מנחת חינוך/רכט
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא נגזול כו'. או הוציאו מרשותו כ"ה בר"מ דאף בקרקעו' ועבדים ושטרות עוברים בלאו דלא תגזול. ועיין תוס' פא"נ דף ס"א ד"ה אלא לאו דגזל ובמהרש"א שם נראה דס"ל דקרקעות ועבדים ושטרות כיון דאמעטי מכופ"כ בב"ק א"ע בלא תגזול. וע' פ"י שם דדוקא לענין חיוב אחריות או לענין דיהיה קונה בשינוי אמעטי קרקעות ועבדים אבל הלאו עובר וער"מ פי"ז מהלכות גנבה כתב ג"כ מפורש דאף קרקע עוברים על לא תגנוב אם גנב בסתר ועל לא תגזול אם גזל בפרהסיא ע"ש ובגוף הלאו דמנה הרהמ"ח ע"ש מ"ש במצוה הקודמ' ועיין במ"מ ואחרונים ובמל"מ פ"ד מה' מו"מ דין א':
ב[עריכה]
וכ' הר"מ ואפילו עכו"ם ועע"ז אסור לעשקו. כבר כ' דיש הרבה שיטות בגזל העכו"ם. ומה שכתב ואפילו עע"ז כ"ה בב"ק שם בסוגיא. אך להשיטות דהיכי דגופו הפקר ממונו לא כ"ש ומותר לגזול ממנו כמו שיבואר בסמוך מכל מקום עכו"ם אף שעע"ז לא מורידין אותו עש"ס דע"ז פ' אין מעמידין ועי' תוס' ד"ה לא מורידין כתבו דאף דעובר על ז' מצות וחייבים מיתה מכל מקום רבינהו קרא להיתר' דכתיב והיו לך למס ועבדוך ע"ש ובתוס' ע"ז ס"ד ע"ב ד"ה איזהו ג"ת שכ' כ"ז שלא דנוהו הב"ד אין מורידין אותו. והנה מדהתו"ס נראה דפסוק והיו לך למס מיירי אף שאין מקיימין ז' מצות וער"מ פ"ו דמלכים דצריכים לקבל עליהם ז' מצות דייקא ובאם לאו הורגין אותם ע"ש בלחם משנה באריכות:
ג[עריכה]
ובגמ' אמרו כו' זרע הראוי כו'. ע' בב"ק דף קי"ט לא נזכר רק לענין אם לאבד ממונם והוא פלוגתא והרי"ף פסק כהאוסר וכ"פ הר"מ ה' חובל ומזיק וז"ל דאסור לאבדו אבל לגזול לא הוזכר בדבריו ובח"מ סי' שפ"ח מביא רמ"א דעת המרדכי דוקא לאבד אסור דלמא נפיק כו' אבל ליקח לעצמו מותר וע"ש בש"ך כ' דמדברי הרי"ף נראה דאף זה אסור ועי' ברי"ף מכל מקום בש"ס לא נזכר זה בפירוש ומ"ש הרהמ"ח שלא ירגיל כו' טעם זה מצינו בגנבה כמבואר בד' הר"מ ה' גנבה דמה"ט אסור ע"מ למיקט אבל בגזל לא נזכר ה"ט אך כיון דמדברי הרי"ף משמע כן מסתמא גם דעת הר"מ כן וכן הרהמ"ח אבל בש"ס לא נזכר זה בפירוש. ומ"ש הרהמ"ח בשם הר"מ דאם גזל או עשק עכו"ם חייב להחזיר כ"ה בר"מ ועיין באחרונים דליכא מ"ע דוהשיב בישראל שגזל לנכרי עיין בנוב"י מה"ק חלק יור"ד סי' פ"א מביא שם דגזילת עכו"ם אינו בכלל לאו הזה רק איסור תורה וגם אין עשה דהשבה ע"ש. ודע דמבואר בר"מ דגוזל עובר משום ג' לאוין ע"ש בפ"א מה' גזלה משום לא תגזול ולא תתאוה ולא תחמוד ומכל מקום אין לוקין כיון דניתן לתשלומין אף דיש בו מעשה עיין ר"מ שם דגבי נתן דמים דהמקח קיים ולא ניתן להשבון הוא משום אין בו מעשה בשעת לקיחת החפץ א"ע ע"ש במ"מ אבל כאן אף דיש בו מעשה מכל מקום אינו חייב משום דניתן להשבון ועראב"ד שם ובלחם משנה פ"י מה' מכירה ובה' אישות ע"ש. והנה כתבתי לעיל בשם הר"מ דגם בקרקעות עוברים על לא תגזול ופשיטא דגם בעבדים ושטרות דמ"ש דעיקר הטעם דאתקש לקרקעות ומכופ"כ אמעטי כולם בפסוק ומכל מקום לא אמעטי אלא לאוקמי ברשותיה אבל לא משום לא תגזול אם כן לכאורה תמוה לי הא אם גזל קרקע ונשרף א"ח באחריותו עיין ר"מ ה' גזלה וכן אם גזל עבד ומת או נשרף א"ח עיין ר"מ אך דעת הראב"ד דחייב גבי עבד ובש"ך ה' גזילה השיג עליו ומכריע דא"ח וכן לענין אם גזל שטרות ונשרפו ג"כ פטור עחה"מ שפ"ו באריכות בש"ך מה שהשיג על רש"ל אם כן מה מקשה הש"ס במכות הא מ"ל קיימו ולא קיימו ובטלו ול"ב כגון אם נשרף הגזלה ומתרץ הש"ס דהוי לאו הניתן לתשלומין ע"ש אם כן לא משכחת דבטל או לא קיים העשה כיון דחייב לשלם וכ"כ הר"מ ה' גזלה פ"א דאף אם נשרף ואינו יכול לקיים העשה מכל מקום ה"ל לאו הניתן לתשלומין. אם כן כיון דבקרקעות ושטרות ועבדים עוברים על לא תגזול אם כן אם גזל עוש"ק עבר על הלאו אך מכל מקום כ"ז שהיה בעין חייב להשיב שפיר דאין לוקין אבל אם נשרפו אצלו אם כן א"י להחזיר וגם בתשלומין א"ח אם כן בודאי לוקין ככל הלאוין הניתקין לעשה דאם לא קיים העשה לוקין כמ"ש הר"מ ה' סנהדרין ובכ"מ וכן בה' מלוה גבי השבת העבוט פסק דאם נשרף לוקה ע"ש אם כן הדק"ל דמשכחת לה קיימו ול"ק בגזל וכגון שגזל קרקעות ועו"ש ונאבדו או נשרפו אצלו דא"י לקיים העשה ופטור ג"כ לשלם. אבל באמת ל"ק כיון דהש"ס רוצה למצוא לאו הנל"ע ובגזל עושו"ק אין כאן עשה כלל דוהשיב את הגזלה כתיב גבי הקרבן דכתיב לעיל וכיחש כו' ושם ממעטינן מכו"פ דדין זה ל"ש בעוש"ק אם כן והשיב את הגזילה דעליו קאי מיירי ג"כ במטלטלין אבל בעושו"ק ליכא עשה רק צריך להחזיר כיון דאינו ממון שלו (וגם מחמת דכל מלתא דארל"ת אעל"מ עי' תמורה) וגם היא ברשותי' דמרא אבל לא בתורת עשה דוהשיב אך מכל מקום יצא לנו נהי דאם גזל עושו"ק והם בעין א"ח מלקות דניתן לתשלומין אבל אם אח"ז נשרף וא"ח עוד בתשלומין אם כן חייב מלקות. אך כיון דבשעת הגזילה אינו חייב גם אח"כ א"ח ובאמת הא גבי הלאו הניתק לעשה פסקינן דאם לא קיים העשה אח"כ לוקין אף שבשעת עברת הלאו אינו לוקה וע"ש בסוגיא. אך לפ"ז למה לא ביאר הר"מ דין זה דאם גזל עושו"ק דלוקין אם נשרף הגזלה ולכאורה אפ"ל כיון דקצת הלאו ניתק אין לוקין אף קצת הלאו שלא ניתק כמ"ש הר"מ פ"ב מה' מלוה ולוה גבי השבת העבוט אף בעשיר דלא ניתק מכל מקום אין לוקין אבל באמת תמה ע"ז במ"ל דד' הר"מ סותרים לדבריו שבתמורה שכת' דלוקין בתמורה אף דהוי קדוש כיון דמקצת הלאו לא ניתק וד' הר"מ הם מהיפך אל היפך דשם בתמורה אף באותו הצד דניתק לוקין וכאן אף באותו הצד דלא ניתק אין לוקין עי"ש שהניח בצ"ע. ובתומי' תי' עפ"י דהתו"ס חולין דגבי תמור' מעצמו קדוש וכאן הוא ע"י מעשה עדיף ומכל מקום צל"ע דהרי הר"מ שם פסק דאם נשרף המשכון כיון דא"י לקיים העשה לוקין אם כן בעשיר מכל מקום כיון דא"י לקיים העשה הוא ראוי ללקות וכאן נמי לא יהא אלא נשרף רק דגבי מטלטלין אף דנשרף מכל מקום חייב בתשלומין אבל עושו"ק דא"ח בתשלומין היה ראוי שיהיה חייב מלקות והרי הוא כמו חובל בחבירו דהוא לאו לא יוסיף ובהכאה שיש בה ש"פ דחייבו התורה בתשלומין פטור ממלקות ובהכאה שאין בה ש"פ לוקין כיון דאינו משלם אף דהוא מלאו א' פעמים לוקין ופעמים אין לוקין וצ"ע בענינים אלו ולא הבאתים בכור הבחינה.
וענ"ל להר"מ פ"א מגזלה דאם גזל או גנב עובר ג"כ על לאו דלא תחמוד כמ"ש לעיל אך אם נתן דמים כ' הר"מ דאין לוקין מפני שאין בו מעשה דלא ניתן להשבון ע"ש במ"מ מכל מקום הוי לאו שאב"מ אבל בגוזל דודאי היא מעשה אך מכל מקום פטור דניתן לתשלומין אף דהלאו הזה לא ניתק לעשה דליכא עשה גבי לא תחמוד. (ולפי זה לדעת תוס' ב"מ שהבאתי לעיל דבריבית ואונאה לוקין דלאו הניתן לתשלומין לוקין אם לא נל"ע ע' בר"פ א"נ ובמהרש"א שם אם כן בכל גזלה יהיה חייב מלקות מחמת הלאו דלא תחמוד אך ע' תוס' ב"מ ד"ה ע"ב דהלאו דלא תחמוד דוקא בלא דמי דהיינו גזלן אם כן כתבה התורה שני לאוין על גזלה אם כן אתי עשה ומנתיק לה ובגזל חד עשה ונתק תרי לאוי ע' תוס' חולין פאו"ב) ועיקר הלאו אינו בגזלה אם כן בגזל עושו"ק ונשרפו יהיה לוקה משום לא תחמוד דהוי לאו שיש בו מעשה ולא ניתן לתשלומין ג"כ כי הוא פטור מתשלומין וצ"ע בכ"ז ודו"ק כי קצרתי. עוד נ"ל דאם גזל אפילו מטלטלין ונשרפו אח"כ דלוקין אף דלאו לא תגזול אין לוקין כיון דמחויב לשלם מכל מקום לוקין משום לאו לא תחמוד דאף דמשלם מכל מקום עובר בלאו דלא תחמוד לשיטת הר"מ והראב"ד אך אם בשעת מעשה נתן דמים ס"ל להר"מ דאין לוקין מחמת שאין בו מעשה עבמ"מ אבל כאן יש בו מעשה בשעת הגזלה ומה בכך שמשלם אח"כ אף דמשלם מכל מקום עובר בלאו הזה וכן לדעת הראב"ד דחמסן יש בו מעשה אף דאין לוקין מפני דניתן להשבון גוף החפץ אבל אם נשרף החפץ בודאי לוקין להראב"ד כי לאו משום ממון חבירו הוא רק גוף החפץ וגוף החפץ א"א בחזרה אחר (שכיפר) [שנשרף] אם כן ה"ה בגוזל ונשרף נמי כיון דא"י לחזור גוף החפץ אם כן לוקין על הלאו דלא תחמוד כנ"ל ברור בעזהשי"ת ולא ראיתי להמפ' שיתעוררו ע"ז. וגם הר"מ ה' סנהדרין לא מנה כלל לאו זה בכלל הלוקין והשי"ת יאיר עיני ויגמור בעדי לברר הדברים על מכונם. ושאר דיני מ"ע זו מבוארים בארוכה בר"מ וח"מ ה' גזלה ונוהגים גם בב"נ כמבואר לעיל בארוכה ועמ"ש לעיל פ' ויקרא על איזה שבועות הפקדון חייב קרן וחומש ואשם ויש הרבה דינים שפטור עיין ר"מ ה' גזלה וה' שבועות פרטי כל דין ודין ואני לא באתי רק לעורר לב המעיין:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |