מעשה רקח/ביאת מקדש/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
כל כהן וכו'. כתבו התוס' ז"ל דאזהרת היין וכו' אינה אלא שלא בעת אכילה דאילו עם האכילה אינו משכר ע"כ. ואי רבינו היה סובר כן נראה דהו"ל לפרש ודו"ק:
אבל אם שתה פחות מרביעית וכו' פטור. מדקדק רבינו לכתוב פחות מרביעית ולא כתב כל שהוא מוכח אנפשיה דאיסור גמור קאמר דאין השכל סובל דבשביל כל שהוא שחסר מרביעית יפקע האיסור לגמרי אך מרן ז"ל הבין דאפילו כל שהוא ממש קאמר ובפשט דברי רש"י ז"ל ודימהו לשאר איסורין. ועל מ"ש רבינו
או שתה רביעית והפסיק בה הך הפסיק נראה לענ"ד פשוט דאינו כשאר איסורין כדי אכילת פרס דהתם הטעם כדי לצרף השיעור ברם הכא הטעם דדרך שכרות אסרה תורה ואם הפסיק כל שהוא אין זה דרך שכרות ובס' צרור החיים הביא שמהר"י אלפנדרי ז"ל נסתפק בזה עיי"ש אך אם נאמר דרבינו פסק כר' אליעזר וכמ"ש בגמרא וכן נראה האמת הדבר פשוט כמ"ש שהם דברי ר"א:
ב[עריכה]
היה שכור משאר משקים וכו'. נראה לענ"ד פשוט דאף לר' אליעזר דדריש יין ושכר לדרך שכרות מחייב בשאר משכרין מדהו"ל למכתב יין שכר דמשמע שפיר דרך שכרות השתא דכתיב יין ושכר בוי"ו מיותרת אתא לרבויי דבלה קעילית ודבש וחלב וכיוצא ומ"ש בגמרא כמאן כר' יהודה לא נחית אלא לאפוקי מת"ק וכמ"ש הרשב"א ז"ל ועיין עוד להרב קרבן אהרן ז"ל:
ג[עריכה]
ואם הורה בדבר שהוא מפורש בתורה עד שידעוהו הצדוקים וכו'. בס' לחם יהודה ז"ל כתב דלא בא אלא לאפוקי דבר שאינו מפורש אע"פ שהוא פשוט וכו' אבל דבר הכתוב בהדיא בפוסקים אע"פ שהוא חידוש יכול להורות וכן נראה מהרשב"א סימן רמ"ז והוא הדין בדין שכבר עיין בו ופשוט לו וכו' ע"כ. והוא דבר תימה להעמיס כל זה בדברי רבינו שהרי כתב דבעינן שיהא מפורש בתורה עד שידעוהו הצדוקים וכו' ובשלמא להרשב"א ז"ל יפרש שרץ וצפרדע דברייתא דלאו דוקא משא"כ רבינו שהוסיף תיבות אלו לא יתכן:
ה[עריכה]
שתה כדי רביעית וכו'. רבינו לא חילק בין היינות וכן ברכוב כדאיתא בפרק הדר דף ס"ד וכן פסק פ"ד דהלכות תפלה מפני שהוא מפרש כפירוש רש"י דהט' דרכוב מפני שאין לו טורח וזהו מ"ש
אלא ישהה לפי השכרות וכו' ופסק כסוגיא דכריתות כמ"ש מרן ז"ל לעיל ועיין עוד בס' לחם יהודה ז"ל ולמ"ש מרן לדיוקי דברי רבינו ממ"ש לעיל ותירץ וכו' כ"כ ג"כ הרדב"ז שנדפס מחדש סי' ק':
ז[עריכה]
כל כהן וכו'. בספר כתב יד מצאתי כתוב וז"ל ברייתא הובאה סוף פרק כהן גדול בסנהדרין רבי אומר אומר אני כהנים אסורים לשתות יין לעולם אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו ופי' רש"י ז"ל אומר אני אם באנו לחוש שמה יבנה אסור וכו' עד דלא חייש שמא יבא פתאום ע"כ. והקשה עליו דע"כ צריכת למימר טעמא אמאי הוה ס"ד למימר דכהן אסור לעולם ביין ואי משום דחיישינן שמא יבנה פתאום היכי קאמר אבל מה אעשה שתקנתו קלקלתו לימא אבל אין חוששין שמא יבוא פתאום מאי אהניא ליה קלקלתו לאפוקי מהאי חששא ולתקוני ור"ח פי' דהאי דאמרי רבנן אסור לשתות יין בו ביום וכן כל אותה שבת וכן כל השנה כולה משום גזרה דשמא יבא הוא ובכל יום חיישינן שמא יומו הוא רבי אומר אני כהן כגון זה אסור לשתות יין לעולם איסור דרבנן וכדאמרן אבל תקנתו זו היא קלקלתו פי' כיון שנתקלקלה ידיעתו בבית אב שלו הותר שאפילו אם יבנה הבית אינו משמש עד שישב בי"ד של כהונה ויקביעו באיזה יום ממש לפיכך עכשיו מותר וכן כל כהן שאינו בר עבודה ביום ידוע מותר עכ"ד והוא שיטת רבינו ונסתלקה השגת הראב"ד ז"ל ועיין בפי' הרמ"ה ז"ל לסנהדרין עכ"ל. והנה למ"ש מרן ז"ל דס"ל לרבינו דרבי לא פליג רק באינו מכיר משמרתו ע"כ.
בספר מקראי קודש דף קל"ג ובס' עץ החיים בלשונות להרב חיים אבולעפיה ז"ל דף ב' הקשה וז"ל וליתא דבפרק כהן גדול הקשו ויין שלא בזמן ביאה שרי והתניא רבי אומר מכלל דרבנן אסרי ואם איתא מרבי גופיה הו"ל למפרך מוכח דרבי פליג כמ"ש הר"א וצ"ע עכ"ל. ולענ"ד נראה דכיון דרבינו אינו מפרש כפי' רש"י אין כאן קושיא דעיקר דברי הברייתא בזמן הבית איירי ובמכיר מודה רבי לת"ק כמ"ש מרן ז"ל אלא דפליג אאין מכיר כגון בזמן הזה דודאי אין גם אחד מכיר וההא הוא דמייתי ההיא דרבי דפרק כהן גדול דאף דמודה הוא במכיר היינו דוקא בזמן הבית וכו' אמנם בזה"ז כיון דליכא מכיר אין לחלק בדבר כלל:
ח[עריכה]
כהן שגדל וכו'. עמ"ש מרן ז"ל י"ל דקרא אפשר לפרשו וכו' הכי איתא להדיא במועד קטן דף (כ"ד) [כ"ד] וכתבו שם התוס' דאסמכתא בעלמא היא מדלא מני ליה בהדי אלו הן שבמיתה בפרק הנשרפין:
י[עריכה]
כשם וכו' אלא בשעת ביאה וכו'. ידוע דהראב"ד ז"ל השיג על רבינו דאף שלא בשעת ביאה אסור ומרן ז"ל בשם המגדל עוז תירץ דבזמן ביאה קאמר למעוטי בזמן הזה והקשה עליו הרי הגמרא וכו' ולא היה צריך לזה דתיפו"ל מלשון רבינו שכתב במה דברים אמורים בכהן הדיוט אבל בכהן גדול וכו' הרי דבזמן מקדש דוקא קאמר גם מה שתירץ הוא ז"ל דאפילו בזמן הבית כהן שאינו רגיל לעבוד הוי שלא בזמן ביאה וכו' לא ידעתי מה היא כוונתו דשבט לוי כולו מקודש לעבודת השי"ת ואם לא רצו מקדשין אותם בעל כרחם כמ"ש רבינו רפ"ג דבית הבחירה ומ"ש רבינו לקמן כהן הדיוט העובד נראה דלא בא אלא לאפוקי בעל מום לכן נראה יותר דטעם רבינו דכיון דאיתקשו פרועי ראש לשתויי יין לכולא מילתא איתקשו וכי היכי דשתויי יין לא הוזהרו אלא בשעת ביאה ממש דהיינו במשמרתם וכמ"ש רבינו לעיל ה"נ פרועי ראש וכ"כ בס' לחם יהודה ז"ל ונכון:
יב[עריכה]
ואנשי משמר וכו'. עיין מרן ז"ל ואיני יודע מפני מה השמיטו רבינו ע"כ. נראה לענ"ד פשוט דסמך אמה שכתב ספ"ו דכלי המקדש לענין אנשי מעמד דהיא היא וכבר כתבתי שם כן ועכשיו מצאתי שכן כתבו הפר"ח והמל"מ והרב חיים אבולעפיה ז"ל עיין עליהם ושם הקשה משם מר זקנו ז"ל דאמאי לא שרינן בחול המועד לספר בחמישי דתרוייהו חד טעמא שלא יכנסו מנוולין וי"ל דמאחר דיש רגלים שלא יש בהם חמישי בחול המועד השוו מדותיהם שלא להתיר גם במועד בדאיכא חמישי בו ע"כ:
יד[עריכה]
דין קרועי בגדים וכו' הא אם עבד וכו'. דין זה סותר למ"ש פ"ח דכלי המקדש הל' ד' וכבר כתבתי הנראה לענ"ד שם:
טז[עריכה]
ודין הנכנס ככה. כצ"ל. וכן הוא בדפוס מגדל עוז וכבר ביאר מרן ז"ל דעת רבינו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |