12,326
עריכות
אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/נדרים/סט: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
השלמה
(כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו - המשך יבוא מיד) |
(השלמה) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
== יום שני ט' טבת תשפ"ג - מסכת נדרים דף סט == | == יום שני ט' טבת תשפ"ג - מסכת נדרים דף סט == | ||
=== כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו === | === כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו === | ||
;מחלוקת הר"ן והרמב"ם ב'קיים ומפר ליכי' אם הנדר קיים | |||
בגמרא במסכת נדרים {{ממ|[[בבלי/נדרים/סט/ב|סט:]]}} מובא ספקו של רבה בדין הפרת וקיום בעל בנדרי אשתו: בעי רבה, קיים ומופר ליכי בבת אחת מהו. דהיינו שנסתפק רבה מה יהיה הדין באופן שהבעל רוצה להחיל בבת אחת הקמה והפרה לנדר אשתו, האם באופן זה מאחר ואין אפשרות שיחולו בבת אחת ההקמה וההפרה, ממילא תחול רק ההקמה שהיא קודמת בדיבורו וההפרה לא תחול, או שמא מאחר והוא אמר להחילם בבת אחת, דבר שאי אפשר שייעשה, ממילא לא חל דיבורו כלל - לא ההקמה ולא ההפרה. | בגמרא במסכת נדרים {{ממ|[[בבלי/נדרים/סט/ב|סט:]]}} מובא ספקו של רבה בדין הפרת וקיום בעל בנדרי אשתו: בעי רבה, קיים ומופר ליכי בבת אחת מהו. דהיינו שנסתפק רבה מה יהיה הדין באופן שהבעל רוצה להחיל בבת אחת הקמה והפרה לנדר אשתו, האם באופן זה מאחר ואין אפשרות שיחולו בבת אחת ההקמה וההפרה, ממילא תחול רק ההקמה שהיא קודמת בדיבורו וההפרה לא תחול, או שמא מאחר והוא אמר להחילם בבת אחת, דבר שאי אפשר שייעשה, ממילא לא חל דיבורו כלל - לא ההקמה ולא ההפרה. | ||
| שורה 7: | שורה 8: | ||
ומבואר אם כן למסקנת הגמרא שהאומר 'קיים ומופר ליכי בבת אחת' אין ממש בדברו, וכמו שהכריע הר"ן להלכה שהאומר כן "מצי בתר הכי להפר ולקיומי כדבעי". אמנם הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/נדרים/יג#כב|נדרים פי"ג הכ"ב]]}} כתב: אמר לה קיים ומופר ליך בבת אחת - הרי זה קיים, ע"כ. הרי להדיא שהכריע ספק הגמרא שבאופן זה חלה הקמתו. והר"ן תמה על פסקו של הרמב"ם וכותב: ולא נתחוורו לי דברי הר"מ במז"ל בזה בפרק אחרון מהלכות נדרים. | ומבואר אם כן למסקנת הגמרא שהאומר 'קיים ומופר ליכי בבת אחת' אין ממש בדברו, וכמו שהכריע הר"ן להלכה שהאומר כן "מצי בתר הכי להפר ולקיומי כדבעי". אמנם הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/נדרים/יג#כב|נדרים פי"ג הכ"ב]]}} כתב: אמר לה קיים ומופר ליך בבת אחת - הרי זה קיים, ע"כ. הרי להדיא שהכריע ספק הגמרא שבאופן זה חלה הקמתו. והר"ן תמה על פסקו של הרמב"ם וכותב: ולא נתחוורו לי דברי הר"מ במז"ל בזה בפרק אחרון מהלכות נדרים. | ||
;מחלוקת הר"ן המפרש והרא"ש אם דנים 'כל שאינו' רק ביחס להפרה או גם ביחס להקמה | |||
אמנם בשונה מביאורו של הר"ן, לפיו הכרעת הגמרא היא שמאחר וכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, ממילא לא חלים לא ההקמה ולא ההפרה, הרי שה[[מפרש/נדרים/סט/ב|מפרש]] ביאר מסקנת הגמרא באופן אחר, וזה לשונו: הכא נמי כיון דאינו בזה אחר זה, שאם אמר לה עכשיו 'קיים ליכי' ולאחר שעה אמר 'מופר ליכי' אין '''בהפרתו''' כלום. בבת אחת נמי כי אמר 'קיים ומופר ליכי' אין באותה '''הפרה''' כלום, אע"ג דבבת אחת קאמר 'קיים ומופר ליכי', ע"כ. היינו שהמפרש מעמיד את כל דברי הגמרא ש'כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו רק ביחס להפרה, שכיון שאין ההפרה יכולה לחול אחר ההקמה לכך אינה חלה גם עם ההקמה. וכ"כ ב{{ממק|פירוש הרא"ש}}. | אמנם בשונה מביאורו של הר"ן, לפיו הכרעת הגמרא היא שמאחר וכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, ממילא לא חלים לא ההקמה ולא ההפרה, הרי שה[[מפרש/נדרים/סט/ב|מפרש]] ביאר מסקנת הגמרא באופן אחר, וזה לשונו: הכא נמי כיון דאינו בזה אחר זה, שאם אמר לה עכשיו 'קיים ליכי' ולאחר שעה אמר 'מופר ליכי' אין '''בהפרתו''' כלום. בבת אחת נמי כי אמר 'קיים ומופר ליכי' אין באותה '''הפרה''' כלום, אע"ג דבבת אחת קאמר 'קיים ומופר ליכי', ע"כ. היינו שהמפרש מעמיד את כל דברי הגמרא ש'כל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו רק ביחס להפרה, שכיון שאין ההפרה יכולה לחול אחר ההקמה לכך אינה חלה גם עם ההקמה. וכ"כ ב{{ממק|פירוש הרא"ש}}. | ||
| שורה 15: | שורה 18: | ||
אמנם העיר הכס"מ על ביאורו, דלפי זה נמצא שכל דין הרמב"ם הוא מחמת ספק, ואם כן היה לרמב"ם לכתוב להדיא שהוא קיים מספק. ולכן רצה הכס"מ לפרש בדעת הרמב"ם כדעת הר"ן, דהיינו שכיון שכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו ממילא לא חלו בדבריו לא הקמה ולא הפרה, אלא דבאופן שלא הפר ולא הקם - הרי לכשיעבור יום שמעו ממילא הוקם הנדר, וזהו שכתב הרמב"ם שהוא קיים, כיון ששתק. והר"ן פירש שיכול מעתה להפר או לקיים, ואף הרמב"ם מודה לדינו, אך כל שלא הפר ולא קיים בזה יעמוד פסק הרמב"ם שהנדר קיים ממילא מחמת שתיקתו. אך גם על ביאור זה הקשה הכס"מ מלשון הרמב"ם בהכרעת ספקות אחרות שם, שנראה שלא לכך כוונתו, והניח בקושיא. | אמנם העיר הכס"מ על ביאורו, דלפי זה נמצא שכל דין הרמב"ם הוא מחמת ספק, ואם כן היה לרמב"ם לכתוב להדיא שהוא קיים מספק. ולכן רצה הכס"מ לפרש בדעת הרמב"ם כדעת הר"ן, דהיינו שכיון שכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו ממילא לא חלו בדבריו לא הקמה ולא הפרה, אלא דבאופן שלא הפר ולא הקם - הרי לכשיעבור יום שמעו ממילא הוקם הנדר, וזהו שכתב הרמב"ם שהוא קיים, כיון ששתק. והר"ן פירש שיכול מעתה להפר או לקיים, ואף הרמב"ם מודה לדינו, אך כל שלא הפר ולא קיים בזה יעמוד פסק הרמב"ם שהנדר קיים ממילא מחמת שתיקתו. אך גם על ביאור זה הקשה הכס"מ מלשון הרמב"ם בהכרעת ספקות אחרות שם, שנראה שלא לכך כוונתו, והניח בקושיא. | ||
;יסוד הגר"ח שכל שאינו בזא"ז הוא רק כשהניגוד הוא בדין ולא בציור | |||
בחידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם העמיד אף הוא את תמיהת הר"ן על דברי הרמב"ם: והא משום הך טעמא דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, צריכה להיות גם ההקדמה בטלה, דזהו יסוד הדין דאפילו בבת אחת אינו - דשניהם בטלים, וכמבואר בקידושין דף נ"א ועוד בכמה דוכתי. | בחידושי רבנו חיים הלוי על הרמב"ם העמיד אף הוא את תמיהת הר"ן על דברי הרמב"ם: והא משום הך טעמא דכל שאינו בזה אחר זה אפילו בבת אחת אינו, צריכה להיות גם ההקדמה בטלה, דזהו יסוד הדין דאפילו בבת אחת אינו - דשניהם בטלים, וכמבואר בקידושין דף נ"א ועוד בכמה דוכתי. | ||
| שורה 23: | שורה 28: | ||
מעתה, מאחר שנתבאר שדין 'כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו' אינו נאמר אלא באופן שהחלויות סותרות זו לזו, נמצא שדין זה נכון ביחס לחלות ההפרה הבאה אחר ההקמה, שאף שיצוייר שתחול מכל מקום אינה חלה מחמת הדין. אך אינו נכון ביחס לחלות ההקמה אם תבוא אחר ההפרה, שכן שם מחמת הדין יכולה היתה ההקמה לחול גם אחר ההפרה, רק שכל שהפר שוב לא תצוייר הקמה כיון שאין כאן נדר. ולכן פסק הרמב"ם שבבת אחת - חלות ההקמה חלה שכן לא נכון לומר לגביה את הדין ש'אפילו בבת אחת אינו', ואילו חלות ההפרה לא חלה - שכן כלפיה נכון לומר ש'אפילו בבת אחת אינו' כיון שאינה יכולה לחול אחר ההקמה. ולכן פסק הרמב"ם שהנדר קיים. | מעתה, מאחר שנתבאר שדין 'כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו' אינו נאמר אלא באופן שהחלויות סותרות זו לזו, נמצא שדין זה נכון ביחס לחלות ההפרה הבאה אחר ההקמה, שאף שיצוייר שתחול מכל מקום אינה חלה מחמת הדין. אך אינו נכון ביחס לחלות ההקמה אם תבוא אחר ההפרה, שכן שם מחמת הדין יכולה היתה ההקמה לחול גם אחר ההפרה, רק שכל שהפר שוב לא תצוייר הקמה כיון שאין כאן נדר. ולכן פסק הרמב"ם שבבת אחת - חלות ההקמה חלה שכן לא נכון לומר לגביה את הדין ש'אפילו בבת אחת אינו', ואילו חלות ההפרה לא חלה - שכן כלפיה נכון לומר ש'אפילו בבת אחת אינו' כיון שאינה יכולה לחול אחר ההקמה. ולכן פסק הרמב"ם שהנדר קיים. | ||
;ספק הגר"ח אם הגדרת 'שאינו בזה אחר זה' היא במניעת האחד לחברו או באי התקיימותם כאחד | |||
אלא שמסתפק הגר"ח בעיקר דין 'כל שאינו בזה אחר זה' - במה נחשב שסותרות החלויות זו לזו והרי הם בגדר 'שאינו בזה אחר זה', האם פירושו שאין יכולות שתי החלויות להתקיים זו לצד זו, וכל שכך הוא שוב אינם יכולים לחול אפילו בבת אחת. או שאין זה גדר 'שאינו בזה אחר זה', וגדר 'שאינו בזה אחר זה' הוא באופן שחלות אחת מונעת את החלות השניה מלחול, אבל כל שאין חלות אחת מונעת את החלות השניה, אף שאין קיום לשתי החלויות זו לצד זו - כבר לא חשוב 'שאינו בזה אחר זה'. | אלא שמסתפק הגר"ח בעיקר דין 'כל שאינו בזה אחר זה' - במה נחשב שסותרות החלויות זו לזו והרי הם בגדר 'שאינו בזה אחר זה', האם פירושו שאין יכולות שתי החלויות להתקיים זו לצד זו, וכל שכך הוא שוב אינם יכולים לחול אפילו בבת אחת. או שאין זה גדר 'שאינו בזה אחר זה', וגדר 'שאינו בזה אחר זה' הוא באופן שחלות אחת מונעת את החלות השניה מלחול, אבל כל שאין חלות אחת מונעת את החלות השניה, אף שאין קיום לשתי החלויות זו לצד זו - כבר לא חשוב 'שאינו בזה אחר זה'. | ||
| שורה 30: | שורה 37: | ||
ולכך רוצה הגר"ח לתלות בנידון זה את מחלוקת הר"ן והרמב"ם: ולפי זה נראה דזהו דפליגי הרמב"ם והר"ן, דהרמב"ם סובר דלא מיקרי אינו בזה אחר זה רק היכא דאחד מונע את חבירו מלחול, וע"כ הכא כיון דאין ההפרה מונעת את ההקמה מלחול, ורק הקמה הוא דמונעת את ההפרה, ע"כ פסק דההקמה קיימת וההפרה בטלה. והר"ן סבירא ליה דאם אך סותרות זא"ז אף שאין האחד מונע את חבירו מלחול, מכל מקום כיון דשניהם אינם יכולין להיות כאחת, שוב הוי בכלל כל שאינו בזא"ז, וע"כ גם הכא כיון דההקמה וההפרה סותרים מיהא זה את זה ממילא דשניהם בטלים, עכ"ד. | ולכך רוצה הגר"ח לתלות בנידון זה את מחלוקת הר"ן והרמב"ם: ולפי זה נראה דזהו דפליגי הרמב"ם והר"ן, דהרמב"ם סובר דלא מיקרי אינו בזה אחר זה רק היכא דאחד מונע את חבירו מלחול, וע"כ הכא כיון דאין ההפרה מונעת את ההקמה מלחול, ורק הקמה הוא דמונעת את ההפרה, ע"כ פסק דההקמה קיימת וההפרה בטלה. והר"ן סבירא ליה דאם אך סותרות זא"ז אף שאין האחד מונע את חבירו מלחול, מכל מקום כיון דשניהם אינם יכולין להיות כאחת, שוב הוי בכלל כל שאינו בזא"ז, וע"כ גם הכא כיון דההקמה וההפרה סותרים מיהא זה את זה ממילא דשניהם בטלים, עכ"ד. | ||
;קושיית החזון איש שהפרה מונעת את ההקמה גם בדין ובלא"ה היה הנדר קיים | |||
אלא שעל עיקר חידושו של הגר"ח שיש לחלק בין הפרה להקמה, שבעוד שהפרה אינה שייכת אחר הקמה מחמת הדין, הקמה אינה שייכת אחר הפרה רק מחמת המציאות שאין הנדר קיים, העיר החזון איש בגליון: צריך עיון, דלכאורה כשם שאין הפרה אחר הקמה, שלא מסרה תורה לבעל רק ההכרעה, וכיון שכבר הכריע פעם אחת [-והקים], שוב אינו בעלים [-להפר]. הכי נמי אין הקמה אחר הפרה, מפני שכבר הכריע [-בהפרתו] ובטל כבר כוחו [-להקים]. ואף אם באמת אין כאן כבר נדר, מכל מקום גם אם היה מה לקיים, לא היה כבר בעלים לקיים, מפני שכבר הפר. | |||
ומוסיף החזו"א עוד שבאמת לו לא היה דין זה שלא מסרה תורה לבעל אלא ההכרעה וכל שהכריע פעם אחת שוב אינו בעלים, הרי שיש לומר שאפילו אחר שהפר היה הנדר קיים והיה תלוי ועומד שמא יקיימנו הבעל, וכל מה שהנדר בטל בהפרת הבעל הוא רק משום דין זה שכיון שהכריע הבעל להפר שוב אין לו כח להקים. | |||
וכך הגדיר זאת רבי ברוך דב פוברסקי שליט"א בבד קודש {{ממ|ח"א סימן מ}} כביאור בדעת הר"ן. שכשם שבהקמה הוי ב' דברים, א' חלות קיום הנדר, ב' דמפקיע בזה זכותו להפר ע"י מעשה ההקמה. הכא נמי יש לומר דבהפרה תרתי יש בה, א' מה שהפרה עוקרת הנדר, ב' דהוי דין מוסיים בהפרה שכל שהיפר לה שוב הפקיע דינו לקיים נדר זה, ואף באופן שעל ידי הפרתו עדיין לא נעקר הנדר, מכל מקום עצם מה שהיפר לה, פקע על ידי זה דינו להקם. וממילא יש לומר דין 'כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו' בין על ההקמה ובין על ההפרה, ולכן הכריע הר"ן שהכל בטל. | |||
;חילוק בין חלות דין קיום שמונעת הפרה בעצם להפרה שהיא הגבלת זמן הקיום | |||
ובדעת הרמב"ם כתב לחדש שעדיין יש חילוק בין הקמה להפרה, באופן שאפילו שבהפרתו ביטל את זכותו להקים, מכל מקום עדיין לא שייך בזה דין כל שאינו בזא"ז אפילו בבת אחת אינו. וזאת משום שבאמת עצם חלות ההפרה אינה סותרת להקמה, ורק שכאשר מפר בזה מבטל זכותו להקים, וכשם שיש דין 'יום שמעו' שהוא הגבלת זמן לזכותו להפר או להקים, כך גם יש דין שכל שהפר שוב נגמר זמן זכותו להקים. וכיון שכן הרי כל זה אינו אלא בזה אחר זה, שאחר שכבר היפר שוב תם זמן זכותו להקים. אבל בבת אחת שעדיין לא נתבטלה זכות הקמתו תועיל ההקמה, כיון שחלות ההפרה בחפצא אינה סותרת לחלות ההקמה. | |||
משא"כ מה שאין הפרה חלה אחר הקמה, שם הוא דין בעצם ההקמה, שמלבד ממה שאיבד זכות ההפרה ע"י ההקמה, חל 'דין קיום' בנדר, וחלות דין קיום זו מונעת 'דין הפרה' בנדר זה, ונמצא שחלות הקיום סותר בעיקרו לתורת הפרה, ולכן דוקא לגבי ההפרה אומרים ש'כל שאינו בזא"ז אפילו בב"א אינו'. | |||