאין ההילוך עצמו חשיב הפסק אלא השהיה כדי אותו ההילוך דאי תימא דהילוך מצד עצמו הוי הפסק איך ילפינן מהתם שיעור שהיה בין נטילה לברכה דילמא אין השהיה עושה כלום אפילו הרבה מזה ושאני התם בשער ניקנור דהוי הפסק מצד מעשה ההילוך אלא על כרחך כל שלא שהה אפילו הלך באותו שיעור לא הוי הפסק ונמצא כאן לענין ברכת ציצית דלא איכפת לן בשהיה אפילו הרבה כל שלא הפסיק בדיבור דאל"כ היה לו לחשוב שם תכף לכל המצות עשיית הברכה אלא ודאי דאינו ולמה יהיה הפסק מחמת ההילוך לביהכנ"ס וכו' ע"כ.

 ובאמת  דקושיא חזקה היא על הרב ב"י וצריכנן למשכוני נפשין כדי להליץ בעדו כי בודאי כל יקר ראתה עינו ונראה דלעולם ההילוך עצמו הוי ההפסק כשיש בו כשיעור כ"ב אמה תדע דאם השהיה כשיעור הילוך בינוני של כ"ב אמה הוי הפסק ובבציר מהכי לא הוי הפסק היה להם לכהנים להרחיב פסיעותיהם קצת בכדי שלא תהא השהיה כ"כ כמו כ"ב אמה במהלך אדם בנוני כדי לקיים מצות עשה דוסמך ושחט על פי דרשת חז"ל תכף וכו' ומעתה צ"ל דס"ל להרב ב"י ההיא דנטילת ידים ודכהנים היינו לענין שלא יפסיקו בדיבור אי נמי בהליכה דהא קודם עלותם לדוכן היו צריכים ליטול ידיהם וקמ"ל דאין להם להלך יותר מכ"ב אמה רחוק מן הדוכן ומאי דלא אמרו כן בשאר עשיית המצות לברכה י"ל דכיון דילפינן מוסמך ושחט דהיינו התחלת המצוה ממש משא"כ בברכה דלא מקרי תחילת עשיית הדבר. ונטילת ידים נמי תחילת עשיית המצוה היא דילפינן לה מדכתיב שאו ידיכם קדש וכו' ובהכי אפשר דמתרצה קושיית הרב. ומה שהקשה עוד ממ"ש הרב ב"י סי' ק"ד בשם הרבינו יונה דלא מצינו הליכה שנקראת הפסקה בשום מקום גם זה יש לישבו דבשם הר"י הוא דקאמר לה ולא הוצרך לחלוק משום דסמך עצמו אמ"ש כאן ותדע דבשלחנו הטהור שם לא הביאו ומוכח אנפשיה דהיינו משום דלא ס"ל הכי וגם הרב גופיה מדבריו שם נראה להדיא דס"ל דהרב ב"י ז"ל לא ס"ל הכי אלא דההליכה הוי הפסק וכתב עוד שם דהריב"ש תופס כדברי הטור והרא"ש וכו' משום דס"ל דהליכה חשיבא הפסק עיי"ש.

ט

ומותר להכנס וכו'. כ"כ הנמוק"י בשם גאון וראיה מההיא דרב יהודה הוה מברך כל צפרא להתעטף בציצית משום דקסבר כל זמן שמניחה מברך עליה והא דלא הוה מברך אלא בצפרא משום דלא הוה שרי לגלימיה מיניה כולי יומא שמע מינה שמותר לעשות צרכיו בציצית דאל"כ היה צריך לסלקו כשהיה עושה צרכיו ונמצא שהיה מברך עליו כמה פעמים ביום וכ"כ מרן ז"ל וטעם הדבר מבואר מפני שהיא מצוה שאין בגופה קדושה כמ"ש רבינו. וכתב הרב מגן דוד ז"ל דהיינו דוקא בטלית קטן אבל בטלית גדול שאנו מתפללים בו אין לעשות כן והביא ראיה לדבריו יעו"ש והכי מסתברא.

נפסקו לו חוטי לבן וכו'. מגילה דף כ"ו וכתב השיירי כנה"ג או"ח סימן ט"ו וזה לשונו וליתנן בטלית אחר לאו דוקא ליתנן לאחר אלא אפי' אם רוצה להשליך ציציות אלו ולעשות לטלית זה ציציות אחרות יפות מן הראשונים מותר דהוי נוי מצוה וכתיב זה אלי ואנוהו ספר הלבוש וראיתי פה אזמיר יע"א נוהגים דאם נמצא הציצית מקוטע והוא כשר כפי הדין אע"פ שרוצה להטיל בו ציציות טובים חדשים וארוכים ושלא יהא שום אחד מהם מקוטע אין עושים כן אם לא שהציציות היו פסולים לגמרי ואין להם על מה שיסמוכו עכ"ד. ואני הצעיר אומר דמנהגן של ישראל תורה היא שכך נהגו בכל המקומות ששמענו ויש להביא סמך למנהג זה מדברי השאלתות שהביא מרן ז"ל דלא שרי רבינו לזורקן לאשפה אלא דוקא בנפסקו ואפילו להשתמש בהם אוסר בשאלתות שכתב אסור לבני ישראל למעבד צרכיהון במידי דעביד למיפק ביה ידי חובת מצוה כגון חוטין הקבועים בטלית למיסר בהו מידעם וכו' דילפינן מדם דאמר קרא ושפך וכיסה במה ששפך יכסה שלא יהיו מצות בזויות עליו ע"כ הרי דכל עוד שלא נפסלו יש בהם קדושה ואסור להשתמש בהם לשום דבר ואיך יותר לפוסלם בידים ולפוסקן כל עוד שהם כשרים מעיקר הדין וכל זה הוא להליץ בעד המנהג אמנם מעיקר הדין נראה דשרי וכמ"ש הרב ז"ל ועיין להמפרשים שם.

זורקו באשפה. מעיקר הדין קאמר אמנם לכתחילה נראה דאין נכון לעשות כן וכ"כ רמ"א סימן כ"א בשם הכלבו ומהרי"ל והמחמיר ומדקדק במצות תבא עליו ברכה.

ואסור למכור וכו'. מנחות דף מ"ג וכתב הרב כנה"ג סימן כ' נראה דאפילו לתגר כותי מדלא פירש הברייתא לכותי שאינו תגר אבל הב"ח כתב דדוקא לכותי שאינו תגר אבל לתגר כותי מוכרין ע"כ ודברי רבינו שקולין ומסתברא להחמיר.

נשים ועבדים וכו'. נלמד ממ"ש לעיל הל' ז' והל' ח' דהויא מצות עשה שהזמן גרמא.

מתעטפים בלא ברכה. מדסתם ז"ל הוה משמע לכאורה דאפילו בזמן דאיכא תכלת דלפעמים יתכן כלאים בציצית דשרו אמנם מרן ז"ל לא הבין כן אלא דפשיטא דאסור וזו היא דעת הראב"ד ז"ל ודבר פשוט הוא ממה שכתבתי לעיל הל' ח' בשם מרן גופיה על דברי רבינו עיי"ש ויש ללמוד מדברי הגהות מיימוני ז"ל דמסתיין דלא עברי על בל תוסיף אבל בדאיכא צד נדנוד איסור אין להקל כלל ועיין להתוס' בר"ה דף ל"ג ע"א ודברי רש"י שם בענין בל תוסיף יש להבינם ע"פ מ"ש הוא עצמו בעירובין דף צ"ו ובהכי מתורצת קושית מוהרש"א שם עיין עליהם כי נראה לענ"ד נכון.

י

היאך חיוב וכו'. מתבאר מתוך הסוגיא שם דף מ"ב לפי המסקנא וכרב נחמן וכן פסק ז"ל.

אלא מקופלין וכו'. ובגמרא אמרינן דזקן שעשאה טלית לתכריכין פטורה וכו' וכתב הנמוק"י ז"ל ואע"פ שלובש אותה לפעמים בחייו כיון שאין עיקר עשייתן לאכסויי מחיים הוה ליה ככסות לילה שפטורה אפילו ביום והכריח מרן ז"ל שגם רבינו יסבור כן ובדבריו נפל ט"ס שכתב והאי לאיכסויי עבידא וצ"ל והאי לאו לאיכסויי עבידא.

יא

אף על פי וכו' אין ראוי לאדם חסיד וכו'. איכא למידק דבגמ' אמרינן דף מ"א מלאכא אשכחיה לרב קטינא אמר ליה סדינא בקייטא סרבלא בסיתוא ציצית מה תהא עליה אמר ליה ענשיתו אעשה אמר ליה בעידן ריתחא ענשינן ע"כ ומסתמא ודאי היינו לכל ואין חילוק בין ת"ח לעם הארץ דבעידן ריתחא קנסי אכולהו וא"כ אמאי כתב רבינו אין ראוי לאדם חסיד וכו' דמשמע חסיד דוקא הוה ליה לומר אין ראוי לאדם סתם כיון דטעמא דמלתא לא הוי אלא משום עידן ריתחא ואף דמדברי התוספות שם משמע דלאו עשה גמור הוא מ"מ יהיה מה שיהיה יד כל האדם שוה בו בהך עונשא וי"ל עם מ"ש בגמרא וכמו שכתב הגהות מיימוני וז"ל וההיא עובדא דמלאכא וכו' משמע שבית דין של מעלה מענישים וכו' פי' ר"י דהיינו דוקא בימיהם שהיו רגילים במלבושים ד' כנפות אף בלא מצוה ולפיכך היו ראוים ליענש אבל אין אנו רגילים בכך אלא אם כן ילבש אדם למצוה ע"כ ומכאן יש ללמוד נמי דכיון שאנו רגילים בטלית של מצוה ולפחות בשעת תפילה לא שייך תו שום עונש ושפיר כתב רבינו דלענין טלית קטן אין ראוי לאדם חסיד וכו' ולענין חסידות הוא דקאמר ודו"ק.

יב

לעולם יהיה אדם זהיר וכו'. ראוים הדברים למי שאמרן וסיים הרב בית יוסף ז"ל והזהיר במצות ציצית זוכה ורואה פני שכינה.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---