מכילתא דרבי ישמעאל/מסכתא דבחודש/פרשה ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

מכילתא דרבי ישמעאל מסכתא דבחודש פרשה ט

הלכה א

"וכל העם רואים את הקולות" – רואין הנראה ושומעין הנשמע, דברי ר' ישמעאל. רבי עקיבא אומר: רואין ושומעין הנראה, ואין דבר שלא יצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות, שנאמר (תהלים כט) "קול ה' חוצב להבות אש": "וכל העם רואין". קולי קולות ולפידי לפידים. וכמה קולות היו, וכמה לפידים היו? – אלא שהיו משמיעים את האדם לפי כחו, שנאמר (שם) "קול ה' בכח". דבר אחר: להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, היו שומעין את הדיבור ומפרשים אותו, שנאמר (דברים לב י) "יסובבנהו יבוננהו", שכיון שהיו שומעין הדיבור – מפרשים אותו. ר' אליעזר אומר: להודיע שבחן של ישראל, שכשעמדו כלן לפני הר סיני לקבל את התורה, לא היה בהם סומין, שנאמר "וכל העם רואין". ומגיד שלא היה בהם אלמים (שמות יט ח) "ויענו כל העם יחדו". ומלמד שלא היה בהן חרשין שנאמר (שמות כד ז) "כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע". ומנין שלא היה בהם חגרים? – שנאמר (שמות יט יז) "ויתיצבו בתחתית ההר". ומלמד שלא היה בהם טפשים, שנאמר (דברים ד לה) "אתה הראת לדעת". רבי נתן אומר: מנין אתה אומר, שהראה המקום לאברהם אבינו גיהנם ומתן תורה וקריעת ים סוף? שנאמר (בראשית טו יז) "ויהי השמש לבא ועלטה היה והנה תנור" – זה גיהנם, שנאמר (ישעיה לא ט) "ותנור לו בירושלם". (בראשית טו יז) "ולפיד אש" – זה מתן תורה, שנאמר "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים". (בראשית טו יז) "בין הגזרים האלה" – זה קריעת ים סוף, שנאמר (תהלים קלו יג) "לגוזר ים סוף לגזרים". הראהו בית המקדש וסדר קרבנות, שנאמר (בראשית טו ט) "קחה לי עגלה משולשת" וגו'. הראהו ארבע מלכיות שהן עתידין לשעבד את בניו, שנא' (בראשית טו יב) "ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו". "אימה" – זו מלכות בבל, "חשכה" – זו מלכות מדי, "גדולה" – זו מלכות יון, "נופלת" – זו מלכות רביעית, רומי חייבתא. ויש מחליפין בדבר: "נופלת" – זו מלכות בבל, דכתיב (ישעיה כא ט) "נפלה בבל", "גדולה" – זו מלכות מדי, שנאמר (אסתר ג א) "גדל המלך אחשורוש". "חשכה" – זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בתענית, "אימה" – זו מלכות רביעית, שנאמר (דניאל ז ז) "דחילא ואימתני ותקיפא יתירא": "וירא העם וינועו" – אין נוע אלא זיע, שנאמר (ישעיה כד כ) "נוע תנוע הארץ". "ויעמדו מרחוק" – חוץ משנים עשר מיל. מגיד שהיו ישראל נרתעים לאחוריהם שנים עשר מיל, וחוזרין לפניהם שנים עשר מיל; הרי עשרים וארבעה מיל – על כל דיבור ודיבור. נמצאו מהלכים באותו היום מאתים וארבעים מיל. באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת: רדו וסייעו את אחיכם, שנאמר (תהלים סח יג) "מלכי צבאות ידודון ידודון": ידודון בהליכה וידודון בחזרה. ולא במלאכי השרת בלבד, אלא אף הקב"ה, שנא' (שיר השירים ב ו) "שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני". רבי יהודה ברבי אלעאי אומר: לפי שהיו משולהבין מחמה של מעלן, אמר הקדוש ברוך הוא לענני כבוד: הזילו טל חיים על בני, שנאמר (תהלים סח ט) "ארץ רעשה גם שמים נטפו מפני אלהים וגו'" ואומר (תהלים סח י) "גשם נדבות תניף אלהים". אימתי נעשה כל הכבוד הזה? בשעה שהיתה נאה שבאומות ומכבדת את התורה (תהלים סח יג) "ונות בית תחלק שלל" ואין שלל אלא תורה, שנא' (תהלים קיט קסב) "שש אנכי על אמרתך כמוצא שלל רב":

"ויאמרו אל משה דבר אתה עמנו ונשמעה" – מגיד שלא היה בהם כח לקבל יותר מעשרת הדברות, שנאמר (דברים ה כב) "אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלהינו עוד ומתנו" אלא "קרב אתה ונשמע". מאותה שעה זכו ישראל להעמיד מהם המקום נביאים, שנאמר (דברים יח טו) "נביא אקים להם", נביא עתיד אני להעמיד מהם, אלא שקדמו הם בזכות, שנאמר (דברים יח יז) "ויאמר ה' אלי הטיבו אשר דברו". אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם. וכן הוא אומר (במדבר כז ז) "כן בנות צלפחד דוברות", (במדבר לו ה) "כן מטה בני יוסף דוברים". אשרי בני אדם שהמקום הודה לדבריהם. וכן הוא אומר (במדבר יד כ) "סלחתי כדבריך". (דברים ה כו) "מי יתן והיה לבבם זה" – אילו איפשר להעביר מלאך המות – הייתי מעבירו, אלא שכבר נגזרה גזירה. רבי יוסי אומר: על תנאי, כך עמדו ישראל על הר סיני, על תנאי שלא ישלוט בהם מלאך המות, שנאמר (תהלים פב ו) "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם – אכן כאדם תמותון וכאחד השרים תפולו":

"ויאמר משה אל העם אל תיראו" – הרי משה מזרז. להודיע חכמתו של משה, היאך היה עומד ומפייס אותם האלפים והרבבות. ועליו מפורש בקבלה (קהלת ז יט) "החכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים". "כי לבעבור נסות אתכם" – בשביל לגדל אתכם "בא האלהים". "ובעבור תהיה יראתו על פניכם", "יראתו" זה בשת פנים. סימן טוב באדם שהוא ביישן. "לבלתי תחטאו" – מגיד שהבושת מביא לידי יראת חטא, שנאמר (ירמיה ו טו) "הובישו כי תועבה עשו":

"ויעמדו העם מרחוק" – אלו שנים עשר מיל. מגיד שהיה מחנה של ישראל שנים עשר מיל. ומנין שהיה מחנה ישראל שנים עשר מיל? שנאמר (במדבר לג מט) "ויחנו על הירדן מבית הישימות" – שנים עשר מיל: "ומשה נגש אל הערפל". גרם לו ענותנותו, שנאמר (במדבר יב ג) "והאיש משה ענו מאד". מגיד הכתוב, שכל מי שהוא עניו – סופו להשרות שכינה עם האדם בארץ, שנאמר (ישעיה נז טו) "כה אמר ה' רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו" וגו' ואומר (ישעיה סא א) "רוח ה' עלי... לבשר ענוים" ואומר (ישעיה סו ב) "ואת כל אלה ידי עשתה..." ואומר (תהלים נא יט) "זבחי אלהים רוח נשברה". וכל שהוא גבה לב – גורם ליטמא את הארץ ולסלק את השכינה, שנאמר (תהלים קא ה) "גבה עינים ורחב לב אותו לא אוכל". וכל גבהי לבב קרוים "תועבה", שנאמר (משלי טז ה) "תועבת ה' כל גבה לב". עבודה זרה קרויה "תועבה", שנאמר (דברים ז כו) "ולא תביא תועבה אל ביתיך". כשם שעבודה זרה מטמאה את הארץ ומסלקת את השכינה... ומשה נגש אל הערפל – לפנים משלשה מחיצות: חשך ענן וערפל. חשך – מבחוץ, ענן – מבפנים, ערפל – לפני לפנים, שנא' "ומשה נגש אל הערפל":

ויאמר ה' אל משה כה תאמר. בלשון שאני אומר – כה תאמר אל בני ישראל. בלשון הקדש. כל מקום שנאמר "כה", "ככה", "ענייה ואמירה" – הרי זה בלשון קדש: אתם ראיתם כי מן השמים. הפרש בין שאדם רואה בין שאחרים משיחין לו כשאחרים משיחין לו פעמים לבו חלוק אבל כאן אתם ראיתם. ר' נתן אומר אתם ראיתם למה נאמר לפי שהוא אומר (תהלים קלח) יודוך ה' כל מלכי ארץ יכול כשם ששמעו כך ראו ת"ל אתם ראיתם אבל לא ראו אומות העולם: כי מן השמים דברתי עמכם כתוב אחד אומר כי מן השמים וגו' כתוב אחד אומר וירד ה' על הר סיני, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו – הכריע השלישי, מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, דברי רבי ישמעאל. רבי עקיבא אומר, מלמד שהרכין הקב"ה שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהם מן השמים. שנאמר ויט שמים וירד וערפל תחת רגליו. [תהלים יח]. רבי אומר, וירד ה' על הר סיני [אל] ראש ההר, ויקרא ה' למשה, אל ראש ההר. ויעל משה, שומע אני כמשמעו. אמרת, ומה אחד משמש שמשיו (הרי הוא בא במקומו ושלא) במקומו, קל וחומר לכבודו של מי שאמר והיה העולם.

· מעבר לתחילת הדף