אור שמח/עדות/א: הבדלים בין גרסאות בדף

קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מ
סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט)
(יצירה אוטומטית מתוך טקסט בנחלת הכלל (פרידברג-ספריא) + טיפול בידי מתנדבי האוצר)
 
מ (סדר בשורות, תגים, רווחים, תבניות וכו' (בוט))
 
שורה 1: שורה 1:
{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
{{הועלה אוטומטית}}


== ד ==


{{ניווט כללי עליון}}
'''מצות עשה לדרוש את העדים כו' באי זו שעה כו':'''
 
== ד ==


'''מצות עשה לדרוש את העדים כו' באי זו שעה כו':''' <br>'''  התומים ''' חידש דבר נפלא ואמיתי, שאין חקירה של באיזו שעה על שעות המוסכמיות שחלקו התוכנים, כי לא על זה כוונה התורה ודרשת וחקרת, וי"ב שעות אינן לא מקרא ולא הלכה למשה מסיני שיהיו הולכין דיני התורה על פיהם, רק הוא שעה המוחשת, שעה המורגשת והוא חצות היום שהשמש מחלק ואז היא מוחשת לעין כל רואה, רק אחר שהסכימו לחלק לי"ב שעות תו הסכימו חכמים לדרוש על שעות אלו, אבל זה באמת מחקירת בכמה בשעה, והגמרא פריך דיהיה שתי חקירות באיזו שעה אם קודם חצות או לאחר חצות ואח"כ בשעה זו, וע"ז תו לא יהבינן טעותייהו עי"ש כי הפליא לדבר. ומה נעימים הדברים ליישב בזה קושיית ריב"א לאביי דלר' יהודה דטועה אדם חצי שעה ותלינן הטעות בשניהן, א"כ אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע נימא דעובדא הוי בפלגא דשית ודין אמר בתחלת שבע ודין בסוף חמש, ובשית חמה בי קרנתא ומתחלפא בשבע ואמאי עדותן בטילה יעו"ש ולפי דבריו הצודקים לק"מ, שאם אחד אומר בשלש ואחד בחמש אמרינן דהאי קא אמר בסוף שלש והאי בתחלת חמש כדי לקיים עדותן, דכל מה דיכולים אנו לקיים עדותן מקיימין, אבל מ"מ חקירות כולהו איתנהו של באיזו שעה, אם קודם חצות או אחר חצות, רק אחרי שחלקו התוכנים והסכימו על חלוקה דשנים עשר שעות אז בני אדם דרמו אנפשייהו מנין השעה ההסכמיי אם זה כוון בתחלת שלש וזה בסוף חמש כולי האי לא טעו ונתכחש עדותן מתוך דבריהן, ע"ז לא דייקינן לדידיה דאמרינן עדותן אמת וקא מכווני זה לתחלת חמש וזה לסוף שלש ולא מרחקי טפי משיעור טעיות של בני אדם, אבל החקירה איתא, דהגע בעצמך אם אמרו קודם חצות ואיזו שעה אין אנו יודעין, הלא מן התורה קיים עדותן דאיתנהו כולהו חקירות, משא"כ בזה אומר בחמש וזה בשבע, הגם דתאמר דמוקמינן להו בחזקת עדים כשרים ומקיימין אנו את עדותן, ונאמר שזה כוון לסוף חמש וזה לתחלת שבע ועובדא בפלגא דשית הוי, מ"מ חסר לן החקירה השביעית של באיזו שעה היא שעה המוחשת אם קודם חצות או אחר חצות, שזה אמר בדבריו בלי פירושך קודם חצות וזה לאחר חצות, וא"כ לא כוונו בחקירה זו, ואף אם יבואו עדים ויזימו אותן שקודם חצות היו עמהן ג"כ איך יוזמו שיאמר אני אמרתי בסוף שבע, וכן אם יבואו העדים ויאמרו שאחר חצות היו עמהן יאמר זה אני אמרתי מתחלת חמש, ונמצא שעל חקירה של תורה תהא צריך ליתן להם טעותם זה לא יהבינן, אבל זה אומר חמש וז"א שלש כי אתו עדים ואמרו עד חצות עמנו הייתם הלא הן מוזמין, נמצא דהחקירה בשלימותה, והא דהמשנה אמרה שבחמש חמה כו' הוא שמשום שמוחש ההבדל בין קודם חצות לאחר חצות לזה הוי חקירה באיזו שעה וזה ברור:
''' התומים ''' חידש דבר נפלא ואמיתי, שאין חקירה של באיזו שעה על שעות המוסכמיות שחלקו התוכנים, כי לא על זה כוונה התורה ודרשת וחקרת, וי"ב שעות אינן לא מקרא ולא הלכה למשה מסיני שיהיו הולכין דיני התורה על פיהם, רק הוא שעה המוחשת, שעה המורגשת והוא חצות היום שהשמש מחלק ואז היא מוחשת לעין כל רואה, רק אחר שהסכימו לחלק לי"ב שעות תו הסכימו חכמים לדרוש על שעות אלו, אבל זה באמת מחקירת בכמה בשעה, והגמרא פריך דיהיה שתי חקירות באיזו שעה אם קודם חצות או לאחר חצות ואח"כ בשעה זו, וע"ז תו לא יהבינן טעותייהו עי"ש כי הפליא לדבר. ומה נעימים הדברים ליישב בזה קושיית ריב"א לאביי דלר' יהודה דטועה אדם חצי שעה ותלינן הטעות בשניהן, א"כ אחד אומר בחמש ואחד אומר בשבע נימא דעובדא הוי בפלגא דשית ודין אמר בתחלת שבע ודין בסוף חמש, ובשית חמה בי קרנתא ומתחלפא בשבע ואמאי עדותן בטילה יעו"ש ולפי דבריו הצודקים לק"מ, שאם אחד אומר בשלש ואחד בחמש אמרינן דהאי קא אמר בסוף שלש והאי בתחלת חמש כדי לקיים עדותן, דכל מה דיכולים אנו לקיים עדותן מקיימין, אבל מ"מ חקירות כולהו איתנהו של באיזו שעה, אם קודם חצות או אחר חצות, רק אחרי שחלקו התוכנים והסכימו על חלוקה דשנים עשר שעות אז בני אדם דרמו אנפשייהו מנין השעה ההסכמיי אם זה כוון בתחלת שלש וזה בסוף חמש כולי האי לא טעו ונתכחש עדותן מתוך דבריהן, ע"ז לא דייקינן לדידיה דאמרינן עדותן אמת וקא מכווני זה לתחלת חמש וזה לסוף שלש ולא מרחקי טפי משיעור טעיות של בני אדם, אבל החקירה איתא, דהגע בעצמך אם אמרו קודם חצות ואיזו שעה אין אנו יודעין, הלא מן התורה קיים עדותן דאיתנהו כולהו חקירות, משא"כ בזה אומר בחמש וזה בשבע, הגם דתאמר דמוקמינן להו בחזקת עדים כשרים ומקיימין אנו את עדותן, ונאמר שזה כוון לסוף חמש וזה לתחלת שבע ועובדא בפלגא דשית הוי, מ"מ חסר לן החקירה השביעית של באיזו שעה היא שעה המוחשת אם קודם חצות או אחר חצות, שזה אמר בדבריו בלי פירושך קודם חצות וזה לאחר חצות, וא"כ לא כוונו בחקירה זו, ואף אם יבואו עדים ויזימו אותן שקודם חצות היו עמהן ג"כ איך יוזמו שיאמר אני אמרתי בסוף שבע, וכן אם יבואו העדים ויאמרו שאחר חצות היו עמהן יאמר זה אני אמרתי מתחלת חמש, ונמצא שעל חקירה של תורה תהא צריך ליתן להם טעותם זה לא יהבינן, אבל זה אומר חמש וז"א שלש כי אתו עדים ואמרו עד חצות עמנו הייתם הלא הן מוזמין, נמצא דהחקירה בשלימותה, והא דהמשנה אמרה שבחמש חמה כו' הוא שמשום שמוחש ההבדל בין קודם חצות לאחר חצות לזה הוי חקירה באיזו שעה וזה ברור:




{{ניווט כללי תחתון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

תפריט ניווט