מעשה רקח/פרה אדומה/א

מעשה רקח ‏ פרה אדומה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק א מהלכות פרה אדומה

א

ואם היתה זקנה כשרה. קשה דבפ"א דמעשה הקרבנות הל' י"א פסק רבינו דהזקן אין מקריבין אותו ואיך הכשירה כאן ועוד דכאן פסק דפרה נקראת בת ג' או ד' ושם פסק בבקר עד ג' שנים עיי"ש וקושיא זו תקשי אמתני' פ"ק דבתר דמייתי פלוגתא דר' אליעזר וחכמים בפרה דרבינו פסק כחכמים מייתי פלוגתא דר' יוסי הגלילי וחכמים דס"ל דפרים בני שלש ואין מביאים זקנים מפני הכבוד והתוס' יו"ט ז"ל כתב שם דבפרה שכל מעשיה בחוץ לא שייך טעמא דמפני הכבוד ע"כ ואף בסתם קרבנות אינו אלא למצוה ולא לעיכובא כמ"ש שם בשם הרב קרבן אהרן ז"ל ואף דרבינו פסק לקמן הל' ז' דכל הפיסולין למזבח פוסל את הפרה הואיל וחטאת קריה רחמנא מ"מ לאו דוקא לכולהו מילי כמבואר ולאידך קושיא יש לחלק בין פרה לפר ודו"ק שוב ראיתי להמל"מ ז"ל שהאריך בזה עיין עליו:

ומגדלין אותה שנאמר וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דלא מן השם הוא זה אלא שאין מקדישין מחוסר זמן וכתב מרן ז"ל דדברי רבינו לקוחים מהספרי כתב הראב"ד א"א וכו' ואין זה מוכרח דאי משום הא כבר היה אפשר שיקחו אותה עגלה ולא יקראו עליה שם עד שתעשה עגלה וכו' ע"כ והקשה עליו הרב חיים אבועלפיה ז"ל פרשת חקת דליתא דהא ממעות תרומת הלשכה לוקחים אותה כדתניא בספרי ואם אינו קורא עליה שם על מה יתחללו מעות הקדש וכו' וצ"ע ע"כ וי"ל דתקשי ליה הכי על הספרי מעיקרא דלמאי איצטריך מיעוטא דקרא תיפו"ל דאין הקדש מתחלל אלא על חפץ שתופס קדושת המעות ובודאי דאין ליקח עגלה אלא מאי אית לך למימר או דלב בי"ד מתני עליה או שיקחו אותה ממעות אחרים כיון שעדיין לא נתקדשה וכשתהיה כשרה יחללו עליה מתרומת הלשכה ונמצאו דברי מרן ז"ל מכוונין:

ב

או בתוך שתי כוסות. כתב מרן ז"ל דלא נתבאר כמה הוא שיעור כוס אחד ע"כ והתוס' יו"ט ז"ל הביא לשון רבינו שבפירוש המשנה דכוס הוא שטח מה וא"צ שיבאר שיעורו כמה שאין לו שיעור וכו' ובזה אין מקום לתלונת הכ"מ וכו' עיי"ש ולא היה לו צורך להביא דברי רבינו שבפירוש המשנה שהרי גם מרן ז"ל הביאם וגם תירוץ התוס' יו"ט ז"ל אינו מספיק. אך במ"ש מרן דתחילה כתב רבינו בתוך גומא אחת והיינו כת"ק ואיך כתב אח"כ או בתוך שתי (גומות) [כוסות] דהיינו כר' יהודה ונמצא שהוא מזכה שטרא לבי תרי וכו' ע"כ ולענ"ד נראה דחלוקה דהיו שתי כוסות (וכן) [והן] מוכיחות זו את זו הם סתמא דמתני' וכו"ע מודו בה דכיון דמונחות זו אצל זו הו"ל כגומא אחת משא"כ כוס אחד דיש בו שטח:

ד

וצריך שישאר וכו'. על מ"ש מרן בשם מהר"י קורקוס ז"ל דלא אמרינן הלכה כדברי כולן להחמיר אלא גבי בן ובת ע"כ הקשה הרב חיים אבועלפיה ז"ל במקראי קודש דף קל"ה ובעץ החיים דף צ' ע"ד דליתא דבהל' טומאת צרעת פסק לשער לבן דהוי סימן טומאה שינטל בפי זוג ושער שחור דהוי סימן טהרה לכוף ראשן לעיקרן הרי דבכל מילי אמרו הלכה כדברי כולן להחמיר וצ"ע ע"כ ודין זה הוא שם פ"ח הל' ה' ו' לענין שער צהוב ושחור ודין שער לבן הוא בפ"ב אמנם מהר"י קורקוס ז"ל שסיים אבל לענין פרה נקטינן כר' עקיבא וכו' לשון זה מוכח אנפשיה דבן ובת שכתב לאו דוקא ולא נחית אלא לאפוקי פרה מטעם ר"ע וכו' תדע דבמתני' אין שם בן ובת ותדע עוד דלעיל הזכיר מרן פסקו של רבינו בפ"ב דטומאת צרעת דהוי להחמיר וגם מהר"י קורקוס ז"ל לא כתב כן אלא דרך אפשר וגם הזכיר תירוץ אחר:

ה

היו קרניה או טלפיה שחורים יגוד. עמ"ש מרן ז"ל שאם יחתך שם עשאה בעל מום ע"כ קשה דבפ"ב דאיסורי מזבח הל' ח' פסק רבינו דאין זה מום אלא מצוה מן המובחר וכן הקשה הרב חיים אבועלפיה ז"ל בעץ החיים דאדרבה בפרה הואיל ונעשית בחוץ ודמיה יקרים י"ל דשפיר דמי ובאמת שכן משמע לשון רבינו כאן וגם שם סיים שאם הקריבן הורצו עיי"ש:

ו

היתה בה יבלת וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על רבינו דהטעם לפי שאינו עולה בו אדמימות גמור וכו' ע"כ וטעם רבינו נראה פשוט מדקתני במתני' ר' שמעון אומר כל מקום שניטל ולא העלה מקומו שער אדום פסולה משמע דפליג אר' יהודה בהעלה שער אדום ורבינו פסק כר' יהודה:

ז

יתירה פרה על הקדשים וכו'. אף דבקדשים נוהג דין גיזה ועבודה כמ"ש רבינו פ"א דמעילה הל' ז' מ"מ לא מפני זה נאסרו משא"כ בפרה ומינה יש ללמוד דנוהג בה דין מעילה כיון דיתרה על הקדשין וחטאת קריה רחמנא והכי דרשי לה בספרי ופסקה רבינו פ"ב הל' ה':

ובעגלה ערופה אומר אשר לא עובד בה וכו'. הקושי מבואר דאי נליף מגזירה שוה דעול עול מעגלה א"כ בעינן שימשוך ואי יליף מגופה של פרה א"כ אצטריך עול לאשמועינן דבין בשעת מלאכה בין שלא בשעת מלאכה פוסל ואינו מופנה לג"ש וכדמוכח כל זה בסוגיא דסוטה דף מ"ו ובס' צרור החיים ז"ל הניחו בצ"ע ובס' לחם יהודה ז"ל תירץ דסוגיא דלעיל ס"ל כמ"ד דון מינה ואוקי באתרא והא דתנאי היא ס"ל דון מינה ומינה והוא דרך חריף עיין עליו אך לענ"ד איכא למידק תחילה שדברי רב יהודה בפרה היא משנה בפ"ב דפרה נתן טליתו עליה פסולה ומה לי טלית מה לי סקים ועוד ק"ו הדברים אם טליתו שהוא דבר קל פוסל ק"ו לסקים ואם כוונתו דיש לחלק בין פרה לעגלה ערופה לימא טלית כלישנא דמתני' והנה במציעא דף ל' מוכיח לדין פרה מקרא דאשר לא עובד בה ודריש מה עבד דניחא ליה אף עובד דניחא ליה והזכירו רבינו בסוף דבריו והקשו התוס' דהך קרא כתיב בעגלה ערופה ובשלמא למאן דיליף ג"ש מע"ע ניחא אבל למאן דיליף מפרה מנ"ל דבעינן דניחא ליה ותירצו דכיון דשוין בפסול עול ועבודות גם לענין דניחא ליה יש להשוותן ע"כ וכ"כ הר"ש ז"ל פ"ב דפרה וכיון שכן י"ל דר"י לא נחית אלא לאשמועינן דעבד דומיא דעובד דניחא ליה ולצורך עצמו ולכך נקט עודה של סקים ועלייה שאמרה תורה לא בא אלא לאפוקי דלא בעינן משיכה וזו נראית דעת רבינו שהזכיר פסוק אשר לא עובד בה וכו' כיצד קשר עליה העול וכו' ולא הצריך משיכה כמ"ש בעגלה ערופה ורכב עליה וכו' היינו לצורך עצמו ודאי ולכך השוה לה כסות של סקים משום דרשה דלא עובד בה כמ"ש ז"ל דמאי דכתוב בהדיא אין לנו לזוז ממנה דבשאר דברים חוץ מעול הושוו ע"ע ופרה להדדי והם הם דברי רבינו פ"י דהלכות רוצח שהשוה עגלה ערופה לפרה לכל ענייני העבודות כמ"ש כאן חוץ מהעול דכיון דקפיד קרא בע"ע דבעינן משיכה הצריך לה טפח כסוגיין דסוטה משא"כ בפרה.

ותדע עוד שסיים שאם עלה עליה עול מאליו אם לרצונו פסולה הרי שלא הצריך משיכה אלא רצון מקרא דאשר לא עובד בה כנז"ל מדרשת חז"ל ומעתה אם בעול לא בעינן משיכה בפרה כ"ש בשאר עבודות ומ"ש בגמרא וממקום שבאת מה להלן עד שתמשוך אף כאן עד שתמשוך לאו מגופה דברייתא הוא אלא תיובתיה קמפרש ואזיל כמ"ש רש"י ז"ל והוה מצי לדחוי ליה דשאני משיכה דכתיבה להדיא אלא לפי שיטתו השיבו דתנאי הוא וכו' זאת נראית דעת רבינו למדקדק בדבריו שלא הצריך משיכה אלא בעגלה ערופה ובעול דוקא והכי דייק תלמודא דבעו מיניה מר"י משיכת עול בכמה ומתרץ לה במלא עול משמע דבעול דכתיב ביה משיכה להדיא הוא דקא מבעיא ליה ותו לא:

ט

נשחטה לשם חולין וכו'. שבועות דף י"א ורש"י ז"ל פי' נשחטה חוץ למקומה ורבינו ז"ל לא פי' כן משום מאי דתנן ר"פ פרת חטאת ופסקו לקמן פ"ד הל' י' שהוא פסולה וכיון שכן הרי הקדים שאם נולד בה פיסול תפדה, ומ"ש רבינו

ואינה מכפרת הוא מגומגם ומלבד מ"ש מרן ז"ל כיון דנפסלה מקדושתה בשחיטה מהיכא תיתי שתכפר ובריש יומא אמרו להדיא דפרה לאו בת כפרה היא:

י

לקחו פרה וכו'. בברייתא שם הקדימו חלוקה זו ואכלהו קאי נשחטה ע"ג מערכתה ורבינו איחר אותה לא ידעתי למה ותו דאיכא למשמע מדברי רבינו דבהא אפילו אחר שריפה ע"ג מערכתה תהני בה פדיון וצ"ע:

· הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---