מעשה רקח/נדרים/ט

מעשה רקח ‏ נדרים ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ספר מעשה רקח פרק ט מהלכות נדרים

א

בנדרים וכו' ובאותו זמן וכו'. לכאורה היה נראה שבא לרמוז לנו דין הברייתא דאיתא בפ' הנודר דף נ"ג הנודר מן הירק בשאר שני שבוע אסור בירקות הגינה ומותר בירקות השדה ובשביעית אסור בירקות השדה ומותר בירקות הגינה וכו' ע"כ. אך לא מצינו לרבינו שהזכיר ברייתא זו כלל לכן נראה דבאותו זמן היינו מפני שלפעמים אפילו בעיר אחת ישתנה לשון וכו' וכ"כ מהר"י בן חביב סי' ט' עיי"ש וידוע דמרן ז"ל הביא משם הר"ן ז"ל דשלוק הוי בשול ולא בשול וכו' וכ"ד התוס' ז"ל אמנם רש"י והרא"ש ז"ל פירשו שהוא מבושל הרבה וכן פירש הרע"ב ז"ל וכיון שכן לא ידעתי מהיכן פסיקא ליה מילתא למרן ז"ל שרבינו מפרש כפי' הר"ן ז"ל הן אמת שראיתי להרשב"א ז"ל בשיטתו לנדרים שהכריח דשלוק דהכא היינו בשיל ולא בשיל עיין עליו וגם י"ל דלשון בני אדם דגם מבושל הרבה מבושל קרו ליה:

ב

נדר או נשבע מן המליח וכו'. דברי רבינו אינן עולים כסדר המשנה בכל אלו החלוקות וגם הוא עצמו בפירוש המשנה חילק בין כשאומר מליח לכשאומר המליח בה"א הידיעה ומרן ז"ל הליץ עליו עיי"ש. ולענ"ד נראה דבריו נכונים עם מ"ש בגמ' דף מ"ג מר כי אתריה ומר כי אתריה אף שהרב לח"מ והתוס' יו"ט ז"ל חלקו עליו וע"ע למהר"י בן חביב סי' ס':

ו

כל דבר שדרך שליח וכו'. לרבינו כשאמרו בגמ' דפלוגתייהו דרבנן ור"ע תלוי בהמלכת השליח הוא הטעם העיקרי לר' עקיבא והה"נ דמצד מציאות נמי אין השליח נמלך אלא כשאומר לו הבעה"ב תקנה לי ירק המתבשל בקדירה שהרי כאן פסק דהכל תלוי בהמלכת השליח ולקמן הל' יו"ד פסק דהנודר מן הירק מותר בדלועין משמע דבאומר לשליח תקנה לי ירק אין השליח נמלך על הדלועין כלל ולפ"ז מ"ש במשנה והלא אומר אדם לשלוחו קח לי ירק לאו דוקא קאמר אלא ירק המתבשל בקדירה קאמר ואין כן דעת הרשב"א והר"ן ז"ל אלא דתרתי בעינן עיין עליהם ולמה שתמה מרן ז"ל על רבינו למה השמיט ההיא דאביי דמודה ר"ע שאינו לוקה וכו' דמספיקא לא לקי וכו' נראה לענ"ד דאי מהא לא איריא שהרי כבר הקדים רבינו בהל' ד' והל' ה' דכל ספק נדרים להחמיר ואם עבר אינו לוקה וכל עצמה של המלכת השליח אינה אלא מכח הספק וא"ת דכוונת מרן ז"ל דהי"ל לרבינו להזכיר דין הדלועין והספק ג"כ הרי מרן גופיה סמך ידו על רבינו בהל' יו"ד שכתב שרבינו לא הזכיר דין ירק המתבשל בקדירה שהוא אסור בדלועין מפני שסמך עמ"ש גבי נודר מן הבשר דכל מידי דממליך עליה שליח אסור ע"כ וכיון שכן אין לתמוה על רבינו וק"ל:

ז

הנודר מן המבושל וכו'. כבר הקדים רבינו בראש הפרק דין הנודר מן המבושל וכו' ולא שנאו כאן אלא להשמיענו היתר הביצה אך לא ידעתי למה השמיט חלוקא דתבשיל שאיני טועם השנוי במשנה ובברייתא דכל מידי דמתאכיל ביה רפתא תבשיל מקרי אם לא שנאמר דכיון דאמר אביי בגמרא האי תנא וכו' משמע דאנן לא קי"ל הכי אלא אזלינן אחר לשון בני אדם אלא שראיתי להרב לח"מ ז"ל שהקשה על רבינו דבפי' המשנה פי' רבינו ז"ל דלעת הרמוצה שהיא טמונה ברמץ יקשה טובא כיון דאיתותב מ"ד בגמ' הכי מברייתא דכלאים למה פי' כן והיה לו לומר שהוא מין דלעת כדברי שמואל שאמר כן עכ"ל. והתלמידים החשובים נר"ו תמהו על קושיא זו הרבה שהרי הרא"ש ז"ל פי' שם עמ"ש כלאים עם הרמוצה אלמא מין בפ"ע הנקרא כן על שם שמאותן המינין רגילין לטמון ברמץ וכו' ע"כ. ורבינו כתב להדיא שם וז"ל דלעת הרמוצה מין מן הדלועים שאינה ראויה לאכילה עד שטומנין אותה באפר חם וכו' הרי שפי' כדברי הרא"ש ז"ל ממש ואין כאן תחילת קושיא וכ"כ ז"ל פ"ק דכלאים וכ"כ התוס' יו"ט ז"ל שם ועיין להרב ב"ח ז"ל ומ"ש רבינו אסר עצמו מכל היורד לקדרה לשון המשנה קונם היורד לקדרה וכו' ופירש"י דמשמע בין צונן בין רותח וכו' אסור בכל המתבשלים בין רך בין עבה ע"כ ורבינו העתיק מכל היורד לא ידעתי למה השמיט גם דין האלפס ותנור השנוין בברייתא שם דף נ"א עיי"ש ואין בידינו אלא לומר שסמך על מ"ש בראש הפרק דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם וכו':

ח

הנודר מן הדגים וכו'. כמה חלוקות נשנו במשנה ובברייתא שם ורבינו השמיטם וכבר כתבנו דבהכרח צ"ל דסמיך על מ"ש בראש הפרק וכו' ומ"ש רבינו

דקום הוא המים המובדלים מן החלב בפי' המשנה כתב שהם המים היוצאים מן הגבינה ואולי דהכל דבר אחד דכשמבשלים החלב לעשות הגבינה והיא נקרשת המים היוצאים נקראים קום והו"ל מן החלב ומן הגבינה ועל מ"ש מרן ז"ל עיין להרב לח"מ והתוס' יו"ט ז"ל:

ט

חטה חטים שאיני טועם אסור בין באפוי בין לכוס. קצת קשה דלמה עשאה בבא בפ"ע הו"ל לכתוב כן לעיל חטה חטים שאיני טועם אסור בהם בין קמח בין פת בין באפוי בין לכוס ואפשר דהיינו טעמא מפני שהעתיק תחילה לשון המשנה ושוב סידר החלוקות של הברייתא שם שהם כך:

יא

ואם אמר כל גידולי קרקע וכו'. נראה דהאי כל לאו דוקא דאין הדבר תלוי אלא בגידולי קרקע כמו שמבואר ממה שסיים גדלין הן בקרקע:

יב

ואם אמר כל גידולי שנה עלי אסור בכולם. קצת קשה דכיון דא"א לו לעמוד בנדר זה הרי בטל מאליו וכמ"ש רבינו פ"א דהל' שבועות הל' ז' וצ"ל דלא נדר כן אלא לזמן שיכול לעמוד בו וכ"כ רש"י ז"ל דף נ"ה. ומ"ש רבינו כל גידולי שנה האי כל לאו דוקא דאין תלוי אלא בגידולי שנה וכ"כ הרלנ"ח ז"ל שכן מצא בנוסח אחר. ומ"ש רבינו

בגוזלות כן הוא לשון הברייתא ולא ידעתי למה לא הזכירו עופות:

יג

הזהר בעיקר הגדול וכו'. כבר כתב לנו זאת בראש הפרק ולמה שנאו כאן והיה לו לכתבו אחר כל הדינים הללו ואולי דנתכוון לדין השמן שכתב אח"ז דנודר מן השמן מותר בשמן שומשמין ולעיל הל' ה' אסרו משום ספק גם לדין הנודר בשביעית השנוי שם ורבינו לא הזכירו ועמ"ש בהל' י"ד:

יד

ואפילו ביין חדש. האי אפילו לא הוזכר במשנה וגם נראה דלא אצטריך דהא ודאי יין הוא דקי"ל סוחט אדם אשכול של ענבים ומברך עליו קדוש היום הן אמת דלענין נסכים לא חזי דבעינן בן מ' יום סוף כל סוף נלמדהו מדין הזיתים שמותר בשמן ואפילו חדש ואולי לפי שדרך העולם שאין שותין יין חדש דרך שתיה ובפרט בשעה שיוצא מן הענבים הוה ס"ד להחמיר בו קמ"ל. ומ"ש רבינו

מן השמן עמ"ש בהל' ה' וי"ג:

מן הירק מותר בירקות שדה. משנה שם דף נ"ג ותניא התם הנודר מן הירק בשאר שני שבוע אסור בירקות הגינה ומותר בירקות השדה ובשביעית אסור בירקות השדה ומותר בירקות הגינה וכו' ורבינו השמיט דין זה ואולי י"ל דהתם אמר ר' אבהו משום ר' חנינא בן גמליאל ל"ש אלא במקום שאין מביאין ירק מחו"ל לארץ אבל במקום שמביאין ירק מחו"ל לארץ אסור וכו' ורבינו פ"ו דשמיטה הל' ה' כתב דפירות חו"ל שנכנסו לארץ וכו' אם היו ניכרין שהם מחו"ל מותר משמע דפסק דמותר להביא פירות מחו"ל לארץ וכיון שכן הרי הן שוין לשאר שני שבוע והכי איתא בירושלמי הביאו הרשב"א ז"ל משהתיר רבי להביא ירק מחו"ל לארץ היא שביעית היא שאר שני שבוע ע"כ:

טו

מן הבית אסור בעליה שהעליה בכלל הבית. הקשה הרב לח"מ ז"ל דבפכ"ה דהלכות מכירה פסק רבינו דהמוכר את הבית מכר את העליה הפתוחה לבית אבל אם אינה פתוחה לבית לא וא"כ איך כאן כתב דכל עליה בכלל בית ונאסר בכל עליה אפילו אינה פתוחה לבית והא בפ' הנודר מן הירק משמע בגמ' דהשוו מכירה ונדר להדדי עכ"ל. ולענ"ד גברא חזינא וכו' דמה יש להקשות על רבינו שהעתיק דברי המשנה כצורתן וגם שם בהל' מכירה העתיק הדין האמור במשנה ובגמ' כמ"ש הרה"מ ז"ל שם ומלבד זה הרי רבינו לא ביאר כאן דכל עליה בכלל בית כדי שתפול עליו קושיא זו ומלבד זה כיון דבנדרים אזלינן אחר לשון בני אדם אפשר דבהא אין לחלק ומ"ש בגמ' הוא ענין אחר ודו"ק. ובדין הדרגש שהזכיר רבינו עיין בשו"ת מהר"א ששון דף קס"ט:

יט

הנודר מיורדי הים וכו'. משנה וגמרא דף ל' ומרן ז"ל הביא דברי הר"ן דלהאי לישנא נודר מיורדי הים אף בהולכים מעכו ליפו בכלל מדלא פירש מידי ארישא וכו' ע"כ ומדהביא דברי הר"ן אלו משמע דגם רבינו סובר כן וקשה דלא ראינו שכתב זה רבינו אפילו ברמז ונראה דטעם רבינו דאם איתא הו"ל למימר חד תני ארישא וחד תני גם אסיפא דאז הוה משמע דמאן דתני אסיפא ר"ל אסיפא וגם ארישא ועוד דלאו הא בהא תליא כמבואר:

נדר מרואי חמה וכו'. שם ובגמ' מ"ט מדלא קאמר מן הרואין לאפוקי דגים ועוברים ופירש"י לאפוקי דגים שבים ועוברין שבמעי אמן שאין חמה רואה אותן שמותר בהם גם התוס' ז"ל כתבו דשאר בע"ח אסורים ומיהו בתבואה ופירות וכל דבר שאין בו רוח חיים שרי אע"ג דחמה רואה אותם דכיון שהזכיר רואי החמה משמע דוקא בעלי חיים שעשויים לראות החמה ע"כ ורבינו השמיט כל זה ולפחות היה לו להזכיר דאינו מותר אלא בדגים ועוברים כדברי הגמ' כמ"ש הרב ב"י בשו"ע סי' רי"ז הן אמת שברוב אלו הדינים לא הזכיר אלא דברי המשנה כצורתה:

כ

נדר משובתי שבת וכו'. דברי רבינו מגומגמים חדא דלמה השמיט חלוקא דנודר מאוכלי שום שאסור בישראל ואסור בכותים ותו במ"ש שלא נתכוון זה אלא למי שמצוה עליו לעלות לירושלים דמשמע שהכותים אינן מצווין לעלות לירושלים ומ"ש עליית ירושלים משביתת שבת ותו דהוי הפך פשט הגמרא דאמר אביי מצווה ועושה קתני בתרתי בבי קמייתא (דהיינו שובתי שבת ואוכלי שום) ישראל וכותים מצוין ועושין וכו' בעולי ירושלים ישראל מצווין ועושין כותים מצווין ואינן עושין ע"כ נמצא דטעם עולי ירושלים משום דכותים מצווין ואינן עושין ואיך כתב רבינו הצווי לבד וכן הקשה הרב ב"י ז"ל סי' רי"ז ע"ע ומאי דאפשר במה שנדייק לשון רבינו דהו"ל למימר למי שמצווה לבד א"נ למי שמצווה לעלות לירושלים וכבר ידוע דאלו הכותים הן גרי אריות והיו עובדין להר גריזים ובמקום שהיה להם לעלות לירושלים היו עולים להר גריזים וכמ"ש מדברי התוס' שם לכך דייק רבינו לכתוב למי שמצווה עליו וכו' כלומר שקיבל עליו מצוה זו כתיקונה לאפוקי הכותים דאף שהם מצווין מ"מ לא קבלוה עליהם כתיקונה שהרי הם עולין להר גריזים במקום ירושלים משא"כ בשביתת שבת שהם מצווין ומקיימים כישראל ומינה אנו למדים להגוים ששובתים בשבת דאף שהם עושים מ"מ אינן מצווין ולכך מותר בהם כמ"ש בגמ' ובדין אוכל שום שהשמיט רבינו ראיתי בפי' המשנה שכתב יתבאר לך בזאת המסכתא שהיה מנהגם לאכול שום בערב שבת עכ"פ וכו' ע"כ. ולכאורה הוא תמוה איך תלה הדבר במנהג הלא זו אחד מעשר תקנות שתיקן עזרא כדאיתא בפ' מרובה דף פ"ב ואולי י"ל דרבינו ס"ל דאין זו תקנה גמורה כשאר תקנות אלא מנהג הוא שנהגו באותם המקומות ובא עזרא והחזיק במנהג זה וכללוהו בשאר התקנות תדע ששאר התקנות הזכירם רבינו פי"ב וי"ג דהלכות תפלה ופ"ל דהל' שבת ופכ"א דהל' אישות ופ"ב דהל' מקוואות ותקנה זו לא הזכירה בשום מקום גם דין המשנה דס"פ קונם יין דתנן קונם שום שאיני טועם עד שתהא שבת אינו אסור אלא עד לילי שבת שלא נתכוון זה אלא עד שעה שדרך בני אדם לאכול שום לא הזכירו רבינו בשום מקום מאלו הדינים ונראה דה"ט כמ"ש שם וז"ל והיה מנהגם לאכול השום בלילי שבתות בתחילת הלילה לפי שהיה מסייע להם על התשמיש לפי מאכלם וארצם ע"כ הרי שתלה הדבר במנהג ואף זה אינו אלא באותם הארצות לפי מאכלם ואפשר ג"כ שעזרה לא תיקן אלא באותם הארצות דוקא ומפני זה השמיט דין זה גם כאן מכ"ש שכבר נלמד מנודר משובתי שבת ע"פ טעם הדין:

כא

הרי יצחק אמר ליעקב וכו'. הנה בגמרא הוכיחו מדכתיב כי ביצחק ולא כל יצחק ובפי' המשנה הוכיח רבינו מדכתיב כי גר יהיה זרעך וכו' וזה לא יהיה אלא זרע יעקב ולכך מותר לו ליהנות אפילו בעשו וישמעאל ע"כ נראה דכיון שאין נפקותא לענין דינא דרכו של רבינו להביא הפסוק שנראה לו יותר ועיין להתוס' יו"ט ז"ל שנראה שלא ראה מ"ש רבינו בפי' המשנה:

כב

נדר מן הכותים. צ"ל מן הערלים כדברי המשנה וכ"ה בנוסחאות אחרות וכן הגיה מהרמ"ע מפאנו בכת"י ובנ"א כת"י נמחק זאת הבבא ומ"ש בספףרי רבינו

המולין בנ"א כ"י מן הערלים:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---